בכל מזג אוויר

בכפולת האמצע של "הארץ" מתפרסמת גם הבוקר מודעה גדולה המקדמת את "ועידת ישראל לשלום", שהעיתון עתיד לקיים בשבוע הבא בתל-אביב. מסביב מידרדר האזור לשפל חדש של אלימות הדדית, אך ב"הארץ" מזמינים את הקוראים להאזין לפוליטיקאים, מומחים ועיתונאים משוחחים על "השלום". "עקב ריבוי נרשמים לוועידה, ההרשמה נסגרה", נכתב בתחתית המודעה. השלום, כרעיון, עודנו אהוד בחוגים מסוימים. הוועידה, כך נראה, תתקיים בכל מזג אוויר.

סוער

הכותרות הראשיות והעמודים הפותחים בכמה מעיתוני הבוקר מוקדשים לרציחתו של נער פלסטיני ממזרח ירושלים, לחשד כי מאחורי המעשה עומדים יהודים שטופי תאוות נקם, ולהפגנות האלימות של תושבי שועפאט שפרצו לאחר היוודע דבר רציחתו. זה לא נראה טוב, בוודאי לנוכח העובדה שרק שלשום ספד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לנרצחים יהודים במלים: "תהום מוסרית רחבה ועמוקה מפרידה בינינו לבין אויבינו. הם מקדשים את המוות, אנחנו את החיים. הם מקדשים את האכזריות, ואנחנו את הרחמים".

הכותרת של "מעריב" ("מתח גבוה") מתמקדת במהומות בלבד ובחשש מהסלמתן. רק בכותרת המשנה מוזכר כי נער ערבי נחטף ונרצח. גם הקורא ב"ישראל היום" צריך להגיע לכותרת המשנה לראשית כדי ללמוד או להיזכר כי נער פלסטיני נחטף ונהרג, אולי בידי יהודים.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" נראית כמחווה מגושמת ליכולת ההכחשה האנושית: "מאמץ להרגיע; חקירה נגד ההסתה ברשת". ב"ישראל היום" מתעקשים ללכת הבוקר בדרך שכבשה התקשורת הישראלית לאורך עשרות שנים – תשומת לב רבה יותר מוקדשת למי שקורא "מוות לערבים" מאשר למוות של ערבים.

פעילי ימין בהובלת ברוך מרזל מפגינים מול מחנה הקריה בתל-אביב בדרישה לפעולה תקיפה בעקבות רצח הנערים החטופים, 1.7.14 (צילום: תומר נויברג)

על "ההסתה ברשת", אחת הידיעות החשובות של הבוקר לפי עורכי "ישראל היום", מדווחים כתבי העיתון בעמ' 5. "קבוצות רבות נפתחו בפייסבוק בקריאה לנקמה לאחר גילוי גופותיהם של שלושת הנערים ביום שני האחרון באזור חלחול", נכתב בדיווח. "הרשת", כך נכתב בפתח הידיעה, "דורשת דם".

הרחקת העדות הזו מלווה בגינויים למי שאולי נטלו לידם את הזכות לנקום בערבים על רצח היהודים. דן מרגלית עדיין מצדיק הריגת רוצחי שלושת הנערים היהודים ("שלושת הקדושים", כלשונו), כמו גם את "מי שסייע להם, וגם עם מי שמראש ולאחר מעשה נתנו להם גיבוי". אולם לדבריו, המשימה הזו שמורה לצה"ל ולשב"כ, ולא ל"פלוגות פרועות של הפורשים מהציבור". כדי לחזק את דבריו מזכיר פרשן "ישראל היום" לקוראי העיתון כי מי שרוצח על דעת עצמו ערבים בהיותם ערבים עשוי לפעול לרעת ישראל בזירת ההסברה העולמית.

נדב שרגאי מחרה מחזיק אחריו ומזכיר לקוראי "ישראל היום" כי נקמת דם עלולה ללבות שנאה ולהרחיב את מעגל הטרור. הוא מוסיף כי למעשים כאלה בירושלים יש "נזק כפול", שכן הם עלולים לגרום להתנכרות תושבי מזרח העיר ממדינת ישראל, ולתרום לפיצול עתידי של "העיר שאנו כה משתדלים לשמור מאוחדת".

מהומות במזרח ירושלים, 2.7.14 (צילום: הדס פרוש)

אולם לא רק "הרשת" דרשה דם בעקבות חטיפת ורציחת שלושת הנערים היהודים. גם מנהיגי ציבור, גם העיתונות. הדיווחים הבוקר על רציחת הנער הפלסטיני צובעים באור חדש את מאמרי הפרשנות-על-גבול-ההסתה-לאלימות שפורסמו בכלי התקשורת בימים האחרונים. הנה שתי דוגמאות בולטות:

לאחר חטיפת שלושת הנערים היהודים כתבה קרני אלדד ב"מעריב": "אני רוצה נקמה. [...] אני רוצה להשתגע. לקחת כפר ולגרש לירדן, לעצור את כל פעילי חמאס ביו"ש, להפגיז קני טרור בעזה, לא לאשר ניתוח לאשתו של אבו-מאזן, לסגור מסגדים, לנתק חשמל, לחקור עצורים בכל דרך שנמצא לנכון עד שיגלו לנו איפה הילדים שלנו. לגרום להם לסבול כמו שאנחנו סובלים". שלשום, לאחר מציאת גופות החטופים, כתב דרור אידר ב"ישראל היום": "חובתנו לפעול במלוא הכוח נגד שליחי המוות, סייעניהם, התשתית הצבאית והאזרחית שלהם, מקורות המימון, משפחותיהם, חמולותיהם, כל מי שיודע ומהנהן ושותק".

מאמר מאת אידר אינו מתפרסם הבוקר ב"ישראל היום" אך בוודאי יראה אור מחר, בגליון סוף-השבוע. אלדד, לעומת זאת, חתומה על מאמר המתפרסם הבוקר ב"מעריב". היא כותבת על ישיבת הקבינט שהתכנסה לאחר מציאת הגופות וטוענת כך: "הציבור בישראל רצה נקמה, כואבת, משמעותית, כזאת שמשנה את כללי המשחק והופכת את המוות הזה לאירוע ציר; כזאת שתחצה את חייהם של ערביי יש"ע ל'לפני' ו'אחרי'. אני מקווה שגם בחדר הקבינט רתחו הלבבות. שלא היתה שם ציניות, שלא עורבו שיקולים זרים כמו מה יגידו בעולם, או סבל של עם אחר. כי עכשיו יש עם אחד בלבד שיש לקחת אותו בחשבון, והוא דורש, בצדק, נקמה".

אפשר שהמאמר מאת אלדד נכתב לפני הדיווחים על רצח הנער הפלסטיני והחשד כי בוצע בידי יהודים בנקמה על חטיפת הנערים מגוש-עציון ורציחתם. הוא בוודאי ירד לדפוס בשעה שהדיווחים הללו כבר ראו אור. האם היה על דורון כהן וגולן בר-יוסף, העורכים הראשיים של "מעריב", לגנוז את המאמר בשל הנסיבות? השאלה המשמעותית אינה זו, אלא האם כהן ובר-יוסף היו צריכים לפרסם את המאמר הקודם של אלדד.

משחק גומלין

בבוקר יום ראשון לפני כשבועיים וחצי, לאחר שנודע על חטיפתם של שלושה נערים יהודים מטרמפיאדה בגוש-עציון, הודפסו תצלומי השלושה בכל שערי העיתונים. הבוקר, לאחר חטיפתו ורציחתו של הנער הפלסטיני מוחמד אבו-חדיר, על-פי אחד החשדות בידי יהודים, תצלומו מתפרסם בבולטות בשער "הארץ" בלבד ובפינת שער "ידיעות אחרונות". בשער "ישראל היום" ו"מעריב" לא נמצא מקום לתצלום הקורבן. בראש שער "מעריב" עדיין מתפרסמים איורים של שלושת הנערים היהודים שנחטפו ונרצחו.

את ההצנעה הבולטת ביותר להרג הפלסטיני ניתן למצוא בעיתוני המגזר שממנו יצאו שלושת הנרצחים היהודים. בשער "מקור ראשון" מתפרסמת ידיעה קטנה בפינה התחתונה תחת הכותרת "מהומות קשות בירושלים בעקבות חטיפת נער ערבי". לידיעה נלווית תמצית טור מאת זאב קם, הקורא לשמאל "להפסיק להסית" ו"להתסיס את האווירה", במיוחד כל עוד לא ברור מי רצח את הנער הפלסטיני.

בשער "בשבע" אין כל אזכור לרצח הפלסטיני ממזרח ירושלים והשלכותיו. השער כולו מוקדש לאבל על מותם של שלושת הנערים היהודים. על הנעשה במזרח ירושלים מדווח לקוראי העיתון בעמ' 30, במסגרת המדור "חדשות בקצרה". "מהומות פרצו אתמול (רביעי) בירושלים בעקבות מציאת גופת נער ערבי בן 16 ביער ירושלים", נכתב שם. "המשטרה פתחה בחקירת המקרה, אולם המשפחה טוענת בגיבוי הרשות הפלשתינית כי הנער נרצח בידי יהודים כנקמה על החטיפה והרצח של שלושת הנערים". ואולם, ייתכן כי ההחלטה העריכתית נבעה מזמני הסגירה של העיתון, שאינו יומון אלא שבועון.

העיתון הנמכר בישראל, לעומת זאת, מעניק בולטות לגינוי הרצח. "זעזוע מחטיפתו ורציחתו של מוחמד אבו-חדיר בן ה-16", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות". נוסף לתצלום של אבו-חדיר מודפסות בשער העיתון עמדות הוריו של נפתלי פרנקל ("רצח הוא רצח, יהיו הלאום והגיל אשר יהיו"), ותמצית טור מאת בן-דרור ימיני, המגנה את המעשה בכל תוקף.

להבדיל מהגינויים של מרגלית ושרגאי מ"ישראל היום", ימיני מרחיק את האחריות מהימין הישראלי על-ידי הפניית אצבע מאשימה לרבנים יהודים קיצוניים מ"שולי הימין האנטי-ציוני". הפובליציסט הוותיק, שבשנים האחרונות גילה את יתרונות האינטרנט והחל לקיים דו-שיח פורה עם קוראיו, סבל בימים האחרונים ככל הנראה מבעיות גלישה קשות ולא הצליח לבקר בפייסבוק. אחרת קשה להסביר כיצד הוא מבדיל את החברה היהודית מהפלסטינית באמירות כמו "אצלנו אין צהלות שמחה" (בעקבות רצח על רקע לאומני).

ניכר ב"ידיעות אחרונות" כי הוא משתדל להתייחס לקורבן הפלסטיני בכבוד. תצלומו מתפרסם גם בכפולה הפותחת, ובעמ' 4 מודפס תצלום של אמו מציגה את דמותו על מסך הטלפון הנייד שלה (ב"ישראל היום" אין תצלום של אם הנער, ב"מעריב" יש תצלום שלה לצד ח"כ חנין זועבי). הכותרת ב"ידיעות אחרונות", "מוות בדרך לתפילה", מדגישה את תמימות הקורבן. בידיעה מאת אליאור לוי וירון דורון משובץ ציטוט מפי בן משפחה של הנער הנרצח, המתאר אותו כ"ילד טוב".

סוהא, אמו של הנער מוחמד אבו-חדיר, 2.7.14 (צילום: הדס פרוש)

זהו מאמץ ראוי, במיוחד בימים של הסלמה באלימות, אולם הוא נראה עלוב ומזויף כשמשווים אותו לסיקור המתמשך של מות ערבים ב"ידיעות אחרונות". בשבוע שעבר היה "ידיעות אחרונות" העיתון שהצניע יותר מכל כלי תקשורת אחר את מותם של נערים פלסטינים במהלך מבצע צה"ל בשטחים. דחיקת קורבנות פלסטיניים הוא נוהג שגרתי בעיתון זה, ולמעשה בכל התקשורת הישראלית למעט "הארץ".

לפני כארבעה חודשים, לאחר מות מאיר הר-ציון, שר "ידיעות אחרונות" שיר הלל למוביל פעולות התגמול של שנות ה-50. "מותה של אגדה", קראה אז הכותרת בשער "ידיעות אחרונות", ובהמשך העיתון נכתב: "הלוחם שהפך לאגדה", "מגדולי הלוחמים בצה"ל", "לא היה אדם אמיץ ממנו", "הגיבור האחרון".

העובדה שהר-ציון הוביל מסע רצח בבני השבט שממנו יצאו לדעתו רוצחי אחותו, והרג ארבעה מהם, לא הוזכרה כלל בידיעה החדשותית על מותו של האיש. בידיעה אחרת אמרה אחת המעריצות שלו: "הסיפור שהותיר בי רושם עז ביותר היה סיפור הנקמה שלו על רצח אחותו, שושנה. הוקסמתי ממנו על המעשה שעשה, שהוכיח שהוא היה אוהב המשפחה והמדינה".

מימין: משה דיין, אריאל שרון ומאיר הר-ציון, לאחר פעולת תגמול ב-1955 (צילום: לע"מ)

עיתון שמתעלם ממותם של פלסטינים מידי כוחות צה"ל, עיתון שמהלל לוחם ישראלי שהתפרסם במבצעי נקם קטלניים נגד אשמים וחפים מפשע כאחד, אינו יכול להתהדר הבוקר ב"זעזוע מחטיפתו ורציחתו של מוחמד אבו-חדיר בן ה-16", להדפיס בשערו "רצח הוא רצח" ולטעון שרוצחי הנער הפלסטיני, אם אכן היו יהודים, באו מ"שולי הימין האנטי-ציוני". אין סיבה להזדעזע מתוצאה צפויה, לא כל רצח הוא רצח עבור התקשורת הישראלית, ו"ידיעות אחרונות" אינו בבואה של שולי הימין האנטי-ציוני, הוא כלי תקשורת שמייצג זרם מרכזי בחברה.

דובר צה"ל מודיע

שלושת הטבלואידים משרתים גם הבוקר את צרכיו של משרד הפרסום הגדול והחזק בישראל.

ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" מתפרסמות ידיעות תצלום ולפיהן ליחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי מונה מפקד חדש – אל"מ ג', שהחליף את אל"מ ר'. בתצלום (דובר צה"ל) נראים שניהם עומדים ומצדיעים לצד מפקד חיל הים אלוף רם רוטברג. פניהם מטושטשות, ובכל זאת ב"ישראל היום" מבהירים לקוראים כי האדם הבלתי ניתן לזיהוי מצד ימין של התצלום הוא מפקד היחידה הנכנס ג', ואילו האדם הבלתי ניתן לזיהוי, שנראה ממש כמו ג', לבוש במדים לבנים כמו ג', חובש כובע כמו זה של ג' ופניו מטושטשות כמו פניו של ג', הוא ר', מפקד היחידה היוצא.

הרמטכ"ל בני גנץ מתבונן במערכת תקשוב חדשנית, 2.7.14 (צילום: דובר צה"ל)

ב"מעריב" אין ידיעה על אירוע משאבי האנוש שהתרחש אתמול בצבא, אולם כן הוחלט לפרסם ידיעת תצלום מאת משה כהן על אירוע לוגיסטי חשוב בתולדות צבא ההגנה לישראל: אתמול הושקה מערכת תקשוב המאחדת את כל הזרועות והאגפים בצבא. התצלום הנלווה, שבו נראה הרמטכ"ל גנץ מתבונן במערכת, מוגש לקוראים באדיבות דובר צה"ל.

בשולי החדשות

א. בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מדווח מאיר תורג'מן כי בלוד נחנך רחוב על-שם בנק. לפי הדיווח, כביש גישה המוביל אל סניף בנק המזרחי בעיר קיבל את השם "מט"ל" (מזרחי-טפחות-לוד). על שלט הרחוב מוסר כי הוא קרוי על שם הבנק "בזכות מעורבותו של הבנק בעשייה החברתית למען הקהילה בלוד". לידיעה נלווה תצלום נטול קרדיט של שלט הרחוב, וכן סמליל הבנק.

ב. הקריקטורה היומית ב"ישראל היום" מסמנת מטרה – שר הפנים גדעון סער, האיום הגדול ביותר על ראש הממשלה בנימין נתניהו מקרב חברי הליכוד.

ענייני תקשורת

בכפולה השלישית של "ידיעות אחרונות" מתאר אליאור לוי רגעי אימה שעברו עליו ועל עמיתו גל ברגר במהלך סיקור המהומות במזרח ירושלים. "באמצע הדרך, בסמטה הצרה, הגיחו לפתע עשרה רעולי פנים עם סלעים בידיהם. צעקנו להם בערבית שאנחנו עיתונאים, אך הם היו בטוחים שאנו מסתערבים. אחד מהם החל לצרוח 'יהוד! יהוד!' (יהודים), והם שעטו לעברנו". ברשתות החברתיות סיפר ברגר כי תופסיהם הפרידו ביניהם, בדקו בכליהם ושיחררו אותם לדרכם לאחר שמצאו כי הם מחזיקים תעודת עיתונאי.

רק ב"הארץ" מדווחים על שני צלמים שנפגעו אתמול בבוקר מירי כוחות הביטחון.

"עמדתם של רוב אזרחי ישראל לא מיוצגת בתקשורת", אמר בנימין נתניהו בישיבת הממשלה שנערכה בתחילת השבוע, מדווח לי-אור אברבך ב"גלובס". "יש טענות שאנחנו רוצים לשלוט, להפך – אנחנו בעד הסרת השליטה, שיהיה שוק חופשי של דעות, צריך גיוון רחב, שכרגע לא קיים", הוסיף נתניהו.