כשההיסטוריון וחוקר התקשורת פרופסור מוסטפא כבהא נשאל על קשר אפשרי בין הסיקור שמעניקה התקשורת לחברה הערבית בישראל והמוטיבציה הנמוכה של הציבור הערבי לצאת להצביע בבחירות לכנסת, הוא מבקש שנדמיין את עצמנו כחלוץ במשחק כדורגל, שיכול לעלות על המגרש ולהבקיע שערים אך המאמן מחליט להשאיר אותו על הספסל לאורך כל המשחק. "נסה להיכנס לנפשו ולהרגיש מה שהוא מרגיש", אומר פרופ' כבהא.

"התקשורת העברית לרוב, ויש כמובן יוצאים מן הכלל, לא יוצאת מהפרדיגמה שנקבעה על ידי מעצבי דעת הקהל ביחס לאוכלוסייה הערבית כבר בשנות ה-50", טוען פרופ' כבהא. "זו הפרדיגמה המכלילה, הגורסת שהחברה הערבית היא אוכלוסייה שונה, שטמונות בה סכנות, לא לויאלית, גיס חמישי, פצצה מתקתקת וכו'. לפי ההיגיון הזה החברה הערבית, כמיעוט, צריכה להיות במבחן מתמיד, והעיתונאי תופס עצמו כנציג הרוב, לא כעיתונאי. אני חושב שיש פלח מסוים בציבור הבוחרים הערבי שחוסר המוטיבציה שלו להצביע נובע מהדברים האלו - ההרגשה שאין יכולת להשפיע, שהוצאת מהמשחק מראש".

כבהא, פרופסור חבר באוניברסיטה הפתוחה ומי שכיהן לאחרונה כחבר בוועדת הפיוס שסייעה להקים מחדש את הרשימה-המשותפת לקראת הבחירות, חושב שהסיקור הפוליטי של החברה הערבית בישראל לקוי בראש ובראשונה בשל הטענה החוזרת ונשנית כאילו חברי-הכנסת הערבים לא עוסקים כלל בענייני המצביעים ששלחו אותם לכנסת. "חוזרים על זה השכם וערב על אף הנתונים שפורסמו וערערו לחלוטין את הטענה הזו", הוא קובל. אך גם אם זה נכון, מוסיף פרופ' כבהא, "בוא נראה את התקשורת עוסקת בחיי היומיום של החברה הערבית, כולל הדברים החיוביים".

יש כלי תקשורת, לפחות במיינסטרים של התקשורת העברית, שהוא לדעתך פוגעני במיוחד?

"לא, אני חושב שבזרם המרכזי הדברים הללו נובעים מהסתכלות רדודה של העוסקים במלאכה בכל הנוגע לחברה הערבית; מתוך בורות ואי-רצון להעמיק".

מוסטפא כבהא, 26.11.14 (צילום: גדעון מרקוביץ')

מעניין, אתה לא מייחס את זה ליחס גזעני?

"בזרם המרכזי של התקשורת אני לא חושב שזה המניע. אני חושב שהתקשורת העברית גם עברה בשני העשורים האחרונים תהליך שממקד אותה בניסיון להוכיח שהיא לא-שמאלנית. חלק מזה זה נקיטה בדיסטנס כלפי האוכלוסייה הערבית - כדי שלא תואשם שהיא שמאלנית. מה שקורה בתוך הקולקטיב היהודי משליך גם על הערבים. זה דבר טבעי כי אלו שתי אוכלוסיות החיות יחד, ואין מנוס מהשפעות גומלין, מי שחושב שאין השפעות גומלין והשלכות משלה את עצמו".

עד כמה בכלל צורכים את התקשורת העברית בציבור הערבי?

"כשהם [הערבים; י.מ] מרגישים שהם לא-מודרים וכשאין דה-לגיטימציה, הם צורכים תקשורת בעברית. אתן לך דוגמה, אחד המדורים בעיתונות הפופולריים לאורך זמן בציבור הערבי הוא מוספי הספורט של יום ראשון, למה? מסוקרים שם שחקנים ערבים שאינם מודרים, נותנים להם הזדמנות להתבטא ולכן הרייטינג שם הוא פי 10 מהרייטינג ביום רגיל. בגדול התקשורת העברית לא רק משפיעה על הציבור הערבי, היא מבקשת להשפיע עליו. אבל אני חושב שהיא צריכה להשתמש בגישה יותר אינטגרטיבית ופחות בדה-לגיטימציה או באיים קטנים של אקזוטיקה - ללכת לזרם המרכזי בציבור ולהציג אותו".

אתה יכול להצביע על דברים שהתקשורת בעברית מחמיצה ביחס לפוליטיקה הערבית או המצביעים הערבים כשהיא כבר עוסקת בסוגיות הללו?

"התפקוד של הח"כים הערבים שונה מאחד ואחד, אבל הטיפול התקשורתי מתייחס קודם כל למוצאו האתני והלאומי של הח"כ ורק אחר כך לתפקודו בכנסת"

"למשל בהתייחס לסקרים ולפרשנויות: ההתייחסות למפלגות הלא-ערביות היא מעמיקה יחסית - מנסים לנתח לרוחב את הסוגיה ואת הגוונים השונים; ההתייחסות למפלגות הערביות וציבור הבוחרים הערבי היא התייחסות כוללנית - על אף שהייצוג הפוליטי הערבי מורכב מלפחות 4 רשימות, שיש ביניהם גם דברים משותפים וגם דברים שלגביהם יש מחלוקת. גם התפקוד של הח"כים הערבים שונה מאחד לאחד, אבל הטיפול התקשורתי מתייחס קודם כל למוצאו האתני והלאומי של הח"כ ורק אחר כך לתפקודו בכנסת.

"היחס הזה מבוסס על ההיגיון של הוצאה מן הכלל, להסתכל עלינו כעל אאוטסיידרים, להתייחס לאוכלוסיה הזו כמי שלא נמצאת בתוך המשחק הפוליטי המשפיע. עכשיו, אחרי כל הביקורת, כחול-לבן החלו קצת להבין את העניין, אבל ביקשו באמצעות אמרות כלליות ובודדות לשלם מס שפתיים לציבור הערבי כדי למשוך אותו. בגדול הם בתוך המשחק הזה של הדה-לגיטימציה של הציבור הערבי וזה מקומם".

אם היית יכול לדבר ישירות עם עורכים בכירים בתקשורת בעברית יש משהו שהיית רוצה לומר להם?

"אני דיברתי עם עורכים. אני חושב שהם צריכים להעמיק, הם צריכים להתרחק מהכללות ומסטיגמות, לפרוץ את גבולות הפרדיגמה המיושנת של האוכלוסייה הערבית כזרה ועוינת, לנסות להיכנס לתוך נקודת המבט ומאוויהם של הבוחרים הערבים. אני חושב שהם צריכים לשלוח עיתונאים שפועלים לא לפי 'תן לאצבעות ללכת במקומך', אלא ללכת ברגליים ולהסתובב בשטח ולראות ולשאול ולא לחפש אמרות 'עסיסיות' ויוצאות דופן. לא לחפש רק לשמוע את מה שאני רוצה לשמוע אלא לתת מרחב למגוון הדעות, מתוך הנחה שיש לערבי זכות לדעה ביחס לכל דבר הנוגע לחיים במדינה".

* * *

פרויקט "נוכחים נפקדים" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויחד עם יפעת מחקרי מדיה