השבוע אישרה הרשות השנייה, הרגולטור המפקח על הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל, כי זכייניות ערוץ 2 קשת ורשת יוכלו לקבל רישיון שידורים לערוץ חדש. האישור מגיע לקראת מהלך דרמטי בשוק הטלוויזיה המסחרית שעתיד לקרות על-פי חוק בנובמבר השנה - פיצול ערוץ 2 ו"ביטול" ערוץ 22 בשלט. פרופ' עמית שכטר, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, עמד בראש ועדת שכטר שבחנה ב-2014 את הרגולציה בשידורים המסחריים בישראל.

בראיון ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, תיאר פרופ' שכטר כיצד הגענו למצב שבו ערוץ מופעל על ידי שתי זכייניות ומה צפוי להתרחש במקרה שהן אכן תתפצלנה. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיים עם מנחי התוכנית, אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל.

בפתח השיחה מבהיר פרופ' שכטר כי הרעיון של כמה חברות המפעילות יחדיו ערוץ אחד, כל אחת בימים נפרדים, אינו המצאה ישראלית. פיצול דומה היה באנגליה, בערוץ 2 הבריטי, בין ITV ששידרה לאורך השבוע לבין חברה נפרדת, London Weekend Television, ששידרה רק בסופי שבוע.

מדוע היה צורך ביותר ממפעיל אחד לערוץ 2?

"הרעיון בזמנו נבע ממגבלה טכנולוגית שאפשרה לקיים רק ערוץ מסחרי אחד בגלל היעדר ספקטרום אלקטרו-מגנטי. בגלל המגבלות מול המדינות השכנות, בגלל מגבלות טופוגרפיות, בגלל השימוש הגדול של הצבא בספקטרום. כיוון שלא רצו שכל הכוח המסחרי יתרכז בידי גורם אחד הוחלט לפצל את הערוץ לשלושה גורמים. לקראת שנת 2000, כשהקימו את ערוץ 10, עשו את השינוי בערוץ 2 והפכו אותו משלושה זכיינים לשניים".

פרופ' עמית שכטר (צילום: עמית שכטר, רשיון CC BY-SA 4.0)

ומדוע יש רצון כעת לפצל את הערוץ לשניים?

"קודם כל ההנחה היא שמרבית הצפייה כיום לא נעשית בטלוויזיה בשידור קרקעי רגיל, אלא דרך הטלוויזיה בכבלים או בלוויין ודרך עידן פלוס, כך שהמגבלה של הספקטרום כבר לא קיימת באותם היקפים שהיתה קיימת קודם לכן ומספר הערוצים, מבחינת הצרכן, הוא בלתי מוגבל. לכן אין סיבה לצמצם את הזכיינים האלה לתוך ערוץ אחד ואין סיבה לא לשאוף שיהיה מגוון רחב יותר של ערוצים כמו שמקובל בהרבה ארצות".

איך הפיצול ישפיע על הטלוויזיה המסחרית בישראל, מנקודת המבט של מי שעמד בראש ועדה שבחנה את הרגולציה על השוק?

"נקודת המבט שלי היא שההתעסקות עם פיצול הערוצים היא מאבק של האתמול. אנחנו נמצאים בתהליך מאוד דרמטי של שינוי צורת הצריכה של תכנים אודיו-ויזואליים על ידי הציבור. אנשים צעירים כבר לא צופים בערוצים. המונח 'ערוץ' לא קיים בעולם המושגים שלהם. אנשים צעירים צופים בתוכניות, בתכנים על פי דרישה. הם רואים תוכנית בערוץ כזה ואז תוכנית בערוץ אחר ורוב הזמן הם רואים את זה בכלל ב-VOD, כשבא להם. ההתעסקות בזה מתייחסת לצורת צריכה של תקשורת שמאפיינת אנשים יותר מבוגרים, שחלקם באוכלוסיה הולך וקטן".

מדוע מנהלים כעת את הדיון של אתמול?

"זה נובע בין היתר מכך שבישראל המעבר מצפייה ליניארית לצפיה א-לינארית הוא קצת יותר איטי מבמדינות אחרות. גם המרכזיות של ערוץ 2 היא עדיין מאוד גדולה בייחוד בתחום החדשות. כמובן שקיים גם רצון של הפוליטיקאים להחליש את התקשורת והאמת היא שזה גם משרת את האינטרס הציבורי להחליש את הריכוזיות הזו ולפצל את הצפייה ולכן ייתכן ויש מקום לחלוקת הערוץ לשניים.

"אגב, לא בטוח שיש לכך היתכנות כלכלית. ישנה ירידה בפרסום בטלוויזיה, שעובר לאינטרנט, ועולה השאלה אם מבחינה כלכלית אפשר לקיים שלושה ערוצים על בסיס מכירת פרסומות. הרבה אנשים אומרים שזה לא יכול לקרות, אבל מכיוון שרוב האנשים שאומרים את זה הם אינטרסנטים, קשה להעריך מה תהיינה התוצאות של המהלך".

"אנחנו נורא אוהבים להגיד שאנחנו קטנים, אבל אנחנו לא כל-כך קטנים. אנחנו בגודל של מדינה אירופאית ממוצעת. הכלכלה שלנו מסוגלת לספוג שלוש חברות חדשות

יכול להיות שאם ננסה לשרת את האינטרס הציבורי בהוספת ערוץ, בסופו של דבר נרסק את המערכת העיתונאית של חברת החדשות והמהלך דווקא יפגע בציבור?

"האינטרס הציבורי האולטימטיבי הוא שיהיו כמה חברות חדשות חזקות. חברת חדשות אחת חזקה זה דבר רע מאוד, כי הכוח משחית. לאורך השנים הצפייה בחדשות ערוץ 10 עולה והצפייה בחדשות ערוץ 2 יורדת, והבעיה היתה בהיחלשות של ערוץ 1 שמנעה היווצרות של שלוש מערכות חדשות מקבילות. כלומר - בעיה בשידור הציבורי, לא המסחרי. אני לא חושב שיקרה נזק גדול אם כל ערוץ יקים חברת חדשות שתהיה בה מינימום השקעה שתידרש על ידי הרגולטור, אני מניח שהחוזקה של תוכניות החדשות תישמר גם בעולם שבו יש שלושה ערוצים מסחריים".

כמה חברות חדשות השוק הישראלי הקטן כבר יכול להכיל?

"אנחנו נורא אוהבים להגיד שאנחנו קטנים, אבל אנחנו לא כל-כך קטנים. אנחנו בגודל של מדינה אירופאית ממוצעת. אנחנו לא קטנים יותר מאוסטריה, משוויץ, ובוודאי שלא מדנמרק. ברוב מדינות סקנדינביה יש אותו מספר תושבים כמו אצלנו. ההכנסה לנפש כאן היא לא מהנמוכות ביותר. הכלכלה שלנו מסוגלת לספוג את זה. אני מזכיר שטלוויזיה זה לא המקום היחיד שבו עושים חדשות. רוב הציבור צורך היום את החדשות שלו באינטרנט, ואנחנו רואים שמקימים שם מערכות כמו ynet ו'וואלה', שמשדרות גם וידיאו וגם חומר כתוב. העלות של זה דווקא הלכה וקטנה. הבעיה איננה בצד הכלכלי, אלא במוטיבציה לייצר חדשות נשכניות, חקרניות, בעלות נטיות שמבקרות את השלטון ולא מתחלפות אליו".

ריבוי קולות יביא לדעתך לעיתונות ביקורתית יותר?

"צריך בכל מקרה לשמר שידור ציבורי חזק ועצמאי, וצריך יהיה לחייב באיזושהי צורה לתמוך בשידורי חדשות מהסוג הזה. אני לא חושב שהדבר הזה צריך לבוא ממימון ממשלתי ואני לא בטוח שרגולציה יכולה לקיים אותו. אני חושב שהשאלה איך תיווצר עיתונות כזו היא שאלה לא קלה, ואין לי תשובה קלה עליה. ברור שבדרכים שהממשלה נוקטת היום, כשהיא מחלישה קולות אלטרנטיביים ופוגעת בהם, זו בוודאי לא הדרך".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.

*   *   *

הכתבה מתפרסמת במסגרת פרויקט משותף של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה", תחת הכותרת "שוק הטלוויזיה בישראל בעידן של שינויים טקטוניים", במימון מפעל הפיס. הכתבות והמאמרים במסגרת הפרויקט יתמקדו בתפקיד ובאופי של הטלוויזיה ובסוגיות של חופש הביטוי והיצירה, על רקע השינויים במבנה וברגולציה של שוק התקשורת בישראל והשינויים העולמיים בצריכת המדיה