בית המשפט סילק על הסף תביעת דיבה שהוגשה נגד השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בשל חסינותו הפרלמנטרית, וזאת גם אם הדברים שפרסם בן גביר היו שקריים ומכפישים, למרות שהשר תבע בעצמו תביעות דיבה רבות, ואף שהוא מנהל מזה שנים תביעת דיבה ספציפית נגד מי שניסתה לתבוע אותו.
השופט אמיר דהאן, סגן נשיא בית-משפט השלום בירושלים, אף ציין כי הוא מודע ל"חוסר האיזון" שבדבר, אך איפשר בכל זאת לשר להתחבא מאחורי חסינותו הפרלמנטרית, ורק ציין כי הוא "מציע" לשר, לפנים משורת הדין, למחוק את התביעה שהגיש מטעמו. לאחר הפרסום ב"עין השביעית" מסרה התובעת, רוני חן, כי היא מתכוונת לערער על פסק הדין.
פסק הדין הוא הסתעפות אחת במסכת משפטית ארוכה ומפותלת שיזם בן-גביר, עורך-דין בהכשרתו ועבריין מורשע בעבירות של התפרעות, הפרעה לשוטר והסתה לגזענות, החזקת חומר תעמולה עבור ארגון טרור ותמיכה בארגון טרור. כיום הוא עומד בראש מפלגת הימין הקיצוני עוצמה-יהודית ומונה על-ידי רה"מ נתניהו, בעצמו נאשם בפלילים, לתפקיד השר הממונה על המשטרה.
בספטמבר 2022 הגיש בן-גביר, בעת שהיה חבר כנסת, תביעה בסך מיליון שקלים נגד שידורי קשת בע"מ, מגישת "עובדה" אילנה דיין והמרואיינת ונערת גבעות לשעבר בשם רוני חן, בגין כתבה ששודרה ב"עובדה". היתה זו תביעה ראשונה בסדרה של 13 תביעות, שהגיש בן-גביר בתוך כמה חודשים.
בכתבה ב"עובדה" סיפרה חן, שהוצגה כ"אחד האנשים הכי קרובים לבן-גביר", "על מעורבותו בהסתה לפני פעולת תג מחיר ובהעלמת ראיות אחריה". בן-גביר טען, באמצעות עו"ד זאב וולף, כי מדובר ב"פייק תחקיר שכולו רצף טענות שקריות וחסרות כל בסיס".
בתגובה טענו הנתבעים, באמצעות עורכי הדין תומר ויסמן, אפרת רוזנר, אלמוג גיל-אור ויעל זעירא, כי מדובר בתביעת השתקה בגין פרסום שכלל אינו לשון הרע ומכל מקום זכאי להגנות "אמת דיברתי" ותום הלב.
כותרות הכתבה ב"עובדה" (צילום מסך)
על אף שחלפו למעלה משלוש שנים מאז הגיש בן-גביר את תביעתו, טרם התקיים אפילו דיון מקדמי ראשון, וזאת לטענת הנתבעים בשל טקטיקה מכוונת של סרבול והשהייה. לאחרונה הודיע בן-גביר כי הוא מתקן את רשימת עדיו כך שתכלול גם את נשיא בית משפט השלום בירושלים, שבו נידון התיק. בעקבות מהלך זה בוטל פעם נוספת דיון ראשוני שנועד להתקיים והסוגיה הועברה לשולחנו של נשיא העליון.
בין לבין, באפריל 2024, הגישה חן תביעה בסך 550 אלף שקלים נגד פנחס בר און, איתמר בן גביר ובת זוגו אילה בן גביר, בשל פרסום שפרסם בר און בעקבות הכתבה והפצתו בידי בני הזוג בן גביר (בנוסף הגיש בר און תביעה מטעמו נגד חן ונתבע נוסף בשל פרסומים שלהם נגדו).
בכתב ההגנה שהגישו בני הזוג בן גביר ובר און, באמצעות יוספי מזר, טענו כי הפרסומים שלהם אינם עולים לכדי לשון הרע וממילא מוגנים בהגנות חוק איסור לשון הרע. בנוסף נטען מטעמו של בן גביר כי יש לסלק את התביעה נגדו על הסף מחמת חסינותו הפרלמנטרית.
"לחבר כנסת עומדת חסינות מהותית מפני נשיאה באחריות פלילית או אזרחית בגין פעולות הקשורות בתפקידו - חסינות מוחלטת שאינה ניתנת להסרה", טען בן גביר.
רוני חן (צילום מסך מתוך תחקיר "עובדה")
הפוסט של בר און בתגובה לתחקיר בהשתתפות חן, טען בן גביר, נגע ישירות לאופיו ודמותו ועל כן על שיתוף הפוסט חלה החסינות. "ברור שאלמלא הנתבע 2 [בן גביר] לא היה נושא בתפקיד ציבורי משמעותי הכתבה שפורסמה בפריים טיים לא היתה באה לעולם", נטען בכתב ההגנה.
"ודוק, בתחקיר שנערך בעובדה הפיצה התובעת שקרים בנוגע למעשים שעשה או לגבי הוראות שונות שנתן הנתבע 2. ניתן בנקל להניח, כי הצופה הסביר שראה את התחקיר האמין למסכת רצופת השקרים של תוכן דברי התובעת באופן העלול להביא לירידה באמון הציבור בו. בנסיבות אלה, ולצורך הבהרה ברורה וחד משמעית לכלל הציבור כי תוכן התחקיר הוא שקרי, שיתף הנתבע 2 את הפוסט ורשם לצידו כי התובעת הפיצה עליו שקרים וכי כל הנאמר בתחקיר לא היה ולא נברא".
חן טענה בתגובה כי לא עומדת לבן גביר חסינות ביחס לאירועים הנטענים בתביעה.
"בן גביר מבקש להתחבא כמוג לב מאחורי טענת חסינות מופרכת", טענה, "[...] ואולם, חסינות נועדה לאפשר לחברי כנסת למלא את תפקידם ועל כן ברור שלא עומדת לבן גביר חסינות בנסיבות המקרה".
לפי חן, "אין דבר בתפקידו של בן גביר שמחייב הפצת כזבים על אישה צעירה, לתועלתו האישית, ופעולה כזו אינה קשורה לפעילות פרלמנטרית כלשהי". ממילא, הוסיפו עורכי הדין של חן תוך שהם מפנים לפסיקה במקרה דומה שנוגעת לח"כ מירי רגב, בן גביר "אינו יכול להסתתר מאחורי החסינות, בפרט משעה שבחר לתבוע את רוני בגין אותה סוגיה ממש".
מותר לשקר ולהשמיץ
השופט אמיר דהאן, כאמור, לא השתכנע מטיעוני חן, וקיבל את בקשת בן גביר לסלק את התביעה נגדו על הסף.
בסקירתו את החקיקה הרלוונטית ציין השופט כי אמנם קיימת "אי תאימות" כאשר חבר כנסת מגיש תביעה ובהמשך מבקש מבית המשפט לסלק תביעה קשורה נגדו עקב חסינותו, ואף קבע כי "התנהגות דיונית שכזו מעוררת אי נוחות מרובה".
יחד עם זאת, הוסיף השופט דהאן, "לא יצר המחוקק את המשוואה המחייבת את הח"כ להדיר את רגליו מבית המשפט באותו העניין כתנאי לכך שיוכל להנות מן החסינות".
אשר לפרסום הנוכחי של בן גביר שבגינו הוגשה התביעה, השופט דהאן כתב כי "לא יכולה להיות מחלוקת כי תוכן הכתבה בטלוויזיה נשא עמו אפשרות לפגיעה של ממש במעמדו הציבורי של השר בן גביר ואף היה בו כדי להעמיד בספק את יכולתו להמשיך לייצג את הציבור ולהכביד על פעילותו כמחוקק".
לפי השופט דהאן, "השר בן גביר היה זכאי להניח מהדבק הדברים כי זהותו כדמות פוליטית כח"כ ושר הם אשר גרמו לעניין הציבורי שהביא לפעולה של כתבת תחקיר על מעשיו בעבר ומכאן לפרסומה ברבים במדיה בעלת תפוצה ציבורית משמעותית. הכתבה שהיוותה את הבסיס לפרסום נתבע 1 [בר און] נגעה בביקורת על התנהלותו הציבורית של השר בן גביר מלפני יותר מעשור וממילא כללה דברים שיש בהם לפגוע בתדמיתו הציבורית כיום.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וחברת הכנסת טלי גוטליב, 17.7.25 (צילום: יונתן זינדל)
"ביהמ"ש מצא כי יש לצפות שנבחר ציבור יגיב במהירות בהסתייגות והכחשה בהקדם האפשרי לכתבות אודותיו ובפרט לפעילויותיו הציבוריות/פוליטיות. תגובה שכזו, בין אמיתית ובין שקרית נמצאת במתחם הסיכון הטבעי של פעילות חה"כ".
השופט דהאן הוסיף כי "גם אם היה הפרסום הנדון בגדר לשון הרע, וגם אם אמת לאמיתה הרי הוא, ולו מחמת הספק, בגדר שיח פוליטי, ובשים לב שחסינות ח"כ בעבירת ביטוי היא רחבה, נופל ביטוי זה, ולו מחמת הספק, לגדר 'מתחם הסיכון הטבעי' כלומר הפרסום היה הבעת דעה המבקש 'בעת מילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו כח"כ' לפיכך יש לחסותו תחת החסינות העניינית".
לצד החלטתו של השופט דהאן לסלק על הסף את התביעה נגד בן גביר, הוא כתב כי "על מנת לנסות לאזן במקצת את אי התאימות (א-סימטריה) הדיונית שכפה המחוקק קובע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו". בנוסף, ובשולי ההחלטה, פנה השופט לבן גביר בעצה.
"אחרי הדברים האלה נותרת אי התאימות הדיונית שכפה המחוקק הינה בגדר 'דין קשה'. משכך בית המשפט מציע כי השר בן גביר יעשה לפנים משורתו של אותו דין קשה, יפריד בית מחוקקים מבית משפט, וימחק את תביעתו כנגד התובעת".
באוגוסט האחרון נפסקה פסיקה דומה ע"י שופטת השלום עדנה יוסף-קוזין, שדחתה את תביעת הדיבה שהגיש יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן נגד חברת הכנסת מהליכוד טלי גוטליב, שהפיצה נגדו תיאוריות קונספירציה משמיצות ושקריות, וזאת בטענה כי עומדת לה חסינות בהיותה חברת כנסת.
בספטמבר הגיש גולן ערעור על ההחלטה למחוזי, וטען כי מטרתו של מוסד החסינות להבטיח שוק חופשי של רעיונות ודעות, והפצת שקרים לא רק שאינה מקדמת את השיח הדמוקרטי אלא פוגעת בו.
28649-09-22
39076-04-24