מיד עם כניסתו לתפקיד שר התקשורת הצהיר ד"ר שלמה קרעי (הליכוד) על כוונתו לחסל את השידור הציבורי בישראל. עד כה, לא היה ברור אם מאחורי ההצהרות, שעליהן חזר שוב ושוב, ישנה גם תוכנית סדורה. במשרד התקשורת, על כל פנים, כלל לא הכירו תוכנית כזו. כעת חושף אתר "העין השביעית" את התוכנית שעל בסיסה מתכוון קרעי לסגור את חטיבת הטלוויזיה בתאגיד השידור הציבורי ולהשתלט על תקציביה.

מדובר במסמך דל, המחזיק ארבעה עמודים בלבד, ללא אסמכתאות או נימוקים, שנראה שהוכן בחופזה וללא כל מומחיות מיוחדת בתחום אסדרת התקשורת. המסמך לא הוכן במשרד התקשורת, ולמעשה מקורו בכלל מחוץ לכנסת: חתום עליו ד"ר יצחק קליין, ראש מחלקת מחקרי מדיניות בפורום קהלת, מכון מחקר אולטרה-שמרני הממומן על-ידי מיליארדרים אמריקאים ופועל להחלשת מוסדות ציבוריים בישראל. הקמפיין הבולט של פורום קהלת, שאומץ על-ידי ממשלת נתניהו, נועד להחליש את מערכת המשפט הישראלית.

בראיונות, השר קרעי טען שהוא מעוניין לחסל את השידור הציבורי כדי להגביר את התחרות בשוק התקשורת ולהוסיף גיוון וקולות. עיון בתוכנית הכתובה מעלה שהיא משרתת תכליות הפוכות מאלה שעליהן הצהיר. היא תכפיף את תקציבי ההפקות ישירות לפוליטיקאים, תאפשר להם לשלוט בתוכן ולנווט את הכסף לגופים שהם חפצים ביקרם. התוכנית תפגע בתחרות על-ידי חיזוק הגופים החזקים בענף, תהפוך את הרייטינג לפרמטר המרכזי למימון יצירה ישראלית ותגביר את כוחם של המפרסמים.

המסמך של ד"ר קליין מבקש לבטל את "כל ההסדרים החוקיים הקיימים לסבסוד יצירה ישראלית" ולהקים "קרן לתמיכה בהפקות ישראליות" שתנוהל על-ידי "אחד ממשרדי הממשלה". המשמעות המיידית היא ביטול ההפרדה בין הממשלה לתוכן המתוקצב מכספי האזרחים. על סמך המסמך שכתב קליין דורש השר קרעי למעשה להכפיף את רוב ההפקות הטלוויזיוניות והקולנועיות בישראל לפיקוח פוליטי.

התוכנית מבקשת לבטל את השיטה הנוכחית של תקצוב ציבורי לסדרות, דוקו וקולנוע עלילתי ולהכפיף אותה לגורמים ממשלתיים. השינוי המוצע יאפשר לפוליטיקאים להזרים תקציבים בסך מאות מיליוני שקלים לגופי תקשורת, שייעשו מחויבים להם. "ההנחה היא כי כל ההסדרים החוקיים הקיימים לסבסוד יצירה ישראלית יבוטלו לטובת המודל המתואר להלן", מובהר במסמך.

שר התקשורת שלמה קרעי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. מליאת הכנסת, נובמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל)

קרעי מציע לבטל את חובות המימון של קרנות הקולנוע הציבוריות ואת חובות ההשקעה בתוכן ישראלי שמוטלות כיום על גופי המדיה הפרטיים. מנסח התוכנית, יצחק קליין מפורום קהלת, מטיל ספק בעצם הצורך לממן יצירה מקורית מכספי משלמי המסים. "אפשר לתהות האם יש עוד הצדקה להתערבות המדינה כדי לעודד הפקות אודיו-ויזואליות ישראליות כאשר השוק האודיו-ויזואלי בעצמו מספק תמריצים לכך", כותב קליין, ומציין כדוגמה את הערוצים המסחריים 12, 13 ו-14, ואת ערוצי הכבלים.

"שלא כמו חברות עסקיות, החייבות להרוויח מכל שעת שידור שהן מפיקות, התאגיד מקבל חבילת תקצוב נדיבה מהמדינה למטרת הפקות אלו, ולא ברור שסכומים אלו מצדיקים את עצמם במונחים של שעות צפייה והנאה של ציבור משלמי המסים. [...] נייר עמדה זה מקבל את ההנחה שישנה דרישה – אם מצד הציבור ואם מצד גורמים אינטרסנטיים קולניים – לעידוד הפקות ישראליות על-ידי המדינה, ומציע מודל חלופי", מוסיף קליין.

ד"ר יצחק קליין, ראש מחלקת מחקרי מדיניות בפורום קהלת (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של ישיבת אור תורה מחניים)

חוץ מהעובדה שהתקציבים יחולקו על-ידי גורם פוליטי, ככל הנראה שר התקשורת, גם הפיקוח על תוכן ההצעות הזוכות יישא נופך פוליטי. קליין מציע לחלק את התקציבים לפי שורה של "חבילות" לפי שפות, נושאים או ז'אנרים, ומציין כי "לשר האמון על ביצוע החוק שמורה הסמכות להגדיר את ייעוד החבילות בתוך המגבלות הללו". לפי ההצעה, "לפחות 10% מהחבילות ישמשו להפקות בתחום הציונות, ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל, ומורשת יהודית". כמו כן נכתב במסמך שהפקות לא יקבלו תקצוב אם יהיו בעלות "תוכן אנטי-ציוני, גזעני או השוללות את אופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". לפי המודל המוצע, גורם פוליטי יהיה זה שיקבע אם הפקה מסוימת עומדת בתנאים הללו.

אחד העקרונות הבסיסיים בתקצוב לפי השיטה המוצעת הוא הטיה לטובת רייטינג, בדגש על הפקות שימשכו מפרסמים. "ראשית, יש ליצור קשר מחייב בין העדפות ציבור הצופים לבין השקעות ביצירות ישראליות, כך שייווצרו יצירות שמאן דהו בציבור באמת רוצה לצפות בהן. רצוי לכלול במודל הרגולטורי תמריץ למפיקים ליצור יצירות שהציבור, או מפרסמים, מוכנים לשלם כדי שיצפו בהן. קשר זה חסר במודל היצירה של תאגיד השידור הציבורי, המקבל את המימון שלו לפי חוק בין אם צופים בו ובין אם לאו", כותב קליין.

אחת ההשלכות המובהקות של יישום ההצעה תהיה עידוד בפועל של הגופים החזקים בשוק התקשורת. לפי ההצעה, הסיכויים לקבל תקצוב ממשלתי יעלו ככל שהמתמודדים יצהירו על כוונתם להביא כסף ממקורות פרטיים. הדוגמה שמוצגת במסמך היא גוף שיצהיר שביכולתו להשקיע 20 מיליון שקל בהפקה מסוימת, ובשל כך יזכה לסבסוד ממשלתי בסך 10 מיליון שקל.

"אמנם המדינה צריכה לקבוע את סוגי היצירה שהיא מעוניינת לעודד, אך הסבסוד ליצירה זאת צריך להגיע לחברות עסקיות שמעוניינות למשוך ציבור צופים גדול ככל האפשר; כך נוצרת תחרות בתחום האיכות", מוסיף קליין. "אם אכן אפשר לתמרץ חברות עסקיות ליצור יצירות ישראליות על מנת להרוויח מהן, פירוש הדבר כי אפשר לדרוש מהם להשקיע אף הם ביצירות אלו – לא בשיטה של חיוב השקעות כסוג של מס, אלא לפי היגיון עסקי.

"דווקא שלטון ימני, עם ערכים ימניים ולב בצד ימין, אמור דבר ראשון להגן על מה שבונה את הישראליות, את החומרים המקומיים האלו, שעליהם גאוותנו"

"פירוש הדבר שאם לדעת המדינה רצוי לעודד יצירה ישראלית בסכום של X מדי שנה, המדינה אינה צריכה להשקיע בעצמה את כל הסכום X; אם היא יכולה בו בזמן לעודד השקעה פרטית ביצירות אלו, והנטל הכלכלי על כיס משלם המסים יכול להסתכם בפחות מ-X". כמו כן מציע קליין לחייב את היוצרים להפריש חלק מהרווחים, ככל שיהיו, לאוצר המדינה.

קביעות אלה של קליין מדגימות את חוסר ההבנה הבסיסי שלו ושל שר התקשורת קרעי בשדה שהם מתיימרים לשנות מן הקצה אל הקצה. הניתוח של קליין, שלפיו התחרות החופשית בתעשייה מתבססת על חתירה ל"איכות", סותרת את המציאות הבסיסית של הטלוויזיה המסחרית בישראל, שמתמקדת בעיקר בתוכניות אולפן וריאליטי, המשלבים מאפיינים של הפקה זולה ופנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר.

בשנים האחרונות, הערוצים המסחריים בישראל זנחו כמעט לחלוטין את היומרה להפיק סדרות עלילתיות והפקות דוקומנטריות מקוריות ואיכותיות. אחת התכליות הבסיסיות של תאגיד השידור הישראלי היא טיפול בכשל השוק המובהק הזה.

ניסיון חובבני

בענף הטלוויזיה והקולנוע התוכנית של קרעי ופורום קהלת נתפסת כאיום ישיר על חופש היצירה, והיא מתווספת להכרזות של השר על כוונתו "להפריט" את התאגיד. בזמן הקצר שעבר מאז הצהיר על כוונותיו הצליח קרעי לאחד נגדו חזית רחבה הכוללת את כלל ארגוני היוצרים בתעשיית התוכן בישראל, עיתונאים ויוצרים מהטלוויזיה המסחרית, ארגון העיתונאים והעיתונאיות, ועדי עיתונאים, מוזיקאים, וחוקרי תקשורת מהאקדמיה.

פרופ' צבי רייך, ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון נחשף לפרטי ההצעה לפני פרסומה. בשיחה עם "העין השביעית" הוא מצביע על פגמיה וקורא לשר לעצור את המהלך. "על הנייר זה יכול להיראות כמו רעיון טוב, אבל רק בעיני מי שלא מבין בתחום הזה של כלכלת מדיה", אומר פרופ' רייך. "זה כמו להכניס נהג סמיטריילר לתוך חנות של שען – כי גם הוא לכאורה 'מבין במכניקה'. אבל זה בכלל לא באותו מישור. זה בוסרי, זה חפוז, זו מדיניות לא מקצועית, לא אחראית, חסרת שיקול דעת.

"זה כמו להכניס נהג סמיטריילר לתוך חנות של שען – כי גם הוא לכאורה 'מבין במכניקה'"

"יש פה ניסיון חובבני להחיל מסגרת חשיבה של שוק על מדיניות של שידורים. מישהו פה לא מבין את האל"ף-בי"ת בתחום. והאל"ף-בי"ת הוא שכלכלת מדיה היא כלכלה ייחודית, עם מוצרים עדינים. אלו מוצרים שקשורים לזהות, לתרבות, מוצרים שלא בהכרח מרוויחים מתחרות. אלו מוצרים שלא מקצועי להתייחס אליהם כאל כל מוצר אחר. ואת זה יגיד לך כל כלכלן שמבין במדיה, אבל אני מדבר על כלכלנים אמיתיים – לא כלכלנים פוליטיים.

"זה כל-כך מסוכן, ודווקא למי שאכפת לו מישראליות. היום יש כזה איום גדול על כל התעשייה הזאת – מבחוץ, מצד מפלצות כמו נטפליקס – שהצורך כרגע הוא רק להגן על המובלעות האלה של יצירה מקומית. דווקא שלטון ימני, עם ערכים ימניים ולב בצד ימין, אמור דבר ראשון להגן על מה שבונה את הישראליות, את החומרים המקומיים האלו, שעליהם גאוותנו.

"הדבר הראשון שהשר צריך לעשות זה לעצור, ולהירגע, לפני שטסים להכניס את הדבר הזה לחוק ההסדרים. קודם כל צריך להבין מה שבור. מה שבור ב'חזרות'? ב'שעת אפס'? ב'טהרן'? ב'מנאייכ'? ב'המפקדת'?".

נתת מטאפורה יפה, של נהג משאית שמגיע לחנות שעונים. אבל במציאות, אם היית רואה אדם שנכנס עם משאית לחנות – לא היית מניח שהוא בא כדי לתקן משהו. היית מבין מיד שהוא בא להרוס.

"כרגע אני נותן לשר קרעי ליהנות מהספק. יכול להיות שהוא חושב שהוא עושה את הדבר הנכון. אבל הוא עושה פה טעות, הוא סומך על המומחים הלא נכונים. אני לא יודע מה המניעים שלו, אבל כמו שאומרים ב'כוזרי', אפילו אם כוונתו רצויה – מעשיו אינם רצויים. סופם של המהלכים האלה לחבל בענף יפהפה שמצליח לפתח פה יצירה מקומית מעולה".

* * *

לעיון במסמך

להורדת הקובץ (PDF, 946KB)