דמוקרטיה שמרנית

"נתניהו ביקש מהרצוג ארכה להקמת הממשלה", היא הכותרת הראשית היבשה של "מקור ראשון" הבוקר. בכותרת הגג מצוין כי "פרטי הרפורמה המשפטית טרם סוכמו מול השותפות".

בעמוד 4 מדווח שלמה פיוטרקובסקי כי "המסר של המפלגות הדתיות לליכוד" הוא: "לא תקום ממשלה ללא הסכמה על הרפורמות המשפטיות". לפי דיווחו, בעוד שר המשפטים המיועד יריב לוין "נחשב למי שעומד באופן מלא מאחורי כל הרפורמות ומחויב להעברתן בכנסת בהקדם האפשרי", הרי ש"בסביבתו של ראש הממשלה המיועד נתניהו מתעקשים לשמור על עמימות".

גורם המוגדר ככזה "המעורה בפרטי המשא ומתן הקואליציוני" אומר לפיוטרקובסקי: "לנתניהו צריך להיות ברור שבלי הסכמות על רפורמות במערכת המשפט ועל לוחות הזמנים להשלמת כל אחד מהצעדים – לא תהיה לו ממשלה. יש דברים שנתניהו היה אולי רוצה לדחות לקיץ, אבל יש דברים שלא ניתן לדחות לקיץ בשום אופן". הגורם מונה אותם: "הסדרת פסילת החוקים בידי בית המשפט העליון", כלומר לא רק פסקת התגברות שתאפשר לכנסת לעקוף פסילת חוק אלא גם קביעת רוב בעליון הדרוש לפסילה וכן "הגבלת צווי ביניים ועוד". הגורם מדגיש ש"זה דבר שצריך לקרות מיד". את שינוי שיטת בחירת שופטי העליון אפשר לדחות לקיץ, מוסיף הגורם האנונימי.

במדור הדעות של "מקור ראשון" מצדיק פיוטרקובסקי את הדרישה של הגורם האנונימי מהידיעה פרי עטו. "לא 'הפיכה משטרית' – הפיכת נגד", נכתב בכותרת מאמרו.

"לא הורסים, מתקנים", נכתב מעל מאמר המתפרסם בכפולה הפותחת של "ישראל היום", שכמו "מקור ראשון" נמצא בבעלות המולטי-מיליארדרית ד"ר מרים אדלסון. אריאל כהנא מסביר שבממשלה העתידית רוצים "להחזיר על כנם סדרי בראשית של הדמוקרטיה הישראלית". לדבריו, "'דמוקרטיה שמרנית', כמו זו שמתכננת הממשלה, אינה לגיטימית פחות מאשר מה שבשמאל מכנים 'דמוקרטיה ליברלית'".

עם זאת, כהנא קורא "לא לעלות עם בולדוזר על השיטה והמוסדות הקיימים, אלא לשפץ אותם" ומבהיר שבכוונתו כי לעליון יישמר "מרחב מסוים לנקוט עמדה ערכית בנושאים חשובים, להמשיך לשמור על זכויות האדם ועל חופש הביטוי, וכן להקפיד שהגופים הממלכתיים יישארו כאלה".

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מראיין נטעאל בנדל את השופט לשעבר צבי סגל, לרגל הוצאת ספרו (פרק מהספר פורסם כאן באתר "העין השביעית").

"פסקת התגברות נחוצה", טוען סגל. לדבריו, "יש לאפשר לבג"ץ לפסול חוקים "בהרכב מורחב וברוב מיוחס, למשל 13 שופטים מ-15" ולחוקק פסקת התגברות ברוב של למעלה מ-61 חברי-כנסת ("65 ח"כים למשל").

במדורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתפלמס עמית סגל עם פרופסור יניב רוזנאי, מומחה למשפט חוקתי מאוניברסיטת רייכמן, שיצא לאחרונה בקמפיין סרטונים קצרים נגד "הפיכת הנגד" של הממשלה המיועדת. סגל התווכח עם רוזנאי ברשתות החברתיות והציע לו להעביר את הדיון לעיתון המודפס.

בסיום הדיאלוג הקצר ביניהם ב"ידיעות אחרונות" אומר העיתונאי למומחה למשפט חוקתי: "אפשר להסכים לפחות על כך שהוויכוח הוא לא בין מחריבי הדמוקרטיה למשמריה, אלא בין שני זרמים לגיטימיים? כי זה לא הרושם שנוצר בדיון הציבורי ההיסטרי בישראל".

"מה שמטריד אותי זה היותנו בשיאו של משבר דמוקרטי עולמי; יש יותר מדינות שאינן דמוקרטיות בשנים האחרונות", משיב רוזנאי. "יש ממשלות ששוחקות את הסדר הדמוקרטי בכלים חוקתיים, עד כדי ריקבון במרכיבי יסוד, כמו פולין והונגריה. אנו בעיצומו של גל כזה, אימוץ רפורמות שיחלישו עוד יותר את האיזונים והבלמים – הרעועים ממילא שלנו – עשוי להיות מאוד מסוכן לדמוקרטיה הישראלית".

במוסף G של "גלובס" משוחח אורי פסובסקי עם פרופ' יאשה מונק מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שמרבה בשנים האחרונות לעסוק בעליית הפופוליזם ועתיד הדמוקרטיה במערב.

"הסכנה הגדולה ביותר בישראל, כמו בדמוקרטיות אחרות, היא לא שתהיה לך ממשלה שעושה במשך ארבע או חמש שנים דברים שהרבה אנשים לא מסכימים איתם. ככה זה בפוליטיקה", אומר מונק לפסובסקי. "הסכנה היא שבמהלך הכהונה שלה, היא תשנה את השיטה באופן שלא יאפשר להחליף באמצעים דמוקרטיים ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי. זו הסכנה שיריבים של הממשלה הזאת צריכים להילחם נגדה".

מורשת כהנא

במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מראיין אריאל שנבל את פרופ' שאול מגיד, שחיבר ספר על המחשבה הפוליטית של מאיר כהנא. "האויב האמיתי מבחינתו לא היו הערבים בישראל או השחורים בארה"ב, אלא הליברליזם", אומר מגיד.

שלטון החוק

"החרפה שממיט קובי שבתאי על משטרת ישראל היא כנראה הגדולה ביותר אי-פעם", כותב גידי וייץ ב"הארץ". "[...] לשפל העמוק ביותר הגיע שבתאי אתמול. הוא נעדר מטקס הענקת הדרגות לקצין בכיר, בהשתתפות השר היוצא עמר בר-לב, על רקע המסרים המאיימים של הפטרון החדש, שהגדיר את הקידום כ'מחטף'. ההסבר שלו להיעדרות היה טיפול רפואי, שממנו התאושש במהירות מפתיעה: אמש הוא כבר השתתף בחגיגת בת המצווה לבתו של בן גביר בקרית ארבע, שם צולם מעניק להם מתנה כשהוא נוטף חיוכים.

"[...] המפכ"ל הוא הפנים של מערכת אכיפת החוק מודל 2022. אין ערכים, אין כבוד ואין שליחות. יש רק קרייריזם בוטה, חנופה כלפי מעלה והיאחזות בכל מחיר בדרגה, במעמד, באשליית הכוח וההשפעה".

ובינתיים, באופוזיציה (המיועדת)

הכותרת הראשית של "הארץ" ("ככל יכולתם") מפנה לטור הפרשנות הפוליטית של יוסי ורטר, שמתמקד בהליך הארוך, החזירי והרה האסון של חלוקת התיקים בממשלה המיועדת. "כשוחט אחוז אמוק הוא מבתר בעבורם את משרדי הממשלה החשובים ביותר, ובראשם הביטחון והחינוך, לנתחים-נתחים", כותב ורטר על נתניהו ושותפיו העתידיים.

בן כספית, רצה המקרה, מנגן הבוקר ב"מעריב" ניגונים דומים. "אל מול המופרכות של מכירת החיסול שמבצע עכשיו בנימין נתניהו במדינת ישראל, הכול הגיוני", הוא כותב, "שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותנו. הקווים האדומים נמחקו מזמן. הצפרדע המבושלת איבדה תחושה. אפשר להגביה את הלהבות ולרקוד סביב המדורה".

וב"ידיעות אחרונות" פונה סימה קדמון ישירות לנתניהו. "מה אתה חושב, בנימין נתניהו, על משכבך בלילות", היא תוהה. "האם שנתך ערבה עליך, או שאתה מתהפך במיטתך בחוסר שקט. בדאגה. [...] מה אתה חושב בלילה, אדוני ראש הממשלה המיועד, בסופו של שבוע שבו הרכבת ופירקת, בנית וריסקת, המצאת והרסת, צמצמת משרדים לתתי משרדים ולאגפים והפקדת אותם בידי שניים, שלושה וארבעה משרדים שונים, כל דבר שיקדם אותך בהקמת ממשלה. קואליציה שבראש סדר היום שלה עומדת המשימה מספר 1 – ריסוק מערכת המשפט והעברת חוקים שכל מטרתם למלט אותך ממיצוי הדין".

עמיתה לעיתון נחום ברנע מדמה ב"מוסף לשבת" את הקמת ממשלת נתניהו השישית ל"משחטת רכב": "לוקחים מוסד ממשלתי מרכזי, מפרקים אותו עד לרמת הבורג ומוכרים לכל המרבה במחיר".

כספית מסיים את טורו במילים: "האיש הכי חלש שמשל כאן, ימיט על ישראל את התקופה הנוראית ביותר בתולדותיה ואת האתגר המסוכן ביותר לעתידה, לצביונה, לאופיה כמדינה יהודית, דמוקרטית, נאורה ומתקדמת".

קדמון מסיימת את טורה במילים "לתוך איזו תהום ביטחונית, מדינית וערכית אתה מוליך פה מדינה שלמה".

עוד ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", "מאמר מיוחד" מאת ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק שקורא ל"מרי אזרחי, ללא אלימות".

"אנו בפתחה של תקופה אפלה", כותב ברק. "מתי ואיך נצא ממנה תלוי בהרבה בנו. זהו רגע האמת. רגע של חשבון נפש לכל אזרח, שמבין ורואה נכוחה את מה שמתרחש. [...] זה לא יהיה קצר. האוחזים בשלטון ייאחזו בו בכוח ולא ירפו. יהיו בינינו שייפגעו בפרנסתם, בגופם או בטלטלה שיחוו. גל המחאה יחטוף גם מהלומות אך סופו לגדול ולהתרחב, כמעיין המתגבר, עד שנראה את האור. רוח האדם, רוח החירות – תנצח".

(טיפ מיואב קרני, "גלובס": "לשון המעטה מועילה לפעמים יותר מאוסף של סימני קריאה").

התנערות

"כמובן, לאופוזיציה שמורה תמיד זכות ההפגנה. התנגדות ממשלתית לזכות ההפגנה היא כרסום יסוד הדמוקרטיה", כותב חגי סגל במוסף "יומן" של "מקור ראשון". "אבל בנסיבות הקיימות, שבועות ספורים בלבד מאז סגירת הקלפיות, הטפה של רמטכ"ל בדימוס ושל ראש ממשלה מכהן להפגנות ענק לוחמניות היא בעצם מאמץ לביטול תוצאות הבחירות, ניסיון להלך אימים על שלטון חוקי למהדרין, אינתיפאדה מתוצרת בית, סף מלחמת אחים".

"יאיר לפיד תכנן לחכות עם המתקפה המתבקשת על הממשלה הבאה, עד אחרי שיעזוב את לשכת רה"מ", כותב ורטר ב"הארץ". "אלא שאז הגיע אבי מעוז, שבידיו הפקיר נתניהו את החינוך הלא פורמלי בישראל, ולפיד החליט שהמחאה תצא לדרך לאלתר".

"לפיד, בניגוד לטראמפ, לא מנסה להפוך את תוצאות הבחירות. הוא מפגין קדימה, מול מה שמסתמן כממשלה שמונהגת על ידי השוליים הקיצוניים שלה", טוען ברנע ב"ידיעות אחרונות". ברנע קורא למסד את המחאה כדי שלא תתפזר, לדבריו, כמו המחאה החברתית ב-2011 ומחאת בלפור מהשנים האחרונות.

"הבעיה צצה בדרך מהמאהל בשדרות רוטשילד לכיכר המדינה: המוחים לא הצליחו להגיע לרשימה מסודרת של דרישות. בסוף הם התפזרו לכל רוח", כותב ברנע. "למפגינים בבלפור הייתה רשימה מסודרת, אבל החגיגה בשולי ההפגנות – איברי המין, השלטים הפרובוקטיביים, החיכוכים האלימים עם השוטרים – איפשרה למכונת התעמולה של נתניהו לצייר את המפגינים כאנרכיסטים, כפורעי חוק".

האזכור של המחאה החברתית בטור של ברנע מעורר חיוך מר. "ידיעות אחרונות" ואתר ynet היו מי שנתנו רוח גבית למחאה הזו בתחילתה ומי שבבת אחת הפנו לה גב כשהבין מי שהבין בעיתון ובאתר, בין השאר ואולי בעיקר, על רקע הפגיעה בשורת ההכנסות מהמפרסמים הגדולים, שהגיע הזמן לחסל אותה.

בניגוד לדברי ברנע, דווקא היו למוחים ב-2011 רשימות מסודרות של דרישות שניסחו עם ועדת מומחים חיצונית. אבל בשלב הזה ב"ידיעות אחרונות", ובכל יתר התקשורת הממסדית, כבר לא באמת רצו לשמוע.

שנה אחר כך, כשהמחאה ניסתה להתעורר מחדש, קיבל אותה "העיתון של המדינה" (וכל יתר התקשורת הממסדית) בעוינות גלויה, והציג את המוחים כאנרכיסטים, כפורעי חוק, בלי להזדקק לעזרה ממכונת התעמולה של נתניהו.

עדיין לא חזר לימי ה"ביביתון"

"בונים פה מחנות בתוך מערכת החינוך", היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", ציטוט מפי "דמות בכירה במשרד החינוך" שמובא בכתבה מאת נועם (דבול) דביר.

החינמון, שבדרך לממשלה הקודמות עוד הדהד את דפי המסרים שיצאו מלשכת נתניהו, שינה מאז עורך ראשי וכיוון כללי ואינו חושש לבקר את מהלכיו של ראש הממשלה המיועד. ניצחונו של נתניהו בבחירות האחרונות והציפייה לממשלה חדשה שתחזיק כמה שנים ברציפות לא משפיע, נכון לעכשיו, על הכיוון החדש שבו בחרה המממנת, ד"ר מרים אדלסון.

אחרי פירוט בדבר הביקורת מבכירים במערכת החינוך על תוצאות ההתעללות במשרד, מדווחים איציק סבן ונטעאל בנדל כי "מפכ"לים לשעבר במשטרה מותחים ביקורת קשה על הכוונה לשדרג את סמכויותיו של השר לביטחון לאומי המיועד", איתמר בן-גביר.

הקצין הבכיר

הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לפרשה מלפני 70 שנה. ספרו האוטוביוגרפי הגנוז של בנימין גיבלי, ראש אמ"ן לשעבר, נחשף על ידי הכתבת אתי אברמוב.

"כן אני נתתי את ההוראה", מצוטט ממנה גיבלי, "בידיעת ובאישור לבון". לכותרת הראשית מצורף ציטוט נוסף מספרו של גיבלי, המתייחס לפרשת הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי במהלך מלחמת העצמאות. "ההוצאה להורג הייתה שגויה", מודה גיבלי, "אבל ב-48' זה נראה אחרת".

"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מקדיש לגיבלי את כל התוכן המערכתי מעמוד 14 ועד 25. כתבה נרחבת מאת אברמוב על פרשת העסק-הביש במצרים, כתבה נרחבת מאת אברמוב על פרשת טוביאנסקי וראיון שערכה אברמוב עם האלמנה אלישבע (שהוציאה לאחרונה ספר פרי עטה בהוצאה שאינה "ידיעות ספרים").

על גרסתו של גיבלי לאירועים אפשר היה ללמוד גם בעבר ממקורות אחרים, אבל כאן היא נפרסת בפירוט ובלי מתווכים. עצם קיומה של האוטוביוגרפיה שלו אינו חדש. בשנת 2008, כחודשיים אחרי פטירתו, פרסם בעז גאון ב"מעריב" כי באוטוביוגרפיה שלו טוען גיבלי שהמטכ"ל דאז משה דיין הוא שנתן את ההוראה לבצע את המשימה הכושלת במצרים. כמה שנים אחר כך מחבר הביוגרפיה אריה קרישק כתב ב"הארץ" כי "לדברי גיבלי, נותן ההוראה, השף הגאוני של התבשיל, היה משה דיין".

מהטקסט שמתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות" עולה תמונה שונה. "אני לא מוכן לקבוע – בשום פנים ואופן - שדיין היה אחד המפעילים הגדולים של הפרשה, אבל אני כן רוצה להגיד שהיה אחד מהגורמים, שידעו הכי טוב איך לנצלה", מצוטט מספרו של גיבלי.

בתשובה לפניית "העין השביעית" אישר קרישק כי גיבלי אמר לו מפורשות שדיין, יחד עם פרס, "רקמו את התסבוכת". אברמוב, מנגד, מעידה באוזני "העין השביעית" כי הביאה את הטקסט של האוטוביוגרפיה כפי שהוא, מהדפים שהגיעו לידה.

עוד כותרת ראשית

"הצליל שגווע", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", על רקע תצלום של המוזיקאי יצחק קלפטר, שמת אתמול בגיל 72.

עושים לביתם

"ידיעות אחרונות". גם הבוקר מתגאה "ידיעות אחרונות" בכפולה הפותחת של העיתון כי הגיע למקום הראשון בסקר שבדק מיהו כלי התקשורת האמין ביותר בישראל. סקר שנערך ככל הנראה בקרב מדגם מייצג של אנשים שטרם קראו את סדרת הכתבות שהחלה להתפרסם כאן בשבועות האחרונים על תולדות העיתונות המושחתת של קבוצת ידיעות-אחרונות.

מכל מקום, לא צריך לקרוא את עשרות אלפי המילים שכבר פרסמנו על העיתון והאתר של מוזס, ואת עשרות אלפי מילים שעוד נפרסם בשבועות הקרובים, כדי ללמוד על אי האמינות של "ידיעות אחרונות". די להתבונן בגיליון הבוקר.

בראש עמוד 4 מדווחים הכתבים אדיר ינקו, יובל קרני, איתמר אייכנר וסיון חילאי על הגורל המסתמן של משרד הבריאות בממשלה הבאה. תחת הכותרת "מינוי לא בריא" הם מדווחים כי "הסיכום בין יו"ר ש"ס אריה דרעי לבין ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו מעורר דאגה רבה במערכת הבריאות".

דרעי, כך מוסבר, צפוי לכהן במקביל הן כשר הבריאות והן כשר הפנים. "דרעי מעולם לא כיהן כשר הבריאות, והוא מגיע למשרד עמוס באתגרים, בייחוד סביב גלי הקורונה", מצוין בכותרת המשנה. בגוף הידיעה שלל ציטוטי אזהרה מפי בכירים במערכת (וציטוט אחד "מאזן").

עד כאן כפתור ופרח. אולם כמה עמודים אחר-כך, עדיין בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", מתפרסמת ידיעה מאת חבצלת דמארי, שבדרך כלל חתומה על תכנים פרסומיים המתחזים למערכתיים.

"בשורה למערכת הבריאות", נכתב בפתח הטקסט של דמארי, "בסוף החודש יתקיים כנס חדשנות רפואית בסימן 'עולם הרפואה בשנת 2040'". לפי הידיעה,  שמופיעה ללא כל גילוי, נאות או בלתי נאות, לפיה מומנה בידי גורם חיצוני, הכנס "צפוי לספק הצצה לעולם הרפואה כפי שהוא עתיד להיראות בשלהי העשור הבא".

כך, זה לצד זה, מופיעה ידיעה חדשותית לגיטימית על הסכנות הטמונות למערכת הבריאות במינוי שר במשרה חלקית וידיעה שנפתחת ב"בשורה למערכת הבריאות", אך כוללת בעיקר סדר יום צפוי של כנס בנושא בריאות ונראית כאילו מישהו שילם לעיתון כדי שיפרסם אותה.

הבשורה שמביא עמו הכנס עליו מדווחת דמארי לא תאיין את החשש של בכירי מערכת הבריאות מכך שבראשה יעמוד רק חצי שר. זה ברור. אבל עבור קוראי "ידיעות אחרונות" הערבוב הזה בעמודי החדשות בין מידע עיתונאי למידע פרסומי או במקרה הטוב יחצני, הוא אות אזהרה. כשגורמים זרים חודרים לעמודי החדשות תמורת תשלום, המערכת העיתונאית כולה נחלשת.

"דה מרקר". שבעה עמודים ב"דה מרקר" מוקדשים לסיקור "ועידת ישראל לרפואה 2022", מיזם פרסומי שמוגש מטעם "דה מרקר לייבלס".

בכל אחת מהידיעות, לצד הקרדיט ל"כתב", מצוין כי היא מתפרסמת "בשיתוף" גורם מממן כלשהו או שנדפסת שם ההגדרה הכללית "תוכן שיווקי". ביטוי מכובס זה מופיע, בגופן פצפון, גם בראש כל אחד מהעמודים המוקדשים לסיקור הוועידה. מסגרת שחורה דקיקה שעוטפת את כל העמודים הפרסומיים אמורה להוות רמז נוסף לקוראים: זהירות, אתם בעצם נחשפים לפרסומת שמישהו מחוץ למערכת העיתונאית מימן. החתומים על כל הידיעות אינם כתבי מערכת "דה מרקר", אלא כותבים חיצוניים.

ההפרדה בין כתבי המערכת למחברי הטקסטים הפרסומיים היא קריטית, ובכל זאת, העמודים הללו ב"דה מרקר" מייצרים מצג מטעה שפוגע בעיתון ובקוראיו.

אנחנו מדווחים, אתם מחליטים

"מעריב". על שער מוסף "עסקים" של "מעריב" תצלום של פרופ' יורם לס, שש אלי קרב. כותרת המשנה לראיון קוראת: "פרופ' יורם לס הפך למתנגד התקיף ביותר למדיניות הסגרים והמענקים של הממשלה. גם היום הוא בטוח שהכל פוליטי. גם היום הוא מסרב להתבשם ממי שמודה שצדק, נמצא עם הפנים למיזם עסקי חדש ומקונן על עשרות המיליארדים שנשפכו כאן. האם הוא שוב מטעה או שוב צודק? שפטו בעצמכם".

לכאורה, כותרת ניטרלית שמותירה את ההחלטה בידי הקורא המושכל. בפועל, המשפט הראשון בראיון שערכה עמו ליאת רון הוא "בסופו של דבר פרופ' יורם לס צדק".

"גלובס". בעוד "מעריב" מתחזה לניטרלי בכותרת הראיון עם פרופ' לס ובפועל מקדם במקרה זה אג'נדה ברורה, ב"גלובס" מתהדרים בכך שאין להם אפילו שמץ של עמדה בנושאים העומדים על סדר היום.

אמש, בעמוד האחורי של העיתון, במדור הקבוע "נתון אחד ביום", דווח על עלייה בהיקפי מכירת הנשק בשנת 2021. למרות שמדובר בתעשייה של מוות, הטון עליז. "הסחר העולמי בנשק גדל ב-2021, וגם ישראל משתתפת בחגיגה", נכתב בכותרת, בלי טיפת ציניות. "ככלל, תעשיית הנשק הישראלית נמצאת במקום ה-7 בעולם והיא מהווה חלק חשוב מהייצוא ומהקשרים שלנו עם מדינות העולם", ממשיך העיתון לדווח, בלי כל נימת ביקורת על המדינות שרוכשות מישראל את הנשק ומה הן עושות איתו.

שידור ציבורי

גיא רולניק מזהיר ב"דה מרקר" מסגירת תאגיד השידור הישראלי, בעקבות הצעת החוק שהגיש ח"כ שלמה קרעי. "במקום שוק שבו יש ערוץ טלוויזיה ציבורי אחד ומולו שלושה ערוצים בשליטת אוליגרכים – דודי ורטהיים (12), לן בלווטניק (13) ומיכאל מירילשוילי (14) – תהיה לנו טלוויזיה שכולה נשלטת בידי ארבעה אוליגרכים", כותב רולניק. "ומה עושים האוליגרכים עם 'העיתונאים' שעובדים אצלם? נתניהו כבר הסביר לנו את זה בכתב ההגנה שלו ובראיון שנתן בעבר: ממנים עורכים או טאלנטים בכירים שמשרתים את האינטרסים של הבוס בקצה הפירמידה".

"אף אחד לא יסגור את השידור הציבורי", מרגיע שר האוצר המיועד בצלאל סמוטריץ', בראיון לאסף משניות ב"בשבע". "אני מאמין ששידור ציבורי הוא דבר חשוב מאוד. אי אפשר להשאיר את כל עולם התקשורת רק לחברות מסחריות כי זה יוצר מרוץ לתחתית, זה גורם לכך שבשם המרדף אחר הרייטינג מייצרים רק תוכן רדוד שבמקרה הטוב הוא שעשוע להמונים. שידור ציבורי זה מה שמבטיח נורמות גבוהות יותר של יצירת תוכן, ומעל הכול – מייצר הפקות מקור ודברים חשובים נוספים".

והנה מגיע הסייג: "יחד עם זה, חייבים להבין שהתאגיד לא מושלם. שוק התקשורת בישראל, ובמיוחד ברדיו, סובל מחוסר תחרות. ברדיו זה אפילו מצב של מונופול – לתאגיד יש תשעה תדרים ארציים, שאת חלקם איש אינו שומע, ולגלי צה"ל יש עוד שני תדרים ארציים. אין אף שחקן אחר שיכול לקבל תדר ארצי. זה מצב לא בריא, שצריך לאזן אותו. יכול להיות שהאיזון יהיה לקחת כמה מאותם תדרים ארציים שגם ככה אין להם ביקוש, ולהוציא אותם למכרז לחברות מסחריות. זה ייצור תחרות, וכך גם השידור הציבורי יהיה טוב יותר, קשוב יותר לרצון הציבור, וכן, גם יותר מאוזן".

החשיבות הגדולה ביותר של השידור הציבורי לחברה דמוקרטית היא במחלקת חדשות עצמאית. "אינספור מחקרים הראו שעיתונות הממומנת על ידי הציבור, המוגנת מפני לחצים פוליטיים, תורמת לדמוקרטיה חזקה", אומר לרולניק פרופסור רודני בנסון, שחקר את הנושא. אולם לצד זאת ישנה חשיבות גם ביצירת הפקות מקור ללא שיקולים מסחריים וכן בשידור תכנים אחרים שאינם מוצדקים מבחינה מסחרית.

מובן שאין בתאגיד השידור תחנות רדיו ש"איש אינו שומע". ישנן תחנות עם שיעורי האזנה נמוכים, כמו "כאן תרבות", "כאן קול המוזיקה", "כאן רקע" או "כאן מורשת". כל אחת מהן מכוונת מראש לקהל מאזינים מצומצם יחסית, שלא יכול לקבל תכנים דומים מהתחנות המסחריות ודווקא בשל כך זקוק לשידור הציבורי. סגירת תחנות אלו לא תהפוך את השידור הציבורי ל"קשוב יותר לרצון הציבור" אלא לשידור שקשוב ביותר לרצון רוב הציבור, וזה הבדל גדול.

חריגה יחסית מבין הרשימה לעיל היא "כאן מורשת". בעוד אין ספק שתחנות הרדיו המסחריות אינן מספקות תכני תרבות כמו שניתן לשמוע ב"כאן תרבות", שידורי מוזיקה קלאסית כמו ב"כאן קול המוזיקה", או חדשות, אקטואליה ותרבות ברוסית, אמהרית, ספרדית, אנגלית וצרפתית כמו ב"כאן רקע", ישנן דווקא כמה וכמה תחנות מסחריות אזוריות שמשדרות באופן קבוע שיעורי תורה ומוזיקה יהודית.

ועדיין, מן הראוי לשמור גם על התחנה הזו, שכן כמו בכל תחום גם בתחום המורשת היהודית יש הבדל מהותי בין לוח שידורים שמייצרת תחנת רדיו מסחרית ללוח שידורים שמייצר גוף נטול שיקולים מסחריים.

ברומא

אמיר אטינגר מראיין ל"ישראל היום" את חנמאל דורפמן, ראש המטה המיועד של השר לביטחון לאומי המיועד איתמר בן-גביר.

"יש תיעודים מהחתונה שלך שאתם רוקדים עם סכינים. מה היה המסר?", שואל אטינגר.

"בחתונה שלי רקדו עם סכינים בשיר 'זכרני נא'. זה ריקוד שהיה מקובל בנוער הגבעות אז. היום לא הייתי רוקד עם סכינים", משיב דורפמן.

מהנעשה בשטחים

"ארבעה פלסטינים נהרגו מאש צה"ל בגדה", נכתב בכותרת ידיעה ב"הארץ".

"ארבעה פלסטינים הרוגים ו-18 עצורים בפעילות בג'נין", נכתב בכותרת ידיעה ב"מעריב".

"המלחמה הסמויה מהעין" נכתב בכותרת ידיעה ב"ידיעות אחרונות". כותרת הגג מדווחת: "בצה"ל מתריעים: עלייה ברמת התעוזה ובכמויות האמל"ח של פעילי הטרור". בגוף הידיעה מוזכרים הפלסטינים ההרוגים.

"נמנע פיגוע: מחבל חוסל בבנימין", נכתב בכותרת ידיעונת ב"ישראל היום". על שלושת הפלסטינים ההרוגים הנוספים לא מדווח בעיתון זה.

ענייני תקשורת

במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מראיין איתי סגל את אגם רודברג. באינסטגרם של רודברג היא מודה לסגל ומכנה אותו "חבר שלי".

במוסף "מעריב" מראיין אביעד פוהורילס את בועז ביסמוט, חברו מילדות. אחרי שהח"כ הטרי מתייחס לחוקים שהשיתו מיסים על משקאות ממותקים וכלים חד פעמיים כאל חוק אחד שאותו הוא מגדיר "אנטישמי", הוא נדרש גם לתקופתו ב"ישראל היום".

"כעורך ראשי של 'ישראל היום', עד כמה נתניהו הכתיב לך את סדר היום, את הכותרת הראשית?", שואל פוהורילס, שגם כתב בחינמון בתקופת ביסמוט ועזב אחרי שהעורך פרש.

"אחת האגדות או השקרים שנכנסו לתודעה, זו ההתערבות שלו בעבודה שלי", משיב הח"כ ביסמוט. "כעורך עיתון היו לי שיחות איתו, אבל מה לא תקין בזה? לנחום ברנע לא היו שיחות עם אריאל שרון? הוא לא התערב לי בעיתון ולא בכותרות".

כיום, כאמור לעיל, מותר להניח שנתניהו לא מכתיב סדר יום וכותרות ראשיות לעורך הנוכחי של "ישראל היום". אולם בעיתון נמצא בעל טור שלפי חשיפת רפאלה גויכמן מ"דה מרקר" השבוע משמש נציג של נתניהו במשא ומתן הקואליציוני – יעקב ברדוגו.

"ברדוגו ניתק שיחת טלפון שבה התבקש להגיב לכתבה, ולא השיב לאחר מכן למסרים שנשלחו לו. ב'ישראל היום' סירבו להגיב", כתבה גויכמן ב"דה מרקר". הבוקר, ב"ישראל היום", מופיע כהרגלו הטור של ברדוגו. בלי גילוי נאות ועם הערה מרגיעה על השר המיועד סמוטריץ'.