ב-4.2.10 פירסם "הארץ" בשער העיתון כתבה שכותרתה "המחקר שגוי: אין קשר בין אוטיזם לבין החיסון המשולש". דן אבן דיווח כי כתב-העת הרפואי היוקרתי "לנצט" החליט בצעד יוצא דופן להסיר מארכיון המאמרים שלו את המאמר שיצר את המיתוס בדבר הקשר שבין החיסון המשולש (MMR, נגד חצבת, חזרת ואדמת) לאוטיזם.

ה"לנצט" נקט צעד זה לאחר שוועדת מומחים של המועצה הרפואית הכללית של אנגליה קבעה כי המחקר לא ענה על הקריטריונים המדעיים הדרושים, ואף הפר את כללי האתיקה המחקרית. בזאת אמורה לבוא לקצה אחת הפרשות העגומות ביותר בתולדות הדיווח העיתונאי על עניינים מדעיים ורפואיים, פרשה שהכתימה לעד את שמו של חוקר בעל שם אחד (אנדרו וייקפילד, מה-Royal Free Hospital, עורכו הראשי של המחקר), ואת שמם של כלי תקשורת רבים לאינספור באנגליה וברחבי העולם כולו.

למן תחילתה של הפרשה הפגינו כלי התקשורת שדיווחו על המחקר (גם בישראל) מידה בלתי נסבלת של חוסר ביקורתיות ושל חוסר דיוק, למורת רוחם הרבה של אנשי הרפואה והמדע, שניצבו מתוסכלים לנוכח הצורך הפתאומי להסביר כי אין שום ראיות לקיומו של קשר בין מתן החיסון המשולש ובין אוטיזם.

מבחינה מדעית הנקודה המרכזית היא זו: במחקר המקורי (שהתפרסם ב"לנצט" ב-1998) כלל לא נבדק הקשר בין החיסון המשולש ובין אוטיזם. במסגרת המחקר נבחנו 12 ילדים אוטיסטים שלקו בסינדרום מעיים מסוים הקשור לאוטיזם, והחוקרים טענו כי במעיהם של הילדים נמצאו שרידים של נגיף החצבת (ממצא שחוקרים אחרים בעולם לא הצליחו לשחזר מאז).

במאמר עצמו לא נטען כי קיים קשר כלשהו בין החיסון המשולש (שממילא לא נבדק ולא נמצא במחקר) ובין אוטיזם, אבל במסיבת עיתונאים שנערכה לאחר הפרסום ב"לנצט" קבע וייקפילד – ללא שום ראיות מדעיות לקביעה זו – כי יש סכנה במתן החיסון המשולש לילדים, וכי מן הראוי לפצלו ולחסן ילדים בשלושה חיסונים נפרדים לכל אחת מהמחלות.

בנקודה זו נטלה העיתונות את העניין לידיה, וכדור השלג החל להתגלגל במורד ההר. הטענות המשונות וחסרות הבסיס שהעלה וייקפילד במסיבת העיתונאים לא נבדקו על-ידי העיתונאים, ואיש מהם לא ניסה לערער על קביעותיו. תחת זאת החלה העיתונות להפיץ את הטענה שלפיה מתן חיסון משולש לילדים עלול לגרום לאוטיזם.

בחלק ניכר מהמקרים לא התייחסו העיתונאים כלל למחקר המקורי, ועסקו בייחוד בהעלאת ספקולציות ובהטחת האשמות נגד הממסד הרפואי והממשל. לאחר שראש ממשלת אנגליה דאז, טוני בלייר, סירב לחשוף אם חיסן את בנו ליאו בחיסון המשולש (בטענה שמדובר בעניין פרטי), החלה ההיסטריה להתעצם עוד יותר, וכלי תקשורת רבים דיווחו על העניין כעל ראיה לסכנות הטמונות בחיסון.

מנקודה זו ואילך הפך בנו הקטן של ראש הממשלה לשחקן הראשי בפרשה, חשוב הרבה יותר מאנשי מדע ורופאים. האינטרנט שימש כר פורה במיוחד להפצתו של המיתוס, והורים רבים ברחבי הממלכה הבריטית – ובעולם כולו – החלו לחשוש מפני החיסון המשולש.

עם זאת, רוב ההורים באנגליה לא חדלו מלחסן את ילדיהם בחיסון המשולש, והנפילה שחלה בשיעורי החיסון היתה מתונה ביותר. גם בנושא זה פעלה העיתונות בחוסר אחריות, וכלי תקשורת רבים החלו לדווח על "נפילה דרמטית" בשיעורי ההתחסנות, אף שנפילה שכזאת לא התרחשה כלל בחמש השנים שלאחר פרסום המחקר (כך נחשף בדו"ח שפירסמה ב-2003 המועצה למחקר חברתי וכלכלי על פרשה זו ופרשות אחרות). בסופו של דבר השתכנע חלק ניכר מהציבור האנגלי כי החיסון המשולש אינו בטוח לשימוש, והצהיר (בסקרים שנערכו בנושא) כי עדיף לחסן את הילדים בחיסונים נפרדים.

פרשת החיסון המשולש מעלה סוגיות רבות הקשורות לאופן שבו העיתונות מדווחת על טענותיהם של חוקרים החורגים מהקונסנזוס המדעי. טענות מעין אלו – בייחוד כאשר הן סנסציוניות – זוכות לסיקור נרחב ביותר בעיתונות, לעתים קרובות תוך התעלמות מוחלטת מערכן המדעי הממשי.

גם במקרים שבהם ניתנת במה לדעה המנוגדת (במקרה זה, דעתו של הממסד המדעי בכללותו), משמש הדבר כדי ליצור מראית עין שקרית, כאילו מדובר במחלוקת מדעית לגיטימית: ה"איזון" במקרים כגון אלו מעניק חשיבות יתרה לעמדות מדעיות שוליות, והעיתונאים, המדווחים על המחלוקת בלי לקבוע מיהו הצד הצודק, מעניקים למעשה משנה תוקף לעמדות הללו (הנה דוגמה ישראלית אחת).

בסופו של דבר הדיון הציבורי שנערך באנגליה (ובמקומות אחרים) בסוגיית החיסון המשולש לא היה בעל אופי מדעי כלל, והעיתונות נטתה שלא להציג את הראיות (או את חוסר הראיות) האמפיריות בנושא. במקרים רבים הוצגו אנקדוטות שונות (של ילדים אוטיסטים שהוריהם טענו כי החיסון המשולש הוא שגרם לאוטיזם), חסרות ערך מדעי כלשהו, וכמעט שלא הוזכרה העובדה שבמחקרו של וייקפילד לא נבדק הקשר שבין אוטיזם לחיסון המשולש.

העיתונות הישראלית אינה נבדלת מבחינה זו מהעיתונות באנגליה, וגם במאמר שפורסם לאחרונה ב"הארץ" לא צוין שמחקרו של וייקפילד כלל לא עסק בחיסון המשולש ובסכנותיו. אילו טרחו עיתונאים לקרוא את המחקרים המדעיים שעליהם הם מדווחים, ייתכן שכל הפרשה לא היתה באה לעולם מלכתחילה. לפיכך יש להניח במידה רבה של ביטחון כי פרשות דומות עוד יתרחשו בעתיד הקרוב.