כחמישה חודשיים לאחר שראש הממשלה נתניהו בחר להתעלם מהתרעות אישיות שקיבל מראש חטיבת המחקר באגף המודיעין, על כך שהמשבר הפוליטי-חברתי בישראל עקב קידום ההפיכה המשטרית מעודד את איראן, החיזבאללה והחמאס לבצע פעולות נגד ישראל, ואף לבצע אותן במקביל, וכן כחודשיים לפני אסון ה-7.10, הזוג נתניהו פרסם (15.8) ברשתות החברתיות את סרטון "המשקפיים הוורודים" מחופשתם בצפון בו ראש הממשלה אמר "אני רוצה להבטיח לכם — המצב הרבה יותר טוב".
לפני כשבועיים שוב הזוג נתניהו עורר סערה בתקשורת וברשתות החברתיות בעקבות פרסום בחשבון האינסטגרם של שרה נתניהו, הפעם של צילום מסדר פסח בו שרה ובנימין אוחזים בשלט שעליו תמונות זעירות של 133 החטופים שעדיין בשבי החמאס בעזה, בעוד שדמותה של שרה מעובדת באופן כבד כך שתיראה צעירה ורזה יותר.
אשת ראש הממשלה שרה נתניהו עם בעלה בנימין, בתמונה שהתפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה, 23.4.24 (צילום מסך)
גם בעלה ראש הממשלה מאמץ את העריכה הקיצונית של המציאות באמצעות הפוטושופ כדרך חיים. בטקס הזיכרון לחללי האצ"ל שנפלו בקרב על יפו (2.5), נתניהו אמר, "כולנו מחויבים להשגת הניצחון ולשם כך דרושה מעל לכל דבקות במשימה. היו וישנם חילוקי דעות בתוכנו לגבי פעולות בזירות רחוקות וקרובות, אבל בסוף הדיון קיבלתי החלטה וההחלטה התקבלה".
קודם לטקס נתניהו נפגש עם ניצולי שואה ואמר להם, "אם אנחנו צריכים לעמוד לבד - אנחנו עומדים לבד. אם אפשר לקבל את עזרת הגויים אני בעד תמיד, אבל בשואה הגדולה ביותר מנהיגים גדולים כמו רוזוולט, שאמרו לו מה שקורה באושוויץ ובבירקנאו ובמחנות המוות, אמרו לו והוא ידע ותשובתו היתה: 'על גופתי טייס אחד ייפול כאן, לא אאבד טייס אחד' וסירב לקבל את היהודים. אלה היו מנהיגים גדולים. צ'רצ'יל, שאני מאוד מעריך אותו, ניסה לגייס את הצבא שלו, אבל הצבא שלו עשה נגדו מרד. אם אנחנו צריכים לעמוד לבד - אנחנו עומדים לבד. אם אפשר לגייס את הגויים - מה טוב. אבל אם אנחנו לא נגן על עצמנו - אף אחד לא יגן עלינו".
כלומר, על אף שנתניהו הוא האחראי המרכזי לאסון ה-7.10 בו נרצחו הכי הרבה יהודים ביום אחד מאז השואה, ולמרות שהוא כשל בבלימת ההתעצמות הצבאית והגרעינית של איראן והוגדר כ"מנהיג הגרוע ביותר בהיסטוריה של ישראל ואולי אפילו בכל ההיסטוריה היהודית כולה" על ידי תומאס פרידמן (הפרשן האמריקאי הבכיר שמקורב לנשיא ביידן) – נתניהו עדיין מעז לטעון שהוא המנהיג הישראלי והעולמי היחיד שניתן לסמוך עליו לקבל החלטות גורליות ולהציל את העם היהודי. אפילו את וינסטון צ'רצ'יל, הנערץ עליו, נתניהו מוכן לזרוק מתחת לגלגלי האוטובוס של ההיסטוריה כדי לשבח את עצמו (והציטוט של רוזוולט, אגב, מצוץ מן האצבע).
לאחר שבעה חודשים של שקיעה במלחמה בעזה מבלי שמיטוט החמאס נראה באופק, אחרי שאזור צפון המדינה הפך ל"רצועת ביטחון" של החיזבאללה, ורק עשרות בודדות מתוך 133 חטופים בשבי החמאס נותרו בחיים, לא ברור מאיפה נתניהו שואב את השכנוע העצמי כי הוא מי שיוביל ל"ניצחון מוחלט".
נשיא סרי-לנקה ג'וניוס ג'אייווארדנה (מימין) לוחץ את ידו של הנשיא הישראלי חיים הרצוג, בעת ביקורו במדינה. 20.11.1986 (צילום: יעקב סער, לע"מ)
ב-29.9.1987, בעיצומה של מלחמת האזרחים רצחנית בסרי לנקה, כאשר האי סבל מכאוס, קריסה כלכלית ומשרשרת אינסופית של פיגועי התאבדות וירי, מטעני חבלה ורציחות פוליטיות על ידי המחתרות הטמילית והקומוניסטית, ובמקביל כוחות הביטחון ביצעו פשעי מלחמה וטבח באזרחים – ממשלת ישראל העניקה במתנה לממשלה הסרי-לנקית עותק מספרו של שגריר ישראל באו"ם דאז, בנימין נתניהו, "הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח".
כמו נתניהו היום, גם נשיא סרי לנקה דאז, ג'וניוס ג'אייווארדנה, האמין או רצה להאמין שהוא נמצא כפסע מהניצחון על הטרור. במברק ששלח ביום 12.11.1987 הממונה על מדור האינטרסים הישראלי בבירה קולומבו, חיים דיבון, למשרד החוץ בירושלים, הוא כתב שבפגישתו עם הנשיא ג'אייווארדנה הוא "היה אופטימי למדי באשר לסיכוי למגר את הטרור".
הערכתו של דיבון לסיכוי היתה שלילית והוא כתב שהנשיא "נראה בעליל שנוטה לאופטימיות יתר באשר למצב ומנותק מהמציאות. ייתכן כתוצאה מהערכות הוורודות מדי שמזינים אותו יועציו המניחים שכאלה ישמח לשמוע". בפועל, האופטימיות של הנשיא ג'אייווארדנה והטיפים מספרו של נתניהו לא עזרו לסרי לנקה. הטרור ומלחמת האזרחים נמשכו במדינה עד לשנת 2009.
נתניהו וחברי הקואליציה שלו חוגגים אחרי ההצבעה בקריאה ראשונה על השלב הראשון בהפיכה המשטרית, 21.2.23 (צילום: יונתן זינדל)
באופן דומה לנשיא ג'אייווארדנה, ראש ממשלה נתניהו הקריס את ישראל – ביטחונית, כלכלית, חברתית ומדינית – והוא מנותק ומוקף במלחכי פנכה שמזינים אותו בהערכות שישמח לשמוע. הטיפים בספרים של עצמו לא עזרו לנתניהו למנוע את אסון ה-7.10, שנחשב לאחד מאירועי הטרור החמורים במדינות המערב במאה ה-21.
בעת שראש הממשלה נתניהו חי במציאות מדומיינת – הציבור הישראלי, ובמיוחד ניצולי טבח 7.10, משפחות החטופים וההרוגים וגם המפונים מהצפון ומהדרום, נאלצים להתמודד יום-יום עם המציאות האמיתית שנתניהו אחראי לה.