לעיתים שורה אחת בהודעה לעיתונות מספרת את הסיפור כולו. תחת הכותרת "מחריף המאבק למניעת חיסול חדשות 13", הודיע אמש ועד עובדי חדשות 13 כי בתגובה לכוונת ההנהלה לקיצוץ מסיבי בתקציב חברת החדשות, יינקטו מספר צעדים ארגוניים. האחרון שבהם הוא המעניין מכולם: "בתכניות חברת החדשות לא נקדם ממחר תכניות בידור, ריאליטי ותעודה של חברת 'רשת' – בין אם בכתבות או בסיטאפים" נכתב שם.

כמו מסצינה בפיליטון, כך נכתב באותה הודעה לעיתונות "לצערנו מתברר כי האיפוק שבו נהגנו מתפרש משום מה כחולשה [...] עד כמה שהדבר מצער, וכדי לאפשר מו"מ מבלי שייקבעו 'עובדות בשטח' לפניו, הגענו למסקנה שאין מנוס מלהפגין את כוחנו כעובדי 'חדשות 13' ואת נחישותנו למנוע את חיסול חברת החדשות המפוארת שבנינו".

ובמילים אחרות: באים עובדי גוף מפוקח המחוייב בכללי רגולציה נוקשים, גם אם אינם נאכפים כראוי ומודיע – בשל סכסוך עם המעסיק, נפסיק לעזור לו להפר את החוק. תארו לכם סיטואציה בה מודיע ועד עובדי מפעל עיבוד בשר או ייצור משקאות קלים, כי נוכח הסכסוך עם ההנהלה, הוחלט להפסיק להשתמש במוצרים פגי תוקף או להפחית את מינון הסמים האסורים במוצר.

בעת מצוקה, כנשק יום הדין, כשאין אולי יותר מה להפסיד, צצים ועולים העקרונות המקצועיים כדגל לנופף בו

נזכיר כי סעיף 13.4 ברשיונה של חברת החדשות קובע מפורשות ובהמשך להוראות החוק: "בעל הרישיון יקפיד שלא יהיה בשידורי החדשות כדי לקדם, במישרין או בעקיפין, את תכניותיו של בעל הרישיון לשידורי טלוויזיה אלא אם קידום עניין כאמור הנו תוצאה נלווית הכרחית לשידור המשודר שלא מתוך מטרה לגרום לקידום כאמור. בעל הרישיון יפעל בהתאם להנחיות המנהל בעניין זה".

גם סעיף 27.4 לרשיון חברת האם, רשת, קובע כי "בעל הרישיון לא יעשה כל פעולה שיש בה כדי לקדם בשידורי החדשות, במישרין או בעקיפין, את תכניותיו". הסעיף הבא (27.5), אף אוסר על בעל הרשיון לעשות "כל פעולה אשר תביא לכך ששידורי החדשות ישקפו את עמדותיו ודעותיו הפרטיות, או את העמדות והדעות של מנהליו, עובדיו, בעלי עניין בו או מנהליהם ועובדיהם".

נדמה כי אין מילים מפורשות מאלה. אם חשבתם שחדשות 13 בודדה במערכה הזו של הפרת הכללים הרי שטעיתם בגדול. גם חדשות 12 ואולי ביתר שאת, דורסת אותם בכל יום מחדש – אלא ששם נכון לרגע זה – אין עדיין משבר תקציבי, מה שמאפשר לעיתונאי החברה להמשיך את ריקוד הטנגו הלא אתי והלא אסתטי עם קשת ובעלי השליטה.

ולכל אלה שיגידו כעת, "זה לא אותו דבר, זה לא כל כך חמור, זה לא כל כך נורא", נזכיר שוב שסטנדרט הציות המצופה נקבע בדרך מסודרת. בחקיקה, ברגולציה ובסמכות. דווקא עיתונאים צריכים להקפיד על שמירתו, כדי לאפשר לעצמם את היכולת להעביר ביקורת על מי שאינו מציית לחוק. ניתן להעביר ביקורת על חוקים – אפילו רצוי לעשות זאת לפעמים, אך לא במחיר אי הציות להם.

זהו בדיוק טיבו של העניין, כמו בדאווין של שיר מחאה, מדובר כאן במחאת דאווין. בעת מצוקה, כנשק יום הדין, כשאין אולי יותר מה להפסיד, צצים ועולים העקרונות המקצועיים כדגל לנופף בו. בימי השגרה, שבו התקציב זורם והדופק הולם כסדרו, אפשר להעלים עין, לעגל פינה או שתיים ולקרוץ אל עבר הטהרנים המצקצקים בלשונם נוכח הפרת הוראות הרשיון והחוק. ללכת יד ביד עם הפריץ האוחז במושכות הערוץ ועם תכתיבי חברת האם ולגלגל עיניים באמירה "אולי יש חוקים, אבל יש גם את חוקי המשחק". בצירוף עצימת העין הנמשכת של הרגולטור, כל כלל או חוק יכול לגלות את מידת האלסטיות המקסימלית שלו.

ההודעה הזו לעיתונות היא למעשה כתב הודאה ועדות מדינה. אלו ניתנות בתמציתיות, לקראת סופה, וכדי להוכיח שאקדחם של העובדים טעון. אמנם אסור להתבלבל: האחריות והאשמה המרכזיות לשבירת החומות הסיניות בין חברות החדשות לערוצים המחזיקים בהן מוטלת על קברניטי הערוצים ובעליהם. הם דורסים את הכלל ואת המנגנון על מי שמועסק בו לשם קידום אינטרס ברור שיש לו משמעות כספית. עם זאת, אי אפשר שלא להעיר כלפי עיתונאים ומנהלי חברות חדשות בעבר ובהווה, שחבל שמי שסייע במעשי היום יום לנתץ את חומות ההגנה על חברת החדשות, נזכר להקים אותן רק בהיעדר ברירה אחרת וכצעד של מפלט אחרון.