עומר נחמני, שהיה דוברו של יאיר גולן כשזה כיהן כחבר כנסת, יפצה את העיתונאי עמית סגל ב-120 אלף שקלים בגין פרסום לשון הרע, כך קבע לאחרונה בית המשפט. בא-כוחו של נחמני הודיע כי יערער על פסק הדין.

בתביעה שהגיש סגל נגד נחמני לפני קרוב לחמש שנים טען העיתונאי, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, כי דוברו של ח"כ דאז גולן הוציא את דיבתו בשישה פרסומים לאורך כשנה, בין היתר כשכתב כי סגל הוא "גזען שבטעות נתפס כעיתונאי רציני", כי "הסית נגד הערבים" וכי הוא מבצע "מניפולציות" בהצגת תוצאות סקרים; כי הוא "ידע שההקלטה המפלילה של ישראל בכר, הקמפיינר של כחול-לבן, בושלה על-ידי רב מושחת ובניגוד לחוק"; כי הוא "מנסה לסתום לכל מי שלא חושב כמוהו את הפה" וכי אילנה דיין "חשפה את השקרים" שלו;

עוד טען נחמני כי מטרתו של סגל היא "להלבין ולהכשיר את מעשי האלימות של מחבלים ימנים" וכי הוא "פועל כמו תועמלן של המחתרת היהודית, שמנסה לנרמל את האלימות של אנשים כמו אבא שלו"; כי כשפרסם את קלטות בכר "לא סיפר שמדובר בהקלטות נגד החוק"; וכן כי סגל הוא חלק מ"ארגון פשע". את הקביעה האחרונה הזו פרסם נחמני כששיתף פוסט של ח"כ גולן שבו הבהיר חבר-הכנסת כי אינו נרתע מאיומי הדיבה של סגל.

סגל טען בתביעתו כי הפרסומים "מהווים לשון הרע חריפה במיוחד" וכי הם פורסמו "בכוונת מכוון, ביודעין ובחוסר תום לב" כדי לפגוע בשמו הטוב. מלבד פיצוי בסך 400 אלף שקל דרש סגל מבית-המשפט לחייב את נחמני לפרסם תיקון של הדברים שכתב ולהתנצל עליהם.

בכתב ההגנה שהגיש נחמני לבית-המשפט טען הדובר, באמצעות עורכי-הדין יובל יועז, ד"ר יובל קרניאל ואילן יונש (המייצגים את עמותת "העין השביעית" בהליך נפרד), כי כל הפרסומים שבגינם הוא נתבע חוסים תחת הגנות חוק איסור לשון הרע, כמו הגנות הבעת הדעה, תום הלב ואמת דיברתי. עוד טען נחמני כי התביעה נגדו היא תביעת השתקה לא רק לאור מטרתה לשים מחסום לביקורת נגד סגל אלא גם בשל פערי הכוחות בין השניים וסכום התביעה הגבוה.

"ללא כל בסיס עובדתי ראוי"

השופט אריה ביטון דחה את טענות נחמני וקיבל את התביעה ברובה המכריע, תוך שהוא קובע כי חמישה מששת הפרסומים בגינם הוגשה התביעה עולים לכדי לשון הרע ואינם נהנים מההגנות הקבועות בחוק.

הצגתו של סגל כגזען, מסית לגזענות נגד ערבים ומניפולטור שמעוות תוצאות סקרים, קבע השופט ביטון, כוללת לא רק שימוש ב"כינויים מעליבים ומשפילים על פי אמות המידה של האדם הסביר שעלולים לבזותו בפי כל ואף לפגוע במשרתו ובמעמדו הציבורי, במיוחד כשזה הינו עיתונאי מוכר וידוע". לפי ביטון, יש בכינויים אלו גם טענה לביצוע עבירות פליליות של גזענות והסתה לגזענות ומרמה בסקרים.

השופט ביטון מכיר בכך כי "בהלך הרוח הציבורי כיום ובכל המתחולל במרשתת ובציבוריות הישראלית", השימוש בכינויים כגון "גזען" ו"מסית" הפך שגור, אולם לדבריו "אין בידי בית המשפט להכשירם ולאפשר את השימוש בהם כלאחר יד ובכל מצב, אלא בכפוף להגנות הקבועות בחוק ולדין".

נחמני טען כי מדובר בהבעת דעה ביקורתית ולגיטימית על סגל, אולם ביטון דחה זאת משום שלפי הראיות שהוצגו בפניו דעתו של נחמני "לא התבססה על עובדות אמת", ומכאן שפעל בחוסר תום לב כש"כל כוונתו היתה להשמיץ את התובע כעיתונאי, אך בשל עמדותיו השנויות במחלוקת ושלהן הוא מתנגד בכל תוקף, וזאת ללא כל בסיס עובדתי ראוי".

גם הטענה כי סגל מבצע מניפולציות בהצגת תוצאות סקרים, פסק השופט ביטון, לא התבססה על עובדות התומכות בה. השופט קיבל את עמדת סגל כי הוא אינו קובע את השאלות בסקרים ובוודאי שאין לו השפעה על התוצאות. לפי סגל, הוא רק מציג את התוצאות ומנתח אותן כמיטב יכולתו, כשלדבריו, רק לעתים נדירות עורכי המהדורה מתייעצים איתו והוא תורם את תובנותיו. נחמני טען כי אפשר לראות בפרשנות של סגל מניפולציה של תוצאותיו אך השופט דחה זאת וקבע כי "יש פער רב במשמעות של מתן פרשנות על הסקר לבין עשיית מניפולציה על הסקר".

"המדובר בסיטואציה גבולית"

השופט ביטון פסק כי גם הטענה שסגל ידע שההקלטה המפלילה של ישראל בכר בושלה בניגוד לחוק, עולה לכדי לשון הרע שאינו מוגן בהגנות הקבועות בחוק. "ידיעה על מעשים פליליים או פעולה בלתי חוקית אחרת ביחס להקלטה זו לא ניתן להסיק כי היתה בידיעת התובע, אם בכלל נכון הוא הדבר, ועל כך אין לנתבע כל הוכחה", נקבע בפסק הדין. "אין זו אלא הנחתו שלו ובבחינת הבעת דעה שאינה נסמכת על עובדות אמת".

לגבי הפרסום לפיו סגל "מנסה לסתום לכל מי שלא חושב כמוהו את הפה" קיבל השופט ביטון את טענת נחמני כי לא מדובר בביטוי שעולה לכדי לשון הרע. "המדובר בביקורת לגיטימית על התובע במיוחד על רקע הטענה כי זה חוסם את מי שהביקורת עליו אינה לרוחו. בין אם התובע חוסם אנשים ברשתות החברתיות מסיבה כזו או אחרת ובין אם מאיים הוא כטענת הנתבע על עוד עשרות אנשים במכתבי דיבה, ובין אם לאו, אין בביקורת הנגדית עליו בעניין זה כדי הוצאת דיבתו. לפיכך יש לדחות את הטענה להוצאת לשון הרע בגין ביטוי זה", פסק.

יחד עם זאת, באותו הפרסום טען נחמני כי אילנה דיין "חשפה את השקרים" של סגל, ולגבי ביטוי זה קבע השופט ביטון כי מדובר בלשון הרע שאינה נהנית מהגנות החוק. השופט ביטון ציין בהקשר זה כי "המדובר בסיטואציה גבולית אשר ממקמת את הביטוי בצד הנמוך של מדרג הביטויים אשר יש בהם להשפיל או לבזות או לפגוע במעמדו של התובע, שכן השימוש בביטוי זה הינו שכיח יותר, במיוחד כלפי אישי ציבור ועוד יותר בהקשר לוויכוח פוליטי נוקב, ואין בו כדי לייצר דעה שלילית בהכרח על התובע אלא אך כביקורת עליו".

השופט ביטון קבע עוד כי גם טענותיו של נחמני בדבר הרצון של סגל "להלבין ולהכשיר" אלימות של מחבלים ימנים אינה מהווה לשון הרע, ולחילופין מוגנת בהגנות הקבועות בחוק.

"האשמה בהלבנה של מעשי אלימות של מחבלים ימנים אינה נתפסת כביטוי שיש בו לפגוע ולבזות את התובע אלא אך כביקורת לגיטימית שנתונה לנתבע על רקע דבריו של התובע והשוואתו בין העבריינים השונים", קבע השופט ביטון. "[...] במסגרת חופש הביטוי יש מקום לשמיעת דעות כאלו ואחרות גם אם אינן נעימות ואולי אף פוגעות, ויש לאפשר את ביטויין ולא למנוע אותן במסגרת הוויכוח הפוליטי, החלפת הדעות וסיעור המוחות המתקיים בדמוקרטיה הישראלית".

גם אם מדובר בלשון הרע, הוסיף השופט ביטון, הרי שהביטוי מוגן בהגנת הבעת הדעה, "שכן לנוכח העובדות שהוצגו על ידי הנתבע במסגרת הפרסום ועמדותיו של התובע, אדם סביר היה יכול להסיק את המסקנות והדעה המובעת על ידי הנתבע מן העובדות שעליהן הסתמכה היא".

מנגד, הטענה שחזר עליה נחמני בפרסום החמישי שבגינו נתבע, כאילו סגל ידע על ביצוע עבירות פליליות חמורות בהקלטות של בכר, מהווה לשון הרע ואינה מוגנת בחוק.

"שלטון החוק הוא שקובע"

אשר להדהוד הציוץ של ח"כ דאז גולן, שבמסגרתו הוסיף נחמני כי "הדרך היחידה לפרק ארגון פשע היא קודם כל לא לפחד ממנו", השופט ביטון קבע כי מדובר בלשון הרע שאינה מוגנת בחוק. השופט גם דחה את הטענות העקרוניות של נחמני בדבר הגשת תביעה נגד דובר שמהדהד פרסום של ח"כ שעבורו הוא עובד.

"אכן, אפשר וצריך להזדהות עם הקושי הטבוע בתפקידו של הדובר והיועץ הפרלמנטרי, שמשמש במשרת אמון של חבר הכנסת ונדרש לעתים קרובות לדברר ולהדהד את עמדותיו של חבר הכנסת בכדי להגיע לקהלים רחבים בציבור ולשמור על היותו רלוונטי ומוכר בכל זמן נתון", כתב השופט ביטון. "אלא שתפקיד של משרת אמון קיים במסגרת תפקידים נוספים ורבים ואין פירוש הדבר שהאמון כלפי חבר הכנסת או כל בעל תפקיד אחר, יהא רם ונישא ככל שיהא, מחייב את נושא המשרה לעשות כל שיוטל עליו, לרבות עבירות ועוולות שהחוק אינו מתירן. והרי, מעל למשרת האמון ולבעל התפקיד עומד החוק, ושלטון החוק הוא שקובע את המסגרת החוקית של כל אזרח במדינה".

השופט ביטון נתן כדוגמה חייל המקבל ממפקדו פקודה בלתי חוקית ועל כן אינו רשאי לציית לה. "יתר על כן", הוסיף השופט, "יש לבצע הבחנה ברורה וחד משמעית בין שיתוף של פרסומים בחשבונו האישי של חבר הכנסת לפי אישור שניתן לו מאת חבר הכנסת כשלוחו, לבין פרסום עצמאי בחשבון האישי של הדובר ברשתות  החברתיות".

לפי השופט ביטון, "אפשר לטעון כי חסינותו המהותית של חבר הכנסת חלה גם על פעולות של עוזריו אם מדובר בפעולות שבוצעו בשליחותו ובמסגרת פעילותו הפרלמנטרית כחבר הכנסת. לעומת זאת, לא תהא תחולה לחסינות לפעולה פרטית או פלילית או שאינה קשורה ישירות למילוי תפקידו של חבר הכנסת שביצע העוזר או הדובר של חבר הכנסת".

אשר לביטוי שכתב נחמני, כאילו סגל הוא חלק מ"ארגון פשע", בבית המשפט הסביר הדובר לשעבר כי נתניהו פועל כמו העבריינים ממשפחות אברג'יל ואלפרון, שכן הוא "משתמש בגוף שהוא חלק ממנו כדי לבצע פשעים".

ביחס לזאת פסק השופט ביטון: "אין ספק שההשוואה בין ראש הממשלה לבין ארגוני פשיעה שכאלה אינה במקומה והיא בגדר השמצה כשלעצמה. מקל וחומר שלייחס לעיתונאי, שמסקר ומפרשן את המצב הפוליטי בארץ, חברות בארגון פשיעה אך ורק על סמך האופן שבו לטענת הנתבע 'מידע זורם ואיך הוא אומר דברים מסויימים שהם בעיניי משרתים את מה שאני חושב שהוא ארגון פשע', דהיינו על פי האופן שבו התובע מביע עמדות שלדעת הנתבע משרתות את רה"מ נתניהו, הינה מסקנה מנותקת מן המציאות ומן העובדות שעליהן מתבססת דעתו של הנתבע".

"לא נמצא כל פגם בהתנהלות התובע"

אשר לטענה כי מדובר בתביעת השתקה, השופט ביטון דחה זאת בין היתר משום שלדבריו במקרה הנוכחי, שבו סגל תבע את נחמני, "אין פערי כוחות כלכליים ניכרים" ולא ניכר כי "התובע נהנה ממשאבים כספיים יוצאי דופן שאינם מצויים ברשות הנתבע".

יצוין כי קביעה זו של השופט היא לכל הפחות תמוהה. סגל הוא אחד העיתונאים המתוגמלים ביותר בישראל, ומי שנהנה ממשכורת גבוהה וקבועה משניים מכלי התקשורת המשפיעים במדינה, חדשות 12 ו"ידיעות אחרונות". הוא פרסם ספר בהוצאה עצמית שלדבריו מכר רבבות עותקים, והוא גם מרצה מבוקש אשר גורף סכומים נכבדים עבור כל אחת מהופעותיו.

עוד ציין השופט כי התביעה אינה חסרת יסוד או גבולית, הסכום שנתבע אינו מופרז ונטול בסיס וכלל לא נטען כי התביעה בררנית (אלא רק ביחס לפרסום שבו הדהד נחמני את הציוץ של גולן).

"אין המקרה שלפנינו עולה כדי תביעת השתקה, והגם שלטענת הנתבע המדובר היה בביקורת חשובה לשיח הציבורי, הרי שחלק נכבד מהפרסומים היה בגדר של השמצה ופגיעה בשמו של התובע ואף עלול לפגוע במשרתו, במקצועו ותפקידו כעיתונאי", פסק השופט ביטון.

"התנהלותו של התובע, לרבות הדרישה להסרת הפרסומים, פרסומים שנמשכו על פני תקופה של כשנה תמימה, בתקופה בה היה הנתבע אזרח מן השורה, ואף ביחס לפרסום השישי בה שימש הוא כדוברו של ח"כ יאיר גולן, לא הביאו את הנתבע למתן את התבטאויותיו כלפי התובע ואת הניסיון להשמיצו ולפגוע במשרתו כעיתונאי, אלא אך הלכו והחמירו מפרסום לפרסום. בנסיבות אלו, לא נמצא כל פגם בהתנהלות התובע או אינדיקציה לפעילות השתקתית לשם מניעת הביקורת עליו כי אם ניסיון למנוע את הפגיעה בשמו הטוב ובמקצועיותו".

השופט ביטון חייב את נחמני לפצות את סגל בסך הכל ב-120 אלף שקלים, לא כולל הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקלים נוספים.

"לצערנו הרב החברה והדמוקרטיה הישראלית למודי ניסיון המה, ואלו נכוו קשות משימוש בביטויים קשים שהובילו להסתה ולרצח ראש ממשלה בישראל", ציין השופט ביטון לקראת סיום פסק דינו. "ועל כן, יש לחזור ולהתריע ולהרתיע מפני שימוש בביטויים קיצוניים ושליליים שאינם תורמים לשיח הציבורי ולוויכוח הפוליטי אלא אך מזיקים לו.

"מצופה כי פעילים פוליטיים ואישי ציבור למיניהם, ולרבות אנשי תקשורת ועיתונאים שונים, ייקחו אחריות על אמירותיהם וימנעו מהפצת הכפשות אישיות בלתי מבוססות גם במהלך תקופת בחירות סוערת. בהזדמנות זו יש לשוב ולקרוא לקיום שיח פוליטי ולוויכוח ענייני ומכבד. ביקורת נוקבת – כן, מכפישה ומסיתה - לא ולא".

37304-10-20

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 665KB)