טענות כי מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס רימה את החברה שבשליטתו והונה אותה בעשרות מיליוני שקלים, מגיעה בשנית לבית-המשפט.

חברת בראון-פישמן תקשורת תובעת כ-20 מיליון שקלים ממוזס (העומד לדין באשמת שוחד בפרשת "תיק 2000"), מקרובת משפחתו מימי נופך-מוזס ומהמנכ"ל לשעבר ינון אנגל. לטענת חברת בראון-פישמן, מוזס מכר במחטף, בניגוד עניינים ובמחירי הפסד, אופציה שהיתה לחברת ידיעות-תקשורת לרכישת מניות חברת HOT ובכך גרם לבראון-פישמן נזקים כבירים.

במוקד התביעה החלטה של "ידיעות אחרונות" למכור לפטריק דרהי, בעל השליטה ב-HOT, אופציה לרכישה חוזרת של מניות חברת הכבלים במחיר שהיה "נמוך משמעותית משוויה האמיתי וההוגן של האופציה", וזאת "לצרכיו האישיים" של מוזס. לפי בראון-פישמן, מוזס קיבל לכיסו האישי, ישירות ובעקיפין, סכומי עתק מדרהי, ובמקביל מכר לו בנזיד עדשים נכס שהיה ברשות "ידיעות אחרונות".

מוזס, כך נטען בתביעה, נקלע באותן השנים לחובות אישיים של מאות מיליוני שקלים לבנקים, וכדי לפרוע אותם נטל הלוואות מאנשי עסקים שונים, בהם דרהי ויצחק תשובה. במקביל, מימנה בפועל HOT את חברת ההפקות ADD, אשר בבעלות הדס מוזס, בתו של המו"ל הנאשם בשוחד, ובן זוגה ירון ליכטנשטיין.

ירון ליכטנשטיין, חתנו של הבעלים של "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס (צילום: משה שי)

כך, בעוד דרהי הלווה למוזס סכומי עתק כדי שיוכל להחזיר את חובותיו לבנקים, חברת HOT של דרהי הזמינה מ-ADD הפקות בסכום מצטבר של כ-102 מיליוני שקלים.

בתמורה, כך לפי התביעה, בשנת 2016, כשעמדה לפקוע האופציה לרכוש את מניות HOT, מכר מוזס את המניות של "ידיעות אחרונות" חזרה לדרהי בסכום של כ-62 מיליון שקלים. לטענת התובעים, המחיר הריאלי באותה תקופה היה של כ-121 מיליון שקלים, וכיוון שלחברת בראון-פישמן היתה זכות לקבלת דיבידנד בשיעור של כ-34% מ"ידיעות אחרונות", הרי שהמכירה במחיר הפסד הסבה לה נזק של כ-20 מיליון שקלים.

לא זו אף זו, לפי התביעה, עוד לפני שמוזס מכר את האופציות לדרהי במחירי הפסד הוא קיבל מידע על השווי הריאלי של האופציה. כמו ל"ידיעות אחרונות", גם לחברות אחרות בקבוצת פישמן היו אופציות לרכישת מניות ב-HOT, ואחרי הערכת שווי שביצעו באמצעות רואה חשבון אורי כהן, הגיעו למסקנה כי שוויין גבוה בהרבה מהמחיר שקיבל בסופו של דבר מוזס. הן אף הצליחו לקבל תמורתן שווי גבוה בהרבה מזה שקיבלה חברת "ידיעות אחרונות".

לפי התביעה, מנכ"ל "ידיעות אחרונות" דאז אנגל קיבל לידיו את הערכת השווי של האופציות, אולם זו הוסתרה מבעלי המניות האחרים ב"ידיעות אחרונות" כדי למכור "במחשכים" את האופציה של החברה לדרהי.

"עסקת החסר הלא שקופה שביצעתם"

חברת בראון-פישמן נוסדה בידי בעלי העיתון היומי "גלובס", אליעזר פישמן המנוח ומשפחת חיים בראון, והיתה בעבר מבעלי המניות ב"ידיעות אחרונות". אחרי שפישמן פשט את הרגל כשהוא מותיר אחריו חובות של מיליארדים, מונו לנכסיו כונסי נכסים ואלו מכרו את המניות של "ידיעות אחרונות" חזרה למוזס.

כשנתיים לאחר העסקה למכירת האופציה במניות HOT במחירי הפסד, פנה אנגל במכתב לאלונה בר-און, כיום מו"לית "גלובס", וכתב לה: "לאלונה שלום, סיפרו לי שקיבלת את תמורת האופציה מהצרפתים. רק למען ההיסטוריה, רציתי שתדעי שמי שהגו את הרעיון, ניהלו את המו"מ והגיעו להסכם חתום עם הצרפתים, היו טל מניפז [חתנו של אליעזר פישמן, א"פ] והח"מ".

בתשובה כתבה לו בר-און:

היי ינון ותודה על המייל. מאחר ופתחת הדיון למען ההיסטוריה, אכתוב גם אני את אשר על לבי.

1. מזלי הטוב שפניתי לאורי כהן (בניגוד לדעתך) שבזכות עבודתו המדהימה הושג הסכום שהושג.

2.מזלי הפחות טוב הוא שכשפנינו אליך, שלחנו לך מידע וביקשנו לשתף פעולה בחרת לסנן את השיחות מאתנו ולטוס לסגור עסקת סודית עם דרהי. העסקה הזו הפכה בהמשך ללא-סודית, על מנת לשמש נגדנו בתהליך.

3. בזכות מאמצים רבים מאוד שהשקענו (אורי כהן, רם בלינקוב והח"מ), השגנו לבסוף תמורה כפולה מזו שלכם אך אין לי ספק שהתמורה שלנו (שלא לדבר על שלכם) היתה משמעותית גבוהה יותר ללא עסקת החסר הלא שקופה שביצעתם אתם".

"לקשרי הנשייה האישיים של מר מוזס הייתה השפעה ישירה על ידיעות, על העסקאות שהיא ביצעה באותה התקופה ולאחריה, ועל דלדול נכסיה, באופן שהוביל לנזקים אדירים שנגרמו לידיעות ולבעלי מניותיה", נטען בתביעה של בראון-פישמן.

"[...] העובדה שהנתבעים - ובייחוד מר מוזס - הסתירו מפני יתר בעלי המניות, את עניינו האישי של מר מוזס בעסקאות והפעולות המתוארות לעיל ולהלן, ויצרו מצג לפיו העסקאות והפעולות האמורות אושרו כדין מטעמים שלטובת החברה, מהווה דוגמא מובהקת להצגת הצג כוזב ולתרמית שביצעו כלפי יתר בעלי המניות בידיעות, מתוך מטרה להטעותם".

ויתרו או לא ויתרו

אין זו הפעם הראשונה שטענות אלה עולות נגד מוזס. בעבר העלה טענות דומות בעל מניות אחר ב"ידיעות אחרונות", דוד ליבר (יורש מניות דב יודקובסקי). השופטת בתיק הפירוק של פישמן, איריס לושי-עבודי, בפסק-דין שנתנה ב-2020, התעלמה מטענות אלה.

בשנת 2022 פנה עו"ד יוסף בנקל, המשמש כנאמן לנכסיו של אליעזר פישמן, בבקשה לשופטת לושי-עבודי כדי שתאשר לו להגיש את התביעה הנוכחית. גם אז לא התבררו הטענות, שכן בדיון שנערך בפני השופטת לושי-עבודי בשלהי 2023 העירה השופטת כי אין צורך בקבלת אישורה. עו"ד בנקל, בתגובה, מחק את בקשתו תוך שהוא מצהיר ש"התביעה תוגש מיד לאחר הדיון".

ספק אם גם במקרה הנוכחי יתבררו הטענות נגד מוזס, שכן ראשית לכל תצטרך התובעת לשכנע את בית המשפט כי היא זכאית לתבוע בגין הנזקים שלטענתה נגרמו לה.

אחרי שעו"ד בנקל הגיש את בקשתו למחוזי בשנת 2022 טענו ב"ידיעות אחרונות", באמצעות עורכי הדין שרון קלינמן, גיא זלמנסון וחגי דורון, כי הסכם המכר של מניות "ידיעות אחרונות" מכונסי הנכסים של פישמן אל מוזס כולל סעיף פטור שחוסם את הגשת התביעה.

עו"ד בנקל טוען כי סעיפי הפטור בהסכמי המכירה של מניות "ידיעות אחרונות" תוקנו כך שיחריגו את חברת בראון-פישמן וישמרו על זכויותיה לתבוע, אך ב"ידיעות אחרונות" טענו כי המחוזי כבר קבע שגם לאחר התיקון הוא חל על כל תביעה של בראון-פישמן תקשורת בעניין זה.

לעמדה זו הצטרפו בזמנו גם כונסי הנכסים של אימפריית פישמן הקורסת, עורכי-הדין פנחס רובין וירון אלכאוי. "פרשנותו של עו"ד בנקל את סעיף הוויתור שגויה", טענו בעבר.

53532-02-25