בשבוע שעבר פורסם באתר "וואלה" מייל ששלח רוני דניאל, הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 2 ומהפנים העיתונאיות המוכרות בישראל, לעמיתיו חברי ועד העיתונאים הטרי של החברה, המנהלים מאבק משפטי מול ההנהלה. "מה אגיד לכם? אף פעם לא התפעלתי במיוחד מההתארגנות ומהעומדים בראשה", כתב דניאל בפתח המכתב התוקפני, שתוכנו תואם את תדמיתו התקיפה על גבי המסך.
"עיוותם, לא דייקתם, הצגתם באופן מגמתי תמונת מצב לא מדויקת", כתב הטאלנט. "נכון היה לצפות מוועד עובדים, בוודאי צעיר, לדייק, לא לעוות, להיות שקוף וענייני", הוסיף עוד. "לא בדקתם, לא הקדשתם מחשבה או בירור. זו דרך נפסדת ובלתי ראויה לחלוטין, שמערערת את שארית סמכותכם ואמינותכם", כתב בהמשך וסיים בין היתר במלות העידוד: "לא היה לי אמון בכם מהיום הראשון. עכשיו בוודאי שאין לי".
הגם שדניאל חתם את דבריו בסלוגן הפסיבי-אגרסיבי "לא מצפה לתשובה", המכתב ראוי למבט שני. הוא מציע לא רק עניין רכילותי או מבט ליחסים בתוך גוף החדשות החזק בישראל, אלא גם הזדמנות לעיין בסוגיית פערי המעמדות בעולם התקשורת. אם בשוק העבודה הפער הזה מתגלם במקומות עבודה שונים בחלוקה הפנימית בין עובדי דור א' לבין עובדי דור ב', או בין עובדים שכירים לעובדי קבלן, בעולם התקשורת אחד הקווים הבולטים המפרידים בין עובדים מתוגמלים ומרופדים לבין – ובכן, כל השאר – הוא מוסד ה"טאלנט".
למעשה, ההפרדה המעמדית בין טאלנטים לבין מי שאינם בוטה עוד יותר מהחלוקות שציינתי לעיל, זאת משום שעם המחנה הראשון נמנים עיתונאים מעטים בלבד. לכן היא דומה יותר, אולי, לפער המעמדות התעסוקתי המקומם והמתוקשר מכולם – זה הידוע בכינוי "שכר הבכירים". הפערים הבלתי נתפסים בין התגמול של מנהלים בכירים לבין זה שניתן להמוני העובדים שמתחתם הפכו זה מכבר לסוגיה בוערת, שכלכלנים חשובים מצביעים עליה כעל אחת מאבני הראשה למשבר הכלכלי העולמי ושהתקשורת, גם כאן בארץ, אוהבת לעסוק בה באופן תקופתי. את המכתב של דניאל מעניין לקרוא דווקא על הרקע הזה.
על מה יצא קצפו של דניאל? "בית-המשפט, בעברית פשוטה, זרק אתכם מן המדרגות ולא קיבל את דרישתכם המופרכת לקבל פירוט של שכר העובדים ואחוזי הקיצוץ בשכרם. הדרישה הזו היא בעצם אמירה לא ראויה שמבטאת רצון לנהל ולא רק לשמור על עובדי החברה", נכתב במכתב. בהמשך האשים דניאל את חברי הוועד ש"אמרתם דברים בגנותם של מנהלים". נניח כעת להנחת היסוד הכנועה שלפיה לעובדים לא צריך להיות עניין בשותפות באופן שבו מתנהל מקום העבודה שלהם, או להתרפסות האגבית בפני הבוסים, וננסה להבין את מוקד המחלוקת.
נתון ממוצע השכר מסגיר את החלוקה הלא-שוויונית של השכר שניתן לעובדים השונים בחברה. חשיפת הנתון והוספתו לנתונים הגולמיים הידועים של הפיטורים והקיצוצים המתוכננים עלולות, אולי, להפנות זרקור על אמיתות לא נעימות
דניאל אינו מדייק בעובדות, ולאי-הדיוק הזה יש משמעות מהותית. בניגוד לדבריו, ועד העובדים לא ביקש לקבל פירוט של שכר העובדים, אלא נתון צנוע הרבה יותר. הסבר קצרצר (המעוניינים בהרחבה מוזמנים לקרוא את הדיווחים השוטפים של אורן פרסיקו כאן באתר): דרישת הארגון באה על רקע גל פיטורים וקיצוצים שמתכננת הנהלת חברת החדשות של ערוץ 2. קיצוצי השכר אמורים להתבצע בשתי רמות: קיצוץ לבעלי שכר נמוך יותר וקיצוץ לבעלי שכר גבוה יותר. ועד העיתונאים ביקש (או דרש) לדעת את ממוצע השכר בכל אחת מרמות הקיצוץ. שוב – לא את נתוני השכר, אלא את ממוצע השכר.
הבקשה הזו באה אחרי שההנהלה הסכימה להעביר שורת נתונים אחרים. לפי פרוטוקול הדיון בבית-הדין לעבודה בתחילת החודש, עורכי-הדין של ההנהלה טענו כי העבירו לארגון העיתונאים את כל הנתונים שביקשו למעט הנתון הזה. "השאלה האחת שהבהרנו שאיננו יכולים להשיב עליה היא בקשה לפלח כמה עובדים נכללים בכל דרגת שכר שנכללת בהפחתת השכר". באי-כוחה של ההנהלה גם מסבירים מדוע הם מסרבים למסור דווקא את הנתון הזה: "כיוון שמדובר במספר מועט של עובדים, הרי שחשיפה של התפלגות העובדים בין המדרגות למעשה חושפת כמעט באופן רשמי את העובדים [...] החברה הבהירה כעת שהיא בשום פנים ואופן לא יכולה לתת את המידע הזה מטעמי הגנת הפרטיות ומטעמים של מידע עסקי ורגיש מתחום הפעילות של החברה".
אי-אפשר להקל ראש בטעמים שמסרה הנהלת חברת החדשות, ובית-הדין אכן קיבל את עמדתה והחליט שארגון העיתונאים לא יקבל את נתוני ממוצע השכר. אבל מעבר לטענות הפורמליות מבצבץ טיעון אחר. לו זו בלבד שהנתון עלול לחשוף את המשכורת של יונית לוי או רוני דניאל (שאגב, אינן סוד כמוס בכל מקרה), אלא הוא עלול גם לחשוף את ההקשר של אותן משכורות. נתון ממוצע השכר מסגיר את החלוקה הלא-שוויונית של השכר שניתן לעובדים השונים בחברה. חשיפת הנתון והוספתו לנתונים הגולמיים הידועים של הפיטורים והקיצוצים המתוכננים עלולות, אולי, להאיר זרקור על אמיתות לא נעימות. כמו למשל שפיטוריו של רוני דניאל אחד או שניים יחסכו את הצורך במהלך הפיטורים כולו מבחינת החיסכון הכספי לחברת החדשות.
או אולי גם שטאלנטים המרוויחים משכורות גבוהות עד שערורייתיות נהנים גם מהזדמנויות להכנסות נוספות מהרצאות, הנחיית כנסים וכיוצא בזה – חלטורות שאינן מנת חלקם של מי שמרוויחים משכורות נמוכות או ממוצעות. ואולי גם שאלה כמו: מי נפגע יותר, טאלנט שששכרו קוצץ מ-70 אלף שקל ל-50 אלף שקל או עובד שלא נפגע מהקיצוץ כלל, אבל שכרו עומד במשך שנים על סכום של 6,000 שקל.
מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי (צילום: מרים אלסטר)
ממילא, זרקור כזה עלול להמשיך ולהאיר שאלות מציקות נוספות: האם להפרשי השכר האדירים שאולי יתגלו יהיה אפשר להצמיד הצדקה מסחרית וכלכלית (כפי שעושים במשתמע בהנהלת חברת החדשות כשהם משתמשים בתירוץ של "מידע עסקי ורגיש" ופגיעה בתחרות)? יכול להיות שהעיסוק הזה יעלה שאלות כמו מה היתה הפגיעה ברייטינג של חדשות ערוץ 2 בזמן שיונית לוי היתה בחופשת לידה, או מה היה הרייטינג שחברת החדשות של ערוץ 10 קיבלה בזכות ההשקעה האדירה שלה ברכישת טאלנטים יקרים. ואולי גם תעלה בזיכרון זריקת הפופולריות שמהלך דומה הביא לחדשות ערוץ 1.
הלך המחשבה הזה עשוי להביא אותנו, ואולי גם את העובדים בחברת החדשות של ערוץ 2, להיזכר בהחלטה שהתקבלה לפני זמן לא רב בחברת החדשות של ערוץ 10, ולפיה שכר הטאלנטים לא יעמוד על סכום של יותר מ-45 אלף שקל, מה שהביא לקיצוצים של עשרות אחוזים משכר הבכירים. מדורי הברנז'ה לא דיווחו על נטישה המונית של כוכבי הערוץ לחברות טלוויזיה מתחרות. כאמור, התרחשות היפותטית כזו שימשה את הנהלת חדשות 2 כאחד התירוצים לכך שאסור לה להסגיר את נתוני ממוצע השכר לארגון העיתונאים.
כל המחשבות המתרוצצות הללו, שנולדו בעקבות ההתעמקות בכעס שעוררה ברוני דניאל דרישת הוועד לחשיפת נתון סטטיסטי אחד, יכולות להציע הסבר אחר, חלופי, לאותו זעם. לא ההתנהלות הנפסדת, הבלתי ראויה או העקלקלה של ארגון העובדים, אלא המציאות שדרישות הארגון עלולות להאיר: שבארגוני התקשורת הגדולים בישראל יש פערי שכר עצומים, שלמקבלי השכר הגבוה מאוד אין עמדת מיקוח אמיתית ושמנהליהם יוכלו, אם יאזרו אומץ או יועמדו אל הקיר, להורידם על הברכיים (הדברים אמורים גם, כמובן, ביחס שבין מנהליהם של המנהלים לבין המנהלים של העיתונאים – וזו כנראה הסיבה העיקרית לכך שמהלך כזה אינו נפוץ).
המציאות הזו אינה בהכרח בשורה טובה לעובדים באשר הם. כאשר הבנה כזו תחלחל להנהלות ארגוני התקשורת, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהחיסכון הכספי שייצבר בשל ההפחתה המשמעותית בשכרם של הטאלנטים לא יזרום לכיסיהם של העובדים האחרים (וכנראה גם לא לשיפור איכות המוצר שמקבלים הצרכנים). הכסף שיגולח מתלושי המשכורת המופקעים לא יתגלה מחדש בתלושי המשכורת הנמוכים והמעליבים – הוא פשוט יתאייד. מי שיכולים לנסות למנוע זאת, באמצעות התערבות באופן שבו מנוהל מקום העבודה שלהם, הם העובדים, ובראשם העובדים החזקים. טאלנטים כמו רוני דניאל.