ההתנקשות בעלי לריג'אני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן ומעמודי התווך של המשטר, היא עוד הישג מודיעני מרשים למוסד, לאמ"ן ולחיל האוויר ומכה מורלית למנהיג העליון החדש מוג'תבא חמינאי. אבל האם מדיניות החיסולים שישראל כה מאוהבת בה מקדמת את סיום המלחמה, או מרחיקה ומקשיחה את לבו וגורמת לו להקצין עמדותיו הרדיקליות גם כך?

ה"ניו יורק פוסט", עיתונו שוחר השערוריות של אימפריית רופרט מרדוק, פרסם אתמול (יום שני) כי מוג'טבא חמינאי הוא הומוסקסואל, וניהל מערכת יחסים מינית ארוכה עם המורה הפרטי שלו מילדות. לפי העיתון, הידיעה נסמכת על מקורות בקהילת המודיעין האמריקאית.

האיראנים, כידוע, אינם מסתכלים בעין יפה על הומוסקסואליות. בספטמבר 2007 הרצה נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ואמר "אין באיראן הומוסקסואלים כמו בארצכם". לפני ארבע שנים, בנאום ששודר בטלוויזיה, המנהיג העליון עלי חמינאי תיאר את ההומוסקסואליות כתועבה המאפיינת את התרבות המערבית: "יש סחף מוסרי חמור בעולם היום, כמו הומוסקסואליות ודברים שאי אפשר להביא את עצמך אפילו לדבר עליהם".

"הידיעה נראית לי כל"פ (לוחמה פסיכולוגית)", אמר לי ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל-אביב ואחד המומחים החשובים לאיראן. הוא מזכיר כי מוג'טבא היה נשוי עם ילדים (אשתו נהרגה במתקפת הפתיחה של ישראל, שבה חוסל אביו עלי חמינאי), אם כי אין בכך כמובן שום הוכחה לנטייתו המינית. "בכל מקרה, אין לידיעה שום חשיבות והשפעה", מוסיף ד"ר צימט.

מוג'טבא לא נראה בציבור מאז אותה מתקפה, שהתקשורת האיראנית הודתה כי נפצע בגינה, ולא ברור מה מצבו הבריאותי. הוא אפילו לא טרח לפרסם קלטת וידיאו. המוסד מנצל אי ודאות זו ומפרסם הודעות מלגלגות באתרו בפרסית, כמו למשל שאיראן בחרה גופה לתפקיד המנהיג העליון.

אין ספק שגורמי ביון כמו ה-CIA והמוסד עושים מאמצים להשחיר את דמותו של מוג'טבא ולהביך את ההנהגה האיראנית. כך למשל בראשית המלחמה היה פרסום מופרך כאילו מוג'טבא עבר טיפולי המרה בקליניקה פרטית בבריטניה, המהדהד את הפרסום אתמול ב"פוסט".

שובו של האימאם הנעלם

"אין לי מידע על זהותו המינית ומצבו הרפואי ובהחלט סביר כי זוהי ידיעת ל"פ", מסכים גם יגאל כרמון, נשיא מכון המחקר ממר"י, שעוקב אחר התקשורת בעולם הערבי והמוסלמי ומעניק תובנות עומק ופרשנויות לתהליכים בו. בכל מקרה, כרמון מדגיש כי גם אם הידיעה נכונה, הדבר רק יחזק אצל מוג'טבא עוד יותר את אמונתו הדתית, שנחשבת גם כך לקיצונית במיוחד.

במאמר פוקח עיניים, איילת סביון, המומחית לענייני איראן של ממר"י, משרטטת את דמותו של מוג'טבא חמינאי כאידאולוג דתי-שיעי חסר פשרות. "מינויו לתפקיד המנהיג העליון במרץ 2026, בלחץ משמרות המהפכה שאליהם הוא מקורב מזה שנים, מסמנת את ניצחונו של הזרם המשיחי-רדיקלי בממסד האיראני", היא מדגישה.

אידיאולוגיה זו, המובלת על ידי דמויות דתיות רבות השפעה במדינה, לצד פוליטיקאים וקצינים בני הדור השני של משמרות המהפיכה, "רואה בשלטון אמצעי ושלב אופרטיבי בקירוב הופעת המהדי, האימאם הנעלם ה-12", המשיח בגרסה השיעית.

לדבריה "בלב תפישה זו עומדת פרשנות לוחמנית של האירוע ההיסטורי, קרב כרבלא (בעיראק), בו הובסו ונטבחו אנשי סיעת עלי בן אבו טאלב על ידי המצביא הסוני יזיד בן מעאויה ב-680 לספירה. על פי תפישה זו המאבק העכשווי נגד המדינות הסוניות הערביות נתפס כהמשך המאבק נגד 'גוזלי השלטון' הסונים ובעלי בריתם במערב – ארה"ב וישראל".

במאמרה היא מוסיפה כי עבור הזרם המשיחי-רדיקלי באיראן, "עלייתו לשלטון של ח'אמנאי הבן אינה רק המשכיות של שושלת (של המשפחה הראויה להנהיג) אלא תיקון עוול היסטורי שנועד להשיב את הריבונות לידי הצאצאים החוקיים הלגיטימיים של הנביא ולנקום את נקמת הדם של האימאמים השיעיים".

לדבריה, "עלייתו של מג'תבא ח'אמנאי מסמנת את המעבר מניהול המדינה על פי שיקולים גאו-פוליטיים פרגמטיים יחסית לפעולה על ידי מנגנון תיאוקרטי צבאי משיחי". משמעות הדבר, הרחבת המאבק לא רק נגד ישראל וארה"ב אלא גם נגד המדינות הסוניות, פונדמנטליזציה נוספת של המלחמה ושל תפיסת השהיד.

עם זאת, יש גם מומחים אחרים, כמו קצין בכיר לשעבר באמ"ן שעסק בנושא איראן, שעמדתם יותר מורכבת וסבורים שהבחירה במג'תבא לא מונעת רק משיקולים דתיים. "משמרות המהפיכה הימרו עליו והצליחו בהימור למרות שאין לו ניסיון בניהול מערכות מדינה גדולות", הוא אומר, "לפני כעשור הוא לא נחשב כמועמד דומיננטי לתפקיד אחרי מות אביו, אבל הנסיבות של השנים האחרונות ועל רקע המלחמה, הובילו לבחירתו, וכעת כל הפלגים והסיעות בממסד האיראני חייבים להתאחד סביבו".

עם זאת מדגיש הקצין הבכיר לשעבר "אין לו שום מחויבות ועל אף קיצוניותו והשתייכותו לחוגים הקיצוניים ביותר במדינה, אני לא שולל שהוא עשוי בעתיד לעשות סיבוב פרסה".

קיצוניים ונהנים

הקיצוניות הדתית של משפחת חמינאי לא הפריענ לאב ולבן לצבור רכוש רב, שהושקע בסתר והולבן במקלטי מס ובמדינות מערביות. הבן היה למעשה שר הכספים שניהל את אימפריית העושר של המשפחה.

בינואר 2026 חשף תחקיר של סוכנות הידיעות בלומברג כי בין נכסיו הרבים של חמינאי ישנם מלונות בגרמניה וספרד ואחוזת פאר ברחוב בישופס שבשכונת המפסטד בצפון לונדון, המכונה גם "שדרת המיליארדרים".

לפני כמה ימים פרסם העיתונאי אורי בלאו מארגון "שומרים" כי המתחם נרכש ב-2013 באמצעות הלוואה של 36 מיליון לירות שטרלינג, שסיפקו האחים הישראליים, אילי הנדל"ן סולי ואדי זכאי, לחברת קש שמחזיקה בנכס. מטרת ההלוואה היתה לעקוף את הסנקציות שהוטלו על איראן, ולא ברור אם האחים ידעו שההלוואה היא עבור חמינאי.

למרות שלרוב לא היה מעורב בעניינים פוליטיים שוטפים, מוג'טבא סייע מאוד בבחירות לנשיאות ב-2005 וב-2009 לאחמדינג'אד, שכמוהו דבק במשנה דתית משיחית. הוא גם לא בחל בהפעלת מיליצית הבסיג' כדי לזייף את תוצאות הבחירות לטובת אחמידינג'אד ולהורות על דיכוי אכזרי של תומכיו של המועמד מטעם המחנה הרפורמיסטי, שיצאו להפגנות בשל זיוף הבחירות.

שנתיים לאחר מכן, השניים הסתכסכו על רקע ויכוח תיאולוגי ואחמידנג'אד האשים את הבן במעורבות במעילת ענק בהיקף של מיליארדי דולרים.

בין אם מוג'טבא מנהל את ענייני המדינה ובין אם הוא בובה של משמרות המהפיכה, לדידו של יגאל כרמון זה לא כל כך משנה. בעיניו, המשטר האיראני דומה למשטר הנאצי. "הם התכוננו היטב לקראת המלחמה, בנו מתחת לאף של העולם, כולל ישראל, עוצמה צבאית אדירה של תוכנית גרעין, אלפי טילים, חיל-ים ומיליוני לוחמים, ואם המלחמה הזו לא תסיים בשינוי המשטר, ישראל, ארצות הברית, והעולם ימשיכו לסבול".