בעוד שבערוצים המסחריים ובכבלים נאבקים בכל פעם מחדש במחויבויות הפקות המקור, מסתפקים בערוץ הראשון בעוד תוכניות המנצלות את הארכיון העשיר. במשך שנים ארוכות שאלו מבקרי טלוויזיה מדוע לא משתמש הערוץ הראשון בארכיון העשיר שברשותו. מאז שנכנס יוסף בראל לתפקיד מנהל רשות-השידור, מתמלא לוח השידורים בתוכניות ישנות. ערוץ 33 משדר את רצועת "נדודי שירה", הערוץ הראשון משדר מדי לילה דרמות, סרטים תיעודיים ומשדרים מסוגים אחרים שנשלפו מהארכיון. תוכניתו רבת הצפייה של יהורם גאון, בליל שבת, עושה שימוש רב בחומרי ארכיון וכך גם תוכניות אחרות הצצות ממוחם הקריאטיבי של מנהלי הערוץ, כמו "מפגשים", תוכנית שבה אמן מארח אמן אחר כדי לצפות בקטעי ארכיון.

הצפייה בקטעים האלה מציעה פעמים רבות חוויה נוסטלגית - כך אפשר היה לראות את ריטה כנערה במועדון דיסקו או את שרית חדד כזמרת מתחילה, שלא לדבר על קטעי חדשות היסטוריים. אך יש מקום לשאול, האם הפך ערוץ 1 לרצועת שידור המבוססת כולה על חדשות וארכיון? שהרי, נוסף לתוכניות המוזכרות לעיל, מקדיש הערוץ כשעתיים בשבוע לסרטים דוקומנטריים ("מבט שני" ו"הסיפור האמיתי") וחצי שעה יומית לסדרה דרמטית-קומית ("צימרים"). אמנם בשנה האחרונה שידר הערוץ סדרת דרמה, "כנפיים", אך סדרה מקורית אחת היא טיפה בים בהתחשב בתקציב הענק של הרשות. הערוץ מזניח גם את קהל הילדים והנוער. בעוד שבערוצים אחרים נראים ניצנים של הפקת מקור לילדים ("הילדים מגבעת נפוליאון", למשל), בערוץ הראשון משדרים תוכניות אולפן וסדרות רכש. בחודשים האחרונים שידרה מחלקת הילדים בערוץ תוכנית בשם "ספינת האהבה של זאפ" שהופקה לפני שלוש שנים.

גם את קהל הצופים הערבי מזניח הערוץ. מאז שעלה לאוויר ערוץ המזרח התיכון הלווייני, הופקעו שעות השידור הבודדות בערוץ הראשון בשפה הערבית. כעת משודרות בשעה זו תוכניות מערוץ 33 בשידור חוזר. בכך מפירה רשות-השידור את מחויבותה לשדר גם לאזרחים דוברי ערבית בלא שיזדקקו לצלחת לוויין או לשירותי טלוויזיה אחרים בתשלום. לרשות-השידור מוסדות ציבוריים, שבדומה למועצת הכבלים או מועצת הרשות השנייה, אמורים לבקר את אופן התנהלותו של הערוץ הראשון ולדאוג שיעמוד במחויבויותיו הציבוריות. על המוסדות לדאוג שבדומה לערוצים המסחריים וערוצי הכבלים, ישדר הערוץ מספר מינימלי של שעות סוגה עילית (דרמה וסרטים תיעודיים), אך נראה שמוסדות אלה אינם קיימים ואינם נשמעים, ולכן נאלצים צופי הערוץ הציבורי להסתפק בשידורי חדשות וארכיון.

גיליון 46, ספטמבר 2003