גידי וייץ והילו גלזר חשפו לא מזמן ב"מוסף הארץ" – על בסיס ראיונות, מסמכים ועדותו של סגן שר הביטחון לשעבר ויצמן שירי – כיצד ניסתה מדינת ישראל לגרש פליטים משטחה לדיקטטורות באפריקה. לפי כתבת התחקיר, נציגי משרד הביטחון גייסו למשימה אנשי עסקים ולא מצמצו כשהועלו הצעות לגרש את האפריקאים למדינות כושלות ומסוכנות, וגם כשצריך היה לשלם שוחד.
בעיני עיתונאים רבים, וגם הקהל הרחב, אפריקה כולה היא יבשת שמתנהלת מאחורי הערפל הסמיך של אי-הידיעה – וכך גם המעורבות של ממשלות ישראל בנעשה בה. אבל האמת היא שכיום, עם פרוס 2021, התוודעות לשיטות העבודה של משרד הביטחון לא חייבת להתבסס על תחקיר מורכב, השגת מסמכים סודיים או שידול של אנשי עסקים וסוחרי נשק לשבור שתיקה. לעתים קרובות, כדי לקבל הצצה כזאת מספיק לעיין בפעילות המדיה החברתית של גורמי ממשל אפריקאים.
למשל, חשבונות הטוויטר של הרודן האוגנדי יוורי מוסווני ובנו מוחוזי קיינרוגבה. בתמונות שמוסווני ובנו פרסמו בטוויטר בשנה האחרונה נראים חיילי היחידה המיוחדת SFC (ראשי תיבות של Special Forces Command) חמושים ברובי גליל-אייס ותבור, ובנו של מוסווני צולם כשהוא נושא תת-מקלע עוזי.
בתמונות שמוסווני ובנו פרסמו בטוויטר נראים חיילי היחידה המיוחדת שכפופה להם חמושים ברובי גליל-אייס ותבור, ובנו של מוסווני צולם כשהוא נושא תת-מקלע עוזי
כוח SFC הוקם כיחידת ביטחון פרטית של מוסווני. מפקדיה מגויסים מתוך הקבוצה האתנית שלו, והיא פועלת מחוץ לכל מסגרת חוקית באוגנדה. יחידה זו נועדה להגן על מוסווני ומקורביו מפני האופוזיציה ומפני תרחישים של הפיכה צבאית או התקוממות מתוך הצבא והמשטרה. הרובים תוצרת כחול-לבן הגיעו לידי היחידה הנשיאותית באישור משרד הביטחון הישראלי.
מאז שמוסווני תפס את השלטון לפני 35 שנה, בינואר 1986, החיים באוגנדה מתאפיינים בהפרות חמורות ושיטתיות של זכויות אדם, כולל פשעי מלחמה, שנועדו לאפשר את האחיזה המתמשכת של הדיקטטור במושכות השלטון. הבחירות הקרובות לנשיאות ולפרלמנט באוגנדה יתקיימו ב-14 בינואר. אם מוסווני יחוש שהמשך שלטונו נמצא בסכנה ממשית, סביר להניח שלוחמי ה-SFC ישמשו כלי מרכזי לדיכוי לפני מועד הבחירות, במהלכן ואחריהן.
למוסווני אין יכולות מתוחכמות כמו לפוטין, המרעיל פעילי אופוזיציה באמצעות חומרים כימיים שקשה לזהות את עקבותיהם. מוסווני עובד בשיטות חיסול פשוטות יותר: מעת לעת, כלי רכב ומשאיות של המשטרה מתנגשים בפעילי אופוזיציה והורגים אותם. בתקופות בחירות בשנים הקודמות, פעילי אופוזיציה נחטפו, נעצרו, עונו, נרצחו או הועלמו, וכספם ונכסיהם הוחרמו. שיטות העינויים כוללות הכאה עם מקלות וכבלי חשמל, פגיעה מכוונת בעמוד השדרה, עקירת ציפורניים, שיניים ועיניים, חשמול ולחיצות עם פלאייר על האשכים.
בספטמבר 2017, לוחמי ה-SFC פשטו על בניין הפרלמנט כדי לעצור פיליבסטר של חברי אופוזיציה. הפיליבסטר עיכב הצבעה על הצעה לתיקון החוקה שנועדה להסיר את מגבלת הגיל של המועמדים לנשיאות ולאפשר למוסווני לכהן כנשיא למשך כל ימי חייו. במהלך הפשיטה הותקפו חברי הפרלמנט מהאופוזיציה ונעצרו.
בטי נמבוזה, חברת פרלמנט מהאופוזיציה, הוכתה בגבה ונפגעה קשות בעמוד השדרה. לוחמי היחידה אמנם לבשו בגדים אזרחיים כדי להסוות את שיוכם, אך אחד המפקדים תועד בבניין פרלמנט וזוהה לאחר מכן. שנה לאחר מכן, באוקטובר 2018, התיר מוסווני ללוחמי ה-SFC לירות כדורים חיים בהפגנות של האופוזיציה ולהכות את המוחים.
לקראת הבחירות הקרובות אסר מוסווני על קיום אספות והפגנות של האופוזיציה, והאלימות כלפי המשתתפים בכינוסים הבלתי מאושרים הולכת וגוברת. בתחילת נובמבר 2020, לאחר שמוסווני הגיש לוועדת הבחירות את מועמדותו לנשיאות בפעם השישית, הוא איים: "לאף אחד אין יותר רובים מאיתנו". כעבור שבועיים פרצו ברחבי אוגנדה הפגנות ענק בעקבות מעצרו של אחד ממנהיגי האופוזיציה, בובי ויין. כוחות המשטרה דיכאו אותן באלימות קשה. עם פרוץ המחאה פרסם מוסווני בחשבון הטוויטר שלו קטע מנאום שבו טען ש"זרים והומוסקסואלים" תומכים במפגינים. עד כה ידוע על כמה עשרות מפגינים שנהרגו, כמה מאות שנפצעו וכמה אלפים שנעצרו.
בין העצורים ישנם עורכי-דין אוגנדים בולטים, ביניהם ניקולס אופיו, שהגן על קהילת וארגוני הלהטב"ק, הנרדפים בידי המשטר. בתירוץ של אכיפת מגבלות הקורונה התרבו פשיטות של כוחות הביטחון על מרכזים של הקהילה, ובתוך כך גם מעצרים של חבריה. החוק באוגנדה מגדיר קיום יחסי מין "לא טבעיים" כעבירה פלילית, וב-2014 חוקק הפרלמנט חוק שהחמיר את המצב והחיל על יחסים הומוסקסואליים שורה של עונשים דרקוניים, כולל מאסר עולם.
בית-המשפט החוקתי באוגנדה אמנם פסל את החוק, אך במשך כל שנות שלטונו הדיקטטורי של מוסווני כוחות הביטחון רודפים, תוקפים, עוצרים ומענים את חברי קהילת הלהטב"ק, ומונעים מהם גישה לשירותי בריאות. באוגוסט 2019, למשל, עצרו כוחות הביטחון 33 טרנסג'נדרים בטענה שהשתתפו באספה בלתי חוקית. פשעיו של מוסווני כנגד קהילת הלהטב"ק תועדו באינספור דו"חות של ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, וגם על-ידי מחלקת המדינה האמריקאית.
מוסווני לא מתאמץ להסתיר שלוחמי ה-SFC והמשמר הנשיאותי הם כוחות ביטחון פרטיים שפועלים בשמו ועבורו. רק לפני חודשיים הוא חנך את המטה החדש של יחידת ה-SFC, שנקרא על שמו.
בנו של מוסווני פיקד על היחידה בשנותיה הראשונות; לנוכח ביקורת שהתעוררה בתוך מפלגת השלטון על כוונת הדיקטטור להוריש את השלטון לבנו, וככל הנראה גם עקב בעיית שתיינות של הבן, לפני שנים אחדות הוא חדל לפקד על היחידה באופן רשמי אך המשיך להנחות את פעילותה ולשמש יועץ בטחוני לאביו. בחודש שעבר נפוצו שמועות שהבן חזר לפקד על היחידה, וזמן קצר לאחר מכן הוא אישר זאת בחשבון הטוויטר שלו ופרסם את תמונתו במדים עם תג היחידה.
השחיתות והנשק הם שני הגורמים אשר מאפשרים לרודן מסוגו של מוסווני לשלוט בעמו במשך 35 שנים. שיתוף הפעולה של משרד הביטחון הישראלי עם יחידה צבאית פרטית של הרודן אינו פחות חמור מהגילויים על השוחד והמזימות לגירוש הפליטים. השאלה המתבקשת היא מדוע מעטפות עם כסף עדיין מזעזעות את הציבור והתקשורת בישראל, אך אספקת ארגזי רובים לכוחות שמתמחים בהטלת מומים ורצח נתפסת כחלק מהסדר הטבעי של העולם.