התקשורת הישראלית בשפה העברית מסקרת את הפוליטיקה הערבית בישראל באופן לא הוגן, לא עושה צדק עם נבחרי הציבור הערבים וגורמת לציבור הערבי להיעדר מהקלפיות, אומרת נסרין חדאד חאג' יחיא, ראשת התוכנית ליחסי יהודים-ערבים במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנטית בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. המהלך פשוט: העיתונאים מציגים את הפוליטיקאים הערבים כמי שכלל אינם עסוקים בטובת בוחריהם, הבוחרים הערבים מתייאשים מהפוליטיקאים - ומהפוליטיקה.

"העיתונאי עקיבא נוביק, שאי אפשר להאשים אותו בהיותו שמאלן חלילה, גילה שב-96% מהזמן חברי הכנסת הערבים עוסקים בנושאים חברתיים-כלכליים", אומרת חדאד חאג' יחיא, "אבל כמו שכולנו יודעים התקשורת העברית מסקרת את הפוליטיקאים הערבים כשהם עומדים מעל במת הכנסת ומדברים על נושאים כמו הכיבוש, ולא מסקרים את ההישגים שאי אפשר לקחת מחברי הרשימה-המשותפת, למשל כל נושא 922 [החלטה על מענקי פיתוח לרשויות הערביות; א.פ]".

"התקשורת לא אמורה להיות סוכן יחסי הציבור של הפוליטיקאים הערבים אבל אני מצפה שיהיה סיקור הוגן", מוסיפה חדאד חאג' יחיא, "אפשר להעלות אותם כשהם מדברים על נושאים לאומיים, אבל אי אפשר לקחת מח"כ חאג' יחיא את כל ההתעסקות שלו בתאונות עבודה. אי אפשר לקחת מח"כ תומא סלימאן את החקיקה שניסתה לקדם למען זכויות נשים באשר הן, ​חרדיות, דתיות או חילוניות. יש המון עשייה שהיא לא סקטוריאלית ולדעתי התקשורת העברית מפספסת את זה בסיקור שלה. הייתי מצפה שכמו שמסקרים חבר כנסת יהודי מהאופוזיציה כך יהיה לגבי חברי הכנסת הערבים, בין אם הם חברי הרשימה-המשותפת ובין אם הם שייכים לשמאל הציוני כמו עיסאווי פריג'.

"כל עוד נמשיך לשדר לציבור הערבי שהקול שלו הוא לא בעל כח, אנשים ידירו את רגליהם מהקלפיות, וכולי תקווה שהתקשורת העברית שנצרכת במידה גדולה מאוד בציבור הערבי תשנה את הגישה שלה לסיקור הפוליטיקאים הערבים"

"אם התקשורת היתה מהדהדת את זה, אני חושבת שזה היה מעודד מצביעים ערבים ללכת ולהצביע ביום הבחירות. אבל במקום זה משדרים לקהל הערבי שהייצוג שלו בכנסת הוא לא טוב, שאין לו קול אפקטיבי והוא לא יכול להשפיע על חיי היום-יום, וזה משפיע. אנשים לא הולכים לקלפי כדי להביע רעיון מופשט אלא כדי לדעת שהקול שלהם יהיה בעל כח. כל עוד נמשיך לשדר לציבור הערבי שהקול שלו הוא לא בעל כח, אנשים ידירו את רגליהם מהקלפיות, וכולי תקווה שהתקשורת העברית שנצרכת במידה גדולה מאוד בציבור הערבי תשנה את הגישה שלה לסיקור הפוליטיקאים הערבים".

מדוע באמת התקשורת העברית חשובה לציבור דובר ערבית?

"אנחנו בסופו של דבר חיים במדינת ישראל, אנחנו צורכים יותר ויותר תקשורת עברית, הרבה יותר מתקשורת ערבית. אני חושבת שבשעה שמונה בשני-שליש מהבתים תמצא את המרקע דלוק על חדשות 12 או 13. אנשים מקשיבים לרדיו - גלי צה"ל ורשת ב'. כל עוד התקשורת העברית תמשיך להיות שופר לדה-לגיטימציה שנתניהו ושריו עושים לפוליטיקאים הערבים, אני חושבת שזה ידכא יותר ויותר אנשים מלקחת חלק בבחירות הקרובות".

"תחושת הניכור שקיימת היום בציבור הערבי קשורה במידה מסוימת לימין אבל אפשר לשייך אותה יותר להתבטאויות האומללות של אנשים שניסו לחקות את הימין"

חדאד חאג' יחיא מצביעה על מאפיין בעייתי נוסף ביחס של התקשורת לחברה הערבית: חוסר היכולת להתייחס לערבים כאל אזרחים רגילים: "אני זוכרת את הפעם הראשונה שעליתי לשידור, ב"סדר יום", דיברתי על חוק הלאום וניסיתי להתעסק בפן המשפטי באופן מאוד ענייני, בצורה מקצועית ולא אישית, וכאילו הרגשתי שהמראיינת דוחקת אותי לפינה כדי להביע עמדה פוליטית. זה לא היה משהו שסוכם עליו. אנחנו לא יכולים לעלות לשידור ולהיות אנשי מקצוע נטו, אלא נדחקים תמיד מתחת לכובע המגזרי שלנו. הייתי מצפה שיראיינו רופאים ערבים על ענייני בריאות ולא על אלימות של האוכלוסיה הערבית בבתי חולים. אנחנו יכולים להיות מומחים בתחומים שלנו מבלי להיות מקוטלגים תחת הכובע הלאומי שלנו".

אבל לא רק התקשורת אשמה בטיפול המפלה בחברה הערבית ובהדרתה מהזירה הפוליטית: "במידה ומפלגות המרכז-שמאל ישנו את השיח שלהן ולא יגררו ולא ינסו לחקות את הימין, אני חושבת שזה מאוד יעודד את האוכלוסייה הערבית לקחת חלק במשחק הפוליטי הישראלי", אומרת חדאד חאג'-יחיא, "תחושת הניכור שקיימת היום בציבור הערבי קשורה במידה מסוימת לימין אבל אפשר לשייך אותה יותר להתבטאויות האומללות של אנשים שניסו לחקות את הימין. אם השיח הזה ישתנה אנחנו באמת יכולים להיות הבסיס להקמת מחנה דמוקרטי רחב במדינת ישראל ולנסות לשנות את המציאות כך שיהיו כאן שלום ושוויון, וחיים נורמליים וסבירים לכל אזרח במדינת ישראל".

* * *

פרויקט "נוכחים נפקדים" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויחד עם יפעת מחקרי מדיה