חוק הרדיו הארצי של ח"כ אלי דלל (הליכוד), שממשלת נתניהו מקדמת, נועד להכפיף חלק נוסף מאסדרת התקשורת בישראל ישירות לשלטון, שיוכל להעניק הטבות מרחיקות לכת לכלי תקשורת המשרתים אותו, כך טוענים במכון זולת לקראת הדיון בכנסת בהצעת החוק.
עוד מצביעים בזולת על כך שמנסחי הצעת החוק החליפו את עצם הסיבה לחקיקה תוך כדי תנועה, מה שמלמד על כך שהסיבה האמיתית הינה פוליטית. בנוסף, יישום ההצעה עלול לגרום לכאוס טכנולוגי, מאחר שהיא מתעלמת מהמגבלות הפיזיקליות הכרוכות בשידור גלי רדיו. לבסוף, ההצעה תביא לחיסולו של הרדיו האיזורי בישראל ופגיעה אנושה בגיוון התקשורתי.
ב-4 בנובמבר עתידה ועדת הכלכלה, בראשותו של ח"כ דוד ביטן (הליכוד) לקיים דיון בהכנה לקריאה ראשונה של הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו) של ח"כ דלל. מדובר בהצעת חוק פרטית, אך היא נועדה לקדם את המדיניות הממשלתית בתחום התקשורת: העברת סמכויות מהרגולטור אל הממשלה. זהו מנהג קבוע של ממשלת נתניהו, לקדם מדיניות ממשלתית באמצעות הצעות חוק פרטיות על מנת לעקוף את הייעוץ המשפטי של משרדי הממשלה.
הצעת החוק עתידה לבטל את המגבלה הגיאוגרפית המוטלת על תחנות הרדיו האזוריות, שנקבעה על מנת לעודד את התקשורת המקומית בישראל. לפי החוק, הסמכות להעניק את ההטבה לא תהיה של הרגולטור וגורמי המקצוע אלא של שר התקשורת, שיוכל לחלק רישיונות למקורביו.
כך, במידה והחוק יעבור בקריאה שלישית בכנסת, יקבל השר קרעי כוח נוסף לעצב את מפת התקשורת בישראל לפי חזונו המוצהר: סגירת השידור הציבורי, חיזוק כלי תקשורת התומכים בממשלה ופוליטיזציה של אסדרת התקשורת בישראל.
לקראת הדיון התפרסם באתר הכנסת מסמך העמדה של עמותת זולת שחיברה עו"ד טל הלל, המגדירה את הצעת החוק "שחיתות-על". לפי זולת זהו מושג המוגדר על ידי ארגון השקיפות העולמי כ"ניצול לרעה של כוח שלטוני לתועלתו האישית של הנאמן, ושמחיריה בין השאר פגיעה בדמוקרטיה והחרפת אי השוויון והפילוג החברתי".
"השלטון ובעלי הזיכיון חברו יחדיו לעשות בנכסי הציבור כבשלהם, הראשונים לשם חיזוק אחיזתם בתקשורת והאחרונים לשם הגדלת תועלות כלכליות", קובעת חוות הדעת ביחס להצעת החוק.
ינון מגל (מימין) ובן כספית, שדרנים בתחנת הרדיו האיזורית 103FM (צילום מסך)
הצעת החוק תאפשר הענקת זיכיונות לשידור רדיו ארצי בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי של שר התקשורת, "ללא עריכת מכרז ו/או כל הליך אחר שמטרתו להבטיח חלוקה שוויונית של משאב ציבורי מוגבל" וכך יקדם פגיעה בתקשורת החופשית, בתחרות, בשוויון הזדמנויות ובחופש העיסוק, כשבמקביל הצעת החוק עתידה לחזק גופי תקשורת מטעם השלטון.
"המסקנה המתבקשת היא שקידום הצעת החוק הוא שלב נוסף ברפורמה שמקדם שר התקשורת – חוזק השפעתם של גופי שידור שתכניהם מחמיאים לסדר יומה של הממשלה והרס הרשות הרביעית" טוענים בזולת.
לעמדת זולת, הדרת הרשות השנייה מהתהליך, כמו גם כל גורם מקצועי, כשבמקביל לא נקבע בחוק מנגנון המסדיר מי יהיו התחנות אשר יזכו להרחבת הזיכיון, "משמעה שנדחקו מההליך השיקולים הציבוריים, לרבות היבטים של תחרות, השפעות רגולציה, איכות השידורים, שקיפות, בעלויות צולבות והיבטים טכניים".
מתנה לאלי עזור, צביקה שלום ויצחק מירילשוילי
מהלך חקיקה כזה יקבע את דמותו של הרדיו הישראלי לשנים ארוכות קדימה, מאחר שחלוקת זיכיונות או רישיונות בשוק התקשורת אינה דבר שכיח.
מי שצפויים להיפגע מהצעת החוק הן רשתות הרדיו הציבוריות, היחידות המשדרות כעת בתדרים ארציים, ומי שייהנו ממנה הן קומץ בעלי ההון המחזיקים בתחנות הרדיו האיזוריות שיפתח בפניהם שוק פרסום בשווי עשרות מיליוני שקלים ומוטת השפעה רחבת היקף. לחלק מבעלי ההון הללו זיקה ישירה לליכוד, אחרים מחזיקים בעסקים מוטי רגולציה ובעלי אינטרס ברור לרצות את השלטון.
הנהנה המרכזי מהחוק יהיה טייקון הגז וההימורים אלי עזור, מאילי התקשורת החזקים בישראל. עזור מחזיק בקבוצת ה"פוסט", הכוללת את אתר "וואלה", העיתונים "מעריב" ו"ג'רוסלם פוסט", ערוצי הספורט "צ'רלטון", ותחנות הרדיו האיזורי רדיו 103FM, רדיו צפון ו-99FM.
אלי עזור (מימין) ויצחק מירילשוילי (צילומים: פלאש 90 וצילום מסך)
נהנים מרכזיים אחרים יהיו יצחק מירילשווילי, בנו של האוליגרך מיכאל מירילשווילי והבעלים של ערוץ 14 ושל תחנת הרדיו האיזורית רדיו קול-חי; וצביקה שלום, מהבעלים של תחנת הרדיו הביביסטית גלי-ישראל ושל רדיו דרום. שלום גם מקורב לרב מאזוז, שקרעי הוא מחסידיו.
אם יחוקק החוק, במקום לפתוח את שוק הרדיו הארצי לתחרות, יוכלו בעלי תחנות הרדיו האיזורי לקבל זיכיון לשידור ארצי ללא מכרז ולהעצים עוד יותר את כוחם. לעזור ולמירילשווילי המשאבים הזמינים לביצוע מהלך כזה.
מירילשווילי מקורב לקואליציה הנוכחית בשל האחזקה בערוץ 14, המשדר באופן קבוע תעמולה והסתה בשירות ממשלת נתניהו. עזור מקורב לגורמים באופוזיציה, כמו יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, אולם משלם משכורת גם לאנשי תקשורת המשרתים את הממשלה, כמו ינון מגל.
התירוץ לחקיקה השתנה
בזולת מתארים כיצד מגישי החוק שינו את עילותיו. בהצעת החוק הנוכחית נכתב כי מטרת החוק היא לקדם גיוון רב יותר בשידורי הרדיו בישראל, אולם תזכיר החוק המקורי שהוגש חודשיים אחרי טבח ה-7 באוקטובר השתמש בנימוק אחר - הענקת מענה בטחוני וחברתי במצב בו יידרש הציבור לשהות במקלטים לפרקי זמן ממושכים.
הטיעון הביטחוני משולל היגיון, מאחר שהמענה הנדרש הוא איזורי: אין סיבה שתושבי איזור מסוים השוהים במקלט ירצו בשל המלחמה לשמוע דווקא תחנת רדיו המשדרת באיזור אחר. לכן, נאלצו מנסחי ההצעה להחליף את עילת החוק. מאחר שהסיבה בגינה נחקק חוק היא כמובן מהותית, החלפתו כלאחר יד מעידה על כך שמטרת החקיקה היא אחרת לגמרי.
בזולת מצביעים על כך שגם העילה הנוכחית, גיוון בתקשורת, מופרכת. למעשה, הצעת החוק תפגע בגיוון מאחר שהיא תחסל את הרדיו המקומי. הענקת זכויות שידור כלל-ארציות יביאו גורמים מסחריים המשדרים כרגע ברמה האזורית, לשדר לפלחי אוכלוסייה נרחבים ככל האפשר על מנת למקסם את רווחיהם.
ההצעה תפגע בגיוון באופן נוסף, בכך שתגביר את כוחם של השחקנים הנוכחיים במקום לאפשר לשחקנים חדשים להיכנס. במקום לפתוח את שוק הרדיו הארצי בהליך פתוח ותחרותי, הצעת החוק מעניקה את רישיונות השידור הארצי באופן בלעדי לקומץ תחנות הרדיו האיזוריות הגדולות שכבר פועלות כיום.
עוד מצביעים בזולת על קשיים טכנולוגיים ביישום החוק. שינוי מפת התדרים של רשתות הרדיו בהליך בזק הוא מתכון לכאוס טכנולוגי מהסיבה שבלתי אפשרי להרחיב באופן מיידי את עוצמת השידורים, "בהתעלמה מההיבטים הטכנולוגיים, עולה חשש מהותי שמא במסגרת ההטבות המתוכננות המדינה תרכוש משדרים ותקצה תדרים יקרי ערך לבעלי הרישיונות הקיימים ללא תשלום, מה שמהווה הטבה שערורייתית שאין לה כל הצדקה במציאות".
באופוזיציה מסייעים להפיכה המשטרית
על הצעת החוקה חתומים לצד ח"כ דלל גם חברי כנסת ממפלגות אחרות בקואליציה: אברהם בצלאל מש"ס, ישראל אייכלר מיהדות-התורה, עמית הלוי מהציונות-הדתית, וחברי כנסת נוספים מהליכוד: חוה אתי עטייה, משה סעדה, ניסים ואטורי ואופיר כץ.
בכך אין כל הפתעה אולם מה שכן מפתיע הוא שעל ההצעה, חלק מחקיקת תקשורת שהיא עצמה סניף של חוקי ההפיכה המשטרית, חתומים גם חברי כנסת ממפלגות האופוזיציה: ולדימיר בליאק, רון כץ ומירב בן ארי מיש-עתיד ועודד פורר מישראל-ביתנו.
בהצבעה הטרומית על החוק שהתקיימה ב-3 ביולי 2024 תמכו בחוק 54 חברי כנסת, התנגדו חמישה, נמנעה אחת ושני ח"כים נכחו אך לא הצביעו. בין התומכים בהצעת החוק מטעם האופוזיציה ניתן היה למצוא תשעה ח"כים מיש-עתיד: דבי ביטון, מירב בן ארי, סימון דוידסון, בועז טופורובסקי, ירון לוי, מאיר כהן, עידן רול, רון כץ ונאור שירי ממפלגת יש-עתיד.
בנוסף הצביעו בעד החוק מנסור עבאס, ואליד אלהואשלה, יאסר חוג'יראת, ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין ממפלגת רע"ם. איימן עודה, יוסף עטאונה ואחמד טיבי ממפלגות חד"ש-תע"ל.
חברת הכנסת היחידה שהתנגדה לחוק מיש-עתיד היא ח"כ קארין אלהרר, שאליה הצטרפו ארבעת חברי הכנסת מסיעת העבודה בכנסת.