עם פרוס 2016 פנינו למספר אנשים שאנחנו מחשיבים את דעתם ושאלנו אותם מה תהיינה המגמות החשובות בשדה העיתונות בשנה הנוכחית, בדגש על הממשק שבין תקשורת לטכנולוגיה ולחופש העיתונות. כל מרואיין נשאל שורה של שאלות זהות. אנו מציגים כאן גרסה ערוכה של התשובות.

פרופ' קרין נהון היא חוקרת ומרצה בכירה בתחום פוליטיקה של המידע ובנושאי חברה וטכנולוגיה.

מגמה טכנולוגית • המגמה הבולטת היא שימוש יותר שכיח ב-Data Science, התרגום הכי קרוב לזה בעברית יהיה מדעי המידע. הרעיון הוא שאפשר להשתמש בנתונים על מנת לטייב את מחזור החיים של תהליכים חדשותיים. מודל לחיקוי בנושא הזה הוא סיימון רוג'רס מה"גרדיאן", שהוביל מהפכה שלמה בתחום הזה.

הכיוון שאליו אנחנו הולכים הוא שילוב של מדעי המידע עם ויזואליזציה: כלומר היכולת להגיע למידע, לנתח אותו ולהפוך אותו לאיכותי, ומאוחר יותר להנגיש אותו לציבור בצורה ויזואלית פשוטה וברורה. בנוסף אני רואה מגמה של שילוב חזק יותר של התקשורת המסורתית עם הרשתות החברתיות ותוכן אחר שנוצר על-ידי גולשים. אלו הן בעצם שלוש המגמות הבולטות, שקשורות אחת לשנייה: דאטה, ויזואליזציה ושילוב עם הרשת החברתית. למרות כל אלה, לדעתי אף אחד לא יכול להחליף עדיין את תהליך העיבוד והסינתזה העמוקים של העיתונאי והחוקר.

קרין נהון (צילום: עדי כהן-צדק)

העיתונאי • עיתונאי שלא נמצא בטוויטר או בפייסבוק מאבד נדבך חשוב באינטראקציה עם הציבור, אבל גם מפסיד חומרים שרלבנטיים לעבודה שלו ושבימינו נאספים תוך כדי אותה אינטראקציה (למשל: מידע נוסף בפרשה של הטרדות מיניות).

הנוכחות הקבועה של עיתונאים ברשתות החברתיות מחריפה תופעה קיימת של ערבוב בין הזהות הפרטית והמקצועית של העיתונאי. עיתונאים מופיעים ברשתות החברתיות בשמם הפרטי ובחשבונות פרטיים ולא ארגוניים. מתי רביב דרוקר מביע את דעתו האישית ומתי אפשר להתייחס אליו כחלק מערוץ 10? הגבולות האלה מטושטשים. או למשל בבחירות האחרונות, כאשר חלק מהעיתונאים הזדהו, חלקם לראשונה, לגבי העמדה הפוליטית שלהם. טשטוש הגבולות בין הפרטי למקצועי הופך את תפקיד העיתונאי ליותר מסובך, כי העיתונאי יוצא מאזור הנוחות שלו וחושף הרבה מהעמדות האישיות שלו ‒ מה שיכול להפוך לחרב פיפיות.

כלי התקשורת • החיים של ארגוני תקשורת נעשים קשים יותר ויותר. אנחנו יודעים שיש ירידה בהכנסות, תוכן חינם נמצא בכל מקום, הסיפורים מתקצרים כי אין סבלנות לקרוא. במקביל ישנה גם ציפייה לתקשורת שקופה יותר ‒ לדעת על הפרסום הסמוי, להבין מאיפה המידע מגיע, מה האינטרסים מאחורי כל כתבה וכתבה. ומה שאולי הכי מאתגר את התקשורת המסורתית זו הוויראליות. ההפיכה של משהו לוויראלי פירושה עקיפה של התהליכים התקשורתיים המסורתיים, מעין קפיצה מעל לראשו של העורך.

משהו ויראלי הוא בדרך כלל גם מהיר מאוד, והתקשורת נדרשת להגיב עליו מהר מאוד, מה שיוצר עבורה אתגרים חדשים ‒ כי מהירות מתקשרת לרוב עם חומר פחות איכותי. לכן אני צופה שהנסיונות לאזן בין הדרישות להגיב מהר, להנגיש את המידע ולבדוק אותו לעומק יגיעו למתחים לא קטנים בשנה הקרובה.

חופש העיתונות • שני גורמים לא חדשים הם החשודים העיקריים באיום על חופש העיתונות: האחד הוא ממשלות ‒ בטח שממשלות אוטוריטריות, אבל לצערי הרב אני רואה שגם ממשלות דמוקרטיות לא טומנות ידן בצלחת. הגורם השני הוא השפעת ההון, שיש לו את היכולת לסתום פיות. אלו שני הגורמים שמאתגרים בצורה הכי גדולה את חופש העיתונות.

השפעה • לתקשורת תמיד תהיה השפעה חשובה, והיא תמיד תהיה שחקן מאוד-מאוד חשוב באקו-סיסטם של כל חברה. השאלה היא ‒ איזו תקשורת? היום התקשורת, בשבילי, היא לא רק התקשורת של העורכים בעיתונים, בטלוויזיה וברדיו, אלא גם משתמשים באינטרנט שמייצרים מידע ויוצרים אינטראקציות עם פוליטיקאים ועם אנשי תקשורת בתוך מרחב האינטרנט והרשתות החברתיות. אם אני כרגע מעלה הודעה בטוויטר שהיא הודעה חדשותית ואני לא אשת תקשורת, והיא הופכת לוויראלית ‒ האם זה נחשב תקשורת או לא? לכן, מרתק יהיה לראות עד כמה קיימת סימביוזה בין תקשורת מסורתית לחדשה.

נשים בתקשורת • העבודה שעושים בתא העיתונאיות, ושעושים עיתונאים קולגות ומובילי דעה בכלל, היא העלאת הנושא למודעות. כשיש פאנל של גברים בלבד בערוץ 10, קצת שיימינג לא מזיק ‒ אפשר לצלם את הפאנל ולשאול למה יש רק גברים. אין נושא מסוים שיש תירוץ קביל מדוע נשים לא יכולות לעסוק בו.

*  *  *

"מגמות 2016" הוא פרויקט משותף של "העין השביעית" ואתר "כותרת", מגזין מקוון חדש שמפעיל החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב. הפרויקט הופק על-ידי הסטודנטים חברי מערכת האתר: דורון ברויטמן, יונתן אוחיון, שני גלעדי, נועה פרי, נועה בן-נתנאל ועופר צ'יזיק, ונערך על-ידי איתי זיו ושוקי טאוסיג. גרסה של הפרויקט מתפרסמת במקביל באתר "כותרת"