אפליקציות מעקב ו"המרצת בוחרים" מאפשרות למפלגות בישראל לאסוף מידע על אזרחים באופן בלתי חוקי, כך עולה ממחקר השוואתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה. המחקר בחן שלוש אפליקציות נפרדות והוא מצביע על ממצאים בעייתיים בכולן, אך זו שסומנה כבעייתית ביותר היא אפליקציית "ניצחון 26" של הליכוד, שמופעלת על ידי חברת "אלקטור".

המסקנות בנוגע לליכוד תומכות בניתוח שפורסם החודש באתר "העין השביעית", שלפיו במפלגה של נתניהו משתמשים באפליקציית המעקב כדי לבנות באופן בלתי חוקי מאגר מידע שבו מתועדות העמדות הפוליטיות של מיליוני ישראלים. מחברות המחקר, ד"ר רחל ארידור וד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, קוראות לרשות להגנת הפרטיות לפתוח בחקירה עוד לפני יום הבחירות.

תהליך ניתוח האפליקציות הסתייע בחוקר הרשת ניר יסעור. מלבד האפליקציה של הליכוד נבדקה לעומק גם אפליקציית BGW של מפלגת עוצמה יהודית בראשות איתמר בן-גביר, שמופעלת על ידי חברה בשם Win Media. האפליקציה השלישית היא Victory של חברת "יאיאסופט", שבה נעזרת מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט, אך זו לא נותחה באופן מעמיק משום שהחוקרות השיגו גישה מוגבלת בלבד למערכת.

"אף שנמצאו הבדלים חשובים בין היישומונים, הממצאים מלמדים על צורך דחוף והכרחי בבדיקה ובאכיפה רגולטורית עוד לפני יום הבחירות, ולא רק לאחר שכבר נאסף מידע רגיש על הבוחרים", מתריעות ארידור ושוורץ-אלטשולר.

צילום מסך מתוך אפליקציית "ניצחון 26" של הליכוד וחברת "אלקטור" (לחצו להגדלה)

אפליקציות המעקב מאפשרות למפלגות לקחת את פנקס הבוחרים – מאגר שכולל פרטים אישיים של כל בעלי זכות ההצבעה בישראל – ולהוסיף לו שכבה נוספת של מידע שכוללת חיווי על העמדות הפוליטיות המשוערות של כל אזרח ואזרחית.

השימוש המוצהר במידע הוא לשם הפצה ממוקדת של תעמולת בחירות. את התוכן מזינים פעילי המפלגות, שמתבקשים למסור מידע אישי של קרובים ומכרים, בין היתר באמצעות שיתוף רשימות אנשי הקשר ששמורות בטלפונים שלהם. מדובר במידע אישי רגיש, ולכן חוק הגנת הפרטיות מחייב את המפלגות לקבל הסכמה מפורשת מכל אדם שמוכנס למאגר.

המחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שפורסם היום (19.10), מאשרר את ההבנה שהמפלגות לא טורחות לעשות זאת. "הממצאים שלנו מעוררים חשש כבד להפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות ותקנות אבטחת המידע, לרבות החובות הנוגעות להגבלת הרשאות גישה ולאיסוף ולעיבוד מידע אישי כדין", מציינות החוקרות. הקביעה הזאת מתייחסת לא רק לאופן איסוף המידע, אלא גם לסינון הלקוי של משתמשים שמקבלים גישה למאגר של הליכוד.

המחקר מאשרר גם ממצא נוסף שדווח באתר "העין השביעית", שלפיו ההתחברות לאפליקציית "ניצחון 26" של הליכוד מתאפשרת גם למשתמשים שמצוידים בכרטיס SIM אנונימי, המשתמשים בשם בדוי.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בסרטון מ-2020 שבו הוא קורא לתומכיו להשתמש באפליקציית "אלקטור" (צילומי מסך)

"מפלגת הליכוד מפיצה בקבוצות ווטסאפ שונות הודעות הקוראות להתקין את יישומון 'ניצחון 26', שמטרתו, כלשון ההודעה, 'לסמן את תומכי הליכוד וביום הבחירות – לזרזם לצאת מהבית ולהצביע'", כותבות מחברות המחקר. "המסרונים והודעות הווטסאפ אינם מסבירים כלל שיש צורך לבקש את הסכמת האנשים שיסומנו כתומכי ליכוד".

משתמשים שיתחברו לאפליקציה ייתקלו בהודעה שלפיה לפני הזנת פרטים של תומך פוטנציאלי יש לקבל את הסכמתו לכך. עם זאת, מציינות מחברות המחקר, האפליקציה לא כוללת מנגנון גלוי שבו ניתן לתעד מתן הסכמה שכזו, ו"בשום שלב לא מוסבר למשתמש מה התנאים להסכמה שעליו לקבל מהבוחר שהוא מסמן, או מהו המידע שעליו לפרט בפניו לשם קבלת הסכמה תקפה ממנו".

המצב הזה, מתריעות ארידור ושוורץ-אלטשולר, מעורר "חשש ממשי שמידע אישי על בוחרים מוזן ליישומון ללא הסכמתם התקפה, באופן העלול להוות פגיעה בפרטיות ובניגוד להוראות החוק".

המחברות מדגישות: "מפלגה אינה יכולה להתנער מאחריותה לחוקיות איסוף המידע האישי ועיבודו באמצעות הסתפקות בהבהרה כתובה שלפיה על הפעיל המשתמש ביישומון הבחירות לקבל את הסכמתו של האדם שהמידע הוא אודותיו. [...] עצם היכרותו של המשתמש עם אדם מסוים, או ידיעתו שאותו אדם תומך במפלגה, אינן מלמדות כשלעצמן על הסכמתו להזנת המידע על אודותיו למאגר מידע מפלגתי ולעיבודו ביישומון בחירות".

צילומי מסך מתוך אפליקציית "ניצחון 26" של הליכוד וחברת "אלקטור". צילומי המסך בוצעו בחודש ספטמבר, ומאז זינקו מספרי ה"תומכים" שמקושרים למשתמשים המצטיינים (לחצו להגדלה)

הבעייתיות מתחדדת לנוכח האפשרות להוסיף "תומכים" מתוך רשימת אנשי הקשר של המשתמשים, שעשויה לכלול גם אלפי אנשים. אפליקציית "ניצחון 26" כוללת טבלאות שבהן מדורגים המשתמשים לפי היקף התומכים שהזינו לאפליקציה. תחת הכותרת "אלקטורים מובילים" מופיעים משתמשים עם למעלה מ-4,000 תומכים, ובטבלה שבה מדורגים "מנהלי שטח מובילים" מספר המגויסים של כל אחד מהם עולה על 20 אלף.

"פירוט מספר התומכים", מציינות מחברות המחקר, "מעורר תהיות כיצד אדם אחד אכן מסוגל היה להבטיח שכל אחד מאלפי התומכים שהזין אכן הסכים, מכללא או במפורש, למסירת המידע האישי על אודותיו ליישומון ולעיבודו.

"אמנם מספרם הגבוה של תומכים שסומנו אינו מוכיח כשלעצמו שהמידע הוזן ללא הסכמה, אולם הוא מחזק את הצורך לברר כיצד מוודאים שהמידע על כל אחד מהבוחרים שסומנו כתומכים נאסף כדין, וכיצד מונעים סימון שיטתי של תומכים על בסיס היכרות אישית, השערות או מידע שהתקבל בהקשרים אחרים, ללא הסכמה מתאימה".

בליכוד עדיין מאפשרים לסמן מצביעים בקלפי

ארידור ושוורץ-אלטשולר מתייחסות גם לקלות שבה ניתן לעיין במאגר שנבנה עבור הליכוד. "מרגע קבלת הרשאת הגישה הנמוכה ביותר יכול המשתמש לבצע חיפושים במאגר הבוחרים שביישומון לפי שם פרטי ושם משפחה, מספר תעודת זהות, מספר טלפון או עיר ורחוב מגורים ולקבל רשימות של בוחרים הכוללות את שמותיהם וכתובותיהם", הן כותבות.

"אמנם, לדברי 'אלקטור', מספר החיפושים הידניים לכל משתמש מוגבל ל-150 חיפושים בלבד, ומגבלה זו אכן עשויה לצמצם את היקף הגישה למידע, אולם המגבלה הכמותית ניתנת לעקיפה בקלות שכן אם החיפוש הוביל לסימון בוחר שהופיע בתוצאות חיפוש כתומך, אזי הוא אינו נספר במגבלת החיפושים".

היבט בעייתי נוסף נוגע ליכולת לדווח מתוך הקלפיות על אזרחים שיצאו לממש את זכותם הדמוקרטית. מדובר בפרקטיקה שהחלה להשתרש במערכות הבחירות האחרונות, עד שבחודש שעבר אסר בג"ץ על חברי ועדות הקלפי והמשקיפים מטעם המפלגות להשתמש כך ב"אלקטור" ובדומותיה, וקבע כי מדובר בפגיעה קשה ובלתי חוקית בזכות לפרטיות.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, עם ממלא מקום המנכ"ל דין ליבנה (במרכז). קריית-גת, אוקטובר 2026 (צילום: יונתן זינדל)

המחקר החדש מעלה שלמרות שעבר חודש מאז מתן פסק הדין, ויותר מחודשיים מאז הורה על כך יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט נעם סולברג, אפליקציית "ניצחון 26" עדיין כוללת אפשרות טכנית לסמן אם אדם כלשהו מימש את זכות ההצבעה שלו.

"נוכח קלות האיתור של בוחר ועדכון סטטוס ההצבעה שלו באמצעות חיפוש לפי שם ושם משפחה, תוך הצלבה עם עיר המגורים או רחובות המגורים שיש להניח שסמוכים לקלפי, יש בהחלט מקום לחשש שנציגי המפלגה יזינו באמצעות היישומון מידע על אודות הגעתם של בוחרים לקלפי להצביע", נטען במחקר.

לסיכום, מציינות החוקרות, "ממצאי הבדיקה של יישומון 'ניצחון 26' מעוררים חששות משמעותיים בנוגע לעמידתן של מפלגת הליכוד, כבעלת השליטה במאגר המידע, ושל מפעילת היישומון ('אלקטור'; א"ב), כמחזיקה, בחובות המוטלות עליהן לפי חוק הגנת הפרטיות והתקנות שמכוחו.

"החששות נוגעים הן לחוקיות איסוף ועיבוד המידע האישי על הבוחרים, לרבות מידע בעל רגישות מיוחדת על דעותיהם הפוליטיות, הן להיקף הרשאות הגישה למידע שבמאגר המידע שבבסיס היישומון, הכולל את מידע הפנקס, והן לאפשרות שהיישומון ישמש ביום הבחירות לתיעוד הגעתם של בוחרים לקלפי להצביע".

גם האפליקציה של בן-גביר חשופה למתחזים

בשתי האפליקציות האחרות שנבדקו, של המפלגות ישר ועוצמה יהודית, לא נמצאה אינדיקציה לכוונה לסמן מצביעים בקלפיות באופן שנוגד את פסיקת בג"ץ. עם זאת, החוקרות מציינות שגם באפליקציות הללו נאסף מידע בקנה מידה רחב לגבי העמדות הפוליטיות של אזרחי ישראל – וגם בהן אין מנגנון מובנה שמאלץ את המשתמשים לקבל הסכמה לשם כך.

"ביישומון Victory (של מפלגת ישר; א"ב) לא זו בלבד שלא נמצאה הנחיה ברורה לקבלת הסכמה, אלא שבמידע על אודות היישומון נכללת הנחיה מפורשת שלפיה אין צורך לשאול אנשי קשר מסוימים לפני סיווגם כתומכים", כותבות ארידור ושוורץ-אלטשולר.

באפליקציית BGW של בן-גביר, הן מציינות, המשתמשים דווקא מקבלים הסבר לגבי הצורך בהסכמה, ואף נמצא מנגנון שלכאורה מאפשר לאזרחים להימחק מהמאגר – אך הדבר עדיין לא מונע איסוף בלתי חוקי של מידע על עמדות פוליטיות.

השר איתמר בן-גביר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת, מרץ 2025 (צילום: חיים גולדברג)

בדומה לאפליקציה של הליכוד, גם לאפליקציה של המפלגה הכהניסטית ניתן להתחבר באמצעות פרטים מזויפים. "במסגרת הבדיקה התאפשרה קבלת סיסמה גם בעקבות פנייה בשם בדוי וממספר טלפון המשויך לכרטיס SIM חד פעמי, ללא אימות זהותו האמיתית של הפונה", מציינות החוקרות.

עם זאת, בניגוד לתופעה שהתגלתה באפליקציה של הליכוד, הפעילים של בן-גביר לא מקבלים גישה מלאה למאגר המידע, אלא רק לפרטים של בוחרים שמקושרים אליהם.

האפליקציה של מפלגת ישר, כאמור, כללה מנגנון אימות משתמשים קשיח יותר ולכן לא התאפשר לצוות המחקר לבדוק אותה לעומק.

האחראית לאכיפה: הרשות להגנת הפרטיות

אכיפת הוראות החוק בנוגע לשימוש באפליקציות המעקב, מדגישות החוקרות, מוטלת על הרשות להגנת הפרטיות, גוף אכיפה שבראשו עומד כיום עו"ד גלעד סממה. ארידור ושוורץ-אלטשולר קוראות לרשות לפנות ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט סולברג, ולבקש ממנו אישור לבצע פעולות אכיפה נגד מפלגות שפועלות בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות.

החוקרות מציינות שיש לבחון את "האמצעים שנוקטות המפלגות להבטחת קבלת הסכמה תקפה לפני הזנת מידע על בוחרים" (המסקנה המתבקשת, כאמור, היא שלא נעשה שימוש באמצעים כאלה), ומוסיפות שיש לבדוק גם את מאגרי המידע שעומדים בבסיס האפליקציות.

עו"ד גלעד סממה, ראש הרשות להגנת הפרטיות, בתצלום מ-2019, אז התמודד בבחירות בשורות מפלגת גשר של אורלי לוי-אבקסיס (צילום: תומר נויברג)

"על הרשות לבחון ללא דיחוי את אופן פעולתו של כל אחד מהיישומונים, ובפרט את מנגנוני זיהוי המשתמשים והרשאות הגישה, לרבות היקפן של הרשאות החיפוש במידע הפנקס והגבלתן בהתאם לצורכי התפקיד, את האמצעים להבטחת חוקיות איסוף המידע על תומכים ואת האפשרות לתעד מידע על השתתפות בוחרים בהצבעה", הן מוסיפות.

"בהקשר זה יש לתת משקל מיוחד לשילוב שבין קלות קבלת הגישה ליישומון 'ניצחון 26' לבין הרשאות החיפוש הרחבות שנמצאו בו, לברר את היקף ההרשאות ביישומון Victory, שלא התאפשרה גישה אליו במסגרת הבדיקה, ולבחון ביישומון של עוצמה יהודית את מנגנון בדיקת זהותם וזכאותם של מבקשי הגישה, לצד ההרשאות המצומצמות שנמצאו בו".

במחקר צוין שהאחריות העיקרית על השימוש באפליקציות מוטלת על המפלגות ועל החברות המסחריות שנשכרו לצורך הבחירות, במקרה זה "אלקטור", "יאיאסופט" ו-Win Media. עם זאת, מציינות המחברות, גם פעילים פוליטיים שיתגלו כמי שאספו מידע אישי של בוחרים בניגוד לחוק יהיו חשופים לאכיפה פלילית ותביעות אזרחיות.

* * *

לעיון בממצאי המחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה

להורדת הקובץ (PDF, 7.24MB)