ההכחשה היומיומית של המוות היא חלק בלתי נפרד ממנגנון ההישרדות האנושי. האנתרופולוג ארנסט בקר, שטען זאת בספרו "הכחשת המוות", זכה בפרס פוליצר בשנת 1974. ב-20 השנים האחרונות לתושבי עזה לא היתה אפשרות להכחיש את המוות. בין סבבי המלחמה הם שמעו כמעט ללא הפסקה את זמזום המל"ט שריחף מעל ראשם, כמלאך מוות. הם גם נתנו לו כינוי, "זנאנה". כפי שתיעדה עמירה הס שוב ושוב ב"הארץ", זמזום המל"ט והמוות שאיים לבוא בעקבותיו הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת החיים הבלתי אנושית בעזה.

לפני שרצועת עזה הפכה למגרש המשחקים המרכזי של צה"ל והתעשיות הבטחוניות הישראליות, שבו נחנכות טכנולוגיות חדשות שאחר-כך משווקות בחו"ל, מילאה את התפקיד לבנון. כבר ב-1986 הכין ה-CIA דו"ח בעניין המשמעויות הדרמטיות על שדה הקרב העתידי שיהיו לשימוש המוצלח שעשתה ישראל במל"טים במהלך מלחמת לבנון הראשונה (הדו"ח עבר סיווג מחדש ופורסם לציבור ב-22.12.2011).

לפי הדו"ח, ארה"ב השתמשה ביותר מ-3,000 מל"טים מדגמים מוקדמים בדרום מזרח אסיה בשנים 1965–1972. ישראל רכשה מארה"ב במחצית 1970 את דגם המל"ט Firebee כדי לאבטח את גבולותיה ולצמצם את הסיכון למתקפת פתע. בשנת 1982 ישראל נעזרה במל"טים כדי להשמיד עמדות צבאיות סוריות בבקעת הלבנון. בדו"ח נכתב שהשימוש במל"טים היה גורם מכריע בהצלחת ישראל, וכי חיל האוויר הישראלי עובד על פיתוח של מל"טים קטנים המכונים Harpy, שיוכלו לשפר את היכולת מול עמדות סוריות ניידות. 

מזכיר ההגנה האמריקאי קספר ויינברגר ושר הביטחון אריאל שרון בוחנים מזל"ט יחד עם יו"ר התעשייה האווירית ישראל סחרוב, 2.9.1982 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

בדו"ח צוין כי המל"טים שהיו קיימים באותה העת בשוק העולמי מסוגלים לשאת משקל של 20 עד 500 ק"ג, כולל חימוש, ולבצע משימות תצפית, לוחמה אלקטרונית, זיהוי וסימון מטרות ותקיפה. ה-CIA העריך שלישראל יש יכולת להיות יצרנית עולמית מובילה בתחום המל"טים בזכות שני דברים: כוח אדם בעל השכלה אקדמית וניסיון הנדסי נרחבים, והיכולת שלה לשווק את טכנולוגיית המל"טים שלה ככזו שכבר נוסתה בהצלחה על-ידי צה"ל. 

ישראל כבר ייצאה מל"טים לחיל הים של ארה"ב, לשווייץ ולסינגפור, המשיך הדו"ח. יתרונות המל"טים היו בעלותם הנמוכה ובתפעול ובהכשרה היחסית פשוטים. בנוסף, השימוש בהם צפוי פחות להוביל להסלמה לעומת מטוס קרב שנכנס לשטח ריבוני של מדינה אחרת. ה-CIA גם העריך שיפותחו מל"טים שהם למעשה חימוש משוטט או טיל מונחה שיוכל לחמוק מרדאר האויב במרחקים גדולים. הערכה שהתבררה כנכונה מאוחר יותר, עם הפיתוח המוצלח של דגמי מל"טים מתאבדים על-ידי חברות ישראליות, כמו Harpy של התעשייה האווירית.

במקביל להגברת השימוש המבצעי של צה"ל במל"טים ברצועת עזה, המל"טים ההתקפיים הפכו בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000 למוצר היצוא הרווחי ביותר של התעשיות הבטחוניות הישראליות וסייעו להקפיץ את היקף עסקאות היצוא הבטחוני מ-4.8 מיליארד ב-2007 לממוצע שנתי של לפחות כ-7 מיליארד דולר החל מ-2008. בסוף העשור השני של שנות ה-2000, בשל היווצרות תחרות עם חברות מל"טים מטורקיה, סין ורוסיה, תעשיית הסייבר החלה לתפוס נתח גדול יותר מהיצוא הבטחוני הישראלי הכולל, אך מדינת ישראל ויצרניות המל"טים שלה הן עדיין שחקניות מרכזיות ומובילות בעולם.

דיפלומטיה של מל"טים התקפיים

ישראל ניהלה דיפלומטיה של מל"טים התקפיים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא היחסים עם הדיקטטורה באזרבייג'ן, שותפה אסטרטגית של ישראל בתחום הנפט ובמאבק באיראן. משרדי הביטחון והחוץ בישראל התירו לאזרבייג'ן לרכוש מל"ט מתאבד מדגם "הארופ" של התעשייה האווירית, מל"ט התקפי מדגם "כוכב" (הרמס 900) של אלביט, ואף לייצר אצלה מל"טים מתאבדים על בסיס הדגמים של חברת אירונאוטיקס. 

במרץ 2011 ובספטמבר 2016 משרד הביטחון האזרי פרסם צילומים מביקורים של הדיקטטור אילהם אלייב במפעל שבו נראו דגמי המל"טים המתאבדים. האזרים גם פרסמו מחדש פרסומים של חברת אירונאוטיקס, יחד עם נתונים טכניים.

משרדי החוץ והביטחון בישראל אישרו את מכירת המל"טים ההתקפיים והמתאבדים לאזרבייג'ן, זאת אף שכבר בשנת 1992 הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) הנחה את המדינות החברות בו לקיים אמברגו על יצוא נשק לאזרבייג'ן. בהתאם, מדינות האיחוד האירופי ובריטניה נמנעות מלמכור נשק למדינה, וגם היצוא הבטחוני האמריקאי אליה מצומצם ביותר. החשש: שימוש שייעשה בנשק נגד ארמניה על רקע הסכסוך על חבל נגורנו-קרבאך. 

הנשיא שמעון פרס סוקר משמר כבוד יחד עם נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב בעת ביקור בבאקו, 28.6.2009 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

בסוף 2020, בסבב הלחימה האחרון בנגורנו-קרבאך, העיתונאי איתי אנגל וצוות התוכנית "עובדה" הגיעו לאזורי הלחימה, אספו ופרסמו ראיות לשימוש מסיבי במל"טים מתאבדים תוצרת ישראל. ב-15.3.2021, "הארץ" פרסם תיעוד מתקיפת מל"ט "מתאבד" מדגם "הארופ" נגד סוללת נ"מ על אדמת ארמניה.

אזרבייג'ן התגאתה במל"טים הישראלים – ב-10.12.2020 נערכה תהלוכת ניצחון צבאית בבירה באקו ששודרה בשידור חי וזמינה ביוטיוב, בהשתתפות נשיאי אזרבייג'ן וטורקיה, במהלכה הוצגו לראווה כלי הנשק שנעשה בהם שימוש בלחימה, ובכלל זה המל"טים ההתקפיים והמתאבדים של החברות הישראליות אלביט, התעשייה האווירית ואירונאוטיקס. 

מדיניות העמימות

למרות הפומביות הבוטה מצד אזרבייג'ן, בישראל הקפידו על מדיניות העמימות. כל מי שפנה למשרד הביטחון בנושא המל"טים הישראלים באזרבייג'ן קיבל תשובה זהה שלפיה "מדיניות הפיקוח על היצוא הבטחוני של מדינת ישראל נקבעת על-ידי גורמי המקצוע במשרד הביטחון ובמשרד החוץ. משיקולים אסטרטגיים, בטחוניים ומדיניים, משרד הביטחון אינו מוסר פרטים אודות מדיניות הפיקוח". 

כאשר המחלקה הכללית בפרקליטות המדינה הגישה כתב אישום נגד חברת אירונאוטיקס בשל "עבירה על חוק הפיקוח על יצוא בטחוני בקשר עם לקוח מהותי של החברה", בית-משפט השלום בראשון-לציון הוציא לבקשת הפרקליטות צו איסור פרסום גורף. בלית ברירה, התקשורת דיווחה שמדובר בחברה שמייצרת מל"טים מבלי לציין את טיב המל"טים שקשורים לאותו "לקוח מהותי" בפרשה החמורה. אולי בתקווה שהציבור יחשוב שמדובר במל"טים שמפזרים סוכריות גומי.

בעוד שלעיתונאים ישראלים היה אסור לדווח על השימוש של צה"ל במל"טים התקפיים, צה"ל ומשרד הביטחון המשיכו להשתמש בפעילות המבצעית של צה"ל שכללה מל"טים התקפיים ככלי שיווק מרכזי של התעשיות הבטחוניות הישראליות ללקוחות בחו"ל, בתערוכות נשק ובמדיה החברתית. כך קרה למשל בסרטון שפרסם משרד הביטחון בערוץ היוטיוב הרשמי שלו, "הכירו את הרמס 450: כלי טיס למשימות מיוחדות", מ-2.6.2012. בסרטון שפורסם ב-1.5.2012, "הרמס 900: מל"ט העתיד של חיל האוויר", הוצגו גם צילומים של הפצצות.

גם בסרטון רשמי של חיל האוויר מ-11.11.2015, הזמין ביוטיוב תחת הכותרת "קליטת ה'כוכב'", מפקד הטייסת סא"ל דניאל סיפר על המל"ט החדש ואמר כי "ה'כוכב' מביא איתו יכולות מתקדמות של נשיאת משקלים".

באתר משרד הביטחון פורסם כי "מדינת ישראל היא מעצמה בעולם הכלים הבלתי מאוישים בכלל, ובתחום המטוסים הבלתי מאוישים בפרט", והוזכרו בין השאר יכולות תקיפה ונשיאת מאות קילוגרמים. בפרסום נכתב כי המל"טים שבשירות צה"ל ונמצאים תחת אחריותה של מנהלת המל"טים במשרד הביטחון הם "איתן", "כוכב" ו"זיק" (לאחר שהוגשו שתי העתירות שיפורטו בהמשך, שוּנה האזכור של אפשרות נשיאת מאות קילוגרמים ל"מטענים ייעודיים שאותם מטיסים כלי הטיס לצורך ביצוע המשימות"). 

ב-29.7.2014 פורסם באתר הרשמי של חיל האוויר כי "משימותיו של ה'כוכב' דומות לאלו של ההרמס 450, אך הוא מביא עמו כושר נשיאה כפול, מה שמאפשר לו לשאת מטען רב יותר במהלך הגיחות". ב-19.3.2014 פורסם באתר הרשמי של חיל האוויר כי ל"כוכב" יש יתרון מבצעי, "שכן הוא יכול לשאת מספר מטע"דים (מטען ייעודי) המאפשרים לו לבצע מספר משימות בגיחה אחת". ברור שהמונחים "מטענים ייעודיים", "משקלים" ו"מאות קילוגרמים" אינם מתייחסים למשלוחי עגבניות ומלפפונים שצה"ל חילק באמצעות המל"טים לתושבי רצועת עזה, אלא לתחמושת קטלנית. 

השימוש בצה"ל לצורכי שיווק של חברות בטחוניות ישראליות בוטה ביותר. כך למשל, סרטון שפורסם בערוץ היוטיוב הרשמי של חיל האוויר תחת הכותרת "מל"ט ה'כוכב' נוחת בחיל האוויר", המציג את המל"ט "הרמס 900", מסתיים בסמלילים של חברת אלביט, משרד הביטחון וחיל האוויר יחד על רקע שחור. כאילו שלושתם חברות מסחריות ששותפות יחד בפרויקט מסחרי.

אצבע קלה על ההדק

לנוכח האישור שנתנה מדינת ישראל לשווק ולמכור למדינות זרות את אותם דגמי המל"טים ההתקפיים שצה"ל עושה בהם שימוש, הרי שהכחשת עצם קיומם של מל"טים התקפיים בידי צה"ל דומה לכך שמדינת ישראל תמכור נשק גרעיני ותכחיש את קיומו ברשותה.

לא מדובר בפגיעה תיאורטית בזכות הציבור לדעת ובשקיפות. ישנה חשיבות פרקטית עצומה לדיון ציבורי ומשפטי בשימוש המסיבי של צה"ל במל"טים התקפיים ברצועת עזה ובמקומות אחרים. לשימוש במל"טים ההתקפיים יש "עלות נמוכה" יחסית, הן מבחינה כספית והן מבחינת העדר הסיכון לכוחות צה"ל. התקיפה באמצעות מל"טים נוחה וחוסכת את המאמצים, העלויות והסיכונים הכרוכים בתפיסת חשודים והבאתם למשפט. בשל העלות הנמוכה קיים חשש אינהרנטי שבשימוש במל"טים ההתקפיים האצבע תהיה קלה על ההדק, וכי הם יגבירו את הנסיונות לעקוף את כללי המשפט הבינלאומי. 

בארה"ב, השימוש בכלי טיס התקפיים בלתי מאוישים והבעיות הכרוכות בו היו לסוגיה מרכזית בשיח הציבורי, בעיתונות, בטלוויזיה ובקולנוע. כך, למשל, התברר שבתקופת ממשל אובמה ארה"ב ביצעה פעולות המכונות "signature strikes" – תקיפות באמצעות מל"טים על סמך מיקום והתנהגות בלבד, ומבלי שהיה קיים מידע מודיעיני קונקרטי על זהות המותקפים.

הפעלת מל"ט ישראלי, צאלים, 2013 (צילום: מרים אלסטר)

בעגה הישראלית, המל"טים מאפשרים לדרדר את בנק המטרות למטרות פחות "איכותיות". פצצות טון יכולות להרוג המונים בתקיפה אחת, אך השימוש בהן ובמטוסי קרב יקר ומסובך יותר. סיכון חיי הטייסים, העלות, החשש מנזק היקפי, מגבילים את השימוש בנשק כזה. השימוש במל"טים, על יתרונותיו הטקטיים, מאפשר טפטוף תקיפות תוך התחשבות מופחתת בהרג ופציעה של אזרחים.

הביקורת הציבורית על השימוש במל"טים התקפיים ברחבי העולם, שהתגברה על רקע העלייה במספר האזרחים שנפגעו בתימן ובפקיסטן, וכן מאבק משפטי ממושך של ארגון American Civil Liberties Union, הובילו את ממשל אובמה לחשוף את הנוהל האמריקאי שקבע את הכללים לאישור תקיפה קטלנית באמצעות מל"טים מחוץ לשטח ארה"ב.

בישראל, בגלל מדיניות ההסתרה, המדינה אפילו היתה מוכנה להטעות בהליך משפטי. בהשראת המאבק של הארגונים והפעילים בארה"ב, ובעקבות הפרסומים של משרד הביטחון וצה"ל, ב-20.11.2016 הגישו פעילי זכויות אדם עתירה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בדרישה לחשוף את הנהלים של צה"ל לקבלת אישור מהדרגים המשפטיים לשימוש במל"טים התקפיים, וכיצד המשפט הבינלאומי והנחיות בג"ץ מוטמעים בהם. 

העתירה הוגשה לאחר שבתחילה סירב צה"ל לחשוף את הנהלים בנימוק של חשש לפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. בשל מדיניות הצנזורה וההסתרה של עצם שימוש צה"ל במל"טים התקפיים, המדינה הגישה לבית-המשפט תגובה שטוענת דבר והיפוכו – טענה כי בעצם אין נהלים לשימוש במל"טים התקפיים, אך במקביל יש חוות דעת סודית שמסבירה מדוע גם אסור לחשוף לציבור את אותם הנהלים שאינם קיימים. העיתונאית גילי כהן, שדיווחה על כך ב"הארץ", לא היתה רשאית לעשות שימוש במלים "מל"טים התקפיים" וכתבה על הליך משפטי בעניין "כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מ)".

ראש הממשלה שמעון פרס בוחן מל"ט במהלך מבצע "ענבי זעם", 17.4.1996 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

מאחר שהמדינה הצהירה שאין לה נהלים לאישור השימוש במל"טים התקפיים, העתירה נמחקה. ב-16.5.2017 פעילי זכויות האדם פנו לרמטכ"ל גדי איזנקוט ודרשו ממנו לעצור את השימוש בהם כל עוד לא ייקבעו נהלים כלשהם שעומדים בהוראות החוק הבינלאומי ופסיקת בג"ץ. ב-18.6.2017 התקבלה תשובה מלשכת הרמטכ"ל, ולפיה בעצם לצה"ל אכן יש נהלים, ואלו "נבחנו משפטית ועולים בקנה אחד עם הדין". 

ב-15.7.2017 פעילי זכויות האדם הגישו עתירה שנייה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ובה נטען כי צה"ל הטעה את בית-המשפט בעתירה הראשונה. "אף אם העותרים ישתתפו במשחק 'הנדמה לי' של המשיבים, כאילו הם אינם עושים שימוש במל"טים התקפיים ואין ברשותם כאלה, עדיין העותרים מעוניינים לקבל את הנהלים הרלבנטיים להפעלתם", נכתב בה.

בסיום הדיון שהתקיים ביום 17.4.2018, ובעקבות השאלות של השופט שאול שוחט, צה"ל הסכים לחשוף פרפרזה מתוך הנהלים הרלבנטיים לאישור שימוש במל"טים התקפיים – אך בלי להודות בעצם קיומם בידי צה"ל, כיצד המשפט הבינלאומי והנחיות בג"ץ מוטמעים בנהלים, ואת הפרטים לגבי ההליך הביורוקרטי לאישור תקיפה, ובלי להתייחס לתפקידם של היועץ המשפטי לממשלה והפרקליט הצבאי הראשי. 

ב-16.7.2018, הפעילים קיבלו מצה"ל את הפרפרזה הזו: "בהתאם להוראות המחייבות בצה"ל, מפקד המשימה נדרש לוודא, על בסיס הערכת מצב הנערכת גם בזמן אמת, כי תקיפת מטרות תיעשה מתוך עמידה, בין היתר, בעקרון האבחנה, בעקרון המידתיות ובחובה לנקוט אמצעי זהירות, ותוך הקפדה על שימוש באמצעי לחימה חוקיים בלבד, שאושרו ככאלה על-ידי הגורמים הרלבנטיים בצה"ל. כלומר, עליו לוודא כי התקיפה תכוון נגד אויב או נגד מטרות צבאיות בלבד, כי היקף הנזק האגבי הצפוי איננו מופרז ביחס ליתרון הצבאי הצפוי כתוצאה מן התקיפה, וכי יינקטו אמצעים סבירים לצמצום הנזק האגבי ככל האפשר. יועצים משפטיים משולבים בחלק מן המשימות של תכנון תקיפת מטרות, בדגש על הליך האישור של מטרות המתוכננות מראש".

אך עדיין היה אסור לפרסם כי מדובר במל"טים התקפיים.

העיתונות בחרה להתעלם

לאחר שנים ארוכות של מדיניות הסתרה וצנזורה, ב-20.7.2022 הודיעה הצנזורה הצבאית כי לאחר "עבודת מטה ובדיקה מעמיקה ועניינית" החליטה להתיר לפרסם שצה"ל משתמש במל"טים התקפיים במסגרת פעילותו המבצעית. "הארץ" פרסם מאמר מערכת תחת הכותרת "עכשיו באים?". 

מדוע דווקא עכשיו בחרה הצנזורה הצבאית להודיע על שינוי עמדתה? לכך טרם ניתנה תשובה. בעבר שונתה מדיניות צנזורה לגבי טכנולוגיות אחרות כאשר צה"ל ומשרד הביטחון רצו לאפשר לחברות הבטחוניות להציג אותן בתערוכות נשק ולקדם עסקאות עם מדינות זרות, אך המל"טים ההתקפיים תוצרת ישראל ממילא נמכרים מצוין.

לגבי השאלה מדוע התעכבה החלטת הצנזורה במשך כמה עשרות שנים, האשמה מונחת גם לפתחן של מערכות העיתונים וערוצי החדשות בישראל. כאשר אלו מעוניינות להיאבק נגד צנזורה או צווי איסורי פרסום הזויים, הן יודעות לעשות זאת באמצעות עיסוק בלתי פוסק בכל הפרטים שכן מותר לפרסם ובהצגת האבסורד בהסתרת המידע, עד שהצנזורה או פרקליטות המדינה מבינות ש"אינן יכולות עוד" ומצמצמות את החיסיון באופן חלקי או מלא כדי להרגיע את הביקורת הציבורית. 

לא תמיד התרגיל הזה מצליח, אך הרבה פעמים כן. לא כך נעשה בנושא המל"טים ההתקפיים, למעט במקרים חריגים שעוררו עניין ציבורי בישראל ללא קשר לסוג הטכנולוגיה שנעשה בה שימוש.

העובדה שהשימוש של צה"ל במל"טים התקפיים לא עניין מספיק את מערכות העיתונים וערוצי החדשות בישראל משתקפת היטב גם בגל הפרסומים לאחר הודעת הצנזורה על שינוי עמדתה – התקשורת הישראלית מיהרה לחזור לסיפורים פיקנטיים בודדים שבעבר צונזרו, כגון השימוש במל"ט התקפי נגד אחמד ג'עברי שכונה "רמטכ"ל החמאס", ברצועת עזה. בינתיים, טרם חזר עיתון או ערוץ חדשות ישראלי כלשהו לרשימה המלאה של האזרחים שנהרגו ונפצעו מתקיפות המל"טים ברצועת עזה. אלה שבעל כורחם, גופם ורכושם הפכו ל"נזק אגבי" בפעילות צה"ל.

ב-2014 פרסם "הארץ" דו"ח שהכין החוקר הפלסטיני ד"ר עאטף אבו-סיף, "חסרי שינה בעזה", מטעם מכון רוזה לוקסמבורג. לפי הדו"ח, במהלך המבצעים הצבאיים "עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה" ביצעו מל"טים של צה"ל יותר ממאה תקיפות, ובהן נהרגו יותר מ-120 אזרחים, כולל כ-30 ילדים.

במשך השנים, נושא השימוש של צה"ל במל"טים ההתקפיים או היצוא שלהם לדיקטטורות עניין עיתונאים ועיתונאיות בודדים בישראל, כגון עמירה הס ("הארץ"), יוסי מלמן ("הארץ" ו"מעריב"), גילי כהן ("הארץ" ובהמשך תאגיד השידור הציבורי), עמי רוחקס-דומבה (Israel Defense) ואיתי אנגל ("עובדה"). הס במיוחד מתחה כל גבול אפשרי בדיווחים השוטפים שלה על הפעילות של צה"ל באמצעות מל"טים ברצועת עזה והסבל שגרמה לתושבים.

עורכי העיתונים וערוצי החדשות בישראל היו צריכים מזמן לצעוק שאינם מוכנים יותר לשחק במשחק המגוחך של הצנזורה הצבאית ומשרד הביטחון בעניין המל"טים ההתקפיים, ולמתוח את הגבולות עד לפריצתם

יתרה מכך, בעוד שבוטלה הצנזורה לגבי השימוש של צה"ל במל"טים התקפיים, באופן אבסורדי עדיין נותרה על כנה מדיניות הצנזורה לגבי היצוא של מל"טים התקפיים למדינות זרות, כולל במקרים של מדינות שבוחרות מיוזמתן לפרסם את שימושן במל"טים הישראלים. העיתונאים יכולים לצטט פרסומים זרים, אך מתקשים לפרסם מידע ישיר מגורמים ישראלים. 

עמדת הצנזורה קיבלה תמיכה עקיפה מבית-המשפט העליון, שהסכים עם ההבחנה בין פרסומים זרים לפרסומים ישראליים. בפסק דינה מ- 17.12.2019, הנשיאה אסתר חיות דחתה ערעור שהגישו פעילי זכויות אדם והסכימה עם עמדת משרדי החוץ והביטחון שאין לחשוף מידע ממכירת מל"טים לתצפית שסייעו לממשלת סרי-לנקה לבצע פשעי מלחמה במהלך מלחמת האזרחים שם (המל"טים עזרו להכווין הפצצות נגד אזרחים ומטרות אזרחיות).

זאת, אף שממשלת סרי-לנקה פרסמה מיוזמתה מידע רשמי על כך: "חשיפת מידע כזה או אחר על-ידי ממשלת סרי-לנקה או בדו"חות האו"ם אין בה כדי לשנות ממסקנה זו והיא אינה מקהה את החשש לפגיעה בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה, ככל שייחשף המידע שנתבקש", כתבה השופטת חיות. 

חיות אישרה במלואו את פסק דינו של השופט שאול שוחט מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שקיבל את עמדת המדינה שלפיה מאחר שקיים הסכם סודיות עם סרי-לנקה – אף אם סרי-לנקה הפרה את התחייבותה על-פי ההסכם, אין זה גורע מהמחויבות של מדינת ישראל להסכם.

עורכי העיתונים וערוצי החדשות בישראל היו צריכים מזמן לצעוק שאינם מוכנים יותר לשחק במשחק המגוחך של הצנזורה הצבאית ומשרד הביטחון בעניין המל"טים ההתקפיים, ולמתוח את הגבולות עד לפריצתם, כפי שהם הוכיחו שהם יודעים לעשות בנושאים אחרים. מה כבר היו עושים להם? עוצרים את כולם? 

במברק ששלח ב-14.4.1963 היועץ מיכאל אליצור משגרירות ישראל בבורמה למנהל מחלקת אסיה במשרד החוץ יעקב שמעוני הוא עדכן שבאירוע השנתי של אגודת העיתונאים הבורמזית שהתקיים בחלוף כשנה להפיכה הצבאית, עיתונאי אחד אמר לו: "העיתונים ממשיכים להופיע כל עוד הממשלה לא החליטה שהם מיותרים, אך אם תסגור אותם לא יורגש בחסרונם".

מדינת ישראל, על כל פגמיה ובעיותיה, אינה בורמה של שנות השישים, אך גם בה האחריות של עיתונאים היא להוכיח לציבור כל יום מחדש שירגיש בחסרונם. גם אם לרוב העיתונאים בישראל לא אכפת באופן אישי מקורבנות ה"נזק האגבי" ברצועת עזה או בנגורנו-קרבאך, לפחות מתוך יושרה ומקצועיות.

בניגוד למסקנה שפרסמו חלק מהעיתונים והעיתונאים לאחר שינוי עמדת הצנזורה, הלקח המתבקש מפרשת המל"טים ההתקפיים הוא לא הצורך בהטלת ספק באמינות שיקולי הצנזורה הצבאית, אלא הטלת ספק בעצם הלגיטימיות של קיומה ושיתוף הפעולה איתה. הצנזורה צריכה להיסגר ולהיקבר בקבורת חמור, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.

עו"ד איתי מק ייצג פעילי זכויות אדם בהליכים לעצירת היצוא הבטחוני לאזרבייג'ן, לחשיפת נהלי השימוש של צה"ל במל"טים התקפיים ולחשיפת היצוא של מל"טים לתצפית לסרי-לנקה