החברה הערבית כמעט ולא מעסיקה את הצייצנים הפוליטיים הבולטים בישראל, כך עולה מבדיקה מיוחדת שנערכה במסגרת "נוכחים נפקדים", מיזם של "העין השביעית" בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי. הבדיקה חושפת פנים נוספות של האפקט שמייצרת ההדרה החריפה של החברה הערבית בתקשורת המרכזית.

הבדיקה, שבוצעה על ידי חברת Vigo מקבוצת יפעת, ניתחה את ציוציהם של עשרים עיתונאים – כתבים, מגישים ופרשנים – המרבים לצייץ על ענייני פוליטיקה, וזאת במשך חודשיים, בין ה-20.6 ועד ה-20.8. מהבדיקה עולה כי החברה הערבית נמצאת בשולי תחומי ההתעניינות של הצייצנים הפוליטיים, וכשהם כבר מתייחסים אליה הם עושים זאת פעמים רבות כדי להשתמש בה לצורך ניגוח פוליטי.

הצייצנים, רובם עיתונאים, מקיימים זירת שיח הפועלת במקביל לתקשורת המרכזית, לעיתים כזו המושכת קהל בכמויות דומות לאלו של כלי תקשורת מרכזי, ומתאפיינת מטבעו של המדיום בתמציתיות, פרסונליות והשתתפות אינטנסיבית של הציבור. מהעובדה כי ההדרה של החברה הערבית, המאפיינת את התקשורת המרכזית, משתכפלת בחוסר העניין שמביעים בה הצייצנים, ניתן ללמוד מספר דברים:

• התקשורת המרכזית תוחמת מרחב שיח ששובה בתוכו גם את מי שאמורים להיות קובעי דעת קהל.

• ההדרה בתקשורת המרכזית לא נובעת רק מאילוצים מערכתיים או מסחריים, כפי שבתקשורת נוהגים לתרץ, אלא גם מחוסר עניין אותנטי של העיתונאים עצמם (שהם גם הצייצנים הפוליטיים המובילים).

• השיח הציבורי בעברית על החברה הערבית בישראל טעון במתח פוליטי שכמעט ואינו מאפשר התייחסות עניינית, שאינה מותנית אג'נדה, או לחילופין התייחסות מפריזמות אחרות, שאינן פוליטיות.

• כמו נושאים רבים אחרים, גם חיים משותפים הפכו לסוגיה הנבלעת בקו השבר של שיח הקיטוב בין ימין לשמאל.

288 ציוצים מתוך 12.5 אלף

במסגרת מיזמי "מדד הייצוג" ו"נוכחים נפקדים" של העין השביעית ועמותת סיכוי בודקת עבורנו חברת יפעת מחקרי מדיה דרך קבע את היקף הדוברים הערבים או את האזכורים של המפלגות והפוליטיקאים הערבים בשידורי כלי התקשורת עצמם. מבדיקות אלו ניתן ללמוד על סדרי העדיפויות של הערוצים, העיתונים ואתרי החדשות השונים. בדיקה של ציוצי העיתונאים, להבדיל, מעידה על העניין האישי של כל עיתונאי בחברה הערבית. עד כמה הוא מקדיש תשומת לב לבוחרים הערבים ולמפלגות והמועמדים לכנסת שמבקשים לייצגם. בלי החלטות עורך מלמעלה, בלי קו מערכתי. העיתונאי עצמו נטו.

הצייצנים המובילים, בכל הקשור להתייחסות לחברה הערבית, הם ברק רביד, חנן עמיאור, דפנה ליאל, טל שלו, טל שניידר וינון מגל

הבדיקה של חברת Vigo כללה את ציוציהם של אטילה שומפלבי, פרשן ומגיש ב-ynet; אראל סג"ל, בעל טור ב"ישראל היום" ומגיש תוכניות אקטואליה בכאן 11 ורדיו 103FM; בן כספית, פרשן "מעריב"; ברוך קרא, הפרשן המשפטי בחדשות 13; ברק רביד, הפרשן המדיני בחדשות 13; דפנה ליאל, הכתבת הפוליטית בחדשות 12; זאב קם, כתב הכנסת בכאן 11; חיים לוינסון, הכתב המדיני ב"הארץ" ; חנן עמיאור, עורך "פרספקטיבה"; טל שלו, הכתבת הפוליטית של "ווואלה"; טל שניידר, הכתבת הפוליטית של "גלובס"; ינון מגל, מגיש תוכניות ב-103FM ובערוץ 20; מיכאל שמש, הכתב הפוליטי בכאן 11; נדב איל, ראש דסק החוץ בחדשות 13; נעה לנדאו, הכתבת המדינית ב"הארץ"; ספי עובדיה, הכתב הפוליטי בחדשות 13; עמיחי אתאלי, כתב הכנסת ב"ידיעות אחרונות"; עמית סגל, הפרשן הפוליטי בחדשות 12; עקיבא נוביק, כתב הכנסת בחדשות 13 ושמעון ריקלין, מגיש תוכנית בערוץ 20.

עשרים הצייצנים האלה פרסמו כ-12.5 אלף ציוצים במהלך חודשי הבדיקה, מתוכם 288 ציוצים, כ-2.3%, הזכירו את החברה הערבית בישראל. הצייצנים המובילים, בכל הקשור להתייחסות לחברה הערבית, הם ברק רביד, חנן עמיאור, דפנה ליאל, טל שלו, טל שניידר וינון מגל. השישה הם היחידים מבין העשרים שציוציהם עסקו בחברה הערבית יותר מהממוצע בקבוצה.

חשוב לציין כי הדירוג נעשה לפי אחוז הציוצים שכללו אזכור לפוליטיקאים ערבים ורשימותיהם ולא לפי מספר הציוצים. כך יצא שחיים לוינסון, לדוגמה, שצייץ 22 ציוצים שבהם הוזכרו פוליטיקאים ערבים ורשימותיהם - דורג הרבה מתחת לחנן עמיאור, שצייץ רק 10 ציוצים שכאלה.

בכל הקשור לחברה הערבית, הצייצניות הפוליטיות כולן ניצבות בחלק העליון של הטבלה

כפי שניתן להבחין מהטבלה שלהלן, מבין ששת הצייצנים המובילים רק מחצית הם גם כתבים פוליטיים במשרה מלאה, ובמקרה הזה כתבות פוליטיות: ליאל, שלו ושניידר. לנדאו, העיתונאית הרביעית בקבוצת הצייצנים שנבדקו, הגיעה לשיעור ייצוג קרוב מאוד לממוצע. במילים אחרות, בכל הקשור לחברה הערבית, הצייצניות הפוליטיות כולן ניצבות בחלק העליון של הטבלה. לשם השוואה מיכאל שמש וספי עובדיה, הכתבים הפוליטיים הנוספים בקבוצת הבדיקה, הגיעו לתוצאות נמוכות בהרבה.

מעבר להיקף הציוצים על החברה הערבית הבדיקה כללה גם בחינת התוכן של הציוצים, תוך חלוקה לתתי-נושאים ומסרים.

באופן רשמי ומוצהר, שלא במסגרת קמפיין בחירות, נתניהו ובכירים בליכוד מדברים על הרצון להביא לשילוב הערבים בחברה הישראלית ועל ההשקעה של הממשלה במטרה זו. אך בתקופת בחירות הופכת החברה הערבית בישראל פעם אחר פעם לחלק מהקמפיין השלילי של מפלגות מהמרכז וימינה.

בדיקת הציוצים הפוליטיים בחודשיים האחרונים העלתה כי כמו בכמעט כל נושא אחר שעולה לדיון בטוויטר, גם היחס לחברה הערבית בישראל הפך למחלוקת בין ימין ושמאל או בין תומכי ראש הממשלה בנימין נתניהו למתנגדיו.

הצייצנים הזכירו את החברה הערבית כדי להשתמש בה כלי לניגוח הצד הפוליטי האחר

בחברת יפעת מחקרי מדיה סימנו את הציוצים שהעבירו טענות קונקרטיות ומצאו כי שתי הטענות הפופולריות ביותר היו בדבר צביעות השמאל ביחס לערבים (על רקע יחס מפלגת רע"מ לזכויות להט"בים, למשל) ומנגד טענות על הסתה ושיסוע בימין נגד הערבים בישראל. טענות נוספות שחזרו על עצמן עסקו בביקורת על שיתוף הפעולה של הליכוד עם חברי כנסת ערבים, בקשר לכאורה בין חברי כנסת ערבים לטרור, בטענה כי ארגוני השמאל משסים מגזרים זה נגד זה ובטענה שמפלגות השמאל יקימו קואליציה יחד עם הערבים. כפי שניתן לראות, הצייצנים הזכירו את החברה הערבית כדי להשתמש בה ככלי לניגוח הצד הפוליטי האחר.

כפי שניתן לצפות, הטענות נגד הימין צצות מצייצנים המזוהים עם השמאל ולהיפך. כך, לדוגמה, שבעה ציוצים של ברק רביד מתוך 72 שהזכירו רשימה או פוליטיקאי ערבי (כ-10%), הוקדשו לטענות על הסתה נגד ערבים מהצד הימני של המפה הפוליטית. במקרה של אטילה שומפלבי הוקדשו תשעה ציוצים מתוך 20 (45%) לטענות על הסתה מימין נגד ערבים. מנגד, ארבעה ציוצים של חנן עמיאור מתוך 10 בסך הכל שהזכירו רשימה או פוליטיקאי ערבי (40%), הוקדשו לטענות בדבר צביעות השמאל ביחס לערבים. אצל שמעון ריקלין היו 13 ציוצים מתוך 19 (68%), שהוקדשו לצביעות השמאל ביחס לערבים.

אגב, למעלה ממחצית הציוצים (65%) כלל לא הזכירו דמות אנושית אלא התייחסו ל"חברה הערבית", ל"פוליטיקאים הערבים", ל"דרוזים" או ל"בדואים". ללמדנו שגם כאשר ישנו ציוץ על הנעשה בתחום הפוליטי בחברה הערבית בישראל, היחס אליה הוא כאל גוש אחד, נטול עומק ורבדים.

* * *

פרויקט "נוכחים נפקדים" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויחד עם יפעת מחקרי מדיה