תוכניתם של הקולנוענית אורנה בן-דור ופרופ' רפי קרסו, ששודרה בשבוע שעבר (28.8) בערוץ 10, היא דוגמה חמורה במיוחד של חוסר אחריות עיתונאי. בתוכנית, שכותרתה "חיסון גורלי" (פרק ראשון בסדרה "מה הורג אותנו", המוקדשת לתחקירים בנושאי רפואה), מועלות טענות רבות מספור שתכליתן להזהיר את הציבור מפני הפגעים הצפויים לו, ובייחוד לילדיו, כתוצאה מהחיסונים הניתנים בגיל הינקות. החיסונים, קובעת בן-דור כבר בתחילת התוכנית, עלולים לגרום ל"אוטיזם, שיתוק מוחין, הפרעות קשב וריכוז, ואפילו למוות".

ניתן האות. זה לא תרגיל. כולם מתבקשים להיכנס לפאניקה.

כיצד תעורר פאניקה

כבר כתבתי כאן על הדרכים שבהן מתעוררות היסטריות המוניות. בדרך כלל זה קורה כשעיתונאים שהבנתם במדע מועטה מאוד (במקרה של בן-דור נראה כי הבנה כזאת כלל אינה קיימת) מבקשים להתריע מפני "סכנה" כלשהי המאיימת על הציבור, בדרך כלל בשל קונספירציה של ה"ממסד" או של "בעלי אינטרסים כלכליים", או של שניהם.

במקרה שלפנינו מדובר בקשר שקשרו הרופאים הקונבנציונליים, בתי-החולים, טיפות החלב, משרד הבריאות וחברות התרופות כדי להרעיל את ילדי ישראל הרכים. מנגד ניצב, כדון קיחוטה מול טחנות הרוח, ערב-רב של מטפלים אלטרנטיביים, עמותות פרטיות וסתם תמהונים, שרק הדאגה נטולת העניין לשלום הציבור עומדת לנגד עיניהם. העיתונאי עורך "תחקיר", ואת המסקנות הוא מגיש לצופים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, ובאמצעות סיפור שבו יש טובים ורעים שקל להבחין ביניהם.

השיטה היא כזאת: מראיינים הורים לילד פגוע (במקרה זה ילד הלוקה בשיתוק מוחין קשה), המשוכנעים שמחלתו נגרמה כתוצאה מחיסון לשעלת. אחר-כך מראיינים איזה רופא אלטרנטיבי (הפעם, ד"ר חיים רוזנטל, רופא כללי והומיאופת), הקובע בנחרצות כי "בחיסון יש תערובות של חומרים שהיא די לא-סימפטית [...] יש סדרה של חומרים שרובם הגדול מוגדרים כרעילים". כמו כן, מכריז האלטרנטיבי ללא כחל ושרק, חיסונים הניתנים בגיל הרך גורמים לאוטיזם או לשיתוק מוחין.

אחר-כך מראיינים את נציג הממסד – בדרך כלל רופא בחלוק לבן (למשל פרופ' מוטי רביד מבית-החולים מעייני-הישועה) – המכחיש מכל וכל את מה שנאמר לפני כן, ומסביר שבמחקרים שנערכו לא נמצא הבדל בין מקרי האוטיזם אצל מחוסנים ולא-מחוסנים. אלא שהקריינוּת מבטלת את דבריו מיניה וביה: הוא הרי מייצג את המדינה, יש לו אינטרס מובהק להזיק לבריאותנו, ואכפת לו רק מ"שיקולים של עלות-תועלת"; ומה שגרוע אף יותר (כפי שניסח זאת ד"ר רוזנטל, ההומיאופת), הוא "מזלזל באינטליגנציה של הציבור". אז מה אם אין ראיות מדעיות לכך שחיסונים נגד חצבת גורמים לאוטיזם? אז מה אם מדובר בהשערות המבוססות על אנקדוטות בלבד? הציבור חכם והציבור מבין: החיסונים הורגים אותנו.

כך טענה גם ליסה טאודלר מארגון חסון, שהתראיינה לתוכנית: "המון תינוקות היום יש להם אסתמה", וגם: "יש הרבה מקרים של מוות בעריסה". טאודלר הניחה לציבור האינטליגנטי להסיק את המסקנות בעצמו, אבל לא הביאה שום ראיה לקשר בין חיסונים ובין מוות בעריסה או אסתמה.

באתר האינטרנט של הארגון חסון מופיע הסבר מפורט יותר: "לימדו אותנו להאמין שהחיסונים מגינים מפני מחלות ושהם מיגרו מחלות מידבקות מעל פני האדמה, ואולם אינספור מחקרים וגרפים [...] חושפים מציאות שונה לחלוטין". האתר מסביר גם את הגורם האמיתי לאי-ההכרה המדעית בתיזה זו: "אנו נוטים לשכוח שתעשיית התרופות והחיסונים היא השנייה בגודלה בעולם (אחרי תעשיית הנשק), וכשמדובר במולטי-מיליארדי דולרים בשנה – נוטה האתיקה האנושית לא פעם להידחק הצדה". עכשיו הכל כבר ברור. לך תתווכח עם "אינספור" מחקרים וגרפים.

לד"ר רוזנטל יש הוכחה משלו. "כשבא אלי ילד אוטיסט", הוא מספר, "אני נותן לו את החיסון כתרופה הומיאופתית [...] ואז יש תגובות מדהימות. זה בשבילי הוכחה עקיפה שהנזק היה מהחיסון". ראוי לציין שכשד"ר רוזנטל מדבר על "תרופה הומיאופתית" הוא מתכוון לתרופה שאינה מכילה חומר פעיל כלל, ובמלים אחרות – מדובר במים או בסוכר. על עדויות מהסוג הזה מסתמכת בן-דור כשהיא מסיתה את הציבור נגד מערכת הבריאות כולה.

(צילום אילוסרטציה: מתניה טאוסיג)

כיצד תבנה מיתוס

המיתוס שלפיו חיסון ה-MMR (הניתן נגד חצבת, חזרת ואדמת) עשוי לגרום לאוטיזם הוא מיתוס צעיר יחסית, שנפוץ במיוחד בעשר השנים האחרונות. ב-1998 פירסמו חוקרים מאמר בכתב-העת היוקרתי "Lancet", על אודות מחקר שבחן 12 ילדים שאובחנו כאוטיסטים, והצביע על כך שכולם חוסנו ב-MMR.

כפי שמבין כל בר-דעת, העובדה שנמצאו 12 ילדים אוטיסטים שחוסנו ב-MMR אינה מצביעה על קשר סיבתי בין החיסון לאוטיזם. למען האמת, החוקרים לא טענו כי נמצא קשר סיבתי כזה, אבל קראו לעריכת מחקרים נוספים. אחד החוקרים, הרופא הבריטי אנדרו וייקפילד, הרחיק לכת וקרא להפסיק מיד את מתן החיסון. לווייקפילד לא היה ספק שה-MMR גרם לאוטיזם אצל הילדים שנבדקו במחקר. הוא הוסיף ופירסם מאמרים נוספים בנושא, אם כי לא הביא ראיות נוספות לטענתו.

הממסד הרפואי התעלם מעמדתו של וייקפילד, שלא היתה מבוססת כלל, אבל הצהובונים הבריטים ששו לפרסם את השערותיו. כעבור זמן קצר נפוצה הידיעה שחיסון ה-MMR גורם לאוטיזם, והורים מודאגים דרשו שלא לחסן את ילדיהם. בדצמבר 2001 נשאלו בני הזוג טוני ושרי בלייר אם חיסנו את בנם ליאו ב-MMR. השניים סירבו להשיב, בטענה שהפרסום יפר את זכויות העולל, אבל הציבור (ובייחוד העיתונות) הבין את הרמז. בשנים שחלפו מאז סירבו הורים רבים באנגליה לחסן את ילדיהם ב-MMR, ושיעורי החיסון צנחו מ-92% ל-73%. כתוצאה מכך חלה עלייה תלולה במקרי ההידבקות בחזרת ובחצבת באנגליה.

יש לציין כי ב-2007 התגלה שאנדרו וייקפילד, החוקר שעורר את הסערה, נאשם בסדרה של אי-סדרים ומעשי רמייה. התברר שטרם עריכת המחקר קיבל וייקפילד סכום כסף נכבד מהורים שרצו להוכיח שילדיהם לקו באוטיזם כתוצאה מחיסון ה-MMR; וייקפילד הואשם גם בשורה ארוכה של הפרות כללי האתיקה הרפואית והמחקר (בחלקן הודה), ונראה שהקריירה שלו כחוקר וכרופא הגיעה אל קצה. העיתונות הבריטית דיווחה על הפרשה בהתלהבות רבה, אבל וייקפילד נתפס כאשם היחיד, וכמעט שלא נמצא עיתונאי שלקח אחריות על ההפצה חסרת האחריות של הטענות בדבר הקשר בין ה-MMR לאוטיזם. מכל מקום, יש רבים המוסיפים לדבוק בטענות אלו. המיתוס מוסיף לצמוח.

אורנה בן-דור (כמו גם שותפהּ ליצירת התוכנית, פרופ' קרסו) סבורה, כנראה, שמה שטוב לאנגליה טוב גם לישראל. קל מאוד להלהיט את דמיונם של הורים מודאגים ולפרוט על עצביהם המתוחים ממילא. קל מאוד להסית נגד מערכת הבריאות וחברות התרופות. קל גם להפיץ שמועות המבוססות על השערותיהם הפרועות של מרפאים אלטרנטיביים, מנחשי ניחושים, ולפעמים גם רופאים המדברים בשם עצמם בלבד, ובניגוד לדעת הקהילה המדעית.

כל עוד יש די הורים המחסנים את ילדיהם, שום דבר נורא לא יקרה אם יהיו גם כמה בלתי מחוסנים; אלה יהיה מוגנים בזכות יתר הילדים, שיתחסנו. אלא שאם יתרבו הבלתי מחוסנים יתר על המידה, יש סכנה ממשית לעלייה בשיעורי ההידבקות במחלות שמפניהן נועדו החיסונים להגן. יש להניח שעד שיתרבו מקרי החצבת, האדמת והחזרת בישראל, תהיה בן-דור עסוקה כבר בפרויקט הבא (רעיון: הקשר בין צבעי מאכל לאיידס). אבל מי יודע? יום אחד אולי עוד יימצא החיסון לחוסר אחריות.