מה משותף לאלי עזור, פטריק דרהי ויצחק מירילשוילי? שלושתם מיליארדרים בעלי עסקים חובקי עולם, שלושתם מחזיקים באימפריית תקשורת בישראל ושלושתם עלולים למצוא עצמם מנועי כניסה למדינות באירופה ובמקומות אחרים בשל קריאות חוזרות בכלי התקשורת שלהם לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
"עובדה היא שאם כל הערבים הכובשים את השטחים לא יגורשו, נניח, לסוריה, האיום שלהם על עמנו יישאר בעינו, ולא משנה כמה מהם יורשו לעבוד בישראל, דבר שאני מתנגד לו בתוקף. הדחף הרצחני הזה לרצוח יהודים זורם בדמם, ואין שום דבר שנוכל לעשות כדי לסלק את הרעל הזה, מלבד להוציא אותם מקרבנו - לא על ידי עידוד 'עלייה מרצון', אלא על ידי העמסתם על משאיות והשלכתם בסוריה".
את הקריאה הזו לביצוע פשעים נגד האנושות פרסם לאחרונה (11.9) המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד באנגלית באתר ה"ג'רוזלם פוסט". הטור פורסם לאחר מכן (16.9) גם בעברית באתר "מעריב". שני כלי התקשורת הללו נמצאים בבעלות עזור.
באוגוסט האחרון, בעקבות תקרית ירי ברצועה בה נהרגו עיתונאים, קרא צבי יחזקאלי בערוץ i24news לחיסול כל העיתונאים ברצועה (צה"ל והממשלה התנצלו על התקרית ואמרו כי הירי היה לא מכוון). "אם כבר ישראל מחליטה לחסל את העיתונאים אז עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא", המליץ יחזקאלי. "טוב עשתה ישראל שחיסלה אותם, לטעמי מאוחר מדי. יש עוד הרבה הרבה כאלה, שעדיין עושים נזק תדמיתי ותודעתי". ערוץ i24news שייך לדרהי, הבעלים של חברת הכבלים הוט.
את הקריאות לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בערוץ 14, השייך למירילשוילי, ועל-ידי שדרניו, כבר קשה לספור. עשרות מהן קובצו בעתירה שהוגשה לבג"ץ בדרישה לחקור את ההסתה לרצח עם, אלימות וגזענות.
באוגוסט האחרון התפרסם ב"בשבע" (עורך: עמנואל שילה. מו"ל: יעקב כ"ץ), מאמר של ד"ר מאיר סיידלר, הקורא "להחריב את עזה": "החרבת עזה היא התגובה ההולמת היחידה ל-7 באוקטובר. וכאשר עזה תיעלם מעל פני האדמה ייעלם עוד מישהו פופולרי מאוד בעולם: 'העם הפלשתיני'". לפי סיידלר, "עזה היא הנשמה של ה'עם' הפלשתיני המומצא, נשמה שחורה משחור. לאחר שנשמתם תיחרב, גם ה'פלשתינים' המומצאים ביהודה ושומרון לא ישרדו כעם".
כותרות המאמר של מאיר סיידלר הקורא לבצע פשעי מלחמה, "בשבע"
סיידלר, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטאות אריאל ובר-אילן, מודע לכך שהוא קורא לבצע פשע מלחמה וכי דבריו מנוגדים לדין הבינלאומי, ומתייחס לכך בגיחוך: "בעיניי, זוהי לא רק דעה לגיטימית אלא דעה מתבקשת, מתבקשת מאוד, והיא תישאר כזו גם אם על מי שאומר אותה תיאסר הכניסה לאירופה, לאוסטרליה ולהונולולו".
סיידלר אולי אינו מתכנן לצאת מגבולות ישראל, אולם מו"לים כעזור, מירילשוילי ודרהי מן הסתם אינם חושבים שאיסור כניסה לאירופה הוא בדיחה. כך גם מנהלים ועורכים כמו ישראל טויטו וברוך שי (i24news), דורון כהן, גולן בר-יוסף, צביקה קליין וגדעון אוזן ("מעריב" וה"ג'רוסלם פוסט"), אריאל אדרי ויורם כהן (ערוץ 14)
טורים כמו אלו של סיידלר ב"בשבע" ושל פולארד ב"ג'רוזלם פוסט" וב"מעריב", או קריאות כמו אלו של יחזקאלי ב-i24news, ובוודאי שטף הזוהמה המשודר בערוץ 14, אינם רק דוגמאות לסטייה מוסרית אישית. הם מצביעים על כשל מוסרי עמוק של עורכים ומנהלים המעדיפים הדהוד עמדות גזעניות ורצחניות על פני אחריות ציבורית.
האחריות אינה רובצת רק לפתחם של האינדיבידואלים הפולטים את דברי ההסתה - אלא מוטלת גם ובראש ובראשונה על עורכיהם והמו"לים שלהם.
מאחר ומדובר בתופעה תקדימית בעיתונות הישראלית, שבעבר נמנעה מפרסום שיטתי של הסתה לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ניתן רק לשער את התוצאות הצפויות. אחת מהן יכולה להיות, כפי שמרמז סיידלר, הכנסתם של העורכים והמו"לים לרשימת ה"לא רצויים" (persona non grata) של 29 מדינות האיחוד האירופי.
במדינות האיחוד האירופי קיימת מסגרת חוקית המאפשרת לאסור כניסת זרים כשהם מהווים "איום על הסדר הציבורי או ביטחון הפנים". קוד הגבולות של שנגן (Schengen Borders Code), מעניק לכל מדינה חברה סמכות לדחות כניסה או לשלול ויזה במקרה כזה, והחלטה כזו עשויה להיאכף באופן רוחבי בכל מרחב שנגן.
לדוגמה, במקרה של שרי הימין הקיצוני בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, הייתה זו ממשלת הולנד שהכניסה את שמותיהם לרשימת האישים שכניסתם אסורה לפי אמנת שנגן, והצעד מחייב אוטומטית את כל 29 מדינות האיחוד האירופי החברות באמנה.
בנוסף, החלטת המסגרת 2008/913/JHA של מועצת האיחוד מחייבת את המדינות להפליל ביטויי הסתה חמורים לגזענות או לאלימות – בסיס משפטי שמאפשר לקשור בין פרסום לבין סנקציה ממשית.
בפועל, מדינות באיחוד השתמשו בעבר בסמכות זו כלפי אנשי תקשורת ומוציאים לאור שהפיצו תכנים מסיתים, לרוב אנטישמים. כך למשל, ההיסטוריון דיוויד אירווינג נאסר בגרמניה ונעצר באוסטריה בשל הכחשת שואה, והמוציא לאור הניאו-נאצי ארנסט צינדל גורש מקנדה ונכלא בגרמניה בגין הפצת חומר אנטישמי.
פובליציסטים, שדרנים, עורכים ומו"לים ישראלים המפרסמים קריאות להשמדת עם או לגירוש אוכלוסייה, עשויים בהחלט לגלות בעתיד הלא רחוק שלא איבדו רק את מצפונם, וכי ייתכן שלא יוכלו עוד לטוס לחופשת סקי באלפים, או לקפוץ לפגישה עסקית במדינות האיחוד האירופי.