הארץ שלהם

"ט.ל.ח", דהיינו טעות – לעולם חוזר, כלומר, תמיד שמורות לאדם הזכות והחובה לחזור בו מטעות שעשה ולתקנה. "ט.ל.ח" היא כותרת מאמר של גדעון לוי המופיע בתחתית עמוד הדעות של "הארץ". גם הוא, כמו המאמר של יהודה בן-מאיר אתמול וה"הבהרה" שפורסמה בעיתון אתמול, עוסק בסיקור של גדעון לוי את הסקר שערכה עמותת שמאל ובכותרת – הראשית – שהעניקו לה העורכים ביום שישי האחרון. אולם לוי לא באמת חוזר בו.

נכון, אחרי ההבהרה הלקונית שפורסמה בשולי העמודים הפנימיים, מאמרו של לוי בתחתית עמוד הדעות הוא התקדמות; הוא גם ארוך יותר ומכיל תיאור של טעויות נוספות – שגגות או זדונות, זאת אין לשפוט – שנפלו בידיעה. אולם הטון העולה מהמאמר, כמו גם המסר שהעבירה ה"הבהרה" התמציתית, הוא לא של מי שחוזר בו, אלא של מי שמתריס כלפי מבקריו, עזבו אותי באמש'כם מהעובדות, מה שחשוב הוא התמונה המלאה.

לעומת הפירוט של הבדיקה שערכו בן-דרור ימיני והאתר "פרספקטיבה", ואפילו זה של יהודה בן-מאיר, המענה של "הארץ" – הן של הכתב והן של העורך – רפה ונוקשה כאחד. הוא רפה באופן שבו הוא עונה לביקורת העובדתית, והוא נוקשה ביחס להודאה כי שגה. החברה הישראלית היא חברת אפרטהייד גזענית, כותב גם היום לוי, עם או בלי קשר לתוצאות הסקר, וחוץ מזה, אם בידכם סקר אחר, הראו לנו אותו. כמו אותו גיבור משל המכחיש את קיומו של הכד, את העובדה שהוא נשבר או כי הוא זה ששבר אותו. נדמה שתשובה זו ממחישה יותר מכל את העיוורון האידיאולוגי שהתנחל ב"הארץ", אחיו של רגש הנחיתות המוביל אותו עיתון לכותרות סנסציה שגם בעקבותיהן נדרשים אחר-כך תיקונים והבהרות.

בחירות 2013

"מבחן לנתניהו: ועידת הליכוד תכריע הערב את עתיד האיחוד עם ליברמן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ב"מקור ראשון" מצאו מתנגד לא מפתיע: "סילבן שלום נגד 'הליכוד ביתנו': המהלך התקבל ללא כל דיון או התייעצות", נכתב בכותרתו הראשית. ב"ידיעות אחרונות" חריפים יותר, כמובן: "קרב בליכוד" היא הכותרת הראשית של העיתון. ברם, למרות הנסיונות אתמול להציג כאילו יש אכן מחלוקת ממשית במפלגה, היום גם "ידיעות אחרונות" נאלץ להודות כי "ההערכות הן כי נתניהו יצליח לאשר את המהלך".

מי שאינו בטוח בכך, כך נראה לפי הכותרת של "ישראל היום", הוא נתניהו עצמו, שעצם מהלך האיחוד מעיד עליו, כמו מהלכים רבים אחרים רק מהשנה האחרונה, כי הוא מעדיף ביטחון של 97% על פני כזה של 96%. כמו בעתות מבחן קודמות שאילצו אותו להיחשף לגחמותיו של ציבור מצביעים גדול, גם הפעם ניתן לחוש באופן סמיך ממש את הבל הפה של ראש הממשלה מבעד לדפי החינמון (אם כי כותרת כמו "הליכודניקים נקראים היום אל הקלפיות" אינה מופיעה היום על השער, אולי משום שנתניהו דווקא אינו מעוניין בשיעור מצביעים גבוה, כך לפי הפרשנים, העלול לסכל את תוכניתו). "נתניהו לוחץ: אשרו את המפץ", נכתב בכותרתו הראשית של "ישראל היום". גם כותרת המשנה מעידה על לחץ מצד ראש הממשלה וממילא לחץ של ראש הממשלה.

וב"מעריב" כבר דוחפים קוביות סוכר (או לפחות גרגירי דוחן) לפיהם של הסוסים שטרם החליטו אם להירתם יחדיו לעגלה: "43 מנדטים לרשימת נתניהו-ליברמן", נכתב בכותרת הראשית, המתבססת על סקר. "היום תיערך הצבעה בוועידה על האיחוד. מהסקר עולה שרוב גדול של מצביעי הליכוד תומך במהלך. מפלגה בראשות אולמרט לא מתרוממת", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לידיעה של מזל מועלם. הפניה אחרת על השער היא לידיעה היסטורית של בן כספית ולפיה "הליכוד בחן איחוד עם קדימה". הידיעה נשענת על יועצת של נתניהו, ד"ר אורית גלילי-צוקר. "אין לזה שום קשר לאולמרט, שהוא בובה של העיתונות", היא טוענת ביחס למהלכי האיחוד של נתניהו.

החברה האזרחית

"ההחלטות על מחירי החלב קוממו יצרנים וצרכנים נגד הממשלה: הלקוחות מוחים על העלאות המחירים שאושרו, ואילו הרפתנים יצאו למאבק במתווה הורדת המחירים, שיביא לטענתם לסגירת הרפתות הקטנות", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער מוסף "עסקים" של "מעריב" (נורית קדוש).

"המתמחים שהשביתו בשנה שעברה את מערכת הבריאות חוששים מכוונת משרד התמ"ת לאשר העסקת רופאים במשך 26 שעות ברציפות, מאיימים לחזור לרחוב ומזהירים: חולים ימותו", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער "המגזין", המוסף היומי של "מעריב" (ארי גלהר).

"המפקח על הביטוח נכנע ללחץ של חברות הביטוח ויעביר היום לוועדת הכספים תקנות שקובעות דמי ניהול מינימליים בקופות הגמל. המשמעות היא שדמי הניהול של החוסכים הקטנים יזנקו במאות אחוזים, וחברות הביטוח יזכו בעוד 200 מיליון שקל – פיצוי על הרפורמה שתיכנס בקרוב", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "כלכליסט" (רחלי בינדמן).

"הגילוי ששרה ומירה יבשים מוכיח שאין גז זמין ליצוא", נכתב בכותרת ידיעה של ליאור גוטמן ב"כלכליסט", ציטוט של מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה. "לטענת המשרד להגנת הסביבה", נכתב בכותרת המשנה, "מאחר שעתודות הגז קטנות יותר, יש לבחון מחדש את מכסות יצוא הגז". ידיעה אחרת באותו עמוד, של תומר אביטל, מדווחת כי ההצבעה על "הרווחים הכלואים" בכנסת נדחתה לשבוע הבא.

ובינתיים, בחברה הגבוהה

"האישום: יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, ניצל את הבנק למטרותיו הפרטיות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "בכתב אישום שהגישה הפרקליטות נטען כי דני דנקנר פעל בניגוד עניינים בשורה של פרשות. על-פי האישום, דנקנר לא חשף בפני הדירקטורים בבנק עניינים אישיים ועסקיים, שיקר בנוגע להון הפרטי שלו, המליץ על עריכת עסקאות עם שותפיו הפרטיים והשתמש בחשבון הבנק של מזכירתו להלבנת הון", נכתב בכותרת המשנה. היא מסתיימת בשורה מודגשת: "סניגוריו: עבירת השוחד שעמדה במרכז החקירה נמחקה. כך יופרכו גם האישומים האחרים".

המרקר הירוק שמדגיש את דברי הסניגוריה הוא בבחינת חסדם של המנצחים: "דה-מרקר" סיקר באופן ביקורתי ובעקביות את ההתנהלות הבעייתית של דנקנר – גם כשעוד היה במשרתו המשפיעה, וחרף קרבתו לנוחי דנקנר, אחד המפרסמים הגדולים במשק. הוא ספג בשל כך קיתונות של ביקורת מצדם של עיתונאים בעיתונים המתחרים, שבחרו, מסיבות שונות, לאחוז בשולי חליפתו של החשוד ולהצליף משם בעמיתיהם. כעת מגיעה גושפנקה נוספת לכך שהעמדה הבלתי מתפשרת של "דה-מרקר" ושל כמה מהעיתונאים בעיתונים המתחרים היתה העמדה הנכונה.

כעת דנקנר כבר אינו יושב באחד מכסאות הכוח של המשק הישראלי, וממילא גם הדגשים, האינטרסים והאינטגריטי של השחקנים בשדה העיתונות השתנו מאז היה יו"ר בנק הפועלים. בכל מקרה, כל העיתונים הכלכליים מדווחים היום בשעריהם על כתב האישום. "בנק של אישומים", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". "האישום: מרמה", נכתב בכותרת על שער "ממון". "כתב אישום נגד דני דנקנר", נכתב בכותרת על שער "גלובס". וגם בשער "עסקים", עד לא מזמן עיתונו של נוחי דנקנר, בן דודו של דני דנקנר, מופיעה היום כותרת (בליווי תמונה): "דני דנקנר מואשם במרמה בנסיבות מחמירות, בהלבנת הון ובהפרת אמונים בעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים" (למרבה האירוניה, על הידיעה חתום גידי ליפקין, מי שחתם גם על הידיעות בקמפיין הדמגוגי שניהל העיתון בתקופת דנקנר נגד ראש התנועה לאיכות השלטון).

גם נוחי דנקנר עצמו נזכר בכתב האישום. לפי המפורט שם, דני דנקנר העביר לחשבון בנק של נוחי ואורלי דנקנר 15 מיליון שקל שהיו חלק מכספי הלוואה מבנק הפועלים (כשדני דנקנר עמד בראשו). לפי החשד, דני דנקנר הגיש הצהרה כוזבת לצורך קבלת ההלוואה ואף פעל בניגוד עניינים. ב"גלובס", "כלכליסט" ו"דה-מרקר" לא חוסכים מהקורא את המידע על הקשר של אחד מאנשי העסקים החזקים במשק לכתב האישום החריף, ואף מפרסמים את תמונתו. לעומת זאת, שמו ותמונתו של נוחי דנקנר אינם מופיעים בידיעות הקצרות יחסית ב"עסקים" של "מעריב" או ב"ממון" של "ידיעות אחרונות".

מבין העיתונים הכלליים, רק "הארץ" מדווח בשערו על כתב האישום שהוגש אתמול נגד דנקנר ("אישום תקדימי נגד יו"ר בנק הפועלים לשעבר", בצירוף ידיעה קצרה והפניה ל"דה-מרקר"). זו עקביות מבורכת מצד "הארץ" ומקולקלת מצדם של העיתונים האחרים: כאמור, "דה-מרקר" של "הארץ" היה העיתון שהתבלט בתרומה שתרם לחשיפת העבירות המיוחסות לדנקנר ולחשדות להשחתה חמורה בצמרת הבנק הגדול במדינה, כל הדרך עד לכתב האישום הנוכחי. העיתונים הכלכליים האחרים דידו אחריו, במקרה הטוב, והיו גם מקרים רעים ממש. העיתונים הכלליים בחרו בדרך כלל בדרך אחת: הם פשוט התעלמו מהחשדות לריקבון עמוק בצמרת ההון הישראלית.

"משפט חסר תקדים בעולם העסקים הישראלי", נכתב בכותרת ההפניה לטור הפרשנות של עידו באום על שער "דה-מרקר". "כתב האישום נגד דני דנקנר תקדימי. בית-המשפט נדרש פעמים רבות לשאלה מהי הפרת אמונים של פוליטיקאים ואנשי ציבור בכירים, אבל קשה למצוא פסיקות הקובעות מהן נורמות האמון המצופות מיו"ר בנק או תאגיד בעל חשיבות כזו. לא היה משפט כזה". כמה התרחשויות משפטיות עכשוויות נוגעות גם הן לאחריות הציבורית של אנשי עסקים ובעלי הון: בג"ץ ערוץ 10 של עמותת הצלחה, שאליו הצטרפו (תוך הפגנת אומץ רב) העיתונאים רותי יובל ואבנר הופשטיין; הבקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת דיסקונט-השקעות שבשליטת נוחי דנקנר על רקע עסקת "מעריב" וההתערבות המשפטית הצפויה סביב ההתערבות הבוטה בתוכני העיתון.

הפניות הללו לבית-המשפט פותחות בפניו את הדלת לעצב מרחב המתנהל כעת בלא דין ובלא דיין. אם בשלה הדרך לקביעת גדרים משפטיים בפועל, ולא להלכה, של נושאי משרה בעלי ממון בעולם העסקי, המתנהל תחת הכותרת "בעירבון מוגבל", הרי שבית-המשפט אינו צריך להירתע מלהתייחס לאופן הפסול שבו בריות מאותו הזן מתנהלות במרחב הציבורי ומנסות להטות את השיח המעצב אותו.

רצח רבין

"נדהמתי לקרוא את מכתבו של אילן רואי ('ידיעות אחרונות', 28.10), הממחזר עובדות לא נכונות. אני מקווה שהדבר נובע מחוסר ידיעה", כותבת אדוה נוה משערי-תקווה במכתב במדור המכתבים של "ידיעות אחרונות". "השתתפתי בשתי ההפגנות שאליהן התייחס, ואני מעידה עליהן כמשתתפת: א. בהפגנה בכיכר ציון לא נשאו שלטים שבהם הולבש רבין במדי אס.אס. אבישי רביב, סוכן השב"כ, הוא שהכין פוסטר קטן של רבין במדי אס.אס ומסר אותו לשדר הטלוויזיה ניצן חן, שהקרין את הפוסטר בטלוויזיה. חן אישר עובדות אלה בוועדת החקירה על רצח רבין. ב. בהפגנה ברעננה אמנם נישא ארון מתים, אך הכתובת עליו היתה 'הציונות' ולא 'רבין', ולא היה בה כל חבל תלייה. חבל ששקרים מסוג זה ממוחזרים. הדבר רק גורם לפילוג, במקום שכולנו נלמד מבני הנוער, נתאחד באבל על רבין ובהסקת מסקנות, כדי שלעולם לא יחזור פשע נורא כזה".

באותו עמוד שבו מתפרסם מדור המכתבים, בפתח המוסף היומי של העיתון, מתפרסמת גם "השאלה היומית", שמוצעות לה דרך קבע שתי תשובות האמורות להיות מנוגדות. "האם נכון היה לשלב מתנחלים ואת בני-עקיבא בעצרת לזכר רבין" היא השאלה הנדפסת בעיתון היום. "קודם תכו על חטא" היא כותרת תשובתו של יגאל סרנה.

אגב, בניגוד למה שנכתב במכתבה של נוה, ועדת שמגר אמנם קבעה כי רביב הוא זה שהציג למצלמת הטלוויזיה את הדף בגודל A4 ועליו התמונה המעובדת של רבין במדי אס.אס, אולם מי שיצר את התמונה והדפיס אותה לא היה רביב, אלא שני קטינים. אלו, ככל הידוע, לא הועסקו על-ידי שירות הביטחון הכללי. ב"ידיעות אחרונות" לא טרחו לאמת את העובדות ופירסמו את המכתב כמות שהוא. לזכותם ייאמר שלא פירסמו אותו ככותרת ראשית.

הבונד החדש

"לראשונה בתולדות הסדרה הקולנועית הזאת, הוחתם במאי בעל חותם אישי לביצוע הפרויקט הפיצוצי הזה", כותב מאיר שניצר ב"מעריב" בביקורת קולנוע על הסרט "סקייפול", ה-23 בסדרת סרטי ג'יימס בונד. "סם מנדס, מהבולטים בבמאי התיאטרון הבריטי, ומי שביים סרטים מורכבים כמו 'אמריקן ביוטי', 'הדרך לפרדישן' ו'חלון פנורמי', נזעק פה לעצב את התת-מודע האפל שמניע גברים בנויים היטב מהבחינה הפיזית לצאת לגאול את העולם ולנכש את העשבים השוטים המאיימים על שלמותו. באופן מפתיע, מנדס עומד היטב במשימה".

"התוצאה", כותב אורי קליין בשער "גלריה" של "הארץ" על הסרט האחרון בסדרת ג'יימס בונד, "לראשונה מאז שהמלחמה הקרה נגמרה ודניאל קרייג קיבל עליו את התפקיד, היא הסרט הראשון בסדרה שמתמודד עם דמותו של בונד במאה ה-21 בצורה מעניינת".

ענייני תקשורת

"פרסי מפעל חיים של אגודת העיתונאים יינתנו השנה לעיתונאים נחמיה שטרסלר ושלמה נקדימון", מדווחת גילי איזיקוביץ ב"הארץ". פרס נוסף יינתן ליהודית יחזקאלי, גם היא, כמו נקדימון, היתה עיתונאית "ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" מדווחים על הפרסים בלי להזכיר את השם "ידיעות אחרונות".

"זכיינית ערוץ 2 רשת פנתה לרשות השנייה כדי לצמצם את הנזק שצפוי להיגרם לה מתעמולת הבחירות", מדווחת שלי פריצקר ב"כלכליסט". רשת דורשת להפחית את זמן השידורים בערוצים המסחריים או לחייב את המפלגות לשלם עבור זמן המסך.

"לאודר מאותת לנתניהו: הורה לנציגיו בערוץ 10 להתפטר אם לא יושג הסדר", נכתב בכותרת ידיעה של נתי טוקר ואמיר טייג ב"דה-מרקר". "שלדון אדלסון משכנע עובדים להצביע למיט רומני – בעזרת מייסד המכון הישראלי לדמוקרטיה", נכתב בכותרת האייטם המרכזי במדור הרכילות של העיתון (אבשלום חלוץ).