שר התקשורת שלמה קרעי (הליכוד) חשף אתמול, בקולו, את המטרה מאחורי חוקי התקשורת של ממשלת נתניהו השישית: שליטה ממשלתית בתכנים העיתונאיים, ופגיעה או סגירה של כלי תקשורת ביקורתיים.
השר קרעי אמר את הדברים במהלך דיון במליאת הכנסת בהצעת חוק של ח"כ אביחי בוארון, גם הוא מהליכוד, להכפפת תקציב תאגיד השידור הישראלי לממשלה.
בעוד חבר הכנסת ניסה לתרץ את ההצעה בנימוקים שונים, השר קרעי, שנאם גם הוא במליאה לפני שההצעה אושרה בקריאה טרומית, הוציא את המרצע מן השק ואמר במפורש: החוק יאפשר שליטה ממשלתית בתכנים או סגירה של תאגיד השידור.
"הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון - תקציב תאגיד השידור הישראלי)", עברה אתמול (6.11) בקריאה טרומית במליאת הכנסת ברוב של 55 בעד ו-47 מתנגדים. מדובר באחת משורה מתארכת של הצעות חוק נגד חופש העיתונות והתקשורת, המוגשות כהצעות חוק פרטיות על מנת לעקוף את הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה.
בזמן הקצר מאז נפתח מושב הכנסת אושרו בוועדת השרים או בקריאה טרומית הצעות חוק להלאמת הרייטינג ושידורי הרדיו ולמתן סמכות לשר התקשורת לסגור את האינטרנט.
הצעת החוק הנוכחית מצטרפת אליהם ומכוונת לשלילת עצמאותו של השידור הציבורי, על ידי שינוי החוק כך שתקציב התאגיד יוכנס לתקציב השנתי של ממשלת ישראל, ובכך יוכל הדרג הפוליטי לשלוט בתאגיד השידור ותכניו או לחסלו כליל.
ח"כ אביחי בוארון (מימין) במליאת הכנסת (צילום: יונתן זינדל)
ח"כ בוארון עלה לדוכן הנואמים וקרא את דברי ההסבר להצעת החוק. לאחר מכן יצר הקבלה בין תקציב של ארגון או עמותה לבין תקציב המדינה וטען כי אין מציאות מקולקלת יותר בארגון מאשר מצב בו תקציב של מחלקה מסוימת הוא נפרד מהתקציב הכללי.
במציאות, כמובן, לא מדובר בקלקול אלא בדיוק להיפך: תיקון חוק שעבר בממשלת ליכוד אחרי דיונים ארוכים, שימועים ציבוריים והקמת ועדה ייעודית. "הייתי יו"ר הוועדה שחוקקה את החוק", הסבירה ח"כ קארין אלהרר שעלתה לדוכן הנואמים מאוחר יותר, "רצינו 'חומה סינית' בין השידור ובין הפוליטיקה, משהו שאתם לא מכירים. התקציב נפרד בכוונה, כדי שלא תתערב בו".
ח"כ אלהרר הזכירה שחוק השידור הציבורי הישראלי שמכוחו פועל התאגיד, ושאותו מעוניינים בוארון וקרעי לשנות, הוא חוק שיזם שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן מהליכוד.
"אתה לא רוצה שידור ציבורי. אתה רוצה שכל התקשורת בישראל תהיה בידי טייקונים שיש להם אינטרסים מול הממשלה"
סיבה נוספת לקידום החוק אותה ציין בוארון הייתה הצורך "להיכנס מתחת לאלונקה" ולסייע בקיצוץ תקציב המדינה לאור עלויות המלחמה. למשמע הדברים התפרץ ח"כ גלעד קריב (הדמוקרטים) וטען כי מדובר בתירוץ חלול. לדבריו, במידה ובוארון מעוניין בקיצוץ תקצבי הוא יכול להתחיל מ-4 מיליארד השקלים של כספים קואליציוניים או 2 מיליארד השקלים שעולים משרדי ממשלה מיותרים, בממשלה הגדולה והיקרה בתולדות מדינת ישראל.
האמת היא, האשים ח"כ קריב את ח"כ בוארון, שהאיזכור של חיסכון תקציבי הוא רק תירוץ: "אתה לא רוצה שידור ציבורי. אתה רוצה שכל התקשורת בישראל תהיה בידי טייקונים שיש להם אינטרסים מול הממשלה".
שר התקשורת שלמה קרעי עלה להציג את עמדת הממשלה התומכת בחוק. בתחילת דבריו השווה בין תקציב התאגיד העומד על כמעט 800 מיליון שקל בשנה לבין תקציב ערוץ הכנסת העומד על 29 מיליון שקל בשנה.
מדובר, כמובן, בהשוואה שאינה במקומה. ערוץ הכנסת משדר באפיק אחד ועיקר מטרתו היא העברת דיונים מהמליאה ומוועדות הכנסת. תאגיד השידור חולש על מספר ערוצי טלוויזיה, תחנות רדיו וחטיבת דיגיטל, מייצר כמחצית מהפקות הטלוויזיה בישראל ומחזיק מערכת חדשות גדולה.
ההשוואה מחמיצה גם את עצם הסיבה בגינה נדרש ערוץ ציבורי: ערוץ הכנסת נמצא בבעלות פרטית ותלוי במכרזים ממשלתיים, וחשוף להטיות וללחצים הנגזרים מכך (תוצריו הלא נשכניים מוכיחים עד כמה חשוב שלא להפקיד תקציב של ערוץ תוכן חדשותי בידי פוליטיקאים). תאגיד השידור הוקם בדיוק בשביל להוות תחליף לתקשורת בבעלות פרטית.
מימין: שר התקשורת גלעד ארדן, חברת הכנסת קארין אלהרר ושר האוצר יאיר לפיד, ועדת המשנה לדיון בחוק לשידור ציבורי חדש, 11.6.14 (צילום: פלאש 90)
השר קרעי הסגיר את השקפת עולמו בנושאי עיתונות ותקשורת כשתיאר את ערוץ הכנסת כ"נוטה קצת שמאלה, אבל עושה מה שצריך מבחינת העברת המידע". עבור קרעי, שאימץ את תפיסתו של פטרונו, רה"מ בנימין נתניהו, תפקידה של תקשורת הוא אך ורק צינור חלול להעברת מידע ומסרים מהשלטון. כל נימה של ביקורת, אפילו בערוץ מנומנם כמו ערוץ הכנסת, היא בגדר "שמאלנות" (שבפני עצמה נחשבת כגידוף עבור חברי הממשלה, במקום עמדה פוליטית לגיטימית).
בהמשך דבריו הציג השר קרעי את ח"כ בוארון כשקרן ממש. בעוד ח"כ בוארון טען כי אין בהצעת החוק כוונה להתערב בתכני התאגיד, סתר אותו השר קרעי והצביע על כוונה ברורה לשלוט באמצעות התקציב על אופי התוכניות שישודרו.
"האם צריך באמת לבזבז כל-כל הרבה כסף, 600 אלף לפרק של רולניק?" שאל שר התקשורת והמחיש כיצד מתרגמים שליטה בתקציב לשליטה בתוכן ("דו"ח רולניק", התוכנית אליה כיוון השר קרעי, הינה תוכנית תחקירים שכמה מפרקיה מתחו ביקורת על ממשלת נתניהו).
אם הדברים לא היו ברורים, המשיך השר קרעי והצהיר שרצונו הוא לבטל כליל את חטיבת החדשות בתאגיד. "יכול להיות שאנחנו נחליט, שוועדת הכלכלה או הממשלה תגיד, אנחנו בכלל לא רוצים חדשות ואקטואליה", הצהיר במסגרת הנמקותיו לסיבות תמיכת הממשלה בהצעת החוק, "אני מתחילת הדרך ביקשתי להפריט את החדשות והאקטואליה בתאגיד, או לסגור אותם. זה לא עלה בידי לצערי, אבל החוק הזה יכול להיות פתח גם לעניין הזה".
(בפועל, בתחילת הקדנציה שלו כשר ניסה קרעי לסגור דווקא את חטיבת התוכניות של התאגיד, ולהשתלט על תקציביה).
השר קרעי המשיך וחשף את פניה האמיתיות של הצעת החוק כשהודה כי למרות שמדובר לכאורה בהצעת חוק פרטית ולא ממשלתית, היא חלק ממכלול החקיקה הממשלתית נגד התקשורת. קרעי תיאר חקיקה זו ככזו שבאה לעודד תחרות ו"לפתוח את השוק".
כדוגמה הביא קרעי את חוק הרדיו (גם הוא הצעת חוק פרטית, של ח"כ אלי דלל מהליכוד), מבלי להזכיר כמובן שהעוקץ בהצעת החוק אינו חלוקה שוויונית ותחרותית של זכיונות שידור ארציים, אלא מתן סמכות בלעדית לשר התקשורת לחלק אותם למקורביו מבין טייקוני התקשורת הקיימים.
"ערוצי רדיו אזוריים יוכלו לשדר בכל הארץ ולא כמו היום במדינת ישראל שרק גל"צ ורק רשת ב' הם היחידים שיכולים לשדר בכל הארץ", אמר קרעי, "אנחנו נוציא למכרז תדרים חדשים, ונסיר את המגבלות מהרדיו האזורי, ואנחנו נפעל לסגירת גל"צ ולהפרטת גל"צ ולהפרטת החדשות והאקטואליה בשידור הציבורי".
ח"כ אלהרר היתה הנציגה היחידה מטעם האופוזיציה שעלתה לטעון נגד החוק. "השר קרעי, אני מציעה שתישאר בגימטריה, כי בשידור ציבורי אתה לא מבין שום דבר" השיבה לשר והוסיפה כי הצעת החוק לקוחה מארסנל חוקי ההפיכה המשטרית, וכי מדובר בעוד חוק לסיכול ממוקד של התקשורת החופשית. "שמת לך למטרה להוריד את העיתונות על הברכיים, כחלק מחיסול חשבונות כי הם לא בעמדה שלך".
קרעי אכן הדגים בורות מביכה בחוק השידור, כשטען כי אין פיקוח על התנהלות תאגיד השידור, כתירוץ להצדקת החוק המכפיף את תקציבו לתקציב המדינה. בפועל, פעילות התאגיד ותקציבו מפוקחים על ידי מועצת התאגיד, גוף המונה 12 נציגי ציבור.
שר התקשורת אמור מצידו לפקח על התנהלות תקינה של החלטות המועצה - אלא שהשר קרעי עתיד להביא אותה החודש, לראשונה בתולדותיה, למצב בו לא תוכל לתפקד בשל היעדר קוורום מספק.
בהצבעה על החוק, השר קרעי לא טרח להיות נוכח. חמישה חברי האופוזיציה (מתוך 52), נעדרו גם הם מההצבעה: יאסר חוג'יראת (רע"ם), יוראי להב הרצנו (יש עתיד), אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל) ונאור שירי (יש עתיד).
כעת תועבר הצעת החוק לוועדת הכנסת, שתקבע את הוועדה בה יוכן נוסח החוק לקריאה ראשונה: ועדת הכלכלה או ועדת הכספים.