להבחין בין אמת לשקר

"בריטניה נכנסת כעת לסחרור שבסופו היא תהיה מדינה מוסלמית נחשלת", קובע אברי גלעד בטורו שבמוסף "שישבת" של "ישראל היום". לדבריו, "כנופיות של מחבלי נוחבה רעולי פנים ולבושי שחורים מפטרלים ברחובות ומכים אנגלים לבנבנים, השוטרים לא מתערבים, הממשלה נוקטת צעדים חריפים דווקא נגד מי שמעז לבקר את מדיניות הכניעה שלה, ילדים נעצרים כי מחו נגד ההשתלטות המוסלמית על ארצם, ובגדול, האי שקע".

מנין מגיע גלעד למסקנות הללו? רמז אפשרי ניתן בהמשך הטור, שם מתפנה גלעד להמליץ לקוראיו על מנהגים שאימץ לעצמו לאחרונה, מאמבטיות קרח ועד ערוץ הטלגרם של ד"ר גיא בכור. "מכל כלי התקשורת העצמאיים, אני צורך הכי באדיקות את התכנים של ד"ר בכור", כותב גלעד, ומנמק: "תמיד מקורי, אמין, מביא פרשנויות נועזות וצופות פני עתיד ובעל שיעור דיוקים גבוה מאוד".

לפני כחמש שנים צפה ד"ר יובל דרור בלקט מהפינות שהגיש ד"ר בכור בתוכנית הבוקר של גלעד. המסקנה, אותה פרסם מעל עמודי "הארץ", היתה כי "ד"ר גיא בכור, מומחה למזרח התיכון והגרסה המזרחנית של עו"ד יורם שפטל, מגיע לתוכנית הבוקר של ערוץ טלוויזיה מרכזי ובמשך דקות ארוכות מציג תיאוריות קשר אינטר-גלקטיות לצד נתונים שגויים שאותם אף אחד אינו טורח לבדוק, בוודאי לא אברי גלעד, חובב קונספירציות בעצמו, שמתגאה בכך שהוא לא מתכונן יותר מדי, אם בכלל, לראיונות; או המגישות המתחלפות שיושבות לצדו, שרוב הזמן לא יודעות היכן לקבור את עצמן מרוב בושה".

אבל גלעד לא לבד.

"מה שקרה השבוע בבריטניה, הוא קדימון למה שיקרה אם קמלה האריס תנצח", קוראת הכותרת מזרת האימה לטורו של אראל סג"ל, במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". "אין דמוקרטיה בלי חופש דיבור. אין ציוויליזציה מערבית בלי חופש ביטוי", קובע סג"ל בפתח טורו, ומכאן מגיע לאירועים בבריטניה.

"ממשלת הלייבור החליטה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיית המהגרים והאלימות ברחובות היא פשוט להשתיק את האזרחים שמוחים על כך", כותב סג"ל. נשמע חריף, מסוכן ובאמת לא לעניין. מה בדיוק קרה בבריטניה? סג"ל נותן דוגמה: "השבוע שופט אנגלי בפאה שלח אדם למאסר של 20 חודשים, משום שצייץ ברשתות כי הוא לא רוצה לממן בכספי המיסים שלו מהגרים שאונסים ילדות. 'עבירה זו חמורה עד כדי כך, שאין מנוס מעונש מאסר מיידי', הורה".

אוי, זה לא טוב. הערה דוחה של הבריטי, ללא ספק, אבל 20 חודשי מאסר לאדם שביטא את רצונו שלא לממן בכספי המסים שלו מהגרים שאונסים ילדות? לאן הגענו?

מילא לאן הגענו, לאן נגיע. "אנחנו מתקרבים לעולם שבו המחשבה החופשית היא פשע, שבו הספק הוא כפירה, ושבו האמת היא רק מה שהשלטון אומר שהיא", מתריע סג"ל, אביר בשירות האמת. "[...] הרשתות החברתיות, שהיו אמורות להיות כיכר העיר המודרנית, יהפכו בחזון הפרוגרסיבי למשטרת המחשבות החדשה. שיתפת פוסט 'לא ראוי'? הופה, אתה בכלא. עקבת אחרי מישהו 'בעייתי'? אופס, הנה הדלת של תא המעצר".

המעבר מלשון הווה לעתיד מאפשר לסג"ל לצלול ראש אל ממלכת הגוזמות. ממאסר של אדם בגין ביטוי קסנופובי, היישר אל מאסר של אדם בגין החלטתו לעקוב ברשת חברתית אחר מישהו "בעייתי".

אבל סג"ל לא מסתפק בכך. "מה שקורה בבריטניה הוא קדימון למה שיקרה באמריקה אם קמלה האריס תנצח, וגם בישראל אם השמאל-מרכז ינצח. הם צועקים 'דמוקרטיה!', אבל חושבים סטלין". וכאן מגיע סג"ל לנקודה המכרעת: "אנחנו מאבדים את היכולת להתגונן, לחשוב באופן ביקורתי, להבחין בין אמת לשקר. וכל זה בזמן שאנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו יותר מחוברים, יותר מודעים, יותר 'מתקדמים' מאי-פעם".

דווקא הקידמה, הפרוגרס, מתריע סג"ל, פוגעת באבן היסוד של הקיום האנושי: היכולת להבחין במציאות, בהבדל בין אמת לשקר. וכל הטור של סג"ל נשען, כזכור, על אותו שופט בפאה שדן אזרח בריטי ל-20 חודשי מאסר כי צייץ בגנות מימון אנסים שהיגרו ממדינות זרות.

אבל האם ייתכן שהבסיס למבנה הפובליציסטי המפואר שבנה סג"ל אינו בטון יצוק כפי שנדמה מהטון הבטוח שבו הוא כותב? האם אפשר להעלות על הדעת עולם שבו אדם שמתריע מפני איבוד היכולת להבחין בין אמת לשקר מתבסס בעצמו על הטעייה בוטה, שלא לומר שקר מוחלט?

ג'ורדן פרלור, בריטי בן 28, אכן נידון לפני כשבוע ל-20 חודשי מאסר בידי שופט בפאה לבנה, אבל לא משום שהתבטא בגנות תשלום מסים שמממנים מהגרים שאונסים ילדות. הוא אמנם אמר בחקירתו (ולא "צייץ ברשתות" כפי שכתב סג"ל) כי אינו רוצה שכספי המסים שלו יגיעו למהגרים ש"אונסים את הילדים שלנו" ומקבלים קדימות בדיור ציבורי, אבל לא בגין זה הודה והורשע בהסתה לשנאה גזענית.

לתירוץ הקסנופובי של פרלור, שבו התמקד סג"ל, קדמה קריאה מפורשת שלו בפייסבוק: "כל אדם וכלבו צריכים לזיין את הצורה למלון בריטניה". במלון בריטניה שהו באותה עת למעלה מ-200 פליטים ומבקשי מקלט. בימים שלפני כן כבר נזרקו אבנים על חלונותיו. פרלור היה מודע לכך היטב. כשנשאל בתגובות מדוע יש לתקוף את המלון הבהיר פרלור כי יש שם פליטים ומבקשי מקלט ש"באים לכאן ללא ויזת עבודה, ללא מקצוע ורק יושבים ומתבטלים".

זה לא מימוש חופש הדיבור שעומד בבסיס הדמוקרטיה, כפי שטוען סג"ל, זו קריאה ישירה לפשעי שנאה נגד קבוצת אוכלוסייה שלמה בלי להבחין בין פרטיה. הסתה לטרור במלוא מובן הביטוי. זה בדיוק המקום שבו חופש הביטוי צריך לצעוד אחורנית מחמת קדימות הזכות לחיים של חפים מפשע. סג"ל מתריע מפני דיסטופיה סטליניסטית שבה חופש הביטוי מוגבל לעמדת הממשלה הרשמית, אולם מעודד בפועל דיסטופיה פשיסטית שבה המון מוסת מבצע פשעי טרור חסרי הבחנה.

אחרי טבח ה-7.10, מדינת ישראל פעלה במוצהר על פי מדיניות של אפס סובלנות כלפי תמיכה בטרור. אזרחים ישראלים נעצרו, נחקרו, הועמדו לדין ונכלאו על הרבה פחות ממה שהבריטי פרלור כתב. די היה בהבעת הזדהות עם סבל ילדי עזה כדי שתאבד את עבודתך. ובמקביל, כנופיות טרור יהודי מתפרעות בשטחים והרשתות החברתיות מלאות בדברי עידוד ושבח למעשיהם. על כך איש לא נענש. או כמו שסג"ל היה אומר: אכיפה בררנית היא רשע.

טרור יהודי

"טרור יהודי: פורעים הרגו פלסטיני והציתו מכוניות", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". עינב חלבי ואלישע בן קימון מדווחים כי "עשרות מתנחלים, חלקם רעולי פנים, נכנסו לכפר ג'ית שבשומרון, יידו אבנים, השליכו בקבוקי תבערה והציתו רכבים ובתים". רשיד עבד אלקארדר סודה, בן 23, נהרג במתקפת הטרור. אדם אחד נעצר. לפי הדיווח, קדמה לפעולת הטרור של המתנחלים פציעה של מתנחל מיידוי אבנים בידי פלסטינים ו"נבדק אם קיים קשר בין המקרים".

"ידיעות אחרונות" הוא היחיד מבין עיתוני הבוקר שהספיק להכניס ידיעה על האירוע. אבל כפי שלמדנו השבוע, גם אם מתקפת הטרור היתה מתרחשת זמן רב יותר לפני מועד הירידה לדפוס, לא בטוח שכל העיתונים היו מדווחים עליה. ביום שישי שעבר תקפו מתנחלים תושבות רהט שנכנסו בטעות למאחז גבעת רונן בשומרון. ביום ראשון בגיליון המודפס של "ישראל היום" לא היתה על כך אף מילה.

ההתפרעות בשומרון | חסן תושב הכפר ג'ית ל-@nurityohanan: "סביב השעה שבע בערב הגיעו פתאום כמאה אנשים לבושי שחורים עם סכינים, ברזל, דלק, גז פלפל, חלקם גם חמושים. זה לא ילדים, זה משהו שמתכננים יומיים-שלושה" pic.twitter.com/QzkEuGNeCu

— כאן חדשות (@kann_news) August 16, 2024

הבוקר נזכרים כותבי "ישראל היום" להתנער מהתקיפה האלימה של שבוע שעבר. הפרשן המדיני אריאל כהנא כותב נגדה, אבל משיקולים שבינם לבין זכותם של בני אדם לחיות גם אם במקרה לא נולדו יהודים, פעור פער כמעט בלתי ניתן לגישור.

כהנא מזכיר כי "אחד משני החשודים בתקיפת הבנות הבדואיות בשבת שעברה" (אגב, ארבע מבין חמש ה"בנות" היו נשים) הוא תושב גבעת רונן בשם דוד חי חסדאי. אותו חסדאי, מוסיף כהנא, נמצא ברשימת האזרחים הישראלים שעליהם הטילה ארה"ב עיצומים בשל מעורבותם במעשי אלימות בשטחים.

לפי כהנא, "ברגע שעשה מה שהוא חשוד בו, הוא מספק לממשל את כל הצידוקים להמשיך בהענשה החד-צדדית שלו ושל חבריו. כעת לפקידים בוושינגטון אין סיבה לא להמשיך להישען על דיווחי השמאלנים, האנרכיסטים והפרובוקטורים שבאים להתסיס את השטח ביו"ש. במעשה המיוחס לו, סיפק חסדאי ליריביו את הלגיטימציה". וכהנא מסכם: "יהיו רבים בארץ שייענשו בגלל המעשה המופקר של ההתנפלות על הצעירות - שלא לדבר על חומרת המעשה עצמו".

ובאמת, כהנא לא מדבר על חומרת המעשה עצמו.

מי שכן מעז לעשות זאת ב"ישראל היום" הוא בעל הטור נדב העצני, שטוען כי "לתקוף נשים ערביות מרהט שנכנסו בטעות ליישוב, הוא מעשה הלקוח מהרפרטואר הרצחני והמתועב של האויבים שלנו". לדבריו, "מדובר בקומץ פושעים, שספק אם הם מונים עשרות, המספקים תחמושת למעגל אויבינו, מרמאללה דרך האג ועד וושינגטון. במו ידיהם הם מבססים את עלילות הדם בדבר אלימות המתנחלים. פושעי גבעת רונן וקומץ דומיהם מכתימים את האנשים הטובים ביותר שיש לנו בהתיישבות".

כפי שניתן לראות, גם בעיני העצני הבעיה אינה (רק) הפשע אלא השלכותיו על מלחמת ה"הסברה" הישראלית. העצני מטיל ספק אם יש "עשרות" פושעים כאלה, אך אתמול, כך לפי הדיווחים המקוונים, השתתפו בפשיטה על ג'ית כ-150 טרוריסטים מההתנחלויות באזור.

רע'דה אל-ג'עאר ואביה עדנאן, תושבי רהט בנגב, מספרים על הלינץ' שביצעו מתנחלים ממאחז "גבעת רונן" ב-4 נשים וילדה בת 3 מרהט, שבטעות נכנסו לשם: "סימנו לי ללכת בדרך שהייתה ללא מוצא. כוונו רובה לראש של הילדה שלי אילאף, וזעקו תבכי כי אתן הולכות למות. התפללנו, כי חשבנו שלא נחזור הביתה". pic.twitter.com/eXfaqKXnKX

— Yasser Okbi (@OkbiYasser) August 10, 2024

במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מראיין ישי אלמקייס את אל"מ שמעון סיסו, מח"ט שומרון היוצא.

"יש ירידה במספרים של פשיעה לאומנית נגד ערבים, אבל עכשיו כל אירוע הוא 'בצבע' – האירועים אלימים ומסוכנים יותר", הוא אומר. "אם פעם היו זריקות אבנים על ערבים, היום יורדים עם נשק, יורים, שורפים בתים. זה נהיה מסוכן יותר. בנוסף, אם בעבר אפשר היה לומר שהפשיעה הלאומנית נעשית כמענה לטרור העממי הערבי, כי הייתה הלימה ביניהם, היום כמעט אין טרור עממי ויש הרבה פשיעה לאומנית, וזה חריג מאוד. היא אלימה ואגרסיבית יותר, ומגיעה משום מקום. אירועי חווארה קבעו רף מסוים, ואז התגובה לרצח של בנימין אחימאיר ז"ל העלתה אותו עוד קצת, והיום בכל אירוע מגיעים מאות, עם הרבה רוח גבית".

אלמקייס שואל את אל"מ סיסו למה כוונתו בביטוי "רוח גבית". המח"ט היוצא משיב: "שאף אחד לא מגנה אותם, לא עוצר את זה. בגלל זה לא הופתעתי שזה יצא מגבולות איו"ש לשדה-תימן ולבית ליד. זה מתחיל להתרבות כי הם מרגישים את הרוח הזאת".

שדה-תימן

שער מוסף "הארץ" מוביל את הקוראים לכתבה מאת שי פוגלמן, שמביא עדויות מפי חיילים ששירתו במתקן המעצר שהוקם במחנה שדה-תימן.

חייל מילואים המכונה ת', בן 37 מהצפון, סיפר לו כך: "הייתי שם 20 יום. המקום היה מחולק אז לארבע מכלאות ובכל אחת היו שני האנגרים. באחת המכלאות היה גם האנגר קטן נוסף, בשביל קטינים. בסך הכל היו אז תשעה האנגרים ובכל אחד מהם היו בין 50 ל–100 עצורים, חוץ מזה של הקטינים, שבו היו אולי בין עשרה לעשרים.

"בכל מכלאה לכולם היה אותו הבגד, בצבע כחול, וכיסוי עיניים בצבע כתום/צהוב כזה. היו להם כפכפים ולכל אחד מזרן יוגה, רק דק יותר, שאסור לו לזוז מהגבולות שלו. ביום אסור לשכב. בלילה אסור לשבת. אסור לעמוד בכלל בלי אישור. ואסור להם לדבר. רוב הזמן הם יושבים אזוקים ועם כיסויי עיניים. בעצם לא רוב, כל הזמן הם ככה, ביום ובלילה.

"[...] מי שעבר על ההנחיות, התלחש או הזיז את כיסוי העיניים היה מקבל עונש. העונש הכי קל זה לעמוד. השלב הבא זה לעמוד עם ידיים מורמות. השלב הבא זה שמוציאים אותם מהמתקן ונותנים להם משהו כמו ארבע-חמש מכות עם אלה. איפשהו בפלג גוף עליון, לא בפנים.

"[...] האלימות היותר קיצונית היתה בחיפושים. החיפוש זה באמת היה משהו מאוד, מאוד... הרבה יותר אלים. בגדול, זה נעשה על ידי כוח 100. בהתחלה לא היה ברור לנו אם זה משהו רשמי או שאלה סתם אנשים שקוראים לעצמם כוח 100 ויש להם תג כזה שהם הדביקו בעצמם על המדים. אחר כך זה נהיה יותר ממוסד. הם מילואימניקים, אבל יש עליהם את כל הוואסח שרץ עכשיו בצבא, כאילו מלא פוזה. יש להם מדים טאקטיים והם מסתובבים עם מסכות סקי, ציוד מיוחד, והיתה גם איזו חשאיות. אמרו שהם חבר'ה יוצאי יחידות מיוחדות, שאמורים לטפל בהתפרעויות רציניות. אז הם עושים את החיפושים האלה, פעם או פעמיים בשבוע בכל מכלאה. כשהם היו באים לחיפוש, הגיעו איתם למתחם עוד מלא אנשים וקצינים. אני לא יודע בדיוק מה היה התפקיד שלהם. הם היו עומדים שם, ודי צופים.

"בחיפוש בא צוות כזה של כוח 100, כעשרה לוחמים, משכיבים את כל העצירים על הבטן, עם ידיים מאחורי הראש. בחיפוש הראשון שראיתי, אחרי שכולם נשכבו, הוציאו כל פעם חמישה אנשים מהמכלאה, לפי איזשהו סדר. הוציאו אותם באלימות, העמידו אותם בחוץ, על הגדר, עם הפנים לגדר, ועשו עליהם חיפוש. בדרך כלל הם שלפו אחד מהם, אני לא יודע אם זה היה אקראי או לא, וזרקו אותו לרצפה. חיפשו עליו ברצפה וגם הרביצו לו קצת. זה היה נראה כמו תירוץ לזרוע שם אימה. זה לא היה חיפוש רגיל. זה היה משהו מאוד אלים, בטח לאלה שזרקו לרצפה, שממש קיבלו מכות. ככה עשו חמישייה-חמישייה, עד שחיפשו על כולם והחזירו פנימה.

"והיה עוד משהו. הם לקחו משהו כמו עשרה אנשים, מתוך כל המכלאה. הם באו עם רשימות והם ידעו מי האנשים האלה. אותם הם לקחו הצדה ולהם ממש הרביצו. אני יודע שהרשימה הזאת הוכנה על ידי המ"צ ולא מודיעין או שב"כ. כלומר, זה לא היה כדי להוציא מהם מודיעין. הם באו עם רשימת שמות ופוצצו אותם במכות. וזה היה מכות ברמה ש... אני חושב שכל פעם נשברו שם שיניים, נשברו עצמות. כי זה היה ממש מכות חזקות.

"[...] היו שם אנשים שראיתי ברשימות של המשטרה הצבאית. נגיד היה אחד שהיה מעורב ב–7 באוקטובר, אז הוציאו אותו כל פעם ונתנו לו מכות. [...] בגלל החיפושים, אני חושב שהרגליים שלו נשברו. אז כל פעם שהיה צריך, נגיד, להיעמד בספירה הוא לא יכול היה לעמוד. אז זה היה תירוץ להוציא אותו, לתת לו עוד מכות.

"[...] אחד הדברים שהיו הכי קשים בשבילי זה לאו דווקא המכות, אלא זה שהם היו אזוקים כל הזמן, בלי יכולת לראות או לזוז. זה העינוי הכי קשה שיש. כשדיברנו לפעמים בין החבר'ה, אז היו אנשים שבשיחות איתם עלתה פתאום המילה עינוי. ואז אמרנו שזה עינוי. אבל לא מתעסקים בזה, מיד עוברים נושא".

עזה

"משרד הבריאות בעזה, שבשליטת חמאס: יותר מ-40 אלף הרוגים ברצועה מתחילת המלחמה", נכתב בכותרת ידיעה ב"הארץ", מאת ג'קי חורי. לפי נתוני חמאס, רוב ההרוגים הם נשים (11 אלף) וילדים (16.5 אלף). אלפים עדיין מוגדרים נעדרים. עוד נמסר ממשרד הבריאות העזתי כי 17 אלף ילדים הפכו ליתומים ולחייהם של כ-3,500 ילדים נשקפת סכנה בשל היעדר מזון ותרופות.

תגובת דובר צה"ל לידיעה של חורי מדגישה כי נתוני משרד הבריאות החמאסי אינם מהימנים ואינם כוללים הבחנה בין מחבלים ואזרחים. נתניהו, בראיון רווי שקרים שהעניק למגזין "טיים", טען כי חלוקת ההרוגים בעזה היא פחות או יותר אזרח אחד על כל מחבל. דובר צה"ל דניאל הגרי טען ביום חמישי האחרון שצה"ל חיסל עד כה 17 אלף מחבלים, אבל לא נקב במספר האזרחים שלפי הערכת צה"ל נהרגו. בהנחה שנתניהו והגרי מדייקים, עד כה נהרגו בעזה, על פי הגרסה הישראלית הרשמית והמצמצמת, 17 אלף אזרחים, קרוב לאחוז מאוכלוסיית הרצועה.

לצד המספרים הגדולים, חורי מספק גם שלושה סיפורים פרטיים קטנים. "בסוף השבוע באו בני משפחות של הרוגים בתקיפת בית הספר 'אלתעבין' לבית החולים אל-אהלי אל-מעמדאני שבעיר עזה כדי לזהות את גופות יקיריהם, בהם ילדים שהוגדרו נעדרים. המראות והעדויות של הקרובים היו קשים: אחד האבות אחז בשקית במשקל 16 ק"ג, וסיפר כי נאמר לו שעליו לקבור אותה משום שרוב השרידים של בנו הושמו בתוכה. לאב אחר ניתנו שתי שקיות קטנות שהכילו חלקים מגופת בנו, אך לא היה אפשר לזהותם. מנהל בית החולים, ד"ר פדל נעים, תיאר כיצד באחת הפעמים נחרד לגלות שרידי אדם בין רגליו של נער שנפצע קשה מאוד. 'חשבנו שראינו הכל, אך אלו מראות שגם אחרי עשרה חודשי לחימה אנחנו מתקשים להתמודד איתם', העיד".

לצד הידיעה נדפסת כתבה מאת שירין פלאח סעב תחת הכותרת "'תקברו אותי שלמה': צעירים ברצועת עזה מקליטים צוואות בהמתנה למותם". ניר חסון פרסם השבוע ב"הארץ" ממצאי בדיקה ולפיה "בחינה של מספר ההרוגים ברצועה מגלה שזו אחת המלחמות העקובות ביותר מדם מאז תחילת המאה, בעיקר אם בוחנים את קצב התמותה ואת שיעור המתים מכלל הציבור".

בעיתונים שאינם "הארץ" אין סיפורים פרטיים, אין בדיקות מקיפות עם מסקנות מחרידות ואין אפילו שורה תחתונה של מספר כמו 40 אלף הרוגים מקרב אוכלוסייה של כשני מיליון, מתוכם כמחצית אזרחים.

בעיתונים של ד"ר מרים אדלסון, "ישראל היום" ו"מקור ראשון", אין הבוקר ידיעה על המתרחש בעזה.

ב"מעריב" מדווחים אבי אשכנזי ובר שפר כי צה"ל ממשיך לחשוף קטעי מנהרות באזור רפיח. לפי הדיווח, "ביממות האחרונות חיסלו לוחמי חטיבת הנח"ל כ-20 מחבלים בהיתקלויות פנים אל פנים". בידיעה מוזכר גם כי גורמים אמריקאים אמרו ל"ניו יורק טיימס" שישראל "השיגה את כל מה שהיא יכולה מבחינה צבאית בעזה" וכי חיסלה כבר כ-14 אלף פעילי חמאס. ועוד בידיעה: עדכון בדבר טענת חמאס כי אחד החטופים בעזה נרצח בידי השומר שלו ואזכור לביקורו של הרמטכ"ל הרצי הלוי בלשכת הגיוס בתל השומר. נעדר מהדיווח ב"מעריב": ציון הדרך העגום של עזה - 40 אלף הרוגים, מתוכם כ-20 אלף אזרחים.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה שמזכירה את "המצב ההומניטרי ברצועת עזה", אולם המוקד בה הוא הרצון של ראש הממשלה נתניהו להקים ועדת חקירה ממשלתית, ולא ממלכתית, שתחקור את המצב הקשה ברצועה. מותם של עשרות אלפים ברצועה לא מוזכר, הצפיפות והמחלות שפוגעים באלו ששרדו את המתקפה הישראלית הם רק קולב לתלות בו את המאבק בעד ונגד ביבי, שכרגיל מנסה לחמוק מאחריות. ממסגור הידיעה ניתן להבין כי עצם הקמת הוועדה, ממשלתית או ממלכתית, כלל לא נועדה למנוע משבר הומניטרי בעזה בהווה או בעתיד, אלא רק למנוע מבית הדין הבינלאומי בהאג להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון. המספר 40 אלף הרוגים לא נרמז אפילו.

זרים המבקרים בישראל עשויים להתפלא כיצד תושבי המדינה אדישים לסבל הנוראי שנגרם לאוכלוסייה בעזה. אפשר לתת הסברים בדבר קהילה פוסט-טראומטית שנאבקת על קיומה, אך המציאות פשוטה בהרבה. הישראלים שאינם קוראים "הארץ", כלומר רוב הישראלים, לא צריכים אפילו להדחיק את האסון שנעשה בשמם ברצועה. הם פשוט לא מודעים לו. בתקשורת שהם נחשפים אליה לא מדווחים על כך. לא סיפור אנושי קטן, לא מחקר מקיף עם מסקנות מזעזעות, ואפילו לא מספר בלתי נתפס כמו הרג 2% מהאוכלוסיה העזתית בתוך פחות משנה, כמחצית מהם אזרחים.

גם בתקשורת המצנזרת את עצמה לדעת, כמו תקשורת בזמן מלחמה, הרג המוני של עשרות אלפי אזרחים אמור להיות אירוע שלא ניתן להשתיקו. אך עשרות שנים של כיבוש צבאי בשטחי הגדה המערבית הכינו היטב את הישראלים ואת התקשורת הישראלית למשימה - התעלמות גמורה מהנעשה מצדו השני של המתרס.

מנגנון יצירת הבורות נוסה ושופשף ותוקן לאורך דורות, כך שכשהתגלגל לפתחו אירוע מזעזע כמו השמדת מרבית תשתיות החיים האזרחיים בעזה כל שהיה צריך הוא להדק מעט את הברגים בשוליים.

למרבה הצער, בועה הרמטית של בערות מקלה על ההתמודדות עם רגשות לא נעימים, אך אינה מובילה את האדם לקבלת החלטות מושכלת.

חדשות מהשנה

"קל להבין מדוע נהפך 'חדשות מלפני שנה' ללהיט בקרב מתנגדי הממשלה", כותבת יוענה גונן ב"הארץ" על חשבון הטוויטר המצמרר. "כל פוסט שם נראה כמו חומר לוועדת חקירה עתידית, הוכחה בזמן-אמת לאופן שבו נתניהו ושותפיו דירדרו את ישראל לתהום בעיניים פקוחות, כשהם מציבים את טובתם האישית מעל לטובת המדינה ומתעלמים במזיד מכל האזהרות, הזעקות והמשיכות בדש המעיל.

"עם זאת, ההתמקדות בכותרות העבר היא גם דרך נוחה להתעלם מהאחריות של כולנו לחדשות ההווה ולעולם העתיד", ממשיכה גונן, "הקריאה ב'חדשות מלפני שנה' לא רק אכזרית, היא גם מנחמת, כי היא מאפשרת בריחה למציאות שבה המרכז והשמאל מתבטאים כמו מתנגדי משטר נועזים, ולא כמשתפי פעולה עם הרג המוני.

רה"מ נתניהו, השוהה בחופשה בצפון, פרסם סרטון שבו הוא ורעייתו שרה מעודדים את הציבור לטייל ברחבי הארץ: "אני לא רואה את החיים דרך משקפיים ורודים, אבל המצב הרבה יותר טוב" pic.twitter.com/HnsXI3tTyb

— חדשות מלפני שנה (@Milifney) August 15, 2024

"[...] קל לבקר את נתניהו והימין על עיוורונם ועל אטימותם, אבל בימים אלה כמעט כל הישראלים, מכל גוני הקשת הפוליטית, מתעלמים ממה שעלול להיות ה'חדשות מלפני שנה' של השנה הבאה.

"איך ייראה הזלזול הבוטה בנתוני ההרוגים מעזה, אם ימותו עוד עשרות אלפים, איך יישמע הלעג הילדותי ל'ווקיסטים כחולי שיער', אם ישראל תהיה מוחרמת ומבודדת, כמה נוכל להמשיך לרחוץ בניקיון כפינו על רקע תמונות של עזה ההרוסה, ומה תהיה הדמות העתידית של חברה, שכמעט כולם בה אטמו את לבם ואת אוזניהם כשהידיעות האלה היו עדיין 'עכשיו', ולא 'לפני שנה'?".

חדשות של עוד פחות משנה

בפתח השבועון החינמי "בשבע" מתפרסמת מה שנחזית לכתבה מערכתית על ההכנות לחידוש ההתנחלות בעזה. הטקסט בלתי חתום, ולאור ניסיון העבר עם "בשבע" אפשר כי מדובר בפרסום סמוי, אך אין לכך כל גילוי. מכל מקום בטקסט עצמו מדווחים על "ערב בסימן התיישבות יהודית מעשית בחבל עזה ביוזמת גרעיני ההתיישבות ותנועת נחלה".

שר התקשורת שלמה קרעי מצוטט כמי שאמר באירוע: "לא מתעסקים עם עם ישראל". דניאלה וייס מצוטטת כמי שאמרה "כולם יודעים שהעזתיים לא יכולים להישאר שם. את הרוצחים אנחנו הולכים לחסל. ואת מי שמכונים 'הבלתי מעורבים' יהיו חייבים לאפשר לעולם לקלוט אותם". וייס קוראת ליישב "את כל חבל עזה" ומעריכה ש"בתוך פחות משנה תקום התיישבות ראשונה".

מודל בני מוריס

"גישה נכונה שלנו לא צריכה לבטא חשש [ממלחמה] אלא להפך - להקרין ששון אלי קרב", כותב עמנואל שילה, עורך השבועון החינמי "בשבע", בטורו שבפתח העיתון. בניגוד למה שניתן להבין משורה זו, שילה לא קורא להעמיד פני ששים אלי קרב כדי למנוע את הקרב. "המטרה שלנו לא צריכה להיות להרתיע מפני מלחמה", הוא מבהיר בהמשך, "אלא לצאת למלחמה". מיד בהמשך הוא קורא לתקוף בלבנון ואיראן.

הכותרות הראשיות

"קטאר דיווחה לאיראנים: יש התקדמות - שקלו אם לתקוף כעת", נכתב בכותרת "ידיעות אחרונות" של ארנון (נוני) מוזס.

"מנופי הלחץ של הימין הקיצוני, ארה"ב והציר האיראני נפגשים בדוחה", נכתב בכותרת "הארץ" של עמוס שוקן.

"במעמד צד אחד: המתווכות לוחצות לסיום המלחמה", נכתב בכותרת "מקור ראשון" של ד"ר מרים אדלסון. "מחפשים גמישות בתוך הקווים האדומים", נכתב בכותרת "ישראל היום", אף הוא בבעלות אדלסון.

"נתניהו החליט לפטר את גלנט; זה לא אם, אלא מתי", נכתב בכותרת "מעריב" של אלי עזור.

ובינתיים, בעיתונות הפלסטינית

עיתונים פלסטינים 16.8.24|
♦️אלקודס- הנשיא: נלך לעזה, נשיא והנהגה
♦️אלאיאם- 50 שהידים.. מתעמקת התקיפה על זייתון וחאן יונס
♦️אלחיאת- בתקווה לפגישה #صحف #القدس #الأيام #الحياة #فلسطين#يوم_البادية pic.twitter.com/wQXF3MUBUh

— Yasser Okbi (@OkbiYasser) August 16, 2024

המועמד המועדף

במוסף "ישראל השבוע" מתפרסם פרופיל ביקורתי של מועמד המפלגה הדמוקרטית לתפקיד סגן הנשיא. "כך הפך טים וולץ למועמד המועדף על קיצוני המפלגה הדמוקרטית", לשון הכותרת בגרסה המקוונת של הכתבה, מאת ליאל ליבוביץ.

"לטים וולץ יש רקורד מפואר של חקיקה פרוגרסיבית ואמפתיה גלויה לארגונים מוסלמיים קיצוניים", נכתב בכותרת המשנה. "אם הצמד האריס-וולץ יגיע לבית הלבן, בירושלים יכולים לצפות לממשל אנטי-ישראלי על-מלא, ויהודי ארה"ב יכולים לבנות על סגן נשיא עם היסטוריה ארוכה של ידידות עם הגרועים שבשונאיהם".

כמובן שאין בכתבת הפרופיל כל אזכור לקשרים ההדוקים בין המו"לית אדלסון למפלגה הרפובליקאית ולמועמד המתחרה, דונלד טראמפ. השבוע דווח כי טראמפ ייפגש עם אדלסון, שהבטיחה לתרום פעם נוספת לקמפיין שלו מאה מיליון דולר. הפגישה באה על רקע מתיחות ביחסיהם, אחרי שעוזרת של טראמפ שיגרה לאדלסון בשמו הודעות זועמות בהן האשים אותה כי בעמותה דרכה היא מממנת את הקמפיין שלו מועסקים רפובליקאים שלא הוכיחו את נאמנותם העיוורת לטראמפ.

הלילה, שעון ישראל, אכן התרחשה הפגישה כשאדלסון הגיעה לאירוע שקיים הנשיא לשעבר במועדון הגולף שלו בניו-ג'רזי. במהלך נאום שנשא טראמפ הוא נזכר ביום שבו העניק לאדלסון את מדליית החירות הנשיאותית, וכרגיל אצל הבופון המסוכן, פלט תוך כדי כך שטויות מטונפות: מדליית החירות הנשיאותית, טען, "טובה יותר" מאות הכבוד הגבוה ביותר שניתן לחיילים, "מדליית הכבוד", וזאת משום שמי שמקבל את "מדליית הכבוד" הוא בדרך כלל חייל "במצב מאוד קשה כי נורה כל כך הרבה פעמים או שהם מתים".

Trump: When we gave her the Presidential Medal of Freedom… It’s the equivalent of the Congressional Medal of Honor— it’s actually much better because everyone who gets the Congressional Medal, they’re soldiers. They’re either in very bad shape because they’ve been hit so many… pic.twitter.com/a766KxAC2e

— Acyn (@Acyn) August 16, 2024

שילוב חרדים

ב"מוסף כלכליסט" מראיינים יובל שדה ושלמה טייטלבאום את ח"כ יעקב אשר, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה.

"גם אם אני עולה יותר, אני תושב כאן. גם אם מישהו נכה, חס וחלילה, הוא עולה למדינה יותר. לא נוותר לעולם על אמונתנו ועל החינוך שלנו, גם אם לא יהיה לנו מה לאכול", אומר להם ח"כ אשר. "אני לא מקריב רק אותך אלא מקריב גם את עצמי. כשאדם הולך לרופא הוא בודק מי הרופא הכי טוב, אבל כשהוא עולה למטוס הוא לא בודק מי הטייס. אתה יודע מה ההבדל? הטייס איתי במטוס. לקחנו על עצמנו מין הסתגפות מסוימת כי זו חלק מהאמונה שלנו. למה? מה אכפת לכם למה? כי אנחנו דפוקים. אנחנו חלק מהמדינה הזאת וככה אנחנו. לא טוב? תשבטו אותנו אחרת".

המראיינים מציינים בפניו כי כבר כעת חסרים לצבא חיילים ותוהים "מה יהיה בטווח הארוך?".

התשובה: "אני מקווה שהמשיח יגיע קודם".

לכל שאלה תשובה

"מי אתה 'אבו עלי אקספרס'?", תוהה כותרת כתבת מגזין שהכין איתי אילנאי למוסף "שישבת" של "ישראל היום".

"האדם שמחזיק כ-420 אלף עוקבים בטלגרם נותר חידה", נכתב בכותרת המשנה והכתבה עצמה נפתחת בציטוט "חשיפת זהותי מסכנת אותי בסביבה שאני חי בה. אני נפגש מדי יום עם אוכלוסייה פלשתינית בירושלים המזרחית, בגדה המערבית ובתוך הקו הירוק, אבל אין להם מושג שאני – זה אני. אם הם יידעו את הזהות שלי, אם הם יגלו מי האדם שעומד מולם, זה יסכן אותי".

"אתם עומדים לקרוא ראיון קצת שונה", פותח וכותב אילנאי לקוראיו, "ראיון אנונימי, או ליתר דיוק, ראיון עם אלטר-אגו. מושא הכתבה הזו לא ייחשף בשמו האמיתי או בכל פרט אישי אחר, ויזדהה אך ורק בתור הפרסונה האינטרנטית שלו. סביר להניח שגם אתם שמעתם על הפרסונה הזו. קוראים לה 'אבו עלי אקספרס'".

אילנאי מתאר את היכולת המופלאה של אותו "אבו עלי אקספרס" מסתורי ואנונימי לאתר מודיעין גלוי שאפילו חיל המודיעין הרשמי של הצבא לא מכיר. "גורמים שעימם שוחחנו מאששים את ההנחה הזו ומספרים שאפילו הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, מתייחס לפעמים לפרסומים של אבו עלי בטלגרם", כותב אילנאי, "'כבר יצא לי לשמוע כמה פעמים, בהערכות מצב, את הרצי אומר 'קראתי את זה אצל אבו עלי'', אומר אדם שנוכח בדיונים הרגישים ביותר בצה"ל".

אולם לדברי אילנאי, "למרות מעמדו והיוקרה שצבר בחוגים מסוימים, מפעיל הערוץ 'אבו עלי אקספרס' מעולם לא נחשף באופן אישי. הוא נותר חידה. פרטים אישיים שלו, ובהם שמו הפרטי, מסתובבים אמנם ברשת, אבל הוא עצמו מעולם לא הודה שהם נכונים. [...] גם יחידי הסגולה שידעו מי האדם שעומד מאחורי הערוץ 'אבו עלי אקספרס', סירבו בתוקף לפזר את הערפל סביב זהותו. 'אחי, הוא מעדיף להישאר מתחת לרדאר', הסביר אחד מהם. האתגר רק גרם לנו לשנס מותניים. ככל שהתקדמנו הצלחנו לברר לא מעט פרטים מעניינים וחדשים על אבו עלי. ואז הוא התקשר".

בום.

אבל לא "בום" כי הרגע נחת על ספת קוראי העיתונים ראיון נדיר עם אדם מסתורי שנותר עד היום בצללים. "בום" כי הבלון שניפח אילנאי מתפוצץ.

מי אתה "אבו עלי אקספרס"? על השאלה הזו השיב כבר לפני שנתיים יניב קובוביץ ב"הארץ": מדובר בגלעד כהן, קצין זוטר לשעבר מיחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שלפי קובוביץ גם נשכר על ידי צה"ל כיועץ להלוי בנושאי "מלחמת תודעה". כן, אותו הלוי שאילנאי מביא ציטוט מפי אלמוני "שנוכח בדיונים הרגישים ביותר בצה"ל", לפיו הוא נשמע אומר: "קראתי את זה אצל אבו עלי".

כך שלא רק פרטים אישיים שלו ובהם שמו הפרטי מסתובבים ברשת, אלא גם שם המשפחה שלו ומידע על שירותו הצבאי. ולמען האמת לא "מסתובבים ברשת" אלא פורסמו ב"הארץ". ולא רק יחידי סגולה יודעים מי האדם שעומד מאחורי הערוץ אלא כל מי שקרא את הכתבה של קובוביץ או יטרח לגגל את כינויו של האלמוני לכאורה.

אמנזיה

"נתניהו הוא אדם בלתי עליב כמעט ולא מפטר גדול", כותב עמית סגל בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "שרון פיטר בחמש שנותיו את שרי ש"ס שהצביעו נגד התקציב, את אביגדור ליברמן ובני אלון כדי להשיג רוב להתנתקות ואת עוזי לנדאו כשהצביע נגדה. הרקורד של נתניהו צנוע בהרבה: איציק מרדכי במילניום שעבר ודני דנון במילניום הזה".

מוזר. הנה הזיכרון הפנומנלי של סגל לפרטי הטריוויה השוליים ביותר מתולדות הפוליטיקה הישראלית שוב כושל. גם אם מתעלמים מהחלטת נתניהו בשנת 2019 לפטר את שר החינוך נפתלי בנט ואת שרת המשפטים איילת שקד (שכן הפיטורים אירעו בנסיבות חריגות אחרי שהשניים נותרו חברים בממשלה לפי הסכמים קואליציוניים של כנסת שהתפזרה, ולא הצליחו להיבחר מחדש בבחירות שנערכו), איך אפשר לשכוח את החלטת נתניהו משלהי 2014 לפטר את שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים ציפי לבני ולקרוא לפיזור הכנסת?

לימים יטען נתניהו כי עשה זאת משום שלפיד ולבני, יחד עם חברי קואליציה אחרים, שיתפו פעולה עם האופוזיציה והעבירו בקריאה טרומית את הצעת החוק שכונתה "חוק ישראל היום", הצעת חוק שיזם ועודד וקידם ארנון (נוני) מוזס, מו"ל העיתון שבו עמית סגל כותב שנתניהו פיטר רק את איציק מרדכי ודני דנון. סגל עצמו בוודאי מודע לכך שנתניהו פיטר את לפיד ולבני, שכן הוא עצמו דיווח על כך.

ענייני תקשורת

בשער "הפלס" מודיע העיתון לקוראיו כי מחיר המנוי החודשי יעלה. "מלבד ההתייקרות של עלויות הייצור", נכתב בהודעה, "היתה גם הצטברות של גורמים שפגעו בהכנסות הקבועות. נציין כדוגמה את כמות המודעות הממשלתיות שפחתו באופן ניכר, וכן את ההחלטה הממשלתית לבטל לחלוטין את חובת הפרסום בעתונות של 'בתי הדין הרבנים' שגדעה הכנסה חודשית קבועה, ועוד".

בעיתון מציינים כי "מאז הקמתו ועד עתה, מעולם לא כיסה מחיר המנוי את עלויות הפקת העתון", אולם כעת גם הסבסוד אין בו די, ועל כן מחיר המנוי החודשי יעלה ל-240 שקלים.