מסמך שנחשף במסגרת משפט המו"לים מעניק הצצה ראשונה לדיון שקיימה ועדת השרים לענייני חקיקה על "חוק 'ישראל היום'" – ההצעה שעומדת במרכז שיחות השוחד של נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", וראש הממשלה בנימין נתניהו. הצעת החוק הוגשה ב-2014 והיתה האחרונה בסדרה של הצעות שנועדו לפגוע בעיתון שהקימו שלדון ומרים אדלסון, שתִפקד כשופר של נתניהו, ריסק את שוק המודעות ועקב חלוקתו החינמית גם שבר את המונופול ארוך השנים של "ידיעות אחרונות".

מוזס והעורך דאז, רון ירון, היו מעורבים בגיבוש וקידום יוזמת החקיקה, שהוגשה על-ידי קבוצת ח"כים שבראשה עמד איתן כבל. סיוע נוסף סיפקה ציפי לבני, שרת המשפטים ויו"רית ועדת השרים לענייני חקיקה. לבני דאגה שהוועדה לא תפגע בסיכויי ההצעה, וגם חילקה למשתתפים חוות דעת שגובשה למען "ידיעות אחרונות". חוות הדעת נחשפה באתר "העין השביעית", וכעת נחשף גם תוכן הדיון בוועדה, שמתנהלת בחשאיות, ללא שקיפות וללא נוכחות עיתונאית.

"חוק 'ישראל היום'" הגיע לוועדת השרים ב-2 בנובמבר 2014, עשרה ימים לפני ההצבעה במליאה. בהמשך, כשבמשטרה החלו לחקור את החשדות הפליליים סביב קידום ההצעה, הקלטת הדיון נמסרה לחוקרים. היא תומללה על-ידי רפ"ק גיל ראכלין, שהעיד במשפט בחודש שעבר.

ההחלטה שעמדה על הפרק נועדה להעניק לחברי הקואליציה חופש הצבעה על החוק – החלטה חריגה במקרה שבו חלק ניכר מהקואליציה מתנגד לתוכן ההצעה, כפי שהסביר לאחרונה בעדותו איל ינון, שכיהן אז כיועץ המשפטי של הכנסת. מי שהובילה את הדיון היתה ציפי לבני. מולה התבלטו שני מתנגדים: השרה לימור לבנת והשר יובל שטייניץ, מבקר ותיק וחריף של "ידיעות אחרונות".

"הצעת החוק הזאת, שיהיה ברור לכולם, יוצרת תקדים מאוד-מאוד-מאוד מסוכן", התריע שטייניץ בפני חברי הוועדה. "הממשלה והכנסת, או הכנסת באישור או לפחות באדישות הממשלה, הולכים כאן, וברור מה פרקטית ההצעה הזאת עושה – לחסל גוף תקשורת".

יובל שטייניץ, מאי 2015 (צילום: מארק ישראל סלם)

לבני העירה בתגובה שהצעת החוק לא מבקשת לסגור את "ישראל היום", אלא רק לחייב את בעליו, האדלסונים, לגבות עליו תשלום. "זו פעם ראשונה שאני שומעת שאומרים למישהו 'אם תיקח עוד כסף' זה מחסל", אמרה.

שטייניץ לא קיבל את ההסבר: "זה תקדים מאוד מסוכן, ואני אומר לכם – אם פעם אחת זה קורה, זה גם יכול לקרות הלאה. שאנחנו כממשלה וכפרלמנט יום אחד נחליט שאנחנו לא מרוצים מגוף תקשורת אחר".

"נגיד ערוץ 1", העיר משתתף שלא זוהה בשמו בתמליל.

"לחסל היום את 'ישראל היום' זה אומר שמחר, מטעמים כאלה או אחרים, אם מישהו יחליט לחסל את 'הארץ' או גוף תקשורתי אחר – זה לגמרי לא יהיה בלתי אפשרי", המשיך שטייניץ. "למרות שלי יש המון השגות על הקו של 'הארץ', במי הוא תומך ולמי הוא מתנגד, הייתי אומר 'לא' – אני לא רוצה לחיות במדינה שבה אפשר על-ידי הפרלמנט לסגור את עיתון 'הארץ'.

"אני לא רוצה בכלל ליצור תקדים כזה. [...] עקרונית היינו צריכים להגיד: אין מקום לזה אצלנו – אצלנו לא סוגרים לא את 'מעריב', לא את 'הארץ', לא את 'ישראל היום' ולא את 'ידיעות', אנחנו לא סוגרים עיתונים בהחלטות של פרלמנט".

בהמשך, שטייניץ גם מתח ביקורת על משתתפי הדיון, שרובם נמנעו מלהתבטא בנוגע לתוכן ההצעה: "כל אחד חושש פה להביע דעות, כי הרי העיתונים הללו גם אחר-כך יכולים לפרגן לכל אחד מאיתנו או לא".

שטייניץ טען שהוא יודע שכל השרים חושבים כמוהו, ושאם החוק היה נתפר למידותיו של כלי תקשורת אחר – אפילו כזה שמזוהה עם השוליים הקיצוניים של השיח הישראלי – הם היו מתנגדים לו. אבל במקרה הזה, האשים, יש "אינטרסים פנים-תקשורתיים" שמשנים את התמונה. שטייניץ לא הזכיר את השם המפורש "מוזס", אבל ברור שאליו התכוון.

לימור לבנת בכנסת, ינואר 2014 (צילום: פלאש 90)

"אתם לא מבינים מה אנחנו משחקים כאן, זה מסוכן לאושיות הדמוקרטיה", אמר שטייניץ. "דווקא האנשים שבאים פה ממפלגות יותר מרכז ומפלגות יותר ליברליות נותנים יד לדבר כזה. אחר-כך אתם תמשיכו להציג את עצמכם כמגיני הדמוקרטיה".

שטייניץ לא נקב בשמות הסיעות, אך התכוון מן הסתם ליש-עתיד של יאיר לפיד, מקורבו של מוזס ובעבר בעל טור בכיר ב"ידיעות אחרונות", ו"התנועה" של לבני, שקיבלה מהעיתון סיקור מפרגן במיוחד. לא ברור אם התכוון גם לסיעת ישראל-ביתנו של אביגדור ליברמן, מקורב נוסף של מוזס. בהצבעה במליאה, שלוש הסיעות תמכו בהצעה כמעט פה אחד.

ציפי לבני ניסתה לצנן את הביקורת. "העיתון לא הולך להיסגר לצערי גם אחרי החוק", אמרה, והסגירה שאף שאישור החוק לא בהכרח היה מוביל לסגירת "ישראל היום" – בעיניה, סגירת החינמון היא בכל זאת התוצאה המיטבית.

לימור לבנת, שרת התקשורת לשעבר, הצביעה על עיוות סביב הטענה שהחוק נועד לשקם את התחרות בשוק העיתונות. לבנת ציינה שבמשך שנים ארוכות "ידיעות אחרונות" היה מונופול. בשיאו, העיתון של מוזס רשם שיעורי חשיפה של למעלה מ-70% – נתון חסר תקדים במושגים מערביים. "ההכרזה על 'ידיעות אחרונות' כמונופול הופסקה רק לאחר מעשה, על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, רק לאחר ש'ישראל היום' נכנס לשוק", אמרה.

לבנת התייחסה גם לטענה שהעלתה משתתפת בלתי מזוהה בדיון, שלפיה אם יימשך המצב הנוכחי, שבו אין הגבלות על חינמונים, "ישראל היום" יהפוך למונופול. "החשש מפני מונופול הוא הפוך בתכלית – היה מונופול לאורך שנים רבות מאוד", אמרה.

"החוק הזה יחזיר אותו", הצטרף שטייניץ. ואכן, לפי חוות הדעת שגובשה עבור מוזס והוצגה בוועדת השרים, העיתון "ידיעות אחרונות" צפוי להגיע לרווחיות רק במצב שבו ישוב להיות מונופול.

מרים אדלסון ובעלה המנוח שלדון, מייסדי "ישראל היום". ירושלים, מאי 2008 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

לבנת הזהירה שהחוק יפגע בחופש הביטוי וחופש העיסוק, יצאה נגד המהות הפרסונלית שלו – ולאחר מכן התייחסה גם לעמדה האישית של ציפי לבני. "אני לא שמעתי אותך אתמול, ציפי, ב'פגוש את העיתונות', אבל קראתי ציטוט מהדברים שאמרת, שניים-שלושה ציטוטים מהדברים שאמרת, שזה 'פמפלט' וזה לכן צריך להיחשב כחלק מהתעמולה או משהו בסגנון הזה".

"זו תעמולת בחירות בצורה של עיתון, אני אקצר לך את תמצית הדברים", הגיבה לבני.

"בדיוק, תעמולת בחירות בצורה של עיתון", המשיכה לבנת. "הבנתי שפנית למבקר המדינה, שלא ראה לנכון לתת לך סעד בנקודה הזאת – ואם כך, את מנסה בדרכים אחרות. [...] זה בוודאי לא יכול להיות נימוק לחקיקה, משום שכדי שיהיה נימוק מספיק טוב כדי לפעול בניגוד לחוקי יסוד, כפי שנאמר כאן קודם, לפעול באופן כל-כך בוטה, כפי שהיטיב לתאר יובל, ואני לא אחזור על הדברים – לא מספיק לתת כותרת. [...] זה בסדר בתור תעמולת בחירות, שלך, אבל זה לא יכול לבוא כאיזושהי הצדקה לפגיעה בחוקי יסוד".

לבני לא הגיבה לעקיצה של לבנת. "הצעת החוק הזו לא סוגרת עיתון", אמרה שרת המשפטים. "כשצריך לסדר שוק – הרגולטור מתערב, ולעתים הוא מתערב גם במחירים. אני מאוד בעד פלורליזם, אנחנו נמצאים לקראת מצב הפוך שבו העובדה שיש חינמון עם כיס עמוק של מישהו שמממן אותו לצרכים שהם – בואו גם לא ניתמם סביב השולחן הזה – לצרכים פוליטיים מסוימים, זה בוודאי יכול להביא לזה שזה יהיה הקול היחיד שיישמע. ובעיני זו סכנה לדמוקרטיה, לא פחות".

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם איתן כבל, יוזם חוק "ישראל היום". מליאת הכנסת, מאי 2015 (צילום: הדס פרוש)

רוב חברי הוועדה הסכימו עם ציפי לבני, והצביעו בעד מתן חופש הצבעה על "חוק 'ישראל היום'". במליאה, ההצעה אושרה בקריאה טרומית ברוב גדול של 43 תומכים מול 23 מתנגדים. מעט לאחר מכן פיטר נתניהו את השרים לפיד ולבני, הכנסת פוזרה והבחירות הוקדמו. כעבור שנים אחדות אישר נתניהו את ההערכה שפורסמה כאן בזמן אמת, שלפיה זו היתה אחת הסיבות לפירוק הממשלה.

חקירת "תיק 2000" העלתה שלכל אורך הדרך קיים נתניהו מגעים סודיים עם מוזס, ובמסגרתם אמר לו שהוא מוכן לקדם עבורו פתרון שיוביל להחלשת "ישראל היום". לפי כתב האישום שהוגש נגדם, נתניהו ביקש בתמורה שמוזס יורה לכלי התקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות" לסקר אותו באופן חיובי, וכך לשפר את סיכוייו בבחירות. מוזס, שהבטיח לנתניהו להשאיר אותו בשלטון "כמה זמן שירצה", עומד לדין על הצעת שוחד. נתניהו מואשם בהפרת אמונים.

השרה לשעבר ציפי לבני, שסייעה למוזס ולהצעת החוק שלו לדלג מעל המשוכה של ועדת השרים לענייני חקיקה, צפויה לעלות לדוכן העדים בשבועות הקרובים.

* * *

לעיון בתמליל כפי שהועלה על הכתב בידי החוקר רפ"ק גיל ראכלין

להורדת הקובץ (PDF, 3.67MB)