השרה לשעבר לימור לבנת תשלם כמאה אלף שקלים לשר דודי אמסלם בגין פרסום לשון הרע, כך קבע בית המשפט.
לפני כשבע שנים, ב-7.10.2019, שודרה בערוץ 12 תוכנית בשם "הליכודניקים". לבנת, שכיהנה כשרה מטעם הליכוד בשנים 2001-2006 ובשלב זה כבר פרשה מהחיים הפוליטיים, התראיינה לסדרה. בין היתר התייחסה לדברים שלטענתה אמר לה אמסלם בעת שכיהנה כשרת החינוך.
"אומר לי דודי אמסלם, 'תשמעי, אנחנו ניתן לך רשימה של כל התפקידים, הכי בכירים במשרד החינוך ואנחנו ניתן לך את השמות, את מי למנות". בהמשך חזרה לבנת על טענה זו, בין היתר בספרה "בעלך מרשה לך?" ובראיון בערוץ 12 שליווה את הוצאת הספר.
אמסלם החליט לתבוע, ודרש באמצעות עו"ד אשר אקסלרד פיצוי בסך כ-143 אלף שקלים. "בפועל הנתבעת עצמה, היא שביצעה עסקה מפוקפקת, לשון המעטה", טען אמסלם בתביעתו, "כאשר נכנעה ללחצים פוליטיים וביקשה לפטר עובד במשרה חלקית במשרד החינוך, בתמורה לתמיכה שהובטחה לה מבעלי אינטרסים אחרים". לפי אמסלם, כל שביקש היה שלא תבצע זאת.
לבנת טענה להגנתה, באמצעות עורכי הדין צבי בר נתן ובן בלוך, כי הדברים אכן נאמרו לה על ידי אמסלם בפגישה שנערכה לפני הבחירות הפנימיות בליכוד. לדבריה, אמסלם הבהיר לה כי על מנת שתזכה לתמיכת חברי מרכז הליכוד שסרים למרותו, עליה למנות, על פי רשימה שתקבל, לתפקידים בכירים במשרד החינוך.
לבנת ציינה כי סיפרה על המקרה בסמוך לאחריו וצירפה פרסומים מתחילת שנות האלפיים, בין היתר מאת גידי וייץ ושלום ירושלמי, שבהם הוזכרה הפרשה. לפי לבנת, אמסלם נחשף לפרסומים הללו בזמן אמת והחליט לא להגיש בגינם תביעה. עוד טענה לבנת כי עומדת לה בין היתר הגנת אמת בפרסום, וכן ציינה כי אמסלם הצהיר פעמים רבות על עמדתו לפיה יש למנות מקורבים לתפקידים בכירים.
למעלה משש וחצי שנים חלפו מאז הוגשה התביעה, ולאחרונה התקבל פסק הדין. השופטת הבכירה דורית פיינשטיין מבית משפט השלום בירושלים דחתה את טענות ההגנה של לבנת וחייבה אותה לפצות את אמסלם.
השופטת פיינשטיין קבעה כי אין זהות בין תמיכה במינויים פוליטיים, כפי שהביע אמסלם לא פעם, לבין "ייחוס של מעשה שעשוי להתפרש כמעשה פלילי: ספק שוחד, ספק סחיטה". מכאן, הסיקה, שמדובר בלשון הרע.
אשר להגנת אמת בפרסום, השפטת פיינשטיין ציינה כי ארבע הכתבות שהתפרסמו בסמוך לאירוע אינן מספקות.
בכתבה אחת אמסלם כלל לא מוזכר. באחרת שמו עולה יחד עם אחרים שהיו שותפים למה שכונה "הקבוצה הירושלמית", ואף נכתב כי "בפגישה העלו הנוכחים, קויפמן, דודו אמסלם, קרשי ואחרים את דרישותיהם למשרות, וטענו כי מדובר באנשי מקצוע ראויים, שאינם שייכים בהכרח לליכוד". עוד נכתב בכתבה כי לבנת, יחד עם אחרים שלא קיבלו את דרישות הקבוצה הירושלמית, "נמחקו מרשימת המומלצים שלה".
לפי השופטת, המשפט על מחיקת לבנת מרשימת המומלצים "עומד בסתירה לעדויות הן מטעם התובע והן מטעם הנתבעת, לפיהן היה ברור עוד לפני הפגישה כי הקבוצה הירושלמית לא תתמוך בנתבעת בפריימריז".
בכתבה שלישית נכתב כי לבנת "לא זכתה לתמיכת החבורה לאחר שסירבה להבטיח להם מינויים", אך השופטת כותבת כי "לא ברור אם מדובר בהבעת דעה או פרשנות של הכתבות לדברים שנכתבו בכתבות מוקדמות יותר".
מכל הכתבות שצירפה לבנת, השופטת מצאה כי רק כתבה שפרסם וייץ ב"הארץ" בינואר 2007 אכן תומכת בגרסתה הנוכחית. עם זאת, "אין בה כדי להעיד כי פרסום זה היה אמת", קבעה השופטת. אמסלם הסביר כי לא תבע את לבנת ב-2007 משום שהיה עסוק בהדיפת חקירה פלילית בעניינו ולא היה לו די כסף לתבוע. "אמינה עלי גרסת התובע", קבעה השופטת.
גם העדים שהביאה לבנת לא הרימו את נטל ההוכחה כי דבריה היו אמת, קבעה השופטת. תרמה לכך העובדה כי הפגישה האמורה התקיימה לפני כ-25 שנה וכי כל העדים שהביאה לבנת היו עדים ששמעו ממנה על שהתרחש בפגישה, אך לא נכחו בה בעצמם.
אחרי שדחתה גם את הגנת תום הלב חייבה השופטת פיינשטיין את לבנת לפצות את אמסלם ב-85 אלף שקלים, לא כולל שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקלים ועוד הוצאות בסך 3,500 שקלים.
אם וכאשר תפרסם לבנת מהדורה נוספת של ספרה, הוסיפה השופטת, "עליה למחוק את כל הטענות הנוגעות לתובע והם מושא תביעה זו".
19085-01-20