עם פרוס 2016 פנינו לכמה אנשים שאנחנו מחשיבים את דעתם ושאלנו אותם מה תהיינה המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות. כל מרואיין נשאל שורה של שאלות זהות. אנו מציגים כאן גרסה ערוכה של התשובות.

ליאור קודנר הוא סמנכ"ל דיגיטל בקבוצת "הארץ".

מגמה טכנולוגית • השאלה הכי מעניינת בעיני היא עד כמה פייסבוק תכתיב את הטון למו"לים. פייסבוק הרי שולטת על נתיב ההפצה השני בחשיבותו אחרי גוגל, כך שלדעתי היא תהיה השחקנית הטכנולוגית המעניינת ביותר ב-2016. יחד עם זאת, מדובר בתהליכים אטיים, כך שאני מניח שזה ייקח זמן ושהם לא ימוצו השנה. כרגע רוב המו"לים משתפים פעולה עם הדומיננטיות של פייסבוק וגוגל. בגרמניה התחיל איזשהו ניסיון עם בקשה מגוגל לשלם כסף על כל קישור לאתר תוכן, ואם זה יקרה, יהיה מעניין לראות את ההשלכות. בישראל, השאלה לגבי גוגל ופייסבוק היא למה הן לא משלמות פה מסים. היה דיבור על חקיקה שתשנה את זה, ואני מעריך שהוא ילך ויגבר.

ליאור קודנר (צילום: פלג אלקלעי)

העיתונאי • השינוי בעבודת העיתונאי הוא תהליך שמתנהל כבר כחמש שנים ושימשיך כנראה להתעצם בשנה הקרובה. באופן עקרוני, ככל שכוחם של המו"לים הולך וקטן – והכוח של כולם הולך וקטן, מלבד אולי מעטים כמו ה"ניו-יורק טיימס" וה"וושינגטון פוסט" – עיתונאים-כוכבים יכולים לחזק את המותג שלהם ברמה הדיגיטלית. אנחנו רואים את זה גם כאן, עם טל שניידר לדוגמה. אבל אנשים לא מצליחים להתפרנס מזה, ואני לא מאמין שהשאלה הזו תפוצח בשנה הקרובה.

חופש העיתונות • האיום הגדול על חופש העיתונות הוא המודל העסקי של המוציאים לאור: ככל שמצבו הכלכלי של המו"ל רעוע יותר, כך אפשר להפעיל עליו יותר לחצים. מאיפה? מכל כיוון. אם זו הממשלה, שמנהלת מאבקים יותר ויותר עיקשים מול כלי התקשורת, או חברות מסחריות שיכולות לתבוע ולגרור גופי תקשורת לבית-משפט לתקופות של שנים. ברגע שהמודל העסקי שלך נמצא בסימן שאלה ואתה מתקשה לגמור את החודש, מאוד קשה לראות איך אתה מתמודד עם הלחצים האלה. ואם אתה פחות מתמודד איתם או מוותר מראש ונכנע ללחץ – חופש העיתונות נפגע.

השפעה • התקשורת הממסדית מאוד השתנתה, בעיקר בגלל הרשתות החברתיות, וזו מגמה שתמשיך ותתחזק. הרבה דברים מתחילים בפייסבוק ובטוויטר והתקשורת הממסדית ממשיכה אותם, אבל גם אם היא לא תמיד היוזמת, אין בעיני תחליף לגופי תקשורת גדולים. הניסיון של כלי התקשורת להתאים את עצמם לעידן הנוכחי ולא להתעלם ממה שעולה ברשתות החברתיות הוא ניסיון נכון. גם אם זה לא סיפור שלך – לא להתעלם אלא להוביל הלאה. בעיני זה גם לא פוגע בהשפעה.

נטפליקס, שנכנסו לאחרונה לשוק הישראלי, והמעבר של "הארץ" לחומת תשלום לפני שנתיים וחצי הם שני ניסויים מעניינים שנועדו לגרום למשתמשים באינטרנט לשלם על תוכן

מודל כלכלי • רוב כלי התקשורת מפסידים בשנים האחרונות, והשאלה היא כמה כסף הבעלים שלהם יהיו מוכנים עוד להפסיד. לכאורה היו כלי תקשורת שכבר היו אמורים להיסגר, ולא נסגרו, וגם בטלוויזיה ערוצים מסחריים מפסידים כסף אבל עדיין לא נסגרים. כך שזה כנראה ימשיך, ואין לי דרך לענות מתי הבעלים יישברו. לגבי מודלים כלכליים, נטפליקס, שנכנסו לאחרונה לשוק הישראלי, והמעבר של "הארץ" לחומת תשלום לפני שנתיים וחצי הם שני ניסויים מעניינים שנועדו לגרום למשתמשים באינטרנט לשלם על תוכן. מודלים עתידיים שאני רואה יהיו מבוססים על כיוון דומה.

נשים בתקשורת • בשני הערוצים המרכזיים, בשעה שמונה בערב, המגישים הן מגישות, וזו מבחינתי פריצת דרך משמעותית – משהו שלא היה בעבר. אני מניח שזה עניין של חילופי דורות או איזושהי התבגרות של שוק התקשורת. אבל לדעתי הכיוון כבר עכשיו חיובי, ואני מקווה שזה ימשיך ושנראה עוד.

*  *  *

"מגמות 2016" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ואתר "כותרת", מגזין מקוון חדש שמפעיל החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. הפרויקט הופק על-ידי הסטודנטים חברי מערכת האתר: דורון ברויטמן, יונתן אוחיון, שני גלעדי, נועה פרי, נועה בן-נתנאל ועופר צ'יזיק, ונערך על-ידי איתי זיו ושוקי טאוסיג. גרסה של הפרויקט מתפרסמת במקביל באתר "כותרת"