דו"ח מבקר המדינה מצביע על פוליטיזציה והתנהלות לקויה בשני הגופים המרכזיים שמפקחים על התקשורת המשודרת בישראל – הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. הדו"ח, שתואר בעבר ככזה שמכיל "ממצאים חמורים" שעלולים להזיק לראש הממשלה בנימין נתניהו, כולל המלצות פושרות בלבד. כמו כן, רוב הביקורת עוסקת בתקופת כהונתו של השר לשעבר איוב קרא, ולא בתקופה שבה הוחזק תיק התקשורת על-ידי נתניהו.
הדו"ח מתפרסם היום (4.5), אך הוא הוכן כבר בתקופת המבקר הקודם, יוסף שפירא. לקראת בחירות ספטמבר 2019 דווח כי המבקר הנוכחי, מתניהו אנגלמן, מעכב את פרסום הדו"ח לצורך בחינתו מחדש – מהלך שעורר ביקורת ציבורית והגיע עד בג"ץ. בתנועה למען איכות השלטון, העותרת, דרשו מאנגלמן לפרסם את הדו"ח לאלתר ו"לא להתחשב בשיקולים פוליטיים או אחרים שאינם בעלי רלבנטיות לביקורת עצמה ומטרותיה". בג"ץ דחה את העתירה.
על-פי דיווח שפורסם ב"דה-מרקר", טיוטה סופית של הדו"ח נשלחה למבוקרים כבר ביוני 2018. למרות זאת, הדו"ח הסופי מתפרסם רק כעת, כשנתיים לאחר מכן. כתב העיתון הכלכלי נתי טוקר ציין בדיווחו כי "מקורות שנחשפו לדו"ח" העידו שהוא כולל "ממצאים חמורים להתערבות פוליטית בגופי השידור בשנים האחרונות, באמצעות גופי האסדרה בתקשורת". השוואה בין טיוטת הדו"ח לגרסתו הסופית, שפורסמה היום ב"דה-מרקר", מצביעה על הנקודות שעברו ריכוך.
אף שהאצבע המאשימה הופנתה אז כלפי ראש הממשלה נתניהו, שעמד בראש משרד התקשורת בחלק מהתקופה שבה עוסק הדו"ח – רוב הממצאים שמפרסם היום המבקר עוסקים בשר לשעבר קרא, שלאחר פרישתו הסתכסך עם נתניהו. כמו כן, הדו"ח לא עוסק כלל בפרשת "תיק 4000", שהתחוללה בעת כהונתו של נתניהו במשרד התקשורת. נתניהו, כזכור, נאשם בלקיחת שוחד עקב החלטתו לאשר את עסקת מיזוג בזק ו-yes, שהכניסה כמיליארד שקל למקורבו שאול אלוביץ'.
מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: אוליבייה פיטוסי)
ההחלטה להימנע מעיסוק נרחב בנתניהו בולטת במיוחד בחלק בדו"ח שעוסק בטיפול של מועצת הכבלים והלוויין בערוץ 20, שבשנים האחרונות משמש כשופר בשירותו של ראש הממשלה. הערוץ, שמוחזק על-ידי בעל ההון יצחק (ויאצסלב) מירילשוילי, הוקם במקור כערוץ למורשת ישראל, אך בשלב מסוים ביקש אישור לשדר תכנים חדשותיים.
הבקשה נידונה בתקופה שבה נמסר תיק התקשורת לאיוב קרא. חשיפה עיתונאית של חדשות 13 העלתה כי השר קרא פעל בנושא בתיאום עם נתניהו, שנאלץ להתפטר מתיק התקשורת בגלל חקירותיו הפליליות וניגוד העניינים שבו היה שרוי. הכתב ספי עובדיה חשף הקלטה של שיחה שקיימו קרא ונתניהו. "אתה יכול לפזר את המועצה, דרך אגב?", שאל נתניהו את קרא בהקלטה, ואז הוסיף: "למה לפזר? בוא נבטל אותה". קרא, בראיון לחדשות 13, אמר שהיה ידוע לו כבר אז שלנתניהו אסור להתערב בעבודת המשרד – ובכל זאת, הוא התערב.
המבקר מציין כי בדצמבר 2017, בתקופת השר קרא, דנה המועצה בבקשה – אך עיכבה את ההכרעה כדי לבדוק האם הערוץ עומד בחובותיו. לפי הדו"ח, ביום שבו התקבלה החלטת העיכוב השמיע קרא "ביקורת חריפה" על כך בדיון שהתקיים בכנסת, וציין כי הוא ערוך לפזר את המועצה. אף שאין מחלוקת על האותנטיות של ההקלטה שנחשפה בחדשות 13, מבקר המדינה כלל לא מתייחס לאפשרות שקרא פעל בשליחות נתניהו.
המבקר מציין כי מעט לאחר מכן, בינואר 2018, פנתה יו"ר מועצת הכבלים והלוויין דאז יפעת בן-חי שגב ליועץ המשפטי לממשלה ומסרה לו שקרא דרש ממנה להתעלם מחוות דעת משפטיות ו"לפעול בדחיפות לאישור שידורי חדשות קבוע" לערוץ 20. לדבריה, כשקרא נוכח שהליך האישור ממשיך להתעכב, הוא אמר לה "דברים קשים" על פיזור המועצה.
המבקר מציין כי יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, יפעת בן-חי שגב, פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ומסרה לו שהשר איוב קרא דרש ממנה להתעלם מחוות דעת משפטיות ו"לפעול בדחיפות לאישור שידורי חדשות קבוע" לערוץ 20
בן-חי שגב, בתגובה, נאלצה לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה להתריע בפני קרא ש"יימנע מכל מעשה שיש בו התערבות שאינה כדין בהחלטות המועצה או ניסיון להשפעה בלתי חוקית עליה". גם במקרה זה, האפשרות שקרא פעל בהוראת ראש הממשלה כלל אינה מוזכרת. קרא, שמאז כהונתו הסתכסך עם נתניהו ונפלט מהממשלה ומהכנסת, מסר למבקר בתגובה שהוא "מעולם לא ביקש להתערב בהחלטות המועצה".
חרף החשש שהביעה היו"רית להתנהלות בלתי חוקית של השר, השורה התחתונה בעניין זה רפה. "הגם שבסופו של דבר המועצה לא פוזרה, הליך בחינה והחלטה של שר בעניין פיזור מועצה, אם נדרש, נכון שיתקיים בשיח ישיר ומקצועי תוך כדי הבהרת הטענות שבגינן נערכת הבחינה, הנובעות מהוראות החוק", כותב המבקר.
"אחת מתכליות הקמת המועצה היא לשמש חיץ בין הדרג הפוליטי לבין הסדרת תוכן השידורים", הוא מוסיף. "נוכח העובדה שפיזור המועצה מקנה לשר סמכות למלא את תפקידיה עד למינוי מועצה חדשה באופן המעורר חשש לאיון החיץ האמור, פיזור המועצה או איום בפיזורה צריכים להיעשות בזהירות המתחייבת".
מינויים פוליטיים ברשות השנייה
בהמשך הדו"ח מוצג איוב קרא כעסקן פוליטי שניסה לאייש את מועצת הרשות השנייה בשורה של נציגים בעלי זיקה מובהקת לליכוד – בהווה או בעבר. מועצת הרשות השנייה היא הגוף שאמור לפקח על עבודת הרשות השנייה ולגבש עבורה מדיניות ארוכת טווח. חברי המועצה ממונים על-ידי הממשלה, אך אמורים לייצג את הציבור הרחב ולהיבחר תוך התייעצות עם 74 גופים ציבוריים – מוסדות השכלה גבוהה, ארגוני אמנים ועוד – שגם אמורים להציע מועמדים משלהם.
בתקופה שבה עוסק הדו"ח, מנובמבר 2016 ועד אפריל 2018, עמדו בראש משרד התקשורת שלושה שרים מהליכוד: ראש הממשלה נתניהו, ממלא מקום השר צחי הנגבי, וקרא. בתקופתו של השר קרא, הגופים המייעצים כמעט לא היו מעורבים במינויים. את החלל שהותירו מילא קרא: 70% מהמועמדים למועצה היו מטעמו, ורק 30% מטעם הגופים המייעצים. יתרה מכך, הדו"ח קובע ש-60% מהמועמדים שהציע השר היו "בעלי זיקה או זיקת עבר" לקרא, לליכוד או לשר אחר מהממשלה (שמותיהם של המועמדים אינם מוזכרים בדו"ח, אך חלקם פורסמו בעיתונות).
המבקר מבהיר שמדובר היה במדיניות: "הרקע הפוליטי של המועמדים היה גורם בהליך בחירת המועמדים על-ידי השר", קובע הדו"ח.
מבקר המדינה מתח ביקורת על האופן שבו השר לשעבר קרא קידם מועמדים למועצת הרשות השנייה: "הרקע הפוליטי של המועמדים היה גורם בהליך בחירת המועמדים על-ידי השר"
המבקר מציין כי השר קרא קיבל מהגופים המייעצים את שמותיהם של 31 מועמדים למועצת הרשות השנייה – אך העביר הלאה רק ארבעה מתוכם. לאותם ארבעה צירף קרא עשרה מועמדים מטעם עצמו. נתון זה, צוין בדו"ח, "עלול לעורר ספק" בנוגע למילוי דרישת החוק שמחייבת את השר להתייעץ עם הגופים החיצוניים.
חרף הזיקה הפוליטית של רבים מהמועמדים, כמה מהמינויים אושרו – וזאת בשל חוות דעת של משרד המשפטים שגורסת כי הזיקה הפוליטית מתפוגגת שלוש שנים לאחר ניתוקה. כך למשל, חבר-כנסת מהליכוד שנותר מחוץ לכנסת ב-2013, ולא מילא מאז תפקיד נוסף במפלגה, יוכל כבר ב-2016 להתמנות למועצה – בדיוק כמו דוקטור לתקשורת, משפטן או מנהל לשעבר בגוף שידורים.
כך קרה ב-2017 כשמונתה יושבת הראש הנוכחית של מועצת הרשות השנייה, חברת-הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב-ברקוביץ'. עד 2013 כיהנה שמאלוב-ברקוביץ' כחברת-כנסת מטעם מפלגת קדימה. לקראת הבחירות שהתקיימו באותה שנה היא התמודדה בפריימריז במפלגת הליכוד. אחרי שדורגה במקום לא ריאלי ברשימת הליכוד, היא העדיפה לרוץ לכנסת בראש מפלגה קיקיונית בשם "כלכלה", שלא עברה את אחוז החסימה.
יוליה שמאלוב-ברקוביץ', יו"ר מועצת הרשות השנייה (צילום: נעם ריבקין-פנטון)
במועצת הרשות השנייה אמורים לשבת 15 חברים. לפי החוק, אם מספרם יורד מתחת לעשרה – המועצה מאבדת את יכולתה לקבל החלטות ולהפעיל את סמכויותיה. בעת ההצבעה על מינוי שמאלוב-ברקוביץ', מספר חברי המועצה היה תשעה, והמועצה היתה משותקת. לפיכך, המינוי בוצע בבהילות. ועדת המינויים מסרה למבקר כי היא "דנה במינוי בדחיפות, לאור הנסיבות שתוארו לפניה, ולפיהן המועצה נמצאת בהרכב של תשעה חברים ועל כן אין באפשרותה לקבל החלטות, מצב שעלול להביא לכך ש'המסך יוחשך'".
שמאלוב-ברקוביץ' הצהירה בפני ועדת המינויים כי "אין לה כל קשר לשרי הממשלה, לא חברי ולא ידידותי", וש"חלק מהשרים המכהנים בממשלה הנוכחית היא הכירה בעת כהונתה בכנסת ה-18, אולם לא נשמר קשר כלשהו מאז פרישתה בשנת 2013". הוועדה אישרה את המינוי למרות שהוטל ספק במילוי חובת ההתייעצות של משרד התקשורת עם הגופים המייעצים.
בהמשך הגיש קרא לוועדת המינויים שמות של שישה מועמדים שאותם ביקש למנות כחברי מועצה. המבקר כותב כי ארבעה מהם היו מועמדים מטעם השר קרא – ו"לכולם זיקה או זיקת עבר לשר התקשורת דאז [קרא], למפלגתו או לשר אחר בממשלה (67%): לשלושה זיקת עבר לשר הממנה או למפלגתו, ולמועמד אחד זיקה לשר אחר משרי הממשלה". בדו"ח מצוין כי "בסופו של דבר הוועדה אישרה שלושה מועמדים, מהם שני מועמדים מטעם השר".
תרשים המתאר את מועמדים שקודמו על-ידי איוב קרא כשכיהן כשר התקשורת (מתוך דו"ח מבקר המדינה)
שמות המועמדים לא צוינו, אך התיאורים שמופיעים בדו"ח רומזים מי הם ומה מידת קרבתם לקרא ולליכוד. מועמד אחד, ששמו הוגש לוועדה בנובמבר 2017, מתואר כחבר ליכוד שהיה מועמד ברשימה של המפלגה בבחירות המקומיות "לפני כמה שנים". בדו"ח צוין שהוא "שימש בתפקיד בכיר באחד ממשרדי הממשלה בשנים 2012–2013, ובמסגרת תפקידו זה עבד עם שר התקשורת, שכיהן באותה העת באותו המשרד". הוועדה אישרה את מועמדותו.
מועמד שני, שהוצג לוועדה באותו מועד, מתואר כחבר ליכוד שקיים קשר עם "אחד משרי הממשלה מהליכוד" שאינו איוב קרא. כעשור לפני כן, צוין בדו"ח, גם מועמד זה "שימש בתפקיד בכיר באחד ממשרדי הממשלה, ובמסגרת תפקידו זה עבד עם שר התקשורת, שכיהן באותה העת באותו המשרד". מינויו לא אושר.
מועמד שלישי, שעליו המליץ קרא לוועדת המינויים בפברואר 2018, שימש לפני כן כעוזר של שר ממפלגה שאינה הליכוד, ולאחר בחירות 2015 "שימש נציג מטעם אותה מפלגה בנושא שאליו נדרשה". כמו כן צוין לגביו כי "במשך 30 שנים (עד סוף שנת 2016) שימש נציג אותה סיעה בגוף המורכב מנציגי סיעות הכנסת". מועמדותו לא קודמה.
המבקר בחן גם את הרקע של מועמדים שקרא קידם אך בסופו של דבר לא הגיש לוועדת המינויים. אחד מהם הוא רן ברץ, דוברו לשעבר של ראש הממשלה נתניהו. מועמד אחר כיהן בעבר כראש עירייה מטעם הליכוד. על מועמד שלישי נכתב שהוא "אייש תפקידים בכירים במוסדות מפלגתו של שר התקשורת, ואף התלווה אליו לביקור רשמי בחו"ל במהלך שנת 2017, זמן קצר קודם מינויו לתפקיד שר התקשורת". מועמד רביעי הוגדר כ"ליכודניק" במסמך פנימי שקרא פקפק בתקפותו.
מאחורי המועמד שסומן כ"ליכודניק" עומד סיפור תמוה: בדו"ח נכתב שקרא ניסה לקדם מועמד שיש לו עמו היכרות אישית. המבקר מציין כי שמו "נכלל בטיוטת רשימת המועמדים שהוכנה להפצה להתייחסות הגופים המייעצים, אך זמן קצר ביותר לפני הפצתה הוחלף שמו בשם אחיו. לבסוף לא קודמה מועמדותו של האח מפני שהלשכה המשפטית חיוותה את דעתה כי הוא אינו עומד בדרישות המועמדים, הכישורים והניסיון הקבועות בחוק. החלפת מועמד באחיו בלא הנמקה כלשהי זמן קצר ביותר לפני שליחת הרשימה מעוררת חשש לקיום הליך שאינו נשען על שיקולים ענייניים בלבד".
קרא, בתגובה שנכללת בדו"ח, טען ש"אין ב'מסמך' המיוחס לשר או לאנשי משרדו בו נרשמה השתייכות פוליטית של מי מהרשומים בו כדי להצביע על העובדה כי השר ביקש למנות אנשים בעלי זיקה פוליטית לכהן כחברי מועצה, שהרי ההפך הוא הנכון – השר הגיש לוועדה לבדיקת מינויים אך ורק מועמדים שנמצא כי אין להם זיקה פוליטית המונעת הגשת מועמדותם לוועדת המינויים".
חרף הממצאים החד-משמעיים לגבי הזיהוי הפוליטי של המועמדים שקידם קרא, מבקר המדינה מסתפק בהמלצה לקונית: "מומלץ כי משרד המשפטים יבחן את הצורך בחידוד הנחיותיו בהליך מינוי מועצות השידורים, לרבות בעניין פרק הזמן שנקבע לניתוק הזיקה, אם בדרך של קביעת אמות מידה ואם בדרך של הנחיות פרטניות להליך".
המבקר מוסיף כי לא נמצאו מסמכים שמעידים על אופן סינון המועמדים במשרד התקשורת, וכי קרא מסר בתגובה שההליך "נעשה בהתאם ליכולת השר לשער מי מהמועמדים יוכל להיחשב מועמד ראוי, וזאת מעיון בטופס קורות החיים של המועמד". כמו כן נמתחה ביקורת על החלטתו של קרא להעביר אותם לוועדה אחד אחרי השני, ולא כרשימה אחת, בדרך ש"עלולה לפגוע באפשרות הוועדה לוודא שהרכב המועצה אכן משקף את מגוון הדעות הרווחות בציבור, כדרישת החוק".
לימבו רגולטורי
במרכז הדו"ח עומדת מידת העצמאות של מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שני הגופים המפקחים על הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל. המבקר מציין כי שורה של ועדות שעסקו בסוגיה מאז 1996 המליצו להקים רשות תקשורת עצמאית שתפעל במנותק מהפוליטיקאים, תנהיג סטנדרט אחיד ותהיה יעילה יותר מהמודל הדו-ראשי העכשווי. המבקר מדגיש כי המודל הישראלי חריג בהשוואה לרוב מדינות ה-OECD, שבהן פועלת רשות תקשורת עצמאית.
מבקר המדינה על הרשות השנייה: "היעדרו של מנכ"ל קבוע עלול לפגוע ביכולתו לקבל החלטות משמעותיות וארוכות טווח ולהחליש את הרשות. רשות המתנהלת באופן זה במשך תקופה ארוכה חשופה לפגיעה בעצמאותה, והיא נעדרת את החוסן הנדרש למילוי תפקידיה המקצועיים באופן המיטבי"
המבקר מציין שממשלות ישראל לדורותיהן אמנם אימצו את המלצות הוועדות, וב-2013 אף הגישה הממשלה הצעת חוק שנועדה להסדיר את הסוגיה – אך הדיונים בהצעה נפסקו, ועד כה לא חלה התקדמות נוספת בכיוון. "אף שיש הבדלים מסוימים בהמלצות הוועדות ובהחלטות הממשלה שהתקבלו במהלך השנים", מוסיף המבקר, "הרי שכל העוסקים במלאכה הסכימו כי המודל הקיים אינו נותן מענה למכלול האתגרים העומדים בפני הרגולטורים בתחום השידורים".
המבקר מתאר מציאות של הזנחה מתמשכת שגרמה להחלשת גופי הפיקוח, לפגיעה מתמשכת בעצמאותם ולפיתוח תלות בדרג הפוליטי – אך נזהר לא להצביע על אשמים ספציפיים ונמנע ממסקנות אישיות. במקרה של הרשות השנייה, המבקר מצביע על כך שמאז ינואר 2015 – לפני כחמש שנים וחצי – עומד בראש הרשות מנכ"ל זמני, ניר שוויקי, שכהונתו מוארכת מדי חודש.
הנימוק המקורי לאי-מינוי מנכ"ל קבוע היה היוזמה לאיחוד הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, שכאמור לא יצאה לפועל בסופו של דבר. "היעדרו של מנכ"ל קבוע עלול לפגוע ביכולתו לקבל החלטות משמעותיות וארוכות טווח ולהחליש את הרשות", נכתב בדו"ח. "רשות המתנהלת באופן זה במשך תקופה ארוכה חשופה לפגיעה בעצמאותה, והיא נעדרת את החוסן הנדרש לשם מילוי תפקידיה המקצועיים באופן המיטבי".
בדצמבר 2018, אחרי תהליך איתור, החליט השר קרא למנות את אשת התקשורת מישל קרמרמן לתפקיד מנכ"לית הרשות השנייה. מועצת הרשות השנייה אישרה את המינוי, אך הממשלה נמנעה מלדון בו. כעבור כמה חודשים, על רקע הקדמת הבחירות ועתירות שהוגשו לבג"ץ, הממשלה אולצה לדון במינוי – ופסלה אותו. מאז התקיימו עוד שתי מערכות בחירות, ולרשות טרם מונה מנכ"ל קבוע.
מועצת הכבלים קורסת
המקרה של מועצת הכבלים והלוויין ממחיש גם הוא כיצד גרירת הרגליים של הממשלה פוגעת ביכולת לפקח כראוי על השידורים ולבצע רפורמות בתחום. מבקר המדינה מציין שהמועצה אמנם הוקמה בתוך משרד התקשורת, אך היא אמורה לפעול באופן עצמאי. עם זאת, מאז הקמתה כפופה המועצה למשרד בשני תחומים שמשפיעים על מידת עצמאותה באופן קריטי: תקציב וכוח אדם. "כפיפות זו פגעה במקרים מסוימים הלכה למעשה בעצמאותה וביכולתה של המועצה לבצע את הפעולות הנדרשות ממנה", קובע המבקר.
יפעת בן-חי שגב, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין לשעבר (צילום: מועצת הכבלים והלוויין)
המבקר מציין כי היו"רית דאז יפעת בן-חי שגב הציפה את הבעיה בפני מבקר הפנים של המשרד ב-2016. לדבריה, תקציב המועצה "אינו מנוהל על-ידי הגורמים הרלבנטיים במועצה אלא בתיווך גורמים במשרד התקשורת", וכך גם ההתקשרויות עם גורמים חיצוניים. בהתאם, הוסיפה היו"רית, בקשות המועצה לשכור יועצים מקצועיים נבחנות על-ידי ועדת המכרזים של המשרד, "וגם מסגרת תקציב המועצה נקבעת למעשה על-ידי משרד התקשורת". לטענתה, המצב פוגם בעצמאות המועצה, מקשה על ניהולה ומאלץ אותה להתנהל בתקציב שלא מאפשר את תפקודה התקין.
"בדצמבר 2016 פנתה יו"ר המועצה לראש הממשלה ושר התקשורת דאז [נתניהו] וקבלה לפניו על כך שזה שנים ארוכות לא הוגדלו משאבי מועצת הכבלים והלוויין למרות השינויים המפליגים שחלו בשוק, וזאת לאור הכוונה לאחד את המועצה עם מועצת הרשות השנייה", נכתב בדו"ח. "לדבריה, 'חקיקת החוק נדחית שוב ושוב מסיבות שלא קשורות במועצה, אך בתקופת הביניים – שנמשכת כבר 15 שנה – לא הותאמו המשאבים של המועצה לסמכויותיה על-פי חוק ולתחומי אחריותה, והם עומדים ביחס לא סביר בהשוואה לרגולטור המקביל'".
בן-חי שגב הוסיפה כי היא מבקשת סיוע דחוף משום שהמועצה "הגיעה כבר לקצה גבול היכולת שלה לעמוד במשימות המונחות לפתחה, וללא התערבות מיידית בשדרוג כוח האדם הקיים, בהוספת תקנים נוספים למועצה ובהוספת תקציבים, נבצר יהיה מהמועצה מלתפקד באופן מקצועי, תקין וראוי, באופן שבו מצופה ממנה לנהוג, ובכך עלולות להיפגע רפורמות משמעותיות בשוק השידורים, רפורמות שאמורות להצעיד את שוק השידורים לקדמת הבמה מבחינת רגולציה, להוביל לתחרות בשוק השידורים ובסופו של יום לתרום לרווחת הציבור".
לפי הדו"ח, במאי 2017 פנתה יו"רית המועצה לממלא מקום שר התקשורת צחי הנגבי והודיעה לו כי בשל מחסור בכוח אדם ומשאבים, המועצה "תיאלץ להפסיק לטפל בנושאים שאינם בהולים או כפופים ללוחות זמנים שמכתיבים גורמים חיצוניים כגון רשויות שיפוט, ממשל וחוק". ביוני 2017, אחרי שהנגבי הוחלף בשר איוב קרא, היו"רית שבה והעלתה את הסוגיה גם בפניו. מהדו"ח משתמע כי כל שלושת השרים – נתניהו, הנגבי וקרא – נמנעו מתיקון המצב.
התמונה העולה מדו"ח המבקר היא של חבלה כפולה של המערכת הפוליטית בפיקוח על התקשורת המסחרית בישראל: מצד אחד התעלמות מהמלצות חוזרות ונשנות לרפורמה מבנית, ומצד שני סירוס והחלשה של הגופים הקיימים. כאמור, למרות הממצאים הקשים נמנע המבקר מהסקת מסקנות שיובילו לתיקון יסודי של המצב.
תגובות
השר לשעבר איוב קרא מסר בתגובה: "המינויים שנעשו בתקופתי נבעו מצורך מקצועי כדי שהמועצות ימשיכו לתפקד, אחרת למועצות לא היה תוקף חוקי. מתוך עשרות מועמדים שהפניתי, שלושה חברים אושרו למועצה שמונה 15 חברים. ללא אישור הלשכה המשפטית, המועמדים לא היו מאושרים גם אם המלצתי עליהם. בנוסף, אחרי אישורם בלשכה המשפטית עוברים המועמדים ועדה מטעם הנציבות שאין לי שום קשר אליה. רק אחרי שהוא צולח אותה, המועמד מצורף למועצה".
השר קרא הוסיף: "הגיע הזמן שהציבור יידע שאין לי אפשרות ולא היתה לי אפשרות לקבוע דבר למועצות, שמתנהלות על-פי החוק באופן עצמאי, ועד יום זה אינני מכיר את רוב החברים בהן. החלטתי לגבות את הדרג המקצועי בהמלצתו להדיח את יו"ר מועצת הרשות השנייה שאני מיניתי נותנת משנה תוקף להתנהלותי הממלכתית במשרד התקשורת". ההמלצה להדיח את שמאלוב-ברקוביץ', ראוי לציין, לא הובילה להדחתה.
ממשרד התקשורת נמסר בתגובה: "משרד התקשורת קיבל לידיו את דו"ח המבקר ולמד אותו לעומק. אנו מייחסים לביקורת תפקיד חשוב ומכריע בשיפור וייעול המערכת, ועם כינונה של הממשלה החדשה עבודת המטה בנושא תחודש".
ברשות השנייה העדיפו שלא להתייחס לתופעות שעליהן הצביע המבקר. "מדובר בדו"ח ביקורת הנוגע לפעילות משרד התקשורת, והרשות השנייה אינה צד לזה", נמסר מטעם הרשות.
* * *
לעיון בדו"ח המבקר בעניין עצמאות גופי הרגולציה
עוד על דו"ח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן
04.05.2020
05.05.2020