ברכות, או תנחומים: היום מציינים 20 שנה להולדת האינטרנט של ימינו.
אפשר כמובן להציע לא מעט מועמדים לתאריך הזה: חשיפת האייפון ב-2007? השקת Google AdSense ב-2003? הסרטון הראשון ביוטיוב ב-2005? כולם מועמדים ראויים.
אבל מבחינתי, התשובה היא השקת פיד החדשות של פייסבוק. ב-2006, ביום שאחרי יום העבודה האמריקאי (Labor Day) כתבה מהנדסת פייסבוק רוצ'י סנגהאווי בבלוג על מה שכינתה “מתיחת הפנים” של פייסבוק:
"בטח שמתם לב שפייסבוק נראית היום אחרת. הוספנו שני פיצ'רים מגניבים: News Feed, שמופיע בעמוד הבית שלכם, ו-Mini-Feed, שמופיע בפרופיל של כל אדם.פיד החדשות מציג את מה שקורה במעגלים החברתיים שלכם בפייסבוק. הוא מעדכן לאורך היום רשימה אישית של ידיעות, כדי שתדעו מתי מארק הוסיף את בריטני ספירס לרשימת המועדפים שלו, או מתי הקראש שלכם שוב פנוי/ה. מעכשיו, בכל פעם שתתחברו, תקבלו את הכותרות האחרונות שנוצרו מהפעילות של חבריכם ושל הקבוצות החברתיות שלכם...
הכלים האלה לא רק שונים מכל מה שהיה לנו בפייסבוק בעבר, אלא גם שונים מאוד מכל דבר שתוכלו למצוא ברשת. אנחנו מקווים שהשינויים יעזרו לכם להתעדכן יותר בחיי החברים שלכם".
עד אותו יום, כדי לקבל עדכונים על חברים, היה צריך לבקר בזה אחר זה בעמודי הפייסבוק שלהם. זה לא היה שונה בהרבה מספרי ה"פייסבוק" המודפסים בקולג'ים, שנתנו לרשת את שמה – אוסף דפים שנועד לדפדוף כדי לאתר אנשים מסוימים. אבל איחוד כל העדכונים לזרם אחד הפך את פייסבוק למשהו אחר: היא כבר לא רק אירחה את ההגיגים האקראיים של חבריכם – היא דחפה אותם ישר לפרצוף שלכם. כפי שכתב מייקל ארינגטון ב-TechCrunch:
"זה מעניין, כי ברור שפייסבוק מבינה את הרעיון של זרם-על של תשומת לב, שבו לא מספר הצפיות בדפים הוא המטבע החשוב, אלא מידת היעילות שבה השירות מאפשר למשתמשים לתקשר. למשתמשי פייסבוק תהיה עכשיו דרך קלה הרבה יותר להתעדכן במה שחבריהם עושים. בטווח הקצר אולי יהיו לפייסבוק פחות צפיות בדפים, כי המשתמשים כמעט לא יצטרכו לעזוב את דף הבית או דף הניהול שלהם כדי לראות מה קורה אצל חבריהם. אבל אם זה יגרום למשתמשים לאהוב את פייסבוק יותר – האם זה בכלל אפשרי? – בטווח הארוך זה ישתלם".
(כן, בחיי – האם בכלל אפשר לאהוב את פייסבוק יותר?!?).
המשתמשים שנאו את זה, ואף הפגינו מחוץ למשרדי פייסבוק. להעלות פוסט על פרידה במקום שבו החברים הקרובים יכולים למצוא אותו היה דבר אחד; לשדר אותה במערכת הכריזה המטאפורית של מעונות הסטודנטים היה סיפור אחר לגמרי. אבל אנשים התרגלו, המחאות נפסקו, ואחת ממכונות הכסף הגדולות בהיסטוריה האנושית נולדה – ועד מהרה שוכפלה, בצורה כזו או אחרת, כמעט בכל מוצר דיגיטלי.
לכן יש משהו הולם בכך שהיום הזה גם מציין את אחד הניסיונות המשמעותיים ביותר עד כה של ממשלה להסדיר ולשנות מן היסוד את הפידים של פייסבוק – ולהתייחס אליהם יותר כאל שירות ציבורי חיוני מאשר כאל מוצר של תאגיד פרטי.
ממשלת אוסטרליה בראשות אנתוני אלבניזי הציגה את הצעתה ל"חובת זהירות דיגיטלית" עבור פלטפורמות מקוונות גדולות. בין השאר, ההצעה מחייבת לאפשר לאוסטרלים "לכבות" את האלגוריתמים שמזרימים לפידים שלהם תוכן מאנשים ומחברות שלא נמצאים ברשימת המעקב שלהם. בלשון יחצנית: "הפיד שלי, בדרך שלי". במילים אחרות, מדובר במתג שיחזיר אתכם לניוז פיד של פייסבוק מ-2006. כפי שדיווחה קלייר ארמסטרונג בתאגיד השידור האוסטרלי:
"במסגרת הצעת ממשלה פדרלית שנועדה "להעצים" אנשים ברשת, כל אוסטרלי יוכל לבחור אם האלגוריתמים יקבעו אילו תכנים יוצגו לו ברשתות החברתיות, או לא.מפלגת הלייבור תבקש לגייס תמיכה במנגנון בחירה מפורשת (opt-in/opt-out), שלפיו פלטפורמות כמו טיקטוק, אינסטגרם או פייסבוק יחויבו לשלוח לבעלי החשבונות הודעת פוש שתבקש מהם להחליט אם הם מעוניינים לקבל תוכן מומלץ.
מנגנוני השליטה באלגוריתמים של הרשתות החברתיות הם חלק מטיוטת חקיקה רחבה יותר של "חובת זהירות דיגיטלית", שמעבירה לענקיות הטכנולוגיה את האחריות לפעול באופן יזום להפחתת נזקים צפויים – או להסתכן בקנסות של יותר מ-100 מיליון דולר".
הצעת החוק (הנוסח כאן, דברי ההסבר כאן) תחייב את הפלטפורמות לאפשר למשתמשים לכבות את כל התוכן המומלץ – ובעיקר, מבחינת פייסבוק, לחסום את כל הפרסום הממוקד. היא אינה מחייבת את הפלטפורמות להציע אפשרות ללא פרסומות; משתמש שיכבה פרסום ממוקד פשוט יקבל פרסומות שאינן ממוקדות. ההצעה גם תעניק למשתמשים את הזכות לאפס את פרופיל הנתונים שהפלטפורמה משתמשת בו כדי להתאים להם תכנים.
"כפי שיש לנו תקני בטיחות בסיסיים למכוניות, לצעצועים או למזון, חובת הזהירות מחילה סטנדרטים בסיסיים על המוצרים המקוונים שבהם אנו משתמשים מדי יום", אמרה שרת התקשורת אניקה וולס. מכונת הזמן האינטרנטית הזאת תובא כעת לאישור הפרלמנט האוסטרלי.
ג'ושוע בנטון הוא הכתב הבכיר של "נימן לאב" והעורך הראשי לשעבר. המאמר התפרסם במקור ב-8 בספטמבר באתר "נימן לאב" של אוניברסיטת הארוורד והוא מובא כאן בהתאם לרישיון השימוש של התכנים באתר