ביממה האחרונה התמלאה הרשת בידיעות וטורי דעה המדווחים בזעזוע עמוק על קריאות לנקמה בערבים בפייסבוק, כמו אלו של קבוצת "עם ישראל דורש נקמה", קבוצה שהגיעה ל-40 אלף לייקים ואז נסגרה. בדיווחים רבים נטען כי "דבר כזה מעולם לא היה". גם שיחות טלפון שניהלתי עם כמה תחקירנים מערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו מלמדות כי "התקשורת" נרעשת עד עמקי נשמתה מהגזענות שאליה היא נחשפה בתגובות, בפוסטים ובקבוצות שקוראות לעשות שפטים בערבים.

התנצלותי מראש על הבוטות, אבל צריך להיות עם הראש ממש עמוק בתוך הישבן כדי להתעורר באמצע השבוע ולגלות את הגזענות בפייסבוק בפרט, ובאינטרנט הישראלי בכלל. בדיוק כפי שהמחאה החברתית החלה בכמה אוהלים בשדרות רוטשילד ובהדרגה התפתחה לכדי הפגנה של מאות אלפי אנשים, כך גם עשרות אלפי התמונות, הפוסטים, הקריאות לנקום בערבים והלייקים לקבוצות גזעניות לא החלו בבת אחת דווקא עכשיו.

הנה תזכורת קצרה למה שהתרחש כאן בשנים האחרונות, וזו רק טעימה ממה שבמקרה תועד בכלי התקשורת.

ינואר 2011: פרקליטות המדינה פונה למשטרה כדי לפתוח בחקירה נגד שתי קבוצות פייסבוק, באחת מהן, "מוות לכל הערבים", נכתב, בין השאר: "צריך לרצוח אותם אחד אחד". את ההפניה לקבוצה היה ניתן למצוא בדף הפייסבוק הרשמי של ישראל-ביתנו.

פברואר 2011: שלי דובלינסקי מדווחת ב-ynet על עמוד הפייסבוק של ארגון להב"ה "למניעת התבוללות", שהציע תעודה שמאשרת שבבית-העסק הזה עובדים רק יהודים; על עמוד "כהנא צדק", שבו נכתב שכל ערבי הוא חפץ חשוד; ועל עמוד "ברוך גולדשטיין אגדה".

פברואר 2012: בתאונת דרכים קשה שבה היה מעורב אוטובוס הסעות נהרגו תשעה ילדים פלסטינים ומבוגר אחד ממחנה הפליטים שועפאט. בפייסבוק עלצו: "תירגעו אלו ילדים פלשתינים", "יופי! פחות מחבלים!!!!", "תודה לאל פלסטינים שכל יום יהיה אוטובוס כזה", "אחלה ידיעה לפתוח איתה את הסופ"ש".

יולי 2012: שוטר מג"ב בועט בילד פלסטיני בן תשע. הידיעות מתפרסמות באתרי החדשות ומובילות לתגובות, במקרה הזה באתר "וואלה", כמו "טינופת: פעם הבאה כדור בראש" או "אין על המגבניקים שלנו בעולם מגיע לחלאות האלה שיישרפו אחד אחד".

נובמבר 2012: מחקר מצא כי מחצית מהטוקבקים הפוליטיים הם גזעניים.

נובמבר 2012: מיכאל בן-ארי, שבאותה התקופה היה חבר-כנסת, מעלה בעמוד הפייסבוק שלו את השאלה: "מה לדעתכם צריך לעשות לח"כ זועבי". בין 700 התגובות לשאלה אפשר למצוא את "לרצוח את הפוסטמה הזווווווו", "לרצוח אותה לשרוף את הגופה שלה ועם האפר לזרוק על הפלסטינים שיישרפו כבררררררררר!!!!!", והקלאסיקה שלא נס ליחה, "לתת לסודנים לזיין אותה בתחת".

מרץ 2013: חייל צה"ל הגיב בשמחה ואושר על תאונת דרכים שבה נהרגו ערבים. בקטנה.

באפריל 2014 פירסמה רחלי רוטנר תחקיר ב"וואלה" שבו ניסתה להגיש תלונה בגין הסתה על דברים שהתפרסמו בפייסבוק נגד ערבים. השוטרת שקיבלה מידי רוטנר את התלונה הגיבה כך: "אם לא הסיתו נגדך ספציפית – אין לנו מה לעשות עם זה. רק האדם שנגדו הסיתו יכול להגיש תלונה. למה זה עניינך בכלל? שהם ידאגו לעצמם" (מעניין מה היה קורה לשוטרת אמריקאית שהיתה מגיבה כך לאזרח שהיה מבקש להגיש תלונה על הסתה נגד אפרו-אמריקאים או היספנים).

במאי 2014 פורסם כי הוגש כתב אישום נגד חיים גמליאל, שניהל עמוד פייסבוק שבו קרא לתקוף ערבים. גמליאל זה, יחד עם שלושה אנשים נוספים, היכה ערבי.

מקור: פייסבוק

כל זה בגדר תזכורת קצרה, קצרצרה. אחרי כל תשפוכת הגזענות וההסתה שמתפרסמת באופן גלוי, פומבי וגאה לאורך שנים, איך מישהו יכול לגלגל עיניים לשמים ולטעון בעזות מצח ממש שמדובר בתופעה מפתיעה, שלא היתה כדוגמתה, שלא נראתה במקומותינו, תופעה שהתפרצה סתם כך בעקבות אירוע החטיפה?

החברה הישראלית, יש לומר זאת באופן גלוי, עוברת תהליך מואץ של הקצנה שסופו גזענות ממוסדת ומאורגנת בחסות המדינה. אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו הרבה יותר קרובים ממה שאנחנו רוצים לחשוב. בשנים האחרונות הונחה התשתית הרעיונית והפוליטית שמספקת לגיטימציה חברתית נרחבת לומר דברי בלע והסתה, להתגאות בהם ולתעד אותם – זה הפך להיות מגניב, קטע כזה. "היי, אני שונא ערבים, מה איתך?".

בהערת אגב יש לציין שלצד הערבים נמצאים השמאלנים, שזוכים לעמוד במרכזן של קריאות להשמדה המונית, תלייה, רצח ואונס בגין בגידה וסיוע לאויב הערבי. אם מישהו במקרה מחפש דוגמאות לשיח הזה, הוא ימצא בערך חצי מיליון כאלו.

חלק לא מבוטל מהדברים נכתב על-ידי תלמידי תיכון, שמחציתם לא היו רוצים לגור ליד ערבים, שרובם רוצים לגרש מהגרים, שמסבירים למורה שהדרך למגר גזענות היא "לדלל ערבים". זמן קצר לאחר מכן הם מתגייסים ומצלמים עצמם עם נשק ומדים כשהם תומכים בנקמה. אבל לא מדובר רק בצעירים. את ההסתה לרצח והרג ערבים אפשר למצוא בכל מקום, בכל ארגון, בכל שכבות האוכלוסייה.

אמצעי התקשורת, שמדווחים על התופעה בתדהמה (הם תמיד נדהמים), מזרימים לקבוצות השנאה חברים חדשים שגילו את אחיהם ואחיותיהם לאמונה. אין להאשים את הדיווחים או את המדווחים – זה סיפור עיתונאי טוב ואף חשוב; שידווחו, שיספרו – ממילא ראש הממשלה חושב שכל התקשורת שמאלנית, אז מה זה כבר משנה. רק דבר אחד שלא יעשו – שלא ייתממו.