אילן שילוח, יו"ר משרד הפרסום מקאן-אריקסון, מצהיר כי הוא האדם העומד מאחורי תוכנה של "מודעת הפוטש", העומדת במרכזה של תביעת דיבה שהגיש דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו נגד משרדו ונגד שני העיתונים שבהם פורסמה המודעה, "ידיעות אחרונות" ו"הארץ". במודעה, שנדפסה בשני העיתונים לפני כשנתיים וחצי, נטען כי בניהו, הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, מקורבו בועז הרפז ו"עיתונאי חצר" פועלים באופן פסול כדי "לסכל את בחירתו הדמוקרטית של [יואב] גלנט לרמטכ"ל".

"לא יכולתי להשתחרר מהרושם שהטריד אותי מאוד כאזרח במדינה, כי הדברים אינם מקריים, ולא התרחשו בחלל ריק, אלא הם חלק ממהלך כולל שהובל על-ידי הרמטכ"ל ודוברו"

"אני הוא מזמין המודעה שכותרתה 'הפוטש בקריה הצליח (כנראה)', שפורסמה בעיתונים 'ידיעות אחרונות' ו'הארץ' ביום 30.1.2011", כתב שילוח בתצהיר שהגיש לבית-המשפט המחוזי במחוז המרכז. "המודעה הוזמנה על-ידי מקאן מהעיתונים עבורי ולבקשתי". לדבריו, ההחלטה לפרסם מודעה בגנות התנכלות לאלוף יואב גלנט גמלה בלבו בעקבות הסיקור התקשורתי הביקורתי שהיה מנת חלקו של הקצין הבכיר, שפרשת השתלטותו על קרקעות הובילה לביטול מינויו לתפקיד המפקד העליון של צבא ישראל.

על המודעה לא הופיעו שמותיהם של מנסחיה, שזוהו בה כ"אזרחים שאינם מכירים את גלנט אישית ומודאגים מה'פוטש' בקריה". מתצהירו של שילוח עולה כי לא "אזרחים" עומדים מאחוריה, כי אם אזרח אחד בלבד, ולכל היותר שניים. "כפי שצוין בתחתית המודעה, אינני מכיר את גלנט אישית, ולפני מועד פרסום המודעה לא פגשתי אותו מעולם", כתב שילוח בתצהירו.

"את נוסח המודעה כתבתי בעצמי", הבהיר הפרסומאי. "לאחר שכתבתי את נוסח המודעה, העברתי אותו לנועם פרדקין, חבר קרוב שלי, שגם הוא אינו מכיר את גלנט אישית". לדברי שילוח, בעקבות שיחתם של השניים החליט כיצד לחתום על המודעה. "חתימה זו מתארת באופן מצוין את המוטיבציה היחידה שעמדה מאחורי הזמנת המודעה", כתב, וציין כי התייעץ עם אנשי משרדו בנוגע לעיצוב ולנוסח. לדבריו, עלות פרסום המודעה בשני העיתונים כוסתה מכיסו האישי ועמדה על כ-76 אלף שקל – כ-56 אלף שקל ב"ידיעות אחרונות", וכ-20 אלף שקל ב"הארץ".

"חלק ממהלך כולל"

"מודעת הפוטש" (לחצו להגדלה)

"כאזרח המדינה, וכמי שמעורה מאוד בתחום המדיה והתקשורת, אני מתעניין ועוסק כל הזמן בנושאים שונים העולים על סדר היום הציבורי", כתב שילוח בנוגע לנסיבות פרסום המודעה. "עצם קיומו של סכסוך פומבי ומתוקשר בין הדרג הצבאי לדרג המדיני נראה בעיני חמור, הן לאור העובדה שבמדינה דמוקרטית הצבא כפוף לדרג המדיני, ולכן סכסוך ביניהם [הוא] בלתי מתקבל על הדעת, והן לאור חשיבותם של יחסים תקינים בין דרג צבאי לדרג מדיני לבטחון המדינה".

לדברי שילוח, שורה של "פרסומים מגמתיים וחריפים" נגד גלנט ונגד שר הביטחון דאז אהוד ברק עוררו אצלו אי-נחת. "במיוחד צרמו לי הפרסומים אודות האלוף גלנט, אדם עתיר זכויות ששירת את המדינה שנים רבות, שהוצג באותם פרסומים מגמתיים כבליין, נהנתן, לא אמין וכיוצ"ב, והכל רגע לאחר שמינויו לתפקיד הרמטכ"ל עלה על סדר היום", כתב.

"סברתי כי הפרסומים נגד שר הביטחון והאלוף גלנט לא פורסמו בחלל ריק, אלא על רקע הסכסוך בין הרמטכ"ל [אשכנזי] לשר הביטחון ואנשיהם, וכי במסגרת סכסוך זה, הרמטכ"ל ודוברו, שנהנים מנגישות רבה לעיתונאים וכלי תקשורת, עושים שימוש בתקשורת כדי להסית את דעת הקהל נגד שר הביטחון והאלוף גלנט ולפגוע בתדמיתם הציבורית", הוסיף.

שילוח נדרש בתצהירו גם למסמך המזויף שנודע בכינוי "מסמך גלנט", ולאחר מכן "מסמך הרפז" (על-שם החשוד בזיופו), שפורסם על-ידי העיתונאים אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל מחדשות ערוץ 2 סביב הליך מינוי הרמטכ"ל. "אולם בכך לא הסתיים מחול השדים סביב האלוף גלנט. זמן קצר לאחר שהממשלה אישרה את מינויו של האלוף גלנט לרמטכ"ל, צצו ופורסמו שוב בעיתונות תחקירים (שפורסמו לראשונה שנים קודם לכן) המלמדים לכאורה על פגמים בהתנהלותו האזרחית של האלוף גלנט, וכן מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה החלו לבדוק את התנהלותו", כתב בהתייחס לסדרת כתבות התחקיר מאת קלמן ליבסקינד, שפורסמו בעיתון "מעריב".

יואב גלנט עם אהוד ברק באירוע לרגל פרישתו ממשרד הביטחון, 14.3.13 (צילום: יוסי זליגר)

"כל אותו זמן התנהלה מערכה תקשורתית חסרת תקדים בהיקפה נגד האלוף גלנט, שנועדה להסית את דעת הקהל נגדו ונגד שר הביטחון שמינה אותו", הוסיף. "בעקבות שורת אירועים מדהימים וחריגים אלה לא יכולתי להשתחרר מהרושם שהטריד אותי מאוד כאזרח במדינה, כי הדברים אינם מקריים, ולא התרחשו בחלל ריק, אלא הם חלק ממהלך כולל שהובל על-ידי הרמטכ"ל ודוברו [כדי] להסית את דעת הקהל נגד שר הביטחון והאלוף גלנט ולהשפיע על תהליך מינוי הרמטכ"ל".

לדברי הפרסומאי, שיחות שקיים עם העיתונאים אלוף בן, ארי שביט, איילה חסון, רונן ברגמן ודן מרגלית חיזקו את דעתו שלפיה אשכנזי ובניהו "פעלו באופן מכוון נגד שר הביטחון והאלוף גלנט, ועל מנת להשפיע על תהליך מינוי הרמטכ"ל". בתוך כך ואגב אזכור שמו של דן מרגלית מזכיר שילוח את הקשר האישי שלו לפרשה. שילוח נשוי לבתו של מרגלית, שירה. מרגלית מסקר את הפרשה ואף כתב על אודותיה ספר (יחד עם רונן ברגמן), ונתפס כאחד העיתונאים הבולטים התופסים את עמדתו של ברק בנוגע אליה.

שילוח מציין כי את ההשראה לנוסח המלל שנכלל במודעה שאב ממאמרים שפירסמו בקיץ 2010 ב"הארץ" שביט ("מרד הקולונלים") ובן ("פוטש בקריה"), ממאמר של העיתונאי יואב יצחק וכן מספרם של מרגלית וברגמן, "הבור".

"מודעת מחאה פוליטית"

לדברי שילוח, פרסום המודעה האנונימית היה פועל יוצא של נטייתו למעורבות חברתית. "למרות ההצלחה העסקית שהאירה לי פנים, אני מאמין שאל לנו להסתגר בבועה. עלינו להמשיך ולהיות מעורבים", כתב.

"לא העליתי על דעתי שבמדינה דמוקרטית, הדוגלת בחופש ביטוי ופלורליזם, ניתן להגיש תביעת לשון הרע בגין מודעה כזו"

"כך נהגתי בשירותי הצבאי ביחידה, וכך אני נוהג כיום כאשר אני משמיע את דעותי בנושאים ציבוריים שעל הפרק, למרות המחיר האישי והמקצועי שהתבטאות בנושאים ציבוריים-פוליטיים-טעונים עלולה לגבות, במיוחד מאיש עסקים. בהתאם לתפיסתי זו, הבעתי תמיד בפומבי (בראיונות, בהרצאות, בשיחות בפורומים שונים ובטוויטר) את דעותי על שורת תהליכים מדאיגים המתרחשים בחברה הישראלית".

בהמשך תצהירו מבהיר שילוח כי המודעה שהוציא תחת ידיו היא "מודעת מחאה פוליטית", ועל כן הנסיונות להעניש את העומד מאחוריה הם בגדר ניסיון לפגוע בריבוי הקולות בזירה הציבורית. "בעיתונות הרי מתפרסמות עשרות ואולי מאות מודעות מדי יום, כולל מודעות פוליטיות, ולא העליתי על דעתי שבמדינה דמוקרטית, הדוגלת בחופש ביטוי ופלורליזם, ניתן להגיש תביעת לשון הרע בגין מודעה כזו, המבקרת אנשי ציבור בכירים בעניין שעורר פולמוס ציבורי", כתב שילוח.

בנוגע להחלטתו שלא לחתום על המודעה בשמו או בשם משרדו הסביר שילוח כי חשב שהדבר "יחזק את המסר שבמודעה וימקד את הדיון הציבורי בגוף הטענות שבמודעה", כדבריו. "חששתי שאם אחתום על המודע בשמי תעלה טענה, שאינה נכונה, שיש לי אינטרס בפרסום המודעה או שאני מקורב לאלוף גלנט או לשר הביטחון ברק", הוסיף.

"כמי שעוסק במדיה ותקשורת", כתב עוד, "אני חייב לציין, במבט לאחור, שההחלטה לחתום כך את המודעה היתה נכונה. מאז פרסום המודעה העמדה שהובאה בה נדונה מתוך ראייה עניינית, כאשר התובע מנסה ללא לאות באמצעות התקשורת להסיט את הדיון לשאלת זהות מזמיני המודעה".

בהתייחס לעצם החלטתו של בניהו לתבוע אותו בגין פרסום המודעה מוסיף שילוח כי דובר צה"ל בדימוס "עוסק באובססיביות בחיפוש זהותם של אנשים שחתומים על מודעה ולא בתוכנה, כאילו שלא ייתכן מצב בו אזרחים מהשורה מודאגים מתהליכים והתנהלות הדרגים הבכירים". שילוח מזכיר את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, להורות למשטרה לחקור באזהרה את בניהו ואת אשכנזי בעקבות התנהלותם בפרשת המסמך – החלטה שלדבריו מעידה כי הציבור מתחיל להפנים את "חומרת המעשים שעליהם ביקשה המודעה להתריע".