אילן שילוח, בעבר מהפרסומאים הבכירים בישראל וכיום בעל הון שמתפרנס מהשקעות, הגיע לאולם משפט המו"לים בהפסקת הצהריים. הוא בא לבד, וכשצולם החצין את מבוכתו וסובב את פניו. מעט לאחר מכן קלט אותו עו"ד עמית חדד, סנגורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וקשר איתו שיחת חולין מחויכת.

קצת אחר-כך, כששילוח שוב נעשה נבוך עקב נוכחות המצלמה, חדד ניגש אליו, נכנס אל תוך הפריים, הניח עליו יד והתחבק איתו מול העדשה. המסר היה ברור: חדד אמנם עומד לחקור את שילוח, עד תביעה ומבקר חריף של נתניהו, אבל אין לו שום דבר אישי נגדו – להפך.

התביעה זימנה את שילוח להעיד על מה שראה ושמע לפני עשר ועשרים שנה, בשני מועדים שבהם שקל להשקיע בערוץ 10. נסיון הרכישה הרלבנטי לכתב האישום חפף את מערכת הבחירות של שנת 2015. בשנים שקדמו לכך, חברת החדשות של ערוץ 10 החזיקה מערכת לוחמנית יחסית, שהתבלטה בפרסום תחקירים על ראש הממשלה, בני משפחתו ומערכות היחסים שלהם עם בעלי הון זרים.

אבל אתרע מזלו של הערוץ והוא לא הצליח מבחינה מסחרית. הוא סחב חובות מהעבר, התקשה להרוויח, לא עמד במחויבויות התוכן שלו – ורוב בעלי המניות שלו לא רצו או יכלו להשקיע את הכסף הדרוש כדי לשנות זאת. ואם לא די בכך, תקופת הזיכיון שלו בדיוק עמדה להסתיים. נתניהו זיהה הזדמנות, וניסה לסגור את הערוץ – ניסיון אחד מתוך שרשרת של התנכלויות.

בזמן אמת נתניהו הכחיש את התערבותו, אך כשהנושא עלה בחקירת המשטרה, שנים אחר-כך, הוא הודה בפני החוקרים: "רציתי לסגור את הערוץ". בסוף 2014, על רקע המשבר הכלכלי של ערוץ 10, אילן שילוח גיבש קבוצה של משקיעים שתכסה את חובות העבר, תשקיע כסף ותקבל רישיון שידורים קבוע – כזה שיעניק לערוץ אופק רחב והגנה משודרגת מפני נסיונות ההתערבות של הדרג הפוליטי.

ראש ממשלת ישראל ונאשם מס' 1 במשפט המו"לים, בנימין נתניהו, החודש במליאת הכנסת (צילום: יונתן זינדל)

שניים משלושת בעלי המניות פתחו לו את הדלת. "כשהיה ברור שהערוץ צריך משאבים כדי לעבור לרישיון, נסגר איתי הסכם חתום על-ידי יוסי מימן, נציג של רון לאודר, וערוץ 10, שבו אני רוכש את הערוץ יחד עם קבוצת משקיעים, אחרי דיו-דיליג'נס [בדיקת נאותות] של שלושה חודשים", העיד שילוח אתמול (30.1) בבית-המשפט המחוזי בירושלים. בעל המניות היחיד שלא היה צד להסכם הוא ארנון מילצ'ן, מקורבו של נתניהו ודמות מרכזית ב"תיק 1000", שחדל להזרים כסף לערוץ.

"לפי ההצעה שלכם, כמה כסף היו אמורים לקבל בעלי המניות?", שאל עו"ד אלון גילדין מפרקליטות המדינה, שניהל את החקירה הראשית.

"בעלי המניות היו אמורים לקבל אפס. כל הכסף אמור היה להיות מושקע בערוץ, בתשלום החובות לרשות השנייה וחובות עבר, וכסף לעתיד – כדי לתת ערבויות אישיות ליכולת של הערוץ לעמוד בהתחייבויות החדשות", השיב שילוח. "נתניהו וגם מילצ'ן – מסיבות לא ברורות – ניסו לסגור את הערוץ בסוף דצמבר, ואז היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, התערב וטען שבגלל שזו תקופת בחירות, ונתניהו היה שר אוצר, ושר תקשורת וראש ממשלה – המועד האחרון לקבלת הרישיון יידחה לסוף 2015. וזה אִפשר את הדיו-דיליג'נס.

"התחלתי בבדיקה, ואז הופיעה קבוצת RGE עם לן בלווטניק, שרצתה גם לרכוש, ניהלה איזשהו משא-ומתן קטן ונסוגה מהעסקה. אני המשכתי בבדיקות. תוך כדי הבדיקות, משרד התקשורת בראשות נתניהו התחיל להעלות דרישות כספיות תמוהות בלשון המעטה – ביקשו 17 מיליון שקל על חובות שלא היו, ו-4 מיליון שקל על המספר 10 [אפיק השידורים], כשהרישיון כלל בכלל מעבר למספר אחר.

שקופית שהועלתה בערוץ 10 בליל 28 בדצמבר 2014, אחרי שהפסיק את שידוריו, בדרישה כי ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו ימצא פתרון למשבר החובות של הערוץ

"אני לא ויתרתי, והמשכתי בבדיקה, ואז לקראת סוף מרץ, במפתיע, RGE ובלווטניק חתמו על הסכם עם בעלי ערוץ 10. בהסכם הזה בעלי המניות של ערוץ 10 – מימן, מילצ'ן ולאודר – היו אמורים לקבל כסף, והפלא ופלא, אחרי שההסכם שלהם נחתם, הדרישות של משרד התקשורת ירדו. במקום 17 מיליון שקל, רק ארבע-חמש, והדרישה לשלם על מספר הערוץ ירדה".

האוליגרך לן בלווטניק הוא כיום בעל השליטה בערוץ 13, גוף השידורים שנוצר אחרי שערוץ 10 התמזג עם חברת רשת. שילוח לא נשאל מה הוא יודע על אחורי הקלעים של המהלך המפתיע שבסופו נכנס בלווטניק לתמונה ודחק אותו החוצה. בתמלילי החקירה של נתניהו, ראש הממשלה אומר בגלוי שהוא זה שגייס את בלווטניק, ואף אמר לו מראש שמדובר ב"משימה לאומית" ושבלווטניק לא צפוי להרוויח כסף מהערוץ.

לן בלווטניק (צילום מסך)

ההסכם שנחתם עם שילוח, כאמור, לא ייעד למילצ'ן תמורה כלשהי עבור מניותיו. החוקרים חשדו שנתניהו משך בחוטים כדי שיבוא רוכש עם עסקה טובה יותר, שתשאיר את מילצ'ן עם כמה מיליוני שקלים ביד. נתניהו שלל את התיאוריה הזאת: "הערוץ נמכר [לבלווטניק] משום שאדון אה... איך קוראים לו? אילן שילוח, הוא אולטרה שמאל, והוא בא לקנות את הערוץ הזה. ואני רואה את הסכנה, שערוץ 10 כמה שהוא רע יהיה עוד יותר, משום שהוא ילך עוד שמאלה. [...] ואז פניתי לבלווטניק".

"הפנייה לבלווטניק היתה מאמץ לסכל את שילוח?", שאל כורש בר-נור, ראש יאח"ה דאז ואחד מחוקריו של ראש הממשלה. "בוודאי", השיב נתניהו. "אני אמרתי לו: 'בוא תיכנס, תשנה את הערוץ הזה, כי הוא ערוץ נורא'", הוסיף בחקירה אחרת.

הרושם שנוצר הוא שההשתלטות של בלווטניק על ערוץ 10 היא חלק מהדפוס הקבוע של נתניהו, שבמסגרתו הוא מנסה לגייס בעלי הון ידידותיים כדי שישתלטו על גופי תקשורת שתפס כ"עוינים" מבחינתו ("ידיעות אחרונות", "וואלה", ערוץ 2) או יקימו גופי תקשורת חדשים שישרתו אותו ("ישראל היום", ערוץ 14, מיזם בסגנון פוקס-ניוז). ובכל זאת, בניגוד למקרים אחרים, הקשר עם בלווטניק נותר מחוץ לכתב האישום.

"היית מאוד עוין כלפי נתניהו"

למרות החיוכים והחיבוק לפני תחילת העדות, החקירה הנגדית שהוביל עו"ד עמית חדד התאפיינה בניסיון לתאר את שילוח כשמאלן עוין שהצדיק את היחס החשדני של נתניהו. "אילן שילוח – אתה דמות צבעונית, נכון? אתה פעיל מאוד בטוויטר, עם דעות נחרצות בהרבה נושאים", אמר הסנגור בפתיחה.

"אני מניח שיש הרבה אזרחים כאלה", השיב שילוח.

"לא בטוח שיש הרבה בווליום שלך", החזיר עו"ד חדד, וציין שבתקופת החקירות שילוח היה "מאוד פעיל" מבחינה ציבורית והצמיד "שמות חיבה" ליועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, שנתפס כמי שמעכב וממסמס את ההליכים. "רצית מאוד שיגישו כתב אישום וישימו את ראש הממשלה מאחורי סורג ובריח", אמר הסנגור.

"חשבתי שיש עובדות פליליות שבגינן צריך להעמיד אותו למשפט", השיב שילוח.

"זה מה שאמרת?", תהה הסנגור.

"אולי במילים יותר מעניינות", אמר שילוח. "אל תהיה עכשיו עמית סגל, שלוקח כל פעם ציוצים מהעבר".

"אל"ף, זו מחמאה", מיהר להשיב הסנגור, "ובי"ת, בינתיים לא לקחתי ציוצים מהעבר. תאשר לי שכבר בפברואר 2017 יש לך עמדה עוינת מאוד כלפי ראש הממשלה, ובמשך הרבה מאוד שנים".

"אני יכול לאשר שאני לא במחנה הפוליטי שלו. המילה 'עוינת'...".

הפגנה נגד ראש הממשלה נתניהו בפתח-תקווה ב-2017, סמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט (צילום: תומר נויברג)

עו"ד חדד בכל זאת שלף ציוץ, אחד מכמה שהציג במהלך הדיון: "קראת לו 'האחים המוסלמים' ב-2011. היית כל-כך נחמד לפני שהתחיל הדיון, שאני מרגיש לא בנוח. אבל אתה היית מאוד עוין כלפי ראש הממשלה".

שילוח שמר על איפוק: "עמדותי הפוליטיות שונות משלו".

"מנוגדות", חידד עו"ד חדד.

"מנוגדות", אישר שילוח.

"ועל רקע הניגוד הפוליטי אתה מתנגש בו – ואתה עושה את זה בצורה מאוד פומבית, לפעמים ארסית, נוקבת", לחץ הסנגור.

"לא הייתי משתמש במילים האלה", השיב שילוח, ואז עצר: "למה דעותי הפוליטיות כאזרח רלבנטיות? אני חושב שבית-המשפט צריך לברר עובדות, לא דעות".

"לפעמים, בחקירה, העובדות משתנות אל מול הדעות", השיב עו"ד חדד.

הסנגור ניסה לגרום לשילוח לחזור בו מסיפור שחלק עם חוקרי "תיק 1000": "לא היה ברור לי למה מילצ'ן לא פועל להציל את הערוץ", אמר שילוח לחוקרים. "בדיעבד סופר לי על-ידי ליאו מלמוד ויוסי ורשבסקי (נציגו של מימן בדירקטוריון ומנכ"ל ערוץ 10, בהתאמה; א"ב) שיש הסכם של מילצ'ן עם רופרט מרדוק שעניינו מתן הלוואה של כ-6 מיליון דולר למילצ'ן, שניתנת להמרה למניות ערוץ 10.

"בהסכם קיים תנאי שאם מרדוק רוצה הוא יכול לבקש את ההלוואה חזרה. כמו כן הוסיפו שיש רק מקרה אחד שמילצ'ן לא מחזיר את ההלוואה – והוא שהערוץ נסגר. הסעיף הזה יכול להסביר מדוע לא חתם מילצ'ן על הסכם הרכישה שלי בסוף 2014 ופעל ביחד עם ביבי לסגירת הערוץ".

ציוץ של אילן שילוח מדצמבר 2014 שהוקרא במהלך החקירה הנגדית (צילומי מסך)

אתמול באולם שילוח לא חזר בו מהתיאור, אך שב והדגיש ששמע זאת מאנשי ערוץ 10 ולא ראה את המסמכים במו עיניו. עו"ד חדד אמר לו שמילצ'ן ממילא פרע את ההלוואה שקיבל ממרדוק – מאנשי התקשורת החזקים בעולם, ששמו עלה בהקשר של "תיק 2000" כמועמד לרכישת "ידיעות אחרונות" כחלק ממהלך שנועד להפוך את קבוצת התקשורת של נוני מוזס לידידותית יותר כלפי נתניהו.

חלק אחר מהחקירה הנגדית שהוביל עו"ד חדד נועד לשכנע את בית-המשפט שנפילת יוזמת הרכישה של שילוח – וההשתלטות של בלווטניק על ערוץ 10 – נבעו ממניעים כלכליים בלבד. הסנגור ציין שבלווטניק הציע יותר כסף משילוח, כולל כסף שייכנס לכיסיהם של בעלי המניות, והוסיף שמילצ'ן התנגד ליוזמת הרכישה של שילוח משום שנחתמה מאחורי גבו, בלי לבקש את אישורו.

שילוח השיב שהובהר לו שמילצ'ן לא מעורב יותר בערוץ, ושבמקרה הצורך ניתן יהיה לכפות עליו את המכירה באמצעים משפטיים. הוא אישר שההצעה של RGE היתה גבוהה יותר, אבל רמז שנסיבות העלאתה מעוררות תהיות. "מישהו רצה להחזיר אותם לעסקה", טען שילוח. "אם אתה חושב שמר מילצ'ן, בשביל 10 מיליון שקל, היה מחזיר את בלווטניק לערוץ אחרי שלושה חודשים שהוא לא היה מעורב שם...".

"אין לי מושג", אמר הסנגור.

"תחשוב", אמר שילוח, אך לא פירט.

השופטים מייבשים את הסנגור

שילוח הכיר את מילצ'ן ולאודר – שניהם מקורבים של נתניהו – מהסיבוב הקודם שבו שקל להיכנס לערוץ, בסוף 2004. לערוץ 10 עדיין לא מלאו שלוש שנים, אך כבר אז הוא היה שרוי במשבר כלכלי. שילוח, מילצ'ן ולאודר רצו לרכוש את מניותיו, אך בתנאי שיינתנו לערוץ הקלות רגולטוריות שיהפכו את ההשקעה לכדאית.

שילוח סיפר בבית-המשפט שההיכרות של מילצ'ן עם נתניהו, שכיהן אז כשר האוצר, פתחה להם את הדלת: מילצ'ן נפגש עם נתניהו, ולאחר מכן התקיימה שיחת ועידה שבה נתניהו הפנה את המשקיעים לבעלי תפקידים במשרד האוצר שיסייעו להם בקידום היוזמה. "בסופו של דבר ניתנו הקלות של כמה מיליוני שקלים", אמר שילוח, "אבל זה לא התכנס לכדי רווח בתוכנית העסקית שהכנתי, ואז הודעתי למילצ'ן ולאודר שאני לא משקיע ויצאתי מהאירוע". מילצ'ן ולאודר נכנסו לערוץ ונותרו בו כבעלי מניות עוד כעשור.

עו"ד חדד דרש מבית-המשפט למנוע את הדיון באירועים הללו, אך נדחה. השופטים, שלכל אורך המשפט נוהגים בסנגורים בכפפות של משי, הפגינו הפעם אגרסיביות. רק יממה קודם לכן הודיע עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של נתניהו ב"תיק 4000", על פרישתו מהתיק והעברתו למשרד של עו"ד חדד. עבור נתניהו, המשמעות היא לא רק אובדן הפרקליט המנוסה, אלא גם ירידה במפלס הסלחנות של השופטים – שמדי פעם נוטים להחמיר עם עו"ד חדד, התוקפני מבין סנגוריו של ראש הממשלה.

העד אילן שילוח, אתמול בפתח עדותו במשפט המו"לים. מימינו: עורכי-הדין אלון גילדין וטפת מויאל-רוטשילד מצוות התביעה (צילום: איתמר ב"ז)

תקרית שאירעה אתמול בסוף הדיון ממחישה זאת. עו"ד חדד ביקש לחקור את שילוח על התכתבות שלו עם אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה" לשעבר ומהעדים המרכזיים ב"תיק 4000". ב-2013, על רקע פרשת הרפז, שילוח חשף בתצהיר שהוא זה שעומד מאחורי מודעה מכפישה שנודעה כ"מודעת הפוטש בקריה". שילוח ביקש מישועה להבליט את הדיווח של "וואלה" בנושא, ואגב כך התלונן על תוכן הכתבה. מדובר באפיק שולי במסכת הבחישות של ישועה, שתואר מפיו כשהעיד במשפט.

"אתה פנית למר אילן ישועה, מנכ"ל 'וואלה', בבקשה שהידיעה על התצהיר תהיה בכותרת הראשית", הטיח עו"ד חדד בשילוח. "נכון? לא זוכר? זה נשמע לך לא הגיוני?".

"לא זוכר", השיב שילוח, אף שהפנייה מתועדת במסרונים שהוגשו לבית-המשפט.

השופטים, שעוד קודם לכן הסתייגו מקו החקירה הזה, ביקשו מעו"ד חדד לנטוש אותו. "לאן זה מוביל אותנו?", שאלה רבקה פרידמן-פלדמן, ראש ההרכב. עו"ד חדד השיב: "אנחנו רוצים להראות מעורבות בסיפור של שינוי כותרת – דברים שהם חשובים מאוד לתיקים שלנו".

"זה 'תיק 4000'", העיר השופט עודד שחם. השופטת פרידמן-פלדמן הצטרפה: "אני לא חושבת שאדוני יכול לחקור פה על 'תיק 4000' כשלא יושבים פה הפרקליטים שמטפלים בו".

שופטי משפט המו"לים, מימין לשמאל: עודד שחם, ראש ההרכב רבקה פרידמן-פלדמן ומשה בר-עם (צילומים: אתר הרשות השופטת)

עו"ד חדד ניסה לטעון שהסוגיה קשורה גם ל"תיק 2000", פרשת שיחות השוחד של נתניהו ומוזס. ובעצם, אמר, זה קשור גם ל"תיק 1000", שלצד טובות ההנאה כולל גם היבטים תקשורתיים. השופטים פִקפקו בכך. "תמיד אומרים לנו שזה תיק אחד", התלונן עו"ד חדד, ואז הציע: "נעשה הפסקה, ותביאו את הצוות של 'תיק 4000'".

"אדוני יודע שאם הוא הכין חקירה שרלבנטית ל'תיק 4000' הוא היה צריך להודיע מראש", העירה השופטת פרידמן-פלדמן.

"גברתי, מבחינתי זה רלבנטי ל'תיק 2000'", התעקש עו"ד חדד. "יש טענות ב'תיק 2000' שקשורות לסיקור, לכתבה שיצאה, שנכנסה, אני רוצה להראות – הרי מציגים את הדברים כאיזושהי אנומליה".

"עורכות הדין של 'תיק 2000' (הסנגוריות של מוזס; א"ב) יודעות שאדוני מפנה לעד שאלות על 'תיק 2000'?", הקשתה השופטת, וביקשה מעו"ד חדד להצביע על סעיף האישום הספציפי שעליו הוא מדבר.

חדד ושותפו לצוות, עו"ד ישראל וולנרמן, החלו לעיין בכתב האישום תוך כדי ויכוח עם השופטים. אחרי זמן מה נשמעה דפיקה רכה על שולחן השופטים. השופטים שחם ופרידמן-פלדמן חזרו על הבקשה: מהו הסעיף הרלבנטי?

"שנייה", אמר עו"ד חדד, ואז הכריז שבעצם לא מדובר בסעיף אחד. "כבודכם, כל האישום השלישי – כל מעשה הפרת האמונים. האישום השני, סליחה". בשלב הזה הצטרף השופט בר-עם לעמיתיו וציין שבתחילת הדיון אמר עו"ד חדד שכל העדות של שילוח נראית לו מיותרת. עו"ד חדד לא ויתר, ושוב שינה את תשובתו: "אני רוצה לשאול את זה על 'תיק 4000'. רק על 'תיק 4000'!".

"אדוני לא ישאל על 'תיק 4000'", חרצה השופטת פרידמן-פלדמן, וציינה שאם הוא מתעקש – שיגיש בקשה כתובה. עו"ד חדד ניסה להתווכח, אבל השופטים שוב הפסיקו אותו וביקשו ממנו להתקדם. כשנמנע מכך, חתכה אותו השופטת פרידמן-פלדמן: "אני מבינה שסיימנו?".

"לא, לא", השיב עו"ד חדד, ושוב ניסה את מזלו: "כבודכם, אני רוצה שתי שאלות בהקשר הזה, בהמשך לכך שהעד אמר שלא פנה לאילן ישועה. אני רוצה לבחון את המהימנות של העד".

שילוח מיהר לתקן אותו: "אמרתי שאני לא זוכר שפניתי".

"אז כן פנית?", שאל עו"ד חדד במהירות. השופטת פרידמן-פלדמן עצרה אותו. "אל תענה לשאלה", אמרה לעד, והבהירה לעו"ד חדד שאם אין לו שאלות בנושאים נוספים – הדיון יסתיים.

"אלו שאלות ביחס למהימנות של העד שלנו כאן", התעקש עו"ד חדד.

"אנחנו לא מאשרים, עו"ד חדד", אמרה השופטת.

"טוב", אמר עו"ד חדד באכזבה גלויה, ומיד התעשת וביקש לדעת מה עומד מאחורי החלטת השופטים. "זה עניין צדדי, מר חדד", אמר לו השופט שחם, והשופטת פרידמן-פלדמן הצטרפה: "לא מתווכחים עם החלטות".

"אני לא מתווכח", התגונן עו"ד חדד.

"זה מה שאתה עושה", פסקה השופטת.

עו"ד חדד לא ויתר. הוא הכריז שזו נקודה חשובה, וניסה לנסח מחדש את השאלה: "אילן, אתה פונה לאנשי תקשורת כדי לטפל בידיעות?...".

"עו"ד חדד, סיימנו את הדיון", שבה וחתכה אותו השופטת. "אדוני עושה עכשיו מה שהחלטנו לא לאפשר. אנחנו סיימנו את הדיון". מיד לאחר מכן הודתה השופטת לשילוח על עדותו, ושלושת השופטים קמו ויצאו מהאולם.

כשראש הממשלה רוצה להתפנק

החלק הראשון של הדיון שהתקיים אתמול הוקדש לעדותו של אייל חיימובסקי, מנהל לשכת ראש הממשלה בשנים 2012–2014. חיימובסקי, שמכהן כיום כמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים, נחשף לקשר האישי של נתניהו עם המיליארדר ארנון מילצ'ן ולהרגלי עישון הסיגרים שלו. על פניו, נראה שעדותו לא תרמה במידה ניכרת לתביעה או להגנה.

הסוגיה המרכזית שעלתה בעדותו היא נסיונותיו של נתניהו לשכנע את הממשל האמריקאי להאריך את תוקף הוויזה של מילצ'ן, שבאותה עת המטיר על ראש הממשלה מתנות בשווי מאות אלפי שקלים – סיגרים קובניים, ארגזי שמפניה, תכשיטים ובגדים יקרים. מילצ'ן היה גם האיש שחיבר בין נתניהו למיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר, שותפו במסכת טובות ההנאה.

חיימובסקי סיפר שמתוקף תפקידו הוא היה האיש שניהל את לוח הזמנים של נתניהו, תיווך בין שלל גורמים בתוך משרד ראש הממשלה ומחוצה לו ודאג ש"התזמורת הזו תנגן בצורה טובה" – כפי שהגדיר זאת במענה לשאלה שהציגה לו עו"ד טפת מויאל-רוטשילד מצוות התביעה.

הוא סיפר שנתניהו נהג לעשן סיגרים באופן קבוע, כמעט יומיומי, ושמעת לעת נהג לשלוח אותו ועובדי לשכה אחרים לרכוש לו סיגרים בחנויות בתל-אביב ובירושלים. "לאווירה של עישון הסיגר היתה נוכחות פעילה בלשכה, זה לא משהו שהוא זר לנו. לא יודע אם זה היה כל יום, אבל היה סיגר על בסיס יומי בלשכה", אמר.

אייל חיימובסקי, מנהל לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו לשעבר, אתמול בפתח עדותו במשפט המו"לים (צילום: איתמר ב"ז)

חיימובסקי גם נהג לשוחח עם אנשים שהתקשרו ללשכה בזמן שנתניהו היה עסוק. אחד מהם היה מילצ'ן. חיימובסקי זכר כמה שיחות שקיים עם מילצ'ן ועם העוזרת האישית שלו, הדס קליין, ואמר שרובן עסקו בסוגיית הוויזה.

אף שמרכז חייו של מילצ'ן היה ארצות-הברית, הוא לא היה אזרח או תושב קבע שם והחזיק בוויזת תייר, ככל הנראה כדי לצמצם ככל האפשר את חבות המס שלו. בסוף 2013 שודר בתוכנית התחקירים "עובדה" ראיון עמו שבו נחשף טפח מתרומתו לפרויקט הגרעין הישראלי. זמן לא רב לאחר מכן, כשניגש לחדש את הוויזה, נענה בסירוב. מילצ'ן הסיק שהסיבה לכך היא תרעומת שהתעוררה בממשל האמריקאי על התפקיד העלום שמילא בשירות מערכת הביטחון הישראלית.

לדברי חיימובסקי, מילצ'ן וקליין ביקשו ממנו להזכיר לנתניהו לטפל בבעיה – והוא הקשיב להם והעביר את הבקשות לראש הממשלה. הוא לא זכר במדויק כמה שיחות כאלה התקיימו, אך אמר שמדובר ב"יותר מעשר-עשרים", ושרובן עסקו בוויזה. בחלקן עלה שמו של ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי דאז, שהיה אחד מהגורמים שאליהם פנה נתניהו באופן אישי כדי לסייע לחברו. "העברתי לראש הממשלה את בקשתו של מילצ'ן, ולאחר מכן הוא ביקש לשוחח עם מילצ'ן בחזרה. לפעמים זה קרה גם אחרי שיחות עם ג'ון קרי", העיד חיימובסקי.

בנימין נתניהו וארנון מילצ'ן, 2005 (צילום: פלאש 90)

בחקירה הנגדית ניסה סנגורו של נתניהו לקעקע את תוקף התיאור הזה, אך ללא הצלחה. ההישג העיקרי שלו היה בנושא שהוא הגדיר כ"מעטפת" של הפרשה – התרשמותו של העד חיימובסקי מאורחות חייו של נתניהו, שסותרת את הדימוי הציבורי שלו. עו"ד חדד הוביל את חיימובסקי לאשר שהתנאים הפיזיים בלשכת נתניהו ובמעון הרשמי היו ירודים, ואז הציג לו היגד: "כל הסיפורים על בלפור, על הנהנתנות של ראש הממשלה, ממה שאתה ראית – הם לא יותר מאגדה".

"אמת", אישר חיימובסקי, שרק מעט קודם לכן, בחקירה הראשית, סיפר כיצד נתניהו נהג בקביעות לעשן סיגרים קובניים שתג המחיר של כל אחד מהם עמד על כמאה שקל.

עו"ד חדד הזכיר לעד שכאשר נחקר במשטרה, הוא סיפר שבימים שבהם נתניהו עבד בתל-אביב, בקריה, הוא נהג "להתפנק" ולבקש מהצוות להזמין עבורו המבורגר. "והוא לא מבין בזה", אמר עו"ד חדד על ההמבורגרים, "אז הוא מבקש מקדונלדס כי זה מה שהוא מכיר מאמריקה". חיימובסקי אמר לחוקרים שפעם אחת הוא רצה להעניק לנתניהו פינוק מיוחד והזמין לו המבורגר יקר יותר, מרשת אגאדיר.

"הוא לא נהנתן, אנשים לא מכירים אותו, הוא לא יודע ליהנות, הוא איש שרק עובד – זו הצרה בלעבוד איתו", ציטט עו"ד חדד את חיימובסקי מתוך חקירתו, וביקש ממנו לאשר זאת שוב. "אמת", אישר מנהל הלשכה לשעבר. בהמשך חידד את תשובתו ואמר שכשנתניהו רוצה ליהנות הוא קורא ספר.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 792KB)