בג"ץ מחק (17.3) עתירה של עמותת ימין שדרשה לפתוח בחקירה לאיתור הגורמים שהדליפו כביכול מידע ביטחוני רגיש לעיתונאי רונן ברגמן, ונזף בעותרים שהשמיצו את היועצת המשפטית לממשלה: "השתלחות - לא בבית משפטנו". עם זאת, השאיר לעותרים פתח להגיש מחדש את העתירה.
העתירה נמחקה לאחר שהפרקליטות הבהירה כי דווקא כן נפתחה חקירה, בעניין פרסום אחד מבין אלו שהציגו העותרים, שהיה היחיד שעורר חשש לדלף ידיעה סודית (שפורסמה במקומות רבים נוספים), וכי החקירה העלתה כי "לא ניתן לאתר בקרב צה"ל גורמים שמסרו מידע ללא היתר". המידע, על תוכנית חמאס "חומת יריחו", היה חשוף לאלפי אנשים בתוך המערכת לפני שדלף.
שופטי העליון קבעו כי לעותרים שמורה הזכות לערער על החלטה זו של הפררקליטות וכי הערר יטופל בתוך 60 יום. אם יידחה - יוכלו לעתור שוב. עוד קבעו השופטים, לאחר שהוצגו בפניהם ממצאים במעמד צד אחד, כי "בשונה מהחששות הכבדים שהעלו העותרים", גורמי המדינה כן נוקטים מאמצים לסיכול הדלפות מתוך המערכת הביטחונית, פותחים בחקירות ואף מגישים כתבי אישום.
לפני כשנה עתרה לבג"ץ עמותת בחרנו בחיים! - משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה (יחד עם ההורים השכולים הרצל חג'אג' ובועז קוקיא, הקשורים לעמותה), נגד היועמ"שית, פרקליטות המדינה, משטרת ישראל, הרמטכ"ל ושר הביטחון. העותרים דרשו לחייב את המשיבים להסביר מדוע אינם פותחים בחקירה לאיתור המדליפים לברגמן.
במוקד העתירה עמדו ארבעה פרסומים מאת ברגמן, עיתונאי ה"ניו יורק טיימס" ו"ידיעות אחרונות", הנמצא במתקפה ציבורית מצד תומכי ממשלת נתניהו לאור חשיפות ביקורתיות רבות שפרסם במהלך תקופת המלחמה בעזה, לבנון ואיראן.
הפרסום הראשון ראה אור ב-17.9.2024, ערב "מבצע הביפרים" נגד חיזבאללה, אז פרסם ברגמן טור ב-ynet תחת הכותרת "הסלמה בצפון עלולה להפוך למלחמה אזורית". הטור נפתח בקביעה כי "גורמים בכירים בצה"ל ובחלקים אחרים של מערכת הביטחון מזהירים מפני 'צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון'".
כמה חודשים לאחר מכן, בינואר 2025, התראיין ברגמן לפודקאסט של דן סינור, ואמר בין היתר (כך לפי התמלול של העותרים): "תראה, לקראת סוף אוגוסט נפגשתי עם יועץ אסטרטגי לאחד מראשי המודיעין והוא אמר לי: אנחנו משוכנעים שאנחנו יכולים להוריד על חיזבאללה את 'עשר מכות מצרים', והוא פרש בפניי את ראשי הפרקים של התכנית... הייתי מנומס, אבל חשבתי שאולי זה יותר מדי. ואחרי אותה פגישה אותו אדם אמר לי שהוא ישלח לי את התחזית הזו בווטסאפ - כי הוא רצה להיות מסוגל להראות לי את זה אחר כך. ואני חייב להודות, כל מה שהוא אמר: עשר המכות, הפירוק של חיזבאללה - הכל התגשם. זה התגשם ולמעשה שיתק את היכולת של חיזבאללה להגיב בחזרה בגלל הצורה שבה התכנית הזו תוזמרה, תוכננה ובוצעה".
הפרסום השלישי בגינו הוגשה העתירה הופיע ב"ניו-יורק טיימס" באוקטובר 2024, אז דיווח ברגמן על התוכנית הישראלית לתקיפה באיראן. על בסיס גורמים אנונימיים מפרטת הכתבה לגבי מטרות תקיפה ישראלית אפשרית באיראן. לבסוף ציינו העותרים פרסום מדצמבר 2023, אף הוא ב"ניו-יורק טיימס", שבו פירט ברגמן על מה שמכונה "תוכנית יריחו", היא תוכנית התקיפה של חמאס נגד ישראל.
כותרות הפרסום על תוכנית "חומת יריחו" ב"ניו יורק טיימס" (צילום מסך)
העותרים טענו, באמצעות עורכי-הדין ירין ראובן ואיתמר מירון, כי ארבעת הפרסומים הללו מעידים על "צינור הדלפות סדרתי" ממערכת הביטחון אל ברגמן ודרשו מבג"ץ להורות למשיבים לעתירה להסביר מדוע אינם פותחים בחקירה פלילית, או לכל הפחות בבדיקה לאיתור מקור ההדלפות.
המדינה השיבה, באמצעות עורכות-הדין מיטל בוכמן-שינדל ונועה רוזנברג-רכטר, כי טרם התקבלה החלטה בתלונות שהגישו העותרים לפרקליטות, ועל כן העתירה מוקדמת ודינה מחיקה.
בהמשך הדרך עדכנה המדינה כי התקבלה בפרקליטות החלטה שיש לגנוז את תלונת העותרים. המדינה הבהירה כי לפני קבלת ההחלטה, טענות העותרים "נבדקו על ידי מערכת אכיפת החוק באופן סדור ויסודי" וכי ההחלטה שהתקבלה "מבוססת על אדנים עובדתיים".
המדינה פירטה והסבירה כי מבין ארבעת הפרסומים שבגינם התלוננו העותרים רק אחד, זה שנוגע לתוכנית "חומת יריחו", "מעיד על דלף מידע שהוא בגדר סוד". לגבי המקרה הזה, הוסיפה המדינה, "בוצעה חקירה ביטחונית" שכללה "ניטור במערכות הצבאיות המסווגות הרלוונטיות ותשאול של עשרות בעלי תפקידים רלוונטיים בצה"ל". הבדיקה נפתחה עוד טרם הוגשה העתירה ונגעה לשלל פרסומים על התוכנית, לא רק זה של ברגמן.
מסקנת הבדיקה, כך נמסר, היא ש"לא ניתן לאתר בקרב צה"ל גורמים שמסרו מידע ללא היתר". לפי המדינה, החומרים שהתפרסמו "היו ברשות גורמים
רבים, בצה"ל ומחוצה לו, העולים כדי מאות וחלקם עד כדי אלפי בעלי תפקידים". לאור הקושי להגיע למקור הדלף, הוחלט שאין תוחלת לפתוח בחקירה פלילית ויש לגנוז את התלונה.
בנוסף הבהירה המדינה כי "מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל נוהלה בשירות הביטחון הכללי שורה של חקירות למול חשד לאירועים בהם נחשפו סודות מדינה. חלק מהחקירות הסתיימו בסיכול או שיבוש ציר העבירה, ובחלק מהמקרים הוגשו כתבי אישום כנגד המעורבים". כדי לתמוך בטענה זו ביקשה המדינה להציג לבית המשפט במעמד צד אחד "התייחסות כתובה וחסויה".
מימין: שופטי העליון יעל וילנר, נועם סולברג ודפנה ברק-ארז (צילומים: הרשות השופטת ופלאש90)
השופטים נעם סולברג, דפנה ברק-ארז ויעל וילנר הבהירו סמוך לאחר מכן כי נראה שיש למחוק את העתירה מסיבה טכנית - מרגע שהפרקליטות קיבלה החלטה לגנוז את התלונה, פתוחה הדרך בפני העותרים להגיש ערר על החלטה זו.
בפסק הדין שניתן היום ציינו השופטים כי לאחר עיון במסמך המסווג במעמד צד אחד נחה דעתם שהמדינה אכן פועלת למניעת הדלפות. "האמור באותה התייחסות הניח את דעתנו, כי בשונה מהחששות הכבדים שהעלו העותרים – אכן ננקטים מאמצים על-ידי גורמי המשיבים, לטיפול במקרים שבהם ידיעות ביטחוניות חסויות הגיעו לידי מי שאינו מוסמך לכך", כתבו.
לצד מחיקת התביעה קצבו השופטים למדינה זמן מוגבל לקבלת החלטה בערר שיוגש על ידי העותרים - 90 יום. "קביעה זו עשויה לבוא על חשבונם של עררים אחרים, ולפיכך אינה ניתנת בנקל", ציינו השופטים, "אך משמעותה היא שגם לערר אשר בו עסקינן – דחיפות בלתי מבוטלת".
עוד קבעו השופטים כי המדינה תשלם לעותרים הוצאות, אך בסכום נמוך יחסית. מחד מצאו כי יש להטיל הוצאות על המדינה, בין היתר בשל היעדר פרטים רבים מהתגובה המקדמית שהגישו לבית המשפט. מנגד, קבעו כי ההוצאות יהיו על הצד הנמוך, בין היתר בשל "התבטאותו הבלתי הולמת של בא-כוחם [של העותרים, א"פ] כלפי גורמי המשיבים".
בכך כיוונו השופטים לבקשה שהגישו העותרים בחודש אוגוסט האחרון, במסגרתה טענו כי היועמ"שית הציגה לבית המשפט מצג "חלקי, מטעה ואף כוזב" והסבירו מה נדרש לאור "הטעיותיה העובדתיות" של היועמ"שית.
כבר בזמן אמת כתב השופט סולברג: כי "להודעת העדכון והבקשה לצירוף משיבים נשתרבבו מילים פוגעניות, מאלה הנשמעות בכיכר העיר. אמירות בכתבי-בי-דין יש לנסח בקפידה; השתלחות - לא בבית משפטנו".
בפסק הדין נקבע לפיכך כי המדינה תשלם לעותרים הוצאות בסך 5,000 שקלים בלבד.
ככל שהערר על החלטת הפרקליטות יוגש, וידחה, תיפתח מחדש הדרך לעותרים לפנות לבג"ץ.
58411-05-25