פרופ' ארנון צוקרמן היה ממקימי רשות השידור, גוף השידור הציבורי של ישראל; מנהל ערוץ 1, ערוץ הטלוויזיה של הרשות, בין השנים 1973 ו-1979; ומי שב-1996 מונה על-ידי ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, לעמוד בראש ועדה לבדיקת עתידה של אותה רשות. המלצות הוועדה ההיא, ועדת צוקרמן, נגנזו, אולם שנים אחר כך, ועדה אחרת, ועדת לנדס, התניעה מהלך שהביא לחקיקת סגירתה של רשות השידור ופתיחתו של גוף שידור ציבורי חדש – תאגיד השידור הישראלי. ראש הממשלה היה, גם במקרה הזה, בנימין נתניהו.

פרופ' צוקרמן התראיין ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, על רקע הניסיון של אותו נתניהו, בקדנציה הנוכחית שלו כראש ממשלה ושר תקשורת, להחזיר את הגלגל לאחור ולסגור את התאגיד עוד לפני שהתחיל לשדר, מחשש שהעיתונאים שגויסו לשורותיו ייצרו עיתונות ביקורתית שתזיק לו, ו"לשקם את רשות השידור" הנמצאת בהליך פירוק.

למה צריך שידור ציבורי? "מפני ששידור ציבורי מטבע הווייתו ומטבע ההסכמים שיש בינו לבין הציבור, מהווה פורום חופשי, פתוח, להבעת דעות ולדו-שיח בין כל גווני החברה השונים", אומר צוקרמן למנחי התוכנית, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל. "שידור ציבורי גם מביא לידי ביטוי את כל הגוונים שיש בחברה, נותן להם להתבטא, נותן לדיון הציבורי להתבטא באופן הכי חופשי, הכי מנותק מהפוליטיקה או משיקולים מסחריים – ובזה כוחו".

יגיד לך אחד מתומכי המהלך של נתניהו שיכול להיות שמה שאתה אומר נכון, אבל אם תסתכל על קבוצת העובדים שגויסה, תבין שאין פה גיוון ואין פה ריבוי דעות, ובעצם "חטפו אותו שמאלנים".

"זו כמובן שטות. מי שמתחיל לספור ראשים ולסמן אותם עושה את הדבר ההפוך ממה שראוי לשידור ציבורי. שידור ציבורי בנוי מעיתונאים או מאנשי מקצוע שיש להם אינטגריטי, שעובדים לפי נורמות מקצועיות, והתוצאה יכולה למצוא חן או לא למצוא חן בעיני ממשלה כזו או אחרת. כל הממשלות בישראל לא הבינו לאורך כל הזמן מדוע רשות השידור הממלכתית לא נענית בדיוק למה שהם רוצים, המאבק בהשפעה הפוליטית הוא בבסיס העניין.

"אספר לכם סיפור קצר, מהתקופה שבה הייתי מנהל הטלוויזיה וטומי לפיד החליף אז את המנכ"ל יצחק לבני. פעם ראשונה שהוא נכנס לחדר החדשות הוא אמר: 'תראו, אני לא באתי לפה לנקות את השמאלנים, אני בכלל לא הצבעתי ליכוד, אני הצבעתי ד"ש'. אמרתי לו, 'אדוני, אני לא יודע מה הדעות של כל הכתבים שיושבים כאן, ולא מעניין אותי הדעות שלך. ברגע שאתה מודיע לי מאיפה אתה, זה משנה את הרעיון המרכזי שפה אין דעות ואין צבעים של מפלגה זו או אחרת, ואנחנו לא בוחנים את הדברים לפי זה, אלא רק לפי האמת המקצועית שלנו'".

"הבעיה היא שאין כרגע בתוך התאגיד קבוצה שיכולה להגן על עצמה. לא שומעים את קולה של ההנהלה, חוץ מעניינים טכניים אם הם מוכנים או לא מוכנים לשידור. אין דיבור על הרעיון מה צריך להיות שידור ציבורי"

יגיד לך הליברל הקיצוני, או השמאלני הממורמר, שכל מעורבות של ממשלה בתקשורת, גם אם היא טכנית בלבד, תיצור עיתונות מגויסת. גם במקרה הזה של התאגיד עיגנו הפרדה בין הדרג הפוליטי למקצועי, ועובדה שבכל זאת מנסים להתערב, ואפשר גם להגיד שמצליחים.

"זה שמנסים להתערב, זכותם לנסות. הבעיה היא שאין כרגע בתוך התאגיד קבוצה שיכולה להגן על עצמה. לא שומעים את קולה של ההנהלה, חוץ מעניינים טכניים אם הם מוכנים או לא מוכנים לשידור. אין דיבור על הרעיון מה צריך להיות שידור ציבורי, והאמת היא שאת הציבור זה לא כל-כך מעניין. זה הצד הטרגי של העניין. ברגע שביטלו את אגרת רשות השידור, בצעד פופוליסטי, הפרו את ההסכם שיש בין המשדרים לבין הציבור. האגרה מייצרת איזשהו חוזה, והנאמנות של המשדרים היא בראש ובראשונה לציבור. ברגע שזה שונה, והתקציב בא ישירות מאוצר המדינה, אז ההשפעה של המדינה היא מוחלטת".

המודל שלפיו ניסו לבנות את רשות השידור בישראל היה ה-BBC הבריטי. זה אמנם לא כל-כך הצליח, אבל בתור מי שנחשף ל-BBC מבפנים וגם עבד מולו, איזו הפרדה יש שם בין הגוף העיתונאי לבין הממשל?

"הממשל לא מתערב, וכאשר יש שאלות בבית-הנבחרים על בעיות שידור, אז השר הממונה אומר – תפנו ל-BBC. אבל יחד עם זאת, יש שם מנגנונים פוליטיים שממנים את יו"ר הוועד המנהל ואת חברי הוועד המנהל, וזה לא מפריע לשידור החופשי להתנהל. כי ברגע שאתה מקבל על עצמך להיות חבר הוועד המנהל של השידור הציבורי, בזה גמרת את המחויבות שלך למי שמינה אותך. הנאמנות שלך היא לשידור. והיו תקופות ברשות השידור שזה היה כך".

ארנון צוקרמן (צילום מסך מתוך הסדרה "רוח החופש")

ארנון צוקרמן (צילום מסך מתוך הסדרה "רוח החופש")

לפני 20 שנה מינה אותך ראש הממשלה נתניהו לעמוד בראש ועדה לבחינת עתיד השידור הציבורי, אחת מיני רבות שחקרו, דנו והגישו דו"ח, והרשות מיאנה להבריא. איזה הבדלים אתה רואה בין נתניהו של 1996 לנתניהו של 2016?

"באופן עקרוני אין הבדל, רק שהיום הוא מעז יותר".

גם אז הוא לא ניסה באמת לתקן?

"עובדה שהדו"ח ההוא נגנז. ועדה שהוא עצמו מינה, הוועדה היחידה שהוא מינה. שאלתי אותו פעם למה הוא לא ביצע את הדו"ח. הוא אמר 'תשמע, היו הרבה בעיות, לא רציתי לריב עם ההסתדרות', כל מיני דברים מהסוג הזה, חסרי חשיבות. מה שהוא באמת רצה זה שידור ציבורי קטן כמו הטלוויזיה הציבורית בארצות-הברית, גוף שמקבל תרומות מהציבור, שאין לו השפעה גדולה או חדשות משמעותיות. האפשרות השנייה שהוא רצה היא להפריט את רשות השידור".

אמרת בראיון שהדי.אן.איי של רשות השידור כל-כך רקוב שכבר אי-אפשר לשקם אותה. כשאתה רואה את ההצהרות העכשוויות שפתאום צצות, שהרשות בתקופת הפירוק נהנית מחופש עיתונאי מלא, אתה מאמין לזה?

"לא יודע מי נשאר שם, אבל אין שום סיכוי לשקם. אי-אפשר לשקם את הרשות בגלל שהיא במצב הגרוע ביותר שיכול להיות. שלא לדבר על השחיתות שהיתה בשנים האחרונות. אבל מעבר לזה, הם כבר לא רגילים לשדר שידור חופשי. פתאום הדיון נעשה דיון של גזברות, כמה זה יעלה. אין שום ויכוח על תכנים, על רעיון, על מהות, אלא על כסף. לצערי רשות השידור עצמה הביאה לזה שביטלו את האגרה. אז זה מצב טרגי. אין אפשרות לשקם".

אנחנו שומעים על קשר בין עיתונאים ברשות השידור לבין פוליטיקאים ששותפים במהלך לסגירת התאגיד. הקשר הזה הוא לכאורה אינדיקציה לכך שהשחיתות לא באמת פסה מרשות השידור.

"עיתונאים ברשות השידור לא צריכים לבלות בכנסת ולא להיפגש עם פוליטיקאים. זה רק מחמיר את מצבם, כי כל שיחה עם פוליטיקאי זה רבע דיל, חצי דיל, שמור לי ואשמור לך. ברגע שמתחילים לשחק בכל הלובינג הזה יורדים מהפסים".

*   *   *

לוגו מפעל הפיסהמאמר מתפרסם במסגרת פרויקט משותף של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה", תחת הכותרת "שוק הטלוויזיה בישראל בעידן של שינויים טקטוניים", במימון מפעל הפיס. הכתבות והמאמרים במסגרת הפרויקט יתמקדו בתפקיד ובאופי של הטלוויזיה ובסוגיות של חופש הביטוי והיצירה, על רקע השינויים במבנה וברגולציה של שוק התקשורת בישראל והשינויים העולמיים בצריכת המדיה