לפני כמה חודשים התפרסם הדו"ח הסופי של הוועדה המייעצת להסדרת הרגולציה על שוק השידורים המסחריים בראשות מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר. שר התקשורת נתניהו עצמו אמר סמוך לפרסום הדו"ח כי בעיניו הרפורמה הזאת היא הפעולה החשובה ביותר בקדנציה הנוכחית.

אכן, המלצות הדו"ח כוללות את חיזוק כוחם של הערוצים העצמאיים מול הפלטפורמות של יס והוט, טיפול בנושא עמלות היתר בשוק הפרסום, הסדרת התוכן השיווקי, וגם המלצה לאפשר למתחרים חדשים להיכנס לשוק הטלוויזיה ללא תנאי סף מוקדמים. הדו"ח עורר עליו מתנגדים שונים מקרב בעלי העניין, אך זו אינה נקודת המבחן העיקרית שלו. צריך להתמקד בשאלה האם הוא משרת את האינטרס הציבורי הרחב.

ראשית ועקרונית, הדו"ח איננו מאבחן כלל מה הם האינטרסים הציבוריים שעליהם יש להגן באמצעות רגולציית טלוויזיה. נכתב בו כי "קביעה של מתווה רגולטורי צריכה להתחיל בקביעה בדבר השירות או המוצר מושא הרגולציה". האומנם? קביעה של מתווה רגולטורי צריכה להתחיל בשאלה מהן תכליות האסדרה. הדו"ח אומר עוד כי יש לפתח את התחרות בתחום השידורים, וכי ככל שהרגולציה תומכת התחרות תנחל הצלחה, כך יהיה נכון להפחית ברגולציה הקיימת.

אנו סבורים כי זוהי תפיסה מוטעית מיסודה. הגברת תחרות, והדבר נכון במיוחד לשוק התקשורת, עלולה להעצים כשלי שוק המחייבים אסדרה ופיקוח רבים ולאו דווקא להפחית אותם. הנחת התחרות מביאה לקפיצה לוגית שלפיה תחרות בין ערוצים ופלטפורמות שידור מובילה בהכרח לפלורליזם תוכני ולשיפור באיכות השידורים והוזלה בעלותם (הישירה והעקיפה) לציבור. הנחה זו גם אינה עומדת במבחן המציאות, במבחן ההיסטוריה או במסננת הספרות המחקרית.

בשוק טלוויזיה קטן, המשרת גם אוכלוסיות מגוונות הדוברות שפות שונות ובעלות גיוון תרבותי רחב, בעידן של הגירת תקציבי פרסום לדיגיטל וסטגנציה בתקציבי פרסום הנוגעת לשווקים משיקים ולהרכב הבעלות בשוק התקשורת – ביקוש במובן הצר, בהיבט הכלכלי, לא בהכרח יוביל למגוון או לשיפור באיכות ומחיר.

מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר (צילום: יונתן זינדל)

יש לזכור כי שחקנים רבים בשוק הזה, ובעלי המניות שלהם, מודעים לתנאים הקשים השוררים בשוק ולהפסדים המצטברים הנגרמים להם, ובכל זאת בוחרים להישאר ולפעול בו. זו אינה התנהגות רציונלית במובנה הכלכלי. גם אם נניח רציונליות כלכלית, לערוץ מסחרי יש עניין לקלוע בעיקר לטעם של קהל מסוים, זה שמושך מפרסמים, ובוודאי לא קהל המבטא את כל גווניה וקולותיה של החברה.

הכשל הלוגי מתעצם כשהוא מגיע לאסדרת שידורי חדשות. הכוונה לאפשר לכל מי שירצה בכך לשדר חדשות ללא כל השקעת מינימום או תנאי איכות וממשל תאגידי כסף כניסה – הוא בעייתי. הנחת הוועדה שלפיה "בעלי הרשיונות ישקיעו בשידורי חדשות איכותיים ואמינים גם ללא הטלת חובה רגולטורית" היא הנחה תמוהה במקרה הטוב וחסרת אחריות במקרה הטוב פחות. הוכחות להפרכתה קיימות בשפע.

אכן, פלורליזם ומגוון חדשותי מחזקים את שוק הרעיונות בחברה דמוקרטית. אבל יחד עם הפלורליזם צריכה להגיע האפשרות לממש עבודה עיתונאית חדשותית שיש בה מינימום של איכות ומקסימום של עצמאות מקצועית וענייניות. לשם כך יש צורך גם בחוסן כלכלי של המשדר. מספר רב של שחקנים חלשים ופגיעה באיכויות המוצר החדשותי באופן רוחבי הם סכנה גדולה לא פחות מהעדר מגוון ומיעוט תחרות.

מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, התבטא בכנס של "גלובס" וטען שמי שעולה לאוטובוס מבקש תמיד להיות זה שאחריו סוגרים את הדלת. השאלה היא האם המטאפורה הזאת היא הנכונה בשוק שבו אין לצפות לתחרות בריאה ממניעים ענייניים. בשוק שבו דווקא כניסה בלתי מבוקרת לאותו אוטובוס תביא לדחיסתם הבלתי מידתית של הנוסעים מי שישלם את המחיר יהיה הציבור ולאו דווקא הכרטיסן והסדרן שייקחו הפסקה ממלאכת הפיקוח והאסדרה.

עו"ד אלעד מן הוא הפרשן המשפטי של "העין השביעית" והיועץ המשפטי של עמותת "הצלחה". ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר היא ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה

*   *   *

המאמר מתפרסם במסגרת פרויקט משותף של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה", תחת הכותרת "שוק הטלוויזיה בישראל בעידן של שינויים טקטוניים", במימון מפעל הפיס. הכתבות והמאמרים במסגרת הפרויקט יתמקדו בתפקיד ובאופי של הטלוויזיה ובסוגיות של חופש הביטוי והיצירה, על רקע השינויים במבנה וברגולציה של שוק התקשורת בישראל והשינויים העולמיים בצריכת המדיה