"זה מתפשט וממשיך להתפשט, חייבים לעצור את זה", פסק מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו עם פתיחת הקמפיין הנוכחי של משרד הבריאות, וציווה בנימה של אינדוקטרינציה על תושבי הדרום (ואני ביניהם) לרוץ ולחסן את ילדיהם נגד מחלת הפוליו. ושוב, כמה מכתבי הבריאות, כפי שטענתי כאן בעבר, מוכיחים עד כמה הם משמשים למעשה שופר של הממסד הרפואי ומועלים בתפקידם העיתונאי, המחייב חשיבה חוקרת, ביקורתית וספקנית.

כמו בסוגיית הנגיד, כך גם בסוגיה קריטית זו, המודעות הביקורתית של הציבור – וכאן בעיקר זו של אמהות – מוכיחה את חשיבותה: קבוצת אמהות שבדקה את נושא החיסון לפוליו על סוגיו השונים העלתה לפייסבוק תהיות שונות שמן הראוי שיישאלו וייבדקו על-ידי כתבי הבריאות והציבור. ואכן, ב"הארץ", למשל, כתב הבריאות דן אבן טיפל ביום שני (5.8.13) בהרחבה בטענות שעלו בקבוצת הפייסבוק, אולם ברבים מכלי התקשורת האחרים הטענות לא באו לידי ביטוי, או שטופלו לא על-ידי הכתבים הייעודיים.

כך למשל שירי גורמן, אחת מיוזמות הקבוצה, הציגה כמה מהתהיות בכלי התקשורת השונים, כשהיא נדרשת להתעמת עם רופאים בכירים באולפן ועם מראיינים, שכמו במקרה של גאולה אבן אמש, נראה שמצדדים בעמדה הרפואית הסטנדרטית ואינם מקשים במיוחד על הרופא הבכיר בשאלותיהם. העדרם של כתבי בריאות בלט בכמה מהדיונים התקשורתיים, כשאל הזירה נשלחו מראיינים שתחום הבריאות אינו מומחיותם.

בין השאר נטען בקבוצת הפייסבוק כי חיסון הפוליו החי "המוחלש" (OPV) הוצא משימוש בשנת 2005 והוכרז כמסוכן על-ידי גורמים במשרד הבריאות בארץ ובמדינות מערביות, וזאת כיוון שגרם לעשרות ילדים לחלות במחלת פוליו פעילה ולסבול משיתוק. החיסון החי-מוחלש הניתן בארץ כעת הוא חיסון חדש שלא הוכנס לשימוש עדיין באף מדינה מערבית. לפי הטענות שהועלו בקבוצה, בעלון היצרן אין כל אזכור לניסויי בטיחות או למבדקים קליניים שעבר החיסון.

טענה מערערת נוספת היא כי מומחים למחלות זיהומיות הביעו הסתייגות בשלב מסוים ממתן החיסון המוחלש. כך לדוגמה פרופ' אלון מוזס, מנהל המחלקה למחלות זיהומיות בהדסה ונציג האיגוד למחלות זיהומיות, צוטט כאומר: "יש פה החלטות קשות, האם אנחנו מסתכנים במקרה ראשון של פוליו פרא, לעומת מקרה ראשון של פוליו מהנגיף של החיסון?".

גורמן העלתה נקודה נוספת: הילדים שנדרשים להתחסן כעת הם ילדים מחוסנים שאינם זקוקים לחיסון הנוכחי עבור עצמם, אלא כדי למנוע התרחבות של נשאות הפוליו בציבור. משרד הבריאות טוען שהסיכון עבור הילדים הוא אפסי, אך ניתן להבין שיש למעשה סיכון כזה, כי המשרד אוסר לתת אותו למי שיש בביתו אנשים עם מערכת חיסונית חלשה. כלומר, משרד הבריאות עצמו מודה, באופן משתמע, שהחיסון עלול להיות מסוכן לסביבה שעליה הוא אמור להגן.

ועובדה בעייתית נוספת: חברת התרופות המייצרת את החיסון, גלקסו-סמית קליין (GSK), נקשרה בעבר בעבירות שחיתות קשות הנוגעות למתן שוחד לארגוני בריאות ורופאים כדי להגדיל מכירות. אותה חברה חתמה לאחרונה על הסדר פשרה כתוצאה מתביעה שטענה כי החברה הסתירה מידע על תופעות לוואי קשות בתרופה מתוצרתה.

הטענות והעובדות המשמעותיות הללו והשאלות הנוקבות שהן מעוררות לא הוצגו על-ידי כתבי בריאות רבים שדיווחו השבוע על פתיחת מבצע החיסון. כתב הבריאות של ערוץ 2 יואב אבן, למשל, דיווח על מבצע החיסון בלי לאתגר את קביעת משרד הבריאות בדבר העדר הסיכון שבחיסון או לשאול אם החיסון המחודש נבדק היטב מבחינת בטיחותו על-ידי מחקרים מבוססים.

פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות (צילום: פלאש 90)

כתבת הבריאות של ערוץ 10, מירי מיכאלי, ליוותה בחינניות אם וילד שהגיעו להתחסן אצל אחות נחמדה וחביבה – שוב, ללא הצבת שאלות קשות לגבי מתן החיסון ולגבי המידע שמספק משרד הבריאות, למשל: האם האוכלוסייה שבאה להתחסן מקבלת הסבר מהאחיות לגבי העובדה שהילד למעשה מחוסן ואינו זקוק, כשלעצמו, לחיסון הניתן לו? ההתייחסות של הכתבת הביעה בעיקר קונפורמיות, כאילו כתבי הבריאות הם שלוחה של משרד הבריאות ולא עיתונאים חוקרים עצמאיים.

כתבת הבריאות הילה אלרואי סיפקה באותו ערוץ הסברים רפואיים מלומדים על החיסונים – שוב, כמדקלמת את דבריהם של רופאי משרד הבריאות, אך ללא הפעלת חשיבה ביקורתית. לא זומנו רופאים כדי לענות על שאלות חתרניות של עיתונאים, והנימה הביקורתית היחידה באה מפיה של גורמן, חברת קבוצת האמהות, שחקרה, אספה מידע מעבר למה שנמסר על-ידי רופאי משרד הבריאות, ועברה מאולפן לאולפן כדי להעלות את השאלות והקושיות שכתבי הטלוויזיה היו צריכים להעלות מתוקף תפקידם ואחריותם הציבורית.

דווקא "צינור לילה", תוכנית קלילה באופיה, היתה היחידה באותו ערב שדיווחה על מבצע החיסון. הכתב הציג את הנושא באופן מאוזן, ביקורתי, תוך שהוא מציין שהחיסון שנוי במחלוקת, ושבאף מדינה מערבית אין שימוש בחיסון הניתן היום בישראל. "צינור לילה" מביאה לשידור חומרים מהרשת, ועבודתה המקצועית רק חידדה את השאלה, מדוע עיתונאים נזקקו לשירותי קבוצת הפייסבוק, ולא מצאו מומחים מן המערכת הרפואית שיציגו את העמדה הביקורתית?

הביקורת האזרחית על מבצע החיסונים תוארה בכמה מכלי התקשורת כהזויה למחצה, זאת חרף העובדה שגורמן, למשל, הדגישה שהקבוצה אינה נגד מתן חיסונים באופן גורף, אלא מערערת באופן נקודתי על מתן חיסון חי לגוף של ילד בריא לגמרי. אין זו בהכרח "דת נגד חיסונים", כפי שהיה נוח לפרופ' גמזו להגדיר אותה בתקשורת, אלא ביטוי של חשיבה ביקורתית, מפוכחת ולא נאיבית של ציבור חושב, הלוקח את האחריות על בריאות ילדיו ברצינות הראויה. העיתונאים הסתפקו בעלבון שהטיח גמזו ולא איתגרו אותו.

המלצות רפואיות, למדנו כבר מבהלת שפעת החזירים, עלולות להיות נגועות באינטרסים כספיים פסולים, ואינן בהכרח תורה מסיני. פעמים רבות הן מוטות, מערבות בתוכן שיקולים אינטרסנטיים של חברות תרופות (המממנות חלק גדול מהמחקרים הרפואיים), ולעתים נועדו בעיקר כדי להימנע מתביעות עתידיות, מניע הגובר על שיקולים ענייניים אחרים.

לכן כתבי הבריאות מחויבים לחקור לעומק את קביעות משרד הבריאות, לחפש מומחי בריאות שאינם בהכרח מצדדים בהחלטות ההגמוניות הממסדיות של משרד הבריאות, ולשאול ללא לאות שאלות קשות ומאתגרות, שיבטיחו החלטות נכונות ואחראיות לטובת בריאותו של כל אזרח ושל כל ילד, ללא אפשרות טיוח, עיגול פינות או הסוואת האמת.