בג"ץ אסר סופית על חברי ועדות קלפי והמשקיפים לדווח למפלגות על אזרחים שמתייצבים לממש את זכות ההצבעה שלהם. בפסק דין שניתן אתמול (17.9) נקבע שהשימוש באפליקציות מעקב והמרצת בוחרים דוגמת "אלקטור" בתוך חדרי הקלפי, שהשתרש במערכת הפוליטית בשנים האחרונות, פוגע ב"ליבת הזכות לפרטיות של האזרח", מפר באופן בלתי חוקי את האוטונומיה האישית של המצביעים ונעשה תוך חריגה מסמכות. השימוש באפליקציות מחוץ לקלפיות לא ייאסר.

רוב המפלגות הגדולות והוותיקות משתמשות ב"אלקטור" ודומותיה, אך מי שמזוהה יותר מכל עם התופעה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שב-2020 פנה לתומכיו וקרא להם להתקין את האפליקציה ולחלוק עם הליכוד מידע על העמדות הפוליטיות של חבריהם וקרוביהם. הליכוד היא גם המפלגה שיזמה את העתירה להכשרת הפרקטיקה הפולשנית אחרי שנאסרה על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג.

השופטת יעל וילנר, שכתבה את פסק הדין החדש, פתחה בסקירת השימוש באפליקציות המעקב, שליווה את כל מערכות הבחירות שהתקיימו לאורך העשור הנוכחי. "כשאזרח ישראלי מבקש לממש את זכותו להצביע בבחירות לכנסת, ניגש הוא לקלפי. שם, הוא פוגש מספר בעלי תפקידים שאחראים על פי דין על ניהול ההצבעה ועל תקינותה: מזכיר ועדת הקלפי ומפקחי טוהר הבחירות, שהינם עובדי ועדת הבחירות המרכזית", כתבה וילנר.

מלבדם, ציינה השופטת, יושבים בקלפיות חברי ועדת הקלפי ומשקיפים, שהם נציגים של מפלגות שמתמודדות בבחירות. "במהלך השנים השתרשה פרקטיקה שלפיה נציגי המפלגות מדווחים מהקלפי למפלגתם, בזמן אמת, על אודות כל אזרח שהגיע לממש את זכותו לבחור, על מנת שהמפלגה תדע מי מבוחריה הפוטנציאליים (להערכתה) טרם מימש את זכותו האמורה. האם מדובר בפרקטיקה חוקית? שאלה זו עומדת במוקד ענייננו", כתבה השופטת.

המידע שהוזרם בזמן אמת לאורך יום הבחירות הוצלב עם הפרטים האישיים של כל אזרח ואזרחית שמופיעים ב"פנקס הבוחרים" לצורך הפצת תעמולת בחירות ממוקדת.

ה"פנקס" הוא מאגר רגיש שכל מפלגה מקבלת כחוק מדי מערכת בחירות, בכפוף להתחייבות שהמידע יושמד בסיומה. בפועל נחשף שלפחות במערכת בחירות אחת מפעילי "אלקטור" לא השמידו את כל המידע שהוחזק אצלם, ופליטת פה של עו"ד אילן בומבך, שייצג את הליכוד בעתירה, העלתה את האפשרות שהמפלגה שומרת נתוני עבר. החשש הוא שמפלגת השלטון מחזיקה בידה מאגר מידע בלתי מפוקח שבו מקוטלגים כל אזרחי ישראל לפי הזיהוי הפוליטי שלהם.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בסרטון שבו הוא קורא לתומכיו להשתמש באפליקציית "אלקטור" (צילומי מסך)

בינואר השנה פנה עו"ד שחר בן-מאיר לוועדת הבחירות המרכזית בדרישה לאסור על שימוש באפליקציות מעקב בקלפיות. פרופ' מיכאל בירנהק ועו"ד נועה דיאמונד מהקליניקה לפרטיות באוניברסיטת תל-אביב הגישו חוות דעת תומכת שבה הואשמו המפלגות ב"פגיעה ישירה בזכות החוקתית לפרטיות, הפרה של עקרון חשאיות הבחירות ופגיעה בטוהר ההליך הדמוקרטי".

השופט סולברג, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, קיבל את עמדתם וקבע שהדיווח בזמן אמת על זהותם של המצביעים הוא עבירה על חוק הגנת הפרטיות, ונעשה ללא סמכות.

בליכוד עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה של סולברג והצליחו לבטל אותה באופן זמני באמתלה טכנית. ההכרעה הועברה למליאת ועדת הבחירות המרכזית, פורום פוליטי שמורכב מנציגי המפלגות, שבו קואליציית נתניהו נהנית מרוב גדול. כצפוי, המליאה הכשירה מחדש את השימוש ב"אלקטור" ומקבילותיה בקלפיות, אם כי בכפוף לכמה סייגים חדשים – אך כעת, כאמור, ביטל בג"ץ את ההחלטה והחזיר את האיסור הגורף.

השופטת וילנר כתבה בפסק הדין כי מידע על עצם ההחלטה של אדם להתייצב בקלפי ולממש את זכות ההצבעה שלו הוא מידע פרטי בעל "רגישות מיוחדת", שכן ניתן ללמוד ממנו על "דעותיו הפוליטיות, תפיסותיו או השקפת עולמו". לכן, פסקה השופטת, מסירתו למפלגות היא עבירה על חוק הגנת הפרטיות – ואף פוגעת בזכות לפרטיות כפי שהיא מנוסחת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

השופטת יעל וילנר בדיון שהתקיים החודש במסגרת "בג"ץ האלקטור" (צילום: יונתן זינדל)

"כבר בעצם בחירתו של אדם להגיע או להימנע מלהגיע לקלפי כדי לממש את זכות ההצבעה הנתונה לו גלומה הכרעה ערכית שעשויה לבטא השקפת עולם", כתבה וילנר בפסק הדין. "בישראל, בניגוד למדינות אחרות, לא מוטלת על האזרח חובה להצביע בבחירות לכנסת. הסדר זה מבטא הכרה של המחוקק באוטונומיה של האזרח להימנע מלהשתתף בבחירות, מטעמיו שלו. ואכן, בשיח הציבורי בישראל מובאים לא פעם נתונים לגבי מימוש זכות הצבעה ככאלו שעשויים לשקף תמורות חברתיות או שינוי מגמה ערכי בחלקים שונים באוכלוסייה".

"למעשה", הוסיפה השופטת, "הימנעות מהצבעה יכולה לבטא מגוון רחב של מסרים, כגון: מסר בדבר אי הכרה במוסדות המדינה; מסר בדבר חוסר אמון במערכת הפוליטית או בכוחו של בעל זכות הבחירה לחולל שינוי; מסר שלפיו בעל זכות הבחירה רואה את עצמו כמי שלא זכאי להשפיע על המתרחש במדינה (למשל אחרי שהיגר ממנה). בכל המובנים האלה, בחירה שלא לממש את זכות הבחירה עשויה לבטא מסר ערכי הנובע מהשקפת עולמו של האזרח".

לדברי וילנר, איסוף המידע על המצביעים לא מאפשר רק להמריץ אותם – בנסיבות מסוימות הוא מאפשר גם להתנכל להם. "המידע בדבר מימוש או אי מימוש זכות ההצבעה של אדם עשוי להביא לגיבוש תפיסה חברתית מסוימת כלפיו, ובהמשך אף להטלת דופי מוסרי או סנקציות חברתיות נגדו", כתבה בהקשר זה.

עו"ד שחר בן-מאיר, שיזם את ההליך נגד השימוש באפליקציות מעקב בקלפיות (צילום: יאיר גיל)

"כך, כאשר מדובר באדם המשתייך לקבוצה חברתית (שעשויה לעתים לשאת גם מאפיינים אתניים, דתיים, תרבותיים או שבטיים) המאופיינת בהשקפת עולם מדינית משותפת, ואשר מיוצגת על ידי מפלגה פוליטית מסוימת – הרי שאי הצבעה עשויה להיתפס בעיני סביבתו כאקט הפוגע בקבוצה שאליה אותו אדם משתייך או בוגד בערכיה. בהמשך לפגיעה זאת, חברי הקבוצה אף עשויים לבקש להטיל על אותו האדם סנקציות חברתיות שונות, כדוגמת חרם, בשל בחירותיו", הוסיפה.

"הפרקטיקה הנדונה בענייננו, שבמסגרתה מעבירים נציגי המפלגות בקלפי מידע בדבר מימוש זכות ההצבעה של אזרחים למפלגתם – אינה חוקית", סיכמה השופטת. שני עמיתיה של וילנר להרכב, השופטים חאלד כבוב ואלכס שטיין, הצטרפו לעמדתה.

"אשוב ואבהיר כי בהיעדר הסמכה מפורשת לכך בדין, נציגי המפלגות בקלפי אינם רשאים להעביר למפלגתם מידע על אודות מימוש זכות ההצבעה של אדם", הוסיפה וילנר בסוף פסק הדין.

הרקע להבהרה של וילנר עשוי להיות דיווחים עיתונאיים שלפיהם כמה מהמפלגות כבר נערכות לעקוף את האיסור החדש – למשל באמצעות שיטות שהיו נהוגות לפני השימוש באפליקציות, שהתבססו על רישום ידני על דפים, שיחות טלפון ומסרונים. משמעות הדבר היא שכעת נאסר על הוצאת המידע מהקלפיות באופן גורף, ולא רק באמצעות האפליקציות שבגינן נפתח ההליך.

משקיפים וחברי ועדות קלפי שיתעלמו מהוראות פסק הדין יסתכנו באכיפה פלילית שעלולה להוביל לעונש של עד חמש שנות מאסר בפועל. במקביל, חוק הגנת הפרטיות מאפשר למצביעים שיזהו שימוש בלתי חוקי באפליקציה להגיש תביעה אזרחית נגד העבריינים ולקבל פיצויים כספיים.

* * *

לעיון בפסק הדין

להורדת הקובץ (PDF, 668KB)

60697-08-26
18583-09-26
18881-09-26
20285-09-26
20564-09-26