עם פרוס 2016 פנינו למספר אנשים שאנחנו מחשיבים את דעתם ושאלנו אותם מה תהיינה המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות. כל מרואיין נשאל שורה של שאלות זהות. אנו מציגים כאן גרסה ערוכה של התשובות.

ד"ר שגיא אלבז הוא חוקר תקשורת ופוסט דוקטורנט מאוניברסיטת תל אביב, ומנהל תוכן ראשי בקבוצת זאפ.

מגמה טכנולוגית בולטת האינטרנט כמקור לייצור חדשות ימשיך להתחזק. אנחנו רואים את זה גם על סמך נתונים מהעבר – חדשות הן צינור המידע המועדף על-ידי ישראלים באינטרנט. בהיבט הטכנולוגי אפשר לראות כבר היום כיצד אתרי חדשות מייצרים תוכן בפורמטים שונים, כמו למשל שאלונים וסקרים, כדי לחזק את הקשר שלהם עם הגולשים. אני מעריך שהרשתות החברתיות – בעיקר פייסבוק – ימשיכו לחזק את מעמדם כשער כניסה לאתרי החדשות הגדולים, אפילו על חשבון גוגל. כמו כן אני צופה שהתוכן יהיה הרבה יותר ממוקד, ממותג, ויזואלי ושהשימוש בווידיאו ילך ויגדל.

שגיא אלבז

שגיא אלבז (צילום: אוסף פרטי)

העיתונאי אני חושב שהתלות של העיתונאי במעגלים החיצוניים יותר, קרי הפוליטיים והכלכליים, תימשך ואולי אפילו תתחזק. בנוסף גם הזיקה של עורכים למשרדי יח"צ תהיה אדוקה, כך שכל פרסום של איזשהו בעל עניין יזכה את העיתונאי בתמורה חומרית כלשהי (לאו דווקא בכסף). אני גם מעריך שתהיה ירידה נוספת בהיקף הפרסומים של תחקירים לטובת תוכן זמין ובלעדי וזול יותר. מעבר לזה, תימשך עדיין הישענות של העיתונאי על מה שהוא רואה ברשתות החברתיות כמקור ליצירת ידיעות חדשותיות.

כלי התקשורת כלי התקשורת ימשיכו לדווח על אירועים חדשותיים משמעותיים אבל הם ינסו לעשות את זה תוך צמצום עלויות השגת המידע, אופן היצירה של המידע ודרכי ההפצה שלו. אני מעריך שתהיה התכווצות של המידע החדשותי המסורתי לטובת תוכן שהוא יותר מדיד, ממוקד, חברתי, ויזואלי ואינטראקטיבי.

חופש העיתונות אני חושב שהסכנות לא משתנות, אבל הן כן מתעצמות. העיתונות תמשיך גם ב-2016 להיות נתונה למעורבות ישירה ועקיפה של מו"לים בתוכן העיתונאי ולחצים פוליטיים מצד השלטון. ישנן שתי רעות חולות שאולי פחות שמים עליהם דגש. הראשונה היא צנזורה עצמית – כלומר החשש של עיתונאים לפרסם תוכן שיש בו עניין או חשיבות ציבורית גם כשאין איזושהי הפעלה של צנזורה רשמית, רק בגלל חשש מסנקציות אישיות או ציבוריות. השני הוא התלות בתוכן שיווקי שהוא סמוי והגולש לא תמיד יכול להבחין שחברות מסחריות עומדות מאחורי פרסום של תוכן.

השפעה בכל מה שקשור לנושאי ליבה מדיניים, ביטחוניים וכלכליים, מי שבסוף מכתיב את סדר היום הציבורי הן אותן קבוצות כוח – קרי הממשלה ובעיקר העומד בראשה, מערכת הביטחון והאוצר, תלוי בתחום הסיקור. בנוגע לרשתות החברתיות, למרות ההשפעה שיש להן על עיצוב השיח, עדיין לא הצלחתי לראות את ההשפעה שיש להן בשינוי ממשי במדיניות הלאומית של ממשלת ישראל. כמו שלא חשבתי שבשנים קודמות לתקשורת היתה השפעה גדולה על שינוי מדיניות כלשהי, אני לא חושב שגם ב-2016 תהיה לה השפעה גדולה. יש לה אולי השפעה על שינוי השיח או צורת השיח, אבל אין לה באמת השפעה ביכולת שלה לשנות מדיניות, בוודאי בנושאים לאומיים מהותיים.

לצערי אין למגזר הפרטי ולכוחות השוק יכולת להבטיח ייצוג מאוזן בין המינים ולכן נדרשת כאן מעורבות של הרגולטור

מודל כלכלי בניסיון לחשוב מה יהיה ב-2016 אנחנו צריכים לראות קודם כל מגמות שהיו בשנים האחרונות. מספר כלי התקשרות המודפסים לא עלה בשנים האחרונות מאז ש"ישראל היום" כעיתון יצא לאור ב-2007. אנחנו כן רואים שמגמת הצמצום נמשכת – רק לאחרונה "גלובס" יזם תוכנית התייעלות שכוללת פיטורים של עשרות עובדים, רבים מהם הם גם עיתונאים, כנ"ל בקבוצת "ידיעות אחרונות". כלומר, העיתונות המודפסת איבדה את מעמד הבכורה שלה בעוגת הפרסום. ממש עכשיו פורסם מחקר עדכני של יפעת, שמראה שלאורך השנים נחתכה ההשקעה בפרסום בפרינט ביותר ב-50 אחוז, כאשר שוק הדיגיטל הפך בעצם למדיה השנייה בגודלה בשוק הפרסום המקומי (אחרי הטלוויזיה) והוריד את הפרינט למקום השלישי. מהסיבה הזאת אני צופה שתימשך מגמת פרסום תוכן שיווקי תוך שיתופי פעולה עם חברות גדולות במשק ושהיא תגדל משמעותית.

נשים בתקשורת • אי-אפשר להתכחש לעובדה שיש עלייה בשיעור הנראות של נשים בישראל לאורך השנים, וגם מחקרים מראים את זה. אך נשים עדיין סובלות מתת ייצוג והשאלה היא כיצד ניתן להמשיך במגמת השינוי. לצערי אין למגזר הפרטי ולכוחות השוק יכולת להבטיח ייצוג מאוזן בין המינים ולכן נדרשת כאן מעורבות של הרגולטור – במקרה של ערוץ 2 ו-10 זו הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. רק החלטה שלה לנסות לשפר את המוטיבציה של זכיינים לפעול להגדלת ייצוג של נשים – למשל על-ידי מתן תגמולים והקלות על תשלומים של אותם זכיינים – אולי תעודד אותם להגדיל משמעותית את הייצוג של נשים בתקשורת.

*  *  *

"מגמות 2016" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ואתר "כותרת", מגזין מקוון חדש שמפעיל החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. הפרויקט הופק על-ידי הסטודנטים חברי מערכת האתר: דורון ברויטמן, יונתן אוחיון, שני גלעדי, נועה פרי, נועה בן-נתנאל ועופר צ'יזיק, ונערך על-ידי איתי זיו ושוקי טאוסיג. גרסה של הפרויקט מתפרסמת במקביל באתר "כותרת"