עם פרוס 2016 פנינו למספר אנשים שאנחנו מחשיבים את דעתם ושאלנו אותם מה תהיינה המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות. כל מרואיין נשאל שורה של שאלות זהות. אנו מציגים כאן גרסה ערוכה של התשובות.

טל שניידר היא עיתונאית עצמאית, בעלת "הפלוג".

מגמה טכנולוגית • זרימת החדשות בקבוצות וואטסאפ. אני בהחלט מרגישה שצריכת החדשות נמצאת שם בצורה מסיבית. ברשתות החברתיות התפתח שיח מאוד ברוטלי, בין אם זה טוויטר או פייסבוק. אני נמצאת בפייסבוק מ-2007, זה כלי יעיל ליצירת קשרים חברתיים, אבל בשנה האחרונה אני מרגישה חוסר נוחות כבד. לא נעים להיות שם. יש גם שימוש הולך וגובר של ארגוני טרור שמציגים תמונות קשות. אני חושבת שהרשתות החברתיות יצטרכו למצוא טכנולוגיה שתנקה – בלי צנזורה – את המרחב, אחרת השימוש בהן ילך ויירד.

טל שניידר (צילום: "העין השביעית")

העיתונאי • התמצית העיתונאית של לגלות עובדה, לאמת אותה, לקבל לגביה תגובה ולכתוב אותה. הדבר הזה יישאר תמיד. עיתונאי תמיד צריך לגלות סיפור, להבין שזה סיפור ולספר אותו טוב בכל מדיום. מי שרוצה להגדיר את עצמו עיתונאי ומעוניין שאחרים יגדירו אותו כך, צריך לדעת שהוא מספר סיפור, לא משנה איפה הוא עושה את זה ומה הסגנון שלו.

כלי התקשורת • אני אאוטסיידרית, אני לא נמצאת באף גוף תקשורת ולא יודעת מה קורה שם. הציפייה שלי היא שיתחילו לשלם הרבה יותר לפרילנסרים ולא ינצלו אותם. שישלמו להם גם כאשר מבקשים לראיין אותם, כמומחים, כמו שנהוג בארגוני תקשורת מובילים בעולם. לאחרונה עליתי לשידור באחת מתחנות הרדיו הידועות בעולם, ריאיינו אותי טלפונית ושילמו לי על זה.

חופש העיתונות • יש עלייה מאוד גדולה בכל העולם וגם בישראל באלימות נגד עיתונאים. בשנתיים האחרונות היו כמה עיתונאים שממש הותקפו, כמו פוראת נאסר, רועי שרון, אמנון אברמוביץ' ומרים צחי. המגמה הכי מטרידה זה היחס האגרסיבי כלפי האנשים שעובדים בלהביא סיפור. מדובר גם באלימות ממסדית וגם באלימות ציבורית. כשמקללים עיתונאים ברשתות החברתיות, אז לא כל-כך אכפת להם, אבל בשנים האחרונות רואים אלימות פיזית כלפי עיתונאים, וזה פוגע בכולם בלי קשר לשאלה אם אתה ערבי או יהודי, מימין או משמאל.

מודל כלכלי • השוק הישראלי הוא מאוד ריכוזי ולכן שינויים עסקיים משמעותיים, לפחות ממה שנראה מהצד, לא יהיו. גם אם יש כל מיני רעיונות חדשים, אני לא יודעת עד כמה זה משתלב עם האינטרסים של הטייקונים, המפרסמים וקבוצות לחץ למיניהן. הצורך לרצות מפרסם שגוזר איזה קופון בדרך, לחצים שאנשי עסקים מפעילים על פרסומים למיניהם, והמעורבות הרגולטורית המאוד גבוהה של הממשלה ושל שר התקשורת בכל מה שנאמר ונכתב, מאוד מגבילה קריאייטיביות. כל הקשר הזה של הון-שלטון-עיתון, כל הריכוז המאוד קלסטרופובי הזה שקיים בישראל, חוסם וחונק יזמות ורעיונות. לכן גם אם יש כאלה, אני לא רואה איך הם נכנסים לגופי התקשורת ומשנים מודלים כלכליים. אם מחפשים פיתוחים בתחום התקשורת, אז זה ממש לא בתוך ישראל.

לא היה מזיק שכל מנהל היה עושה סריקה של תוכנית העבודה בעיניים מגדריות. עצם הביצוע של תהליך סריקה כזה מביא לתובנות מדהימות והמודעות גוברת

נשים בתקשורת • השינוי יבוא כשההצהרות של חלק ממנהלי גופי התקשורת יהיו לא רק מן השפה ולחוץ אלא גם בפועל. כרגע יש תחושה שזה "גוד טוקינג פוינט", כמו שאומרים. שזה לא משהו שמיישמים אותו. צריך שכל כלי תקשורת יבנה מערך שייתן לנשים את התחושה שיש עם מי לדבר, מעבר לממונה על הטרדות מיניות. זה יאפשר לנשים לנהל את שגרת העבודה בצורה הרבה יותר נוחה, ולצמוח בתוך מקום העבודה.

לא היה מזיק שכל מנהל היה עושה סריקה של תוכנית העבודה בעיניים מגדריות. עצם הביצוע של תהליך סריקה כזה מביא לתובנות מדהימות, והמודעות גוברת. ההתנהלות של מערכות התקשורת, גם ביחס לקידום וגם ביחס לתוכן, צריכה להיות יותר "ג'נדר פרנדלי". זה משהו שב-2016 צריך להיות די מובן מאליו. אני אומרת את זה מההיכרות שלי עם רבים מהמנהלים בצמתים המכריעים – עורך ראשי או מנכ"ל – ש-90 אחוז מהם זה גברים. זו כבר לא הגוורדיה של המנהלים המבוגרים, זה חבר'ה שהם בערך בגילי. אני יודעת שיש להם מודעות.

ב-nrg לקחו את המודעות לשלב הבא. אחד הדברים שעשו באתר היה להכריז על מדיניות סיקור שונה של נושא ההטרדות המיניות. הם קראו לזה "משנים סיקור – משנים את המסר". בדסק החדשות שלהם פשוט הכתיבו לעיתונאים כללי סיקור שונים. זה נעשה בשיתוף עם תא העיתונאיות בזמנו ועם המרכז לנפגעות תקיפה מינית, שעזרו להם לנסח את המדיניות. למשל, לשים את הדגש בסיקור על המעוול ולא על הקורבן, לשנות ניסוחים, לא לחשוף קורבנות איפה שלא צריך.

*  *  *

"מגמות 2016" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ואתר "כותרת", מגזין מקוון חדש שמפעיל החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. הפרויקט הופק על-ידי הסטודנטים חברי מערכת האתר: דורון ברויטמן, יונתן אוחיון, שני גלעדי, נועה פרי, נועה בן-נתנאל ועופר צ'יזיק, ונערך על-ידי איתי זיו ושוקי טאוסיג. גרסה של הפרויקט מתפרסמת במקביל באתר "כותרת"