בית המשפט ביטל כתב אישום שהוגש נגד אזרח באשמת הטרדת עד המדינה ניר חפץ, שהעיד נגד רה"מ נתניהו במשפטו הפלילי. לפי החלטת בית המשפט, כתב האישום הוגש בחריגה ממדיניות האכיפה בכך שחפץ כלל לא נחשף לפרסומים נגדו.
השופט, איתי הרמלין מביהמ"ש השלום תל-אביב, כתב בפסיקתו כי הוא מודע לתופעה הנרחבת של הטרדת עדים ברשתות החברתיות, אולם עמדתו היא כי החקיקה הקיימת אינה מאפשרת לרשויות האכיפה ליזום פעולה נגד מי שמטרידים עדים אם העד לא נחשף באופן ישיר לפרסום. השופט הסתפק בקריאה כללית ל"שינוי תרבותי עמוק".
הפסיקה פוגעת במאמצים, הקלושים ממילא, של הפרקליטות להשתלט על קמפיין אדיר-מימדים של הטרדה ואיומים, ברשתות החברתיות, ברחובות ובחצרים, נגד עדים, חוקרים ותובעים בתיקי נתניהו. קמפיין שתחקירים עיתונאיים קשרו ישירות לללשכת רה"מ הנאשם בנימין נתניהו ולבני משפחתו. בנו של נתניהו, יאיר, אף נאלץ לפצות את חפץ בשל הפרת פרטיותו.
היקף ההשמצות וההטרדות הביא את הפרקליטות להעמיד לדין קומץ מהאזרחים שהיו מעורבים בקמפיין, ובהם שני אנשי תקשורת מרכזיים במערך התעמולה של בנימין נתניהו באשמת הטרדתה, אבי וייס ואלי ציפורי. שלושה מיועציו הקרובים של נתניהו, יונתן אוריך, עופר גולן ושרוליק איינהורן, מואשמים בהטרדת העד שלמה פילבר.
עם זאת, הפרקליטות הודתה כי כי משאביה המוגבלים אינם מאפשרים לה לנטר באופן מקיף את כלל הפרסומים ברשתות החברתיות ולהתמודד עם שטף ההטרדות והאיומים. הודאה זו באה במסגרת תיק זה, כמו גם במסגרת תיק הטרדה אחר, שבו ביהמ"ש דווקא דחה את טענת האכיפה הבררנית.
עד המדינה ניר חפץ (מימין), ויאיר נתניהו (צילומים: פלאש90)
בתיק הנוכחי, לעומת זאת, התקבלה הטענה. בשלהי שנת 2021, בעוד חפץ החל להעיד במשפט המו"לים נגד ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו, פרסם הרצל גולן, תושב ת"א יליד 1953, כמה פרסומים בחשבון הטוויטר שלו.
"איש חלאה בוגד טינופת שקרן עלוב נפש", כתב גולן, "לסמוך עליו כמו לסמוך על הנאצים שהשמידו מיליוני יהודים ויצאו לשתות אלכוהול. ביום מותך נחגוג".
למחרת פרסם גולן צילום מסך של הציוץ הראשון בליווי המילה: "שתמות". ועוד הוסיף בין היתר "ניר חפץ שהשטן לקח אותו", "הסרטן שבגד", "הזונה שבגד" וכן האלה.
כשנה מאוחר יותר הגישה פרקליטות המדינה כתב אישום נגד גולן, באמצעות עו"ד אלכסנדה קרא ממחלקת הסייבר, וזאת באשמת הטרדת עד. כתב האישום היה חלק ממהלך כולל של הפרקליטות להגן על עד המדינה חפץ, לצד עדת התביעה הבולטת הדס קליין, מפני מסע השמצות, הסתה ואיומים שיצא לפועל על-ידי תומכי הנאשם נתניהו.
גולן טען לאכיפה בררנית וביקש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו. לפי גולן, שיוצג על-ידי הסניגוריה הציבורית, דבר הפרסומים שלו הגיעו לידיעת חפץ בידי השוטרים, בשונה מכל יתר המקרים שבהם הוגש כתב אישום בגין הטרדת עד ברשתות החברתיות, שם מושא ההטרדה יזם הגשת תלונה למשטרה. בנוסף טען גולן, כי כמוהו היו עוד אזרחים רבים שפרסמו דברים דומים בגנות חפץ ולא הועמדו לדין.
המדינה הודתה כי כל יתר כתבי האישום הוגשו בעקבות תלונה של מושא הפרסום, אך טענה כי אין בכך כדי להצדיק את ביטול כתב האישום. עוד טענה המדינה כי אמנם ברשתות אפשר למצוא "אלפי פרסומים" נגד חפץ, אך אלה של גולן חריגים בשל "איחולי המוות" הרבים ששילב.
עד המדינה ניר חפץ בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 13.12.2021 (צילום: יונתן זינדל)
במהלך המשפט, ובמענה לבקשות הסנגוריה, התברר כי בנובמבר 2021 כתב איש מודיעין במשטרת ישראל כי המשטרה "איתרה במידע גלוי איומים כלפי ניר חפץ" בחשבון של גולן. עוד התברר כי אנשי המודיעין במשטרה איתרו את הפרסומים הללו כשחיפשו בטוויטר את הביטוי "ניר חפץ" וכי רק הפרטים של גולן עלו כרלוונטיים ונמסרו ליחידה החוקרת. בזמן פרסום הציוצים, כך עלה מחומר הראיות, היו לגולן 15 עוקבים בלבד.
איש המודיעין שאיתר את הציוצים של חפץ, רס"מ רון סולומון (שגם העיד לאחרונה במשפט המו"לים), העיד בהליך נגד גולן וסיפר כי איתר בחיפושיו "המון המון המון המון" קללות ונאצות נגד חפץ, אולם ציוציו של גולן בלטו בשל איומי המוות שלו. סולומון, כך עלה מעדותו, כלל לא חיפש ראיות לחשד בעבירת הטרדת עד, אלא היה חלק ממערך הבטחת שלומו של חפץ ותיעד את הציוצים של גולן בחשד לעבירת איומים.
החשד הראשוני כלפי גולן אכן היה כי עבר עבירת איומים, ורק בהמשך השתנה להטרדת עד. עוד התברר כי כארבעה חודשים לאחר הפרסום פנה קצין משטרה לחפץ, הציג בפניו את הציוצים של גולן ורק בעקבות זאת נודע לחפץ עליהם והוא החליט להגיש תלונה על הטרדת עד.
השופט איתי הרמלין (צילום: הרשות השופטת)
השופט איתי הרמלין קיבל את בקשתו של גולן.
"הגשת כתב האישום במקרה שבפניי לא התבססה על החלטה מודעת של הרשות לשנות את מדיניותה, ולהתחיל לאכוף את החוק באופן יזום במקרים של הטרדות של עדים בפרסומים ברשתות החברתיות", ציין השופט בהכרעתו.
לפי השופט, אחרי שהמשטרה חשדה בגולן כי ביצע עבירת איומים, ולאחר שהסתבר כי אין בחשד זה ממש, "במקום לסגור את התיק, החליטה המדינה להעמיד את הנאשם לדין בגין הטרדת עד אף על פי שאין זה מדרכה להגיש כתבי אישום (או אף לפתוח בחקירה) במקרים של הטרדת עד אלא אם נפתח תיק בעקבות תלונה".
השופט הרמלין קבע עוד כי "בהיעדר מדיניות העמדה לדין מהותית, ולנוכח דברי התובע שלפיהם הוא יכול 'לייצר הבחנה' שתצדיק את האכיפה נגד הנאשם בצד אי אכיפה נגד אחרים, קשה שלא לראות בהחלטה להעמיד את הנאשם לדין והצדקתה ב'איחולי המוות' שעניינּו את איש המודיעין שערך את החיפוש ובמספר הפרסומים של הנאשם, משום ציור מטרה סביב מקום פגיעתו של חץ שכבר נורה וננעץ".
השופט הרמלין הסתמך בהחלטתו גם על עדותו של חפץ עצמו, שאמר כי כשנחשף לציוצים של גולן הוטרד מהשוואתו לנאצי עוד יותר מאשר "איחולי המוות".
"אין לדעת כמה ממפרסמי הדברים הפוגעניים שבהם נתקל איש המודיעין כינו את העד 'נאצי' וכמה מהם פרסמו פרסומים מטרידים רבים יותר מן הנאשם אך ללא שימוש ב'איחולי מוות' שעניינו את איש המודיעין", כתב השופט.
"גם הטענה כי 'איחולי מוות' והשוואות לנאצים הם הביטויים היחידים שיש בהם משום הטרדת עד אינה אלא בגדר הנחת המבוקש בלבד, וניתן להעלות על הדעת פרסומים רבים אחרים שונים לחלוטין שיש בהם להטריד עדים, ואין לדעת כמה כאלה קרא איש המודיעין בתוך אותם 'המון המון המון המון' פרסומים פוגעניים שראה".
בנימין נתניהו וניר חפץ במשרד ראש הממשלה, 2010 (צילום: אריאל ירוזולימסקי)
לפי השופט הרמלין, עובדה מכרעת היא שחפץ למד על הפרסומים של גולן מפי המשטרה. "פעולת ההטרדה בעבירה של הטרדת עד מחייבת קשר בין ההטרדה לקרבנה", קבע. "[...] הואיל ובמקרה שבפניי פרסומיו של הנאשם לא הגיעו אל העד, אלא רק בפעולה אקטיבית של המשטרה, יש לדון בהם ככאלו שלא הושלמה באמצעותם העבירה של הטרדת עד".
השופט הרמלין הוסיף וקבע כי "במקרה שבפניי במקום להשאיר את פרסומיו של הנאשם כעץ שנופל באמצע היער ואיש אינו שומע את קול נפילתו, החליטה המשטרה להביאם לידיעת העד, ובכך להשלים את העבירה של הטרדת עֵד תוך פגיעה בשלוות נפשו של העד ובתחושת הביטחון שלו בניגוד לתכליתו הבסיסית של סעיף העבירה".
חפץ טען בעדותו כי במשטרה יצרו איתו קשר בזמן אמת וסיפרו לו על הציוצים של גולן, אך השופט קבע כי לא השתכנע בכך מעבר לספק סביר, שכן הראיות בתיק העלו כי רק ארבעה חודשים מאוחר יותר פנתה המשטרה לחפץ, ולא היה כל תיעוד לפנייה בזמן אמת.
"מן האמור לעיל עולה שהמדינה חרגה ממדיניות האכיפה שלה בעבירה של הטרדת עֵד לא רק בכך שהגישה כתב אישום במקרה שבו לא הוגשה תלונה, אלא שהיא עשתה זאת במקרה שביצוע העבירה כלל לא הושלם עד שהמשטרה השלימה את ביצועה", כתב השופט. "[...] האכיפה נגד הנאשם התבססה על מקריות והייתה אנקדוטלית, לא שוויונית ולא מבוססת על פרמטרים קבועים מראש, אלא התבססה על חיפוש שנערך במטרה אחרת ועל סיווג לא נכון של פרסומיו של הנאשם כאיומים.
רה"מ בנימין נתניהו, נאשם מס' 1 במשפט המו"לים, והדס קליין, עדה מרכזית ב"תיק 1000" (צילומים: חיים גולדברג ויונתן זינדל)
"יתר על כן, החיפוש שנערך הצביע על פרסומים פוגעניים אחרים רבים מאד כלפי אותו עד ('המון המון המון המון' כלשון השוטר שערך את החיפוש). פרסומים פוגעניים אלה, שבהם נתקל השוטר שערך את החיפוש ברשת האינטרנט, לא נבדקו כלל לפי מדדים רלוונטיים לעבירה של הטרדת עד - יתכן שמבחינת תוכנם היו הפרסומים האחרים מטרידים לא פחות ואף יותר מפרסומיו המגּונים של הנאשם, ויתכן גם שחלק מן המפרסמים פרסמו מספר גדול יותר של פרסומים פוגעניים כלפי העד.
"על כל אלה יש להוסיף כי העמדתו לדין של הנאשם נעשתה כאשר אין מדיניות העמדה לדין ברורה בעבירה שבה הועמד הנאשם לדין (מעבר לכך שהאכיפה מבוססת על תלונות), וההסברים שניתנו להעמדתו לדין של הנאשם מצטיירים כניסיון להצדיקה בדיעבד בלבד".
לפיכך, קיבל השופט הרמלין את טענת גולן וביטל את כתב האישום.
בשולי החלטתו קרא השופט לקבוע מדיניות אכיפה של עבירת הטרדת עד. "מצערת העובדה שידו של הנאשם כמו ידם של רבים אחרים הייתה קלה על המקלדת מבלי להבין את ההשלכות האנושיות הקשות של מעשיהם, במיוחד כאשר הם מהווים חלק מהמון (אולי בהיעדר יכולת לדמיין את עצמם כקרבנות של מתקפה המונית שכזו)", כתב.
"כפי שלימד תיק זה, ההתמודדות המשפטית עם התופעה של מתקפות וירטואליות המוניות (ולאו דווקא נגד עדים) היא מורכבת, ויש לקוות שכל מי שיכול לקדם שינוי תרבותי עמוק, יירתם אף הוא לשינוי המצב".
את המדינה ייצג לאורך מרבית ההליך עו"ד אלעד דיין. את גולן ייצגה תחילה אבישג כהן בן-נתן ובהמשך עו"ד סנדי ליפשיץ, שתיהן מהסניגוריה הציבורית.
61452-11-22