מדינת ישראל והשטחים שבשליטתה עלו 17 מקומות במדד חופש העיתונות השנתי שמפרסם ארגון עיתונאים-ללא-גבולות (RSF). בתחילת 2013 מוקמה ישראל במקום ה-112 מבין 179 מקומות, ואילו השנה ממוקמת ישראל במקום ה-96 מ-180. מחברי הדו"ח מסבירים את העלייה כפיצוי על הירידה הדרמטית שחלה במעמד חופש העיתונות של ישראל בשנה הקודמת, שנבעה מהיחס לעיתונאים במהלך מבצע "עמוד ענן".

עיתונאים פלסטינים מפגינים מול משרד הפנים הפלסטיני ברמאללה במחאה על אלימות משטרתית כלפי עיתונאים, 25.8.13 (צילום: עיסאם רימאווי)

עיתונאים פלסטינים מפגינים מול משרד הפנים הפלסטיני ברמאללה במחאה על אלימות משטרתית כלפי עיתונאים, 25.8.13 (צילום: עיסאם רימאווי)

יחד עם זאת, ישראל עודנה במקום נמוך יחסית למדינות דמוקרטיות מערביות, וזאת בשל שליטת הצנזורה הצבאית במידע המתפרסם בתקשורת הישראלית, כמו גם היחס העוין לעיתונאים פלסטינים וזרים. מחברי הדו"ח מזכירים כי יחס זה נפוץ בעיקר במהלך הפגנות נגד מחסום ההפרדה שבשטחים ומציינים באופן מיוחד מקרה שבו צלמים רבים נפגעו מירי כוחות הביטחון הישראלים בנובמבר האחרון, בסיום אחת ההפגנות. עוד מוזכר כי בשנה החולפת דחה בג"ץ את עתירת ערוץ הטלוויזיה הפלסטיני Wattan, שציודו הוחרם על-ידי כוחות צה"ל.

לא רק דמוקרטיות מערביות עוקפות את ישראל במדד חופש העיתונות של הארגון עיתונאים-ללא-גבולות, גם זמביה, כוויית, ליבריה, מונגוליה, אלבניה, קוסובו, מוזמביק, טוגו, ניקרגואה, ניז'ר וג'מייקה, שמגיעה למקום ה-17 בעולם. בראש הרשימה, כמו בשנה שעברה, ניצבות פינלנד, הולנד, נורבגיה ולוקסמבורג.

אחת הנפילות החדות במדד חופש העיתונות שמורה השנה לארצות-הברית, שנפלה 13 מקומות אל המקום ה-46 בעולם. הסיבה, לפי מחברי הדו"ח, היא רדיפת מדליפים. בין היתר מוזכרת הרשעת ברדלי מנינג והמרדף אחר אדוארד סנודן, כמו גם ריגול אחר עיתונאי סוכנות AP ואילוץ כתב ה"ניו-יורק טיימס" להעיד נגד עובד CIA שמואשם כי הדליף לו. את הרשימה סוגרות, כמו בשנה שעברה, סוריה, טורקמניסטן, צפון-קוריאה ואריתריאה. הרשות הפלסטינית ממוקמת במקום ה-138.

מפת מדד חופש העיתונות הבינלאומי של ארגון עיתונאים-ללא-גבולות

מפת מדד חופש העיתונות הבינלאומי של ארגון עיתונאים-ללא-גבולות

במקביל פירסמה היום הוועדה להגנה על עיתונאים (CPJ) את הדו"ח שלה לסיכום מצב חופש העיתונות בעולם בשנה החולפת. מחברי הדו"ח מתייחסים לישראל ולשטחי הרשות הפלסטינים כיחידה אחת וקובעים כי "על אף ההבדלים העצומים בין ממשלת ישראל, פת"ח וחמאס, הם חלקו תכונה משותפת בשנת 2013 – דפוס עקבי ומדאיג של השתקת עיתונאים המדווחים מנקודות מבט מעוררות מחלוקת".

מחברי הדו"ח מזכירים כי עיתונאים פלסטינים נעצרים דרך קבע על-ידי כוחות ישראל, ולעתים מוחזקים במעצר מינהלי. לפי נתוני ה-CPJ, בשלהי 2013 הוחזקו שלושה עיתונאים פלסטינים בבתי-כלא ישראליים, שלושתם נעצרו במהלך השנה. הוועדה מציינת מקרה מאפריל האחרון שבו נפגע הצלם הפלסטיני מוחמד אל-עזה מכדור מתכת מצופה גומי שעה שצילם חיילים במחנה פליטים אל-אעידה שבבית-לחם.

עטיפת דו"ח "התקפות על העיתונות 2014" של CPJ

עטיפת דו"ח "התקפות על העיתונות" של CPJ

עוד מוזכר כי הרשות הפלסטינית מנעה סיקור מחאות בשנה החולפת, במיוחד אלו שהביעו תמיכה באחים-המוסלמים. מנגד, חמאס מנע סיקור מחאות של תנועות אופוזיציה ברצועת עזה. במחצית הראשונה של 2013 מנה ארגון חופש העיתונות הפלסטיני MADA, כך מצוין בדו"ח, 113 מקרים של הפרת זכויות עיתונאים, 78 מהם בוצעו על-ידי כוחות הביטחון הישראליים. עם זאת, בדו"ח מודגש כי עיתונאים ישראלים נהנים מחופש גדול יותר מכל קבוצת עיתונאים אחרת באזור.

כמו כן מוזכר המקרה של צו איסור הפרסום על פרשת העציר X, בן זיגייר, כדוגמה למערכת הצנזורה הישראלית המונעת פרסום סיפורים הנוגעים לבטחון המדינה, אך שני הארגונים מחמיצים את היחלשותה של הצנזורה הצבאית והמעבר לשימוש הולך וגובר בצווי איסור פרסום אזרחיים.