השב"כ הצטרף לשיחה
אחת הטעויות הרווחות בשיח על אודות האישור שניתן למעקבי שב"כ אחרי אוכלוסייה אזרחית היתה שמדובר "רק" באיכוני טלפון. למעשה, היו שתי תקנות לשעת חירום שאישרו מעקבים חריגים במטרה לבצע חקירות אפידמיולוגיות (על נשאי קורונה) ולאכוף בידוד. האחת אישרה למשטרה לדרוש נתוני מיקום מבוססי איכון מחברות הסלולר – ללא צו שופט. השנייה איפשרה למשרד הבריאות להפעיל את יכולות המעקב של השב"כ על אזרחים.
התקלה הראשונה בתקנות היתה באופן הוצאתן, במחטף על-פי תקנות חירום במקום בדרך המלך של חקיקה ומעבר בוועדת הכנסת הרלבנטית. התקלה הזאת תוקנה פחות או יותר בפסיקת בג"ץ, והיתה נחסכת אם בליכוד לא היו מעדיפים את המשחק הפוליטי (שבגינו מנעו הקמת ועדות). אך מעבר לכך, הבעייתיות היא כמובן בכרסום בזכויות הפרט, בחוסר המידתיות ובהיעדר מוחלט של שקיפות. מומחים לעניין העלו עוד בעיות שונות, למשל העובדה כי המאגר הרגיש הזה של מידע אינטימי נאסף היכנשהו ומי יודע לאן יתגלגל.
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מעקב שב"כ? היום בכתבת השער של "7 ימים" מגלים לנו רונן ברגמן ועידו שברצטוך שאיכון סלולרי הוא שריד פרימיטיבי לעומת היכולות שמפעיל השב"כ ושאין לנו מה לדאוג לגבי מאגר המידע של ימי הקורונה: השב"כ מחזיק ממילא במאגר עצום פי כמה.
"המעקב אחר חולי הקורונה לא מתרחש על-ידי חדירה לטלפון הסלולרי, ולא על-ידי אפליקציה מוסווית. פשוט כי לא צריך", כותבים ב"ידיעות אחרונות". "לשירות הביטחון הכללי כבר יש מאגר מידע סודי שלתוכו נאספים נתונים על כל אזרחי מדינת ישראל, כל הזמן, בלי קשר לקורונה. בשב"כ קוראים לזה 'הכלי'.
"כל מה שנתניהו ומשרד הבריאות היו צריכים לעשות זה להתיר את השימוש במאגר הזה – ולהזין לתוכו את שמות החולים הידועים. כל השאר – איפה החולים היו, עם מי דיברו, מי עבר במסלולים שלהם ועוד נתונים – ממילא נאסף כל הזמן לגבי כל אזרחי מדינת ישראל. כן, גם אם אתם ישראלים שלא חשודים בשום פעילות טרור ובריאים לחלוטין, יש מי שאוסף את הנתונים שלכם.
"[...] מדובר במאגר שנאסף מבלי שיש למי מאיתנו, או אפילו לכנסת – זולת חמישה חברים בתת-הוועדה למודיעין, ששומעים על אודותיו בסקירה כללית פעם בשנה – מושג כלשהו כיצד הוא נאסף ומאוחסן, ואיזה שימוש באמת נעשה בו. ראשי הממשלות מעולם לא פירסמו את הצווים שמופעלים במסגרת החוק או את תוכנם. הדיונים בנושא הזה, ככל שנערכו, לא הובאו מעולם לידיעת הציבור בישראל. התוצאה היא שמערכת עצומה, שאוספת טרה-בייטים של מידע על כל אזרחיה של מדינה דמוקרטית, נותרה לגמרי באפלה".
ראש השב"כ, נדב ארגמן (במרכז), במהלך ביקור בתערוכת נשק ב-2019 (צילום: פלאש 90)
מה נאסף? כל המידע על נתוני התקשורת של כלל המנויים של כל חברות הסלולר: "כל שיחה שמתבצעת יוצרת רשומה במערכות של חברת התקשורת. הרשומה הזאת כוללת הרבה מאוד פרטים: מספר הטלפון שממנו יצאה השיחה, יעד השיחה, מספר הטלפון שאליו מיועדת השיחה, מיקום המכשיר, באיזה תא שטח – מה שנקרא באיזה Cell, באיזה סקטור של אנטנות נמצא המכשיר שממנו יצאה השיחה. אותו הדבר גם לגבי המכשיר שמקבל את השיחה. מיקום המכשיר נרשם גם כשהמנוי לא מקיים שיחה או שולח טקסט. והרשת יודעת בכל רגע איפה הוא נמצא", וגם "פרטי הגלישה באינטרנט, עצם הגלישה ובאיזה אתר".
אגב, אחד החששות שהעלו המומחים שהתייחסו למחטף תקנות החירום שאישרו את המעקבים, לצד פגיעה בפרטיות, בדמוקרטיה ובזכויות אדם, היה גם שהדבר יפגע במאבק בקורונה – למשל על-ידי שליחת הודעות כזב מטעם השב"כ; ויפגע גם ביכולות עצמן של השב"כ – משום שיביא לחשיפתן. גם החששות הללו, כפי שאפשר לראות, מתממשים לנגד עינינו.
"הלוואי והשימוש ב'כלי' לטובת המלחמה בקורונה יעזור. אבל הוא כולל גם שתי סכנות חמורות ביותר. הראשונה היא חשיפת היכולות: אחרי שהקורונה תלך, אנחנו עדיין נישאר עם אתגר הטרור ונזדקק לטכנולוגיה הזאת", מצטטים ב"ידיעות אחרונות" בכיר שב"כ עלום שם, "והשנייה היא אולי יותר חשובה. במשך עשרות שנים השב"כ הצליח להישאר בתחום היעדים שלו – מניעת טרור וריגול.
"בפעם הראשונה מצליח פה דרג פוליטי, במחי החלטה נטולת אישור של הכנסת, להסיט את השב"כ ואת אחד מהכלים הכי חשובים שלו לטובת עניין אחר, שבכלל לא קשור לנושאי ביטחון. הבעיה היא לא המלחמה בקורונה, אלא התקדים. ברגע שעשו את זה פעם אחת – יעשו את זה שוב, והפעם מול יעדים אחרים, שנראים לשלטון כמסכנים את המדינה".
ועוד הערה: ברגמן ושברצטוך כותבים על האופן שבו עלתה לדיון האפשרות להשתמש בשב"כ למאבק בקורונה. לפי השניים, מי שיזם את הבקשה היה מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן-טוב. אלא שהשניים גם כותבים כי במעגל מקבלי ההחלטות היו רק שניים שידעו על מאגר המידע העצום של השב"כ, ובר סימן-טוב לא היה אחד מהם. נתניהו, לעומת זאת, כן.
עיתונאים והיסטוריונים שינסו עוד כמה שבועות, חודשים ושנים להתחקות אחר תהליכי קבלת ההחלטות בכל הנוגע למשבר יוכלו למצוא בכך תימוכין נוספים לטענה שנתניהו הוא הקובע היחיד של המדיניות, מי שמפעיל את בר סימן-טוב, מי שמשתמש בו כדי לנטרל את המלצות הצוות המקצועי במשרד ומי שמסתתר מאחוריו בזמן שהתלונות מתחילות להיערם.
פוליטיקה
התהפוכות הפוליטיות מבליטות שוב לא רק את האיטיות המובנית של המדיום המודפס (השבועון "בשבע" המודפס ברביעי, למשל, מקדיש את השער לנזיפה בגנץ שאינו נכנע לממשלת חירום), אלא גם את אוזלת היד של הפרשנים הפוליטיים. "ייתכן שעד הבוקר הדברים שייכתבו כאן על המשבר הפוליטי יהיו חסרי משמעות", כותב נחום ברנע. בכל זאת, האבחנה שלו ב"מוסף לשבת" על כחול-לבן התבררה כנכונה: "נתניהו יודע עד כמה המפלגה קרובה לשבירה. למעשה, הוא בונה על זה [...] גנץ מבין שסיפור כחול-לבן נגמר".
בטור בעמודי החדשות, העדכני יותר, מספק ברנע אבחנה נוספת: "יש לנו ניסיון מצטבר בהצטרפות של מפלגות מרכז לממשלות קצה, החל מההצטרפות של ד"ש של יגאל ידין לממשלת מנחם בגין ועד להצטרפות של שאול מופז ומשה כחלון לממשלות נתניהו. הלקח חד-משמעי: זה מתחיל במלים יפות על אחדות וחירום, נמשך במאמץ מתסכל לבלום את הממשלה משמאל ונגמר בהתבזות והתפוגגות. לגנץ לא צפוי גורל אחר".
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נושא דברים בנושא מגפת הקורונה. ירושלים, שלשום (צילום: אוליבייה פיטוסי)
כותרת המשנה לראשית על שער "ישראל היום" מתחילה במלים "במערכת הפוליטית עדיין המומים". המפץ הגדול של הפוליטיקה הישראלית, שמרוב מפצים גדולים כבר שכחה מה זו אבולוציה, תופס את הכותרות הראשיות של כל היומונים. "בדרך לאחדות" ב"ישראל היום" העולץ, "ממשלת הקורונה" ב"ידיעות אחרונות" העומד על הגדר, "האחדות והפירוק" ב"מעריב" הסתמי ו"כחול-לבן התפרקה: גנץ מונה ליו"ר הכנסת בתמיכת הימין בדרך לממשלה בראשות נתניהו" ב"הארץ" האינפורמטיבי.
"הממשלה המסתמנת", לפי כותרת המשנה לראשית ב"הארץ": "אשכנזי שר הביטחון, טרופר שר המשפטים, ליצמן יישאר במשרד הבריאות. גנץ: 'הדמוקרטיה הישראלית ניצחה, זה לא יום שמח עבורי'. לפיד: 'גנץ נכנע לנתניהו ללא קרב וזחל לממשלתו'". "עד הרוטציה בעוד שנה וחצי יכהן גנץ כשר החוץ או הביטחון", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "מעריב". תחזית דומה מתפרסמת גם על שער "ידיעות אחרונות".
בידיעה הראשית של "ישראל היום" לוקחים צעד אחורה וטוענים כי תיק הביטחון לא הובטח לאשכנזי, וייתכן כי ישאר בידי בנט. הידיעה נחתמת כך: "יצוין כי בימינה לא מוכנים לוותר על שלושת התיקים שבידיה, וגורמים בסביבת השר רפי פרץ מסרו אמש: 'רה"מ התחייב בפני פרץ שימשיך לכהן כשר החינוך מחוץ לחשבון התיקים של ימינה, ונעמוד על כך".
פרץ, הטירון הפוליטי, כבר הוכיח את יכולת העמידה שלו כשהתקפל בזמן שיא מההבטחה שלו לאיתמר בן-גביר, ובאופן כללי נראה כי כמו תמיד, הציונות הדתית תהיה שק החלפים הפוליטי של נתניהו, תחנת מעבר זמינה תמיד בדרך לשותפות עם השותפים הטבעיים באמת.
לפי ההפניות לטורי הפרשנות על שער "הארץ", גנץ הוא "גופה פוליטית טרייה" ש"נבהל מעצמו ונסוג" (יוסי ורטר), גנב של מיליון קולות שסיים את הקריירה כסגנו של מי שכינה דיקטטור ומושחת (אלוף בן), מי שפשוט לא רוצה להיות מספר אחת ומשתוקק להיות מספר שתיים (רוית הכט, סמי פרץ) ומי שניהל את "אחת ההונאות הגדולות והאכזריות בפוליטיקה הישראלית" (חמי שלו). הפניה אחת מתוך השבע נוטה לו חסד (גנץ הוכיח שהוא מנהיג, נחמיה שטרסלר).
ההפניות על שער "ידיעות אחרונות" עמומות הרבה יותר, בניגוד למסורת, ובכל זאת המגמה ברורה: "ידיעות" הולך עם המנצחים. לכן נתניהו הוא קוסם (נחום ברנע, שהביקורת שבטורו לא זכתה להגיע להפניית השער) וגנץ פעל נכון ("תודה, בני", כותב חנוך דאום. "גנץ עמד בהצלחה בפיילוט השלישי", כותב עמית סגל). ב"מעריב" מוותרים על העמימות: ההפניות לטורים של בן כספית, אבי בניהו ואנה ברסקי הן שיר הלל בעוצמות משתנות לבני גנץ.
כספית, מהמבקרים החריפים ביותר של נתניהו מבין הקיביצערים הפוליטיים בעיתונים, דווקא מסמן וי על המהלך של גנץ. בתוך כך הוא משחיל סקופ, או ברווז, שלפיו נתניהו מתכוון לנצל את השנה וחצי בראשות הממשלה לרקימת עסקת טיעון עם היועץ המשפטי לממשלה. כספית הוא גם האדבוקט אולי החרוץ ביותר של ליברמן, מי שמוכתר היום פה ושם כלוזר הגדול של המפץ. "ליברמן מעריך שממשלת גנץ-נתניהו תקרוס כמגדל קלפים בתוך חצי שנה עד שנה", כותב כספית, "גם במישור הפוליטי, גם במישור הציבורי. ליברמן יחכה בפינה".
ב"ישראל היום" ההפניות לטורים כוללות כותרת בלבד. אבל אם ניחשתם שהפרשנים בחינמון מבסוטים מהמהלך הנוכחי של גנץ ושרופים על נתניהו, ובכן, חבל שלא התערבתם על מיליון דולר כי היה לכם עכשיו מספיק כסף כדי להיות VIP בקזינו של אדלסון, אם הוא היה פתוח. הכתבת הפוליטית דניאל רוט-אבנרי קובעת שגנץ גילה מנהיגות. את החלטתו לוותר על המאבק להיות מס' 1 ולהסתפק במס' 2 היא מתארת כך: "גנץ קיבל החלטה אמיצה: להפסיק להשתרך מאחורי מס' 2 שלו ולהתחיל להתנהג כמס' 1".
מי שמחפש את ההצדקה לצעד שעשה גנץ, שאותה נשמע ודאי שוב ושוב בימים הקרובים, יכול למצוא אותה בטורו של הפרשן הפוליטי של הביביתון, מתי טוכפלד: "מצב החירום אמיתי. לקח זמן לאסימון ליפול, אבל יותר ויותר מבינים שלא מדובר בגחמה, בנסיון הפחדה או בדרמה מועצמת לצרכים פוליטיים, הקורונה מכה בנו בלי רחם והמשבר אמיתי מאין כמוהו". תזכורת: עד כה נפטרו 12 ישראלים כתוצאה מהמחלה.
קורונה
"ההכרעה על סגר מלא: אם בתוך 48 שעות לא ישתנה קצב הגידול בחולים", מוסרת כותרת על שער "הארץ". בידיעה מצטטת נעה לנדאו דברים שאמרו לה "אנשים שנכחו בדיונים", שלפיהם "הוצגו לפחות עשרה מודלים [להתמודדות עם הנגיף] אבל קשה מאוד לבחור אחד, בגלל מחיר הטעות שאותו מגלים רק בחלוף 14 יום".
למרות זאת, בידיעה לא מוסבר כיצד אמורה להתגלות התועלת בצעדי הסגר החלקי של הימים האחרונים אם זמן הדגירה של המחלה עומד על עד 14 יום.
"נתניהו מאיים עלינו בעשרת אלפים מתים בחודשים הקרובים", כותב בן כספית, "אין לאיום הזה שום ביסוס. לא במספרים, לא במדע, לא בפרקטיקה של הנגיף. אם המספר יהיה נמוך הרבה יותר, נתניהו יודיע שזה בזכותו. אם לא, הרי שהוא היה הראשון שזיהה".
"כשהמחדלים מתרבים, נתניהו חוזר להפחיד", נכתב בכותרת טור של עמוס הראל ב"הארץ". רשימת המחדלים שמונה הראל: "מערכת הרפואה הציבורית נחנקה במשך שנים; מאמץ ההצטיידות במכונות הנשמה ובציוד מגן קריטי לצוות הרפואי החל באיחור ניכר; ולשערוריית הבדיקות יהיה צורך להקדיש פרק נפרד בדו"ח ועדת החקירה העתידית".
"ישראל תתקיים לאחר המגפה. גם איטליה תתקיים. מדינות התאוששו לאחר מלחמות עולם – הן יתאוששו גם לאחר הקורונה", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת". "זה קורה בדרך כלל מהר מאוד, להפתעת המומחים. נתניהו יידע לשווק את עצמו כמי שהציל את המדינה, בלי קשר לתוצאות. הוא טוב בזה".
"צריך להתייחס לשאלת התמותה כמו שאנחנו מתייחסים לכמויות הגשם", כותב ברנע בהמשך, "השאלה איננה כמה קשישים ימותו, אלא כמה קשישים ימותו בהשוואה לשנה סטנדרטית, והעיקר לא לפחד כלל".
"שלושה נפטרים נוספים מקורונה בארץ: בת 91, בן 83 ובת 89", נכתב בכותרת הראשית של "הפלס". ב"המבשר" מקדישים ידיעת שער למניית המתים מקורונה "ברחבי העולם היהודי", ופותחים בחסיד סאטמר ממונסי שבמדינת ניו-יורק. לפי העיתון, המנוח היה בן 39 במותו, "בריא לחלוטין וללא מצב רפואי קודם".
סימנייה
יהודה נוריאל מראיין ב"7 לילות" את הלית לוי וזאב גורודצקי, יוצרי הסדרה "הפוליטיקה של האוכל" (ערוץ 8).
עושים לביתם
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם היום תוכן שיווקי למיזם למניעת קורונה במוסדות גריאטריים (רוני דואק). ב"מעריב": כפולת עמודים במימון מפעל הפיס. ב"דה-מרקר" אין הפעם עמודי תוכן שיווקי בנדל"ן, ב"מוסף הארץ" יש, אבל פחות מכרגיל.
ענייני תקשורת
תרבות הקורונה. התקופה הנוכחית, לפני חג הפסח, היתה צריכה להיות שעתן הגדולה של המחלקות המסחריות בעיתונים. אבל מתברר שיש מכות שלא טובות לעסקים. הקורונה הורגת, יחד עם חלקים גדולים מהמשק, גם את הפרסום בעיתונים. תחומי הבילוי והפנאי הם מהראשונים שהושמדו על-ידי צעדי הבידוד והסגר. אין אירועים, אין סרטים, אין קולנוע, אין הצגות, אין מוזיאונים – ואיתם נעלמו כל מודעות התרבות.
מוסף הבידור של "ידיעות אחרונות", "7 לילות", מציג היום מודעה אחת לרפואה. ב"הארץ" איחדו את מוספי "גלריה ו"ספרים", ובכל זאת הצליחו למצוא רק מודעת עמוד אחת – וגם היא של הוצאת שוקן. "טבלת רבי המכר יצאה לחופשה", כותבת אנה זטרברג ב"7 לילות", "פשוט כי אין רבי מכר כרגע. הנגיף הרג את חנויות הספרים. אם יש בהן פעילות, היא מסתכמת בהזמנת משלוחי ספרים עד הבית, פה ושם".
מתוצאות הבידוד. הבידוד החברתי שכפתה הממשלה כניסיון לעכב את ההדבקה בקורונה פגע לא רק בשוק הפרסום, אלא גם במקור הכנסה עיקרי אחר של העיתון: כנסים. ב"כלכליסט", למשל, כבר מפרסמים כנס און-ליין ("השקעות גלובליות בימי קורונה").
נפגע נוסף הוא מודל ההפצה של החינמונים, המתבססים על חלוקת גליונות במרחב הציבורי, ובמיוחד בנקודות כינוס כמו תחנות רכבת. בישראל, העיתון הנפוץ ביותר הוא חינמון. "ישראל היום" הפחית את כמות הגליונות שהוא מדפיס, אולם עדיין מדובר בכמות נכבדה (היום העיתון מצהיר על 350 אלף עותקים).
במודעה עצמית שמתפרסמת היום נכתב כי ניתן יהיה להשיג את העיתון בסניפים של שתיים מרשתות תחנות הדלק ושל חמש מרשתות המרכולים (שתי הגדולות, שופרסל ומגה/יינות-ביתן, בחוץ). ב"בשבע", השבועון הנפוץ במגזר הדתי, שמחולק בחינם במרכזי אוכלוסייה, מציעים לחלק את הגליונות לפתח הבית.
חילופי משמרות. נראה שעו"ד שמחה רוטמן מחליף את פרופ' אביעד הכהן כפרשן המשפטי של "ישראל היום". הכהן היה אחד הסממנים האחרונים למסכת הממלכתיות של החינמון בתקופת הייסוד שלו תחת העורך עמוס רגב. הטור של רוטמן מוקדש גם היום לחבטות בבית-המשפט העליון – "מפלגת בג"ץ" הנגועה ב"שחצנות אין קץ" ו"מאמינה בשקרים של עצמה" – וקורא לשופטים להתפטר. יחד עם ההחלטה ב"גלובס" למנות את אבישי גרינצייג לכתב משפטי ואת גיל ברינגר כפרשן משפטי, נראה שהאג'נדה של פורום קהלת, מעין פלוטוקרטיזם לאומני, מתחילה לקנות לה אחיזה בתחום סיקור המשפט בעיתונים.
אירוניה היא (1). אמנון לורד מזהיר ב"ישראל היום", בעקבות הצטרפותו של גנץ לנתניהו, מפני "טורי ארס ורצח אופי" שיהיו "אכזריים ואלימים פי אלף" מאלו ש"הימין הקיצוני" הטיח בגנץ, ומקונן על "ההיסטריה הגסה של השמאל", שימטיר עכשיו על גנץ את "מקלחת ההכפשות של התקשורת הניהיליסטית, שראש הממשלה נתניהו חווה על עורו הפוליטי המצולק מזה שנות דור".
כמובן, במציאות האמיתית מי שניהל מסע ארס ורצח אופי נגד גנץ לא היה "הימין הקיצוני", אלא נתניהו (המצולק) בכבודו ובעצמו ובאמצעות שליחיו בתקשורת וברשתות החברתיות. נתניהו, עוזריו ותומכיו הפיצו שגנץ הוא חולה נפש, דמנטי, מגמגם, לא יציב, סוטה, דביל ומפגר, וירדו עד לשפלות של הפצת קונספירציה על כך שהאיראנים מחזיקים בסרטונים שלו כשהוא מאונן. אמנון לורד הוא הפרשן הפוליטי הבכיר של העיתון הנפוץ במדינה. אם הוא לא מכיר את מסע התעמולה הפוליטי הנרחב והענף הזה כדאי שילך להיבדק, ולא לקורונה.
אגב, בטור הנוסף של של אמנון לורד בעיתון, שירד לדפוס לפני שנודע שגנץ עבר למחנה של הטובים, קובע לורד שגנץ הוא איש חלש וחסר יכולת לקבל החלטות, שמוביל מהפכה דורסנית אנטי-דמוקרטית ועומד בראש מפלגה אנטי-ציונית. לא מדובר בארס ורצח אופי, אלא בפרשנות שקולה ומוסמכת, שהיתה נכונה לשעתה עד לפני חמש דקות תודה נא להתפזר לא שמעתם יש קורונה.
אירוניה היא (2). על שער "ישראל היום" מדפיסים ציטוט מראיון שערך אריאל כהנא עם יו"ר הכנסת היוצא, יולי אדלשטיין, שקבע השבוע תקדים היסטורי בתולדות מדינת ישראל כשסירב לקיים פסק דין של בג"ץ. "אני מקווה שמישהו מהם יעשה חשבון נפש, שינסו לחשוב איזה קו אדום הם חצו כשהביאו אותי לעשות את המעשה שעשיתי", אומר אדלשטיין. בקורות הימים לא נרשם אם הצליח לא לחייך.
בלבול פונדמנטליסטי. בעיתון החרדי "המבשר", כותב בשם חיים זאב לוריא משתמש בהפיכה הדתית באיראן כמטאפורה שלילית (שופטי בג"ץ "מבצעים הפיכה שלטונית שאינה מביישת את ההפיכה של חומייני באיראן").
זיוף של תחזית הורוסקופ בטוויטר של ג'ודי שלום-ניר-מוזס
מה הכוכבים לא אומרים. במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מראיינים את כותבת מדור ההורוסקופ מרים בנימיני, שהיא גם האסטרולוגית הקבועה של ג'ודי שלום-ניר-מוזס, אחותו של המו"ל נוני מוזס ובעלת מניות בעיתון. לא מוזכר בכתבה ציוץ מחשבון הטוויטר הפופולרי (160 אלף עוקבים) של שלום-ניר-מוזס עם תחזית מדויקת של בנימיני בנוגע למשבר הקורונה – שהיתה מזויפת כולה מא' ועד ת'.
בראיון היום מנפקת בנימיני בכל זאת תחזית קורונה: המגפה תירגע ב-25 באפריל, ואז תתחיל לרדת, ובספטמבר ימצאו תרופה. תחזיות לגבי המערכת הפוליטית בישראל, אגב, היא מסרבת למסור. יש הימורים שגם אסטרולוגיות יודעות לא לקחת.