איך נראה הבוקר הזה בתוך ראשו של ברוך שי, ראש חטיבת החדשות של כאן 11? מה הוא חשב לעצמו אמש, כשצפה בדיווח של עמית סגל בערוץ 12 על כוונת נתניהו לסגור את מחלקת החדשות של התאגיד?
המסר נוסח באופן שאינו משתמע לשני פנים: "לא את אגפי הדרמה והדוקו - החלק המצליח בתאגיד - רוצים לסגור", עקץ סגל את המהדורה המתחרה, "זה לא על הכוונת, אלא מחלקת החדשות, בטלוויזיה וברדיו". למהלך, הדגיש סגל, אין מתנגדים בקואליציה.
גם לא בחדשות 12, כך נראה. גוף העיתונות הפופולרי בישראל לא חשב שידיעה על חיסול החדשות הציבוריות זקוקה למסגור או פרשנות ביקורתיים. המקסימום שיונית לוי הצליחה להוציא מעצמה הוא שמדובר ב"דרישות שיעוררו מחלוקת עזה".
אך המסגור החלבי הוא רק חלק מהסיפור. לעצם השידור של דיווח כמו של סגל יש אפקט עצום, כפי שהוא, העורכים שלו והמגישה שלצידו יודעים היטב. במקרה הזה, החדשות עצמן הן החדשות.
הרי נתניהו לא צריך באמת לסגור את התאגיד, רק לאלף את עיתונאיו. המסר שקיבלו אתמול עיתונאים ועורכות בחטיבת החדשות של התאגיד הוא פשוט: נתניהו הוא בעל הבית האמיתי שלכם, ולא הציבור שעבורו אתם נדרשים ליצור עיתונות חופשית ואמיצה. הידיעה על הכוונה להעלים אתכם היא בסך הכל עוד אייטם.
יונית לוי ועמית סגל מדווחים על כוונת הליכוד לסגור את השידור הציבורי בישראל, חדשות 12, 27.11.22 (צילום מסך)
כפי שציינה יונית, זה לא הסיבוב הראשון של נתניהו והשידור הציבורי. ראש הממשלה דאז ניסה למחוץ את התאגיד עוד לפני שהוקם. גם אז היה זה עמית סגל שסיפק דיווח מהלך אימים: אחת הסיבות שנתניהו מעוניין למנוע את פתיחת השידורים בתאגיד, היא זהותו של מפיק תוכנית התחקירים "זמן אמת". טלי בן עובדיה, שמונתה לעורכת תוכנית התחקירים של כאן 11, סיפרה בזמנו ל"גלובס" על האפקט של שידור ה"סקופ" בחדשות 12:
"אנחנו לא שמענו את זה ממקור ראשון מאף אחד", הבהירה, אבל הדיווח משפיע, "זאת תקופה מאוד לא טובה לעיתונות בכלל. העיתונות בישראל נמצאת תחת מתקפה שלא תמיד אפשר להבין את המניעים שלה. [...] עדיין עושים כאן תחקירים, עדיין אנשים יכולים להתבטא. להגיד שאני לא חוששת שעל הדור הצעיר אווירת הפחד הזאת תשתלט? אני חוששת".
ויהי פחד
אפשר לנחש שאת הסקופ על הכוונה של נתניהו לחדש את המלחמה בשידור הציבורי, סגל לא השיג בזחילה בתעלות האוורור במצודת זאב. בבוקרו של היום בו דיווח על כך סגל במהדורה בערוץ 12, שיגר אלי ציפורי, מתומכיו הבולטים של נתניהו בטוויטר, סדרת ציוצים מכפישה נגד התאגיד (על הדרך טינף גם את סגל). נתניהו רוצה להעביר מסר, ויש לו הרבה צינורות.
סגל, מצידו, רוצה לחזק את מעמדו התקשורתי ככתב פוליטי מקושר. כנראה שלדעתו, האינטרסים של המקורות לא צריכים להיות חלק משיקול האחריות העיתונאית שלו כלפינו, הצופים. גם לא בכל הנוגע לעיתוי ולמסגור של הדיווחים שלו.
סגל, יונית לוי והעורכים של חדשות 12 יכולים לומר שהם רק דיווחו. אבל מי שהעביר לסגל את הסקופ ידע היטב מה הוא עושה. כדי לרמוס את החופש העיתונאי של המחלקה הכי חשובה בתאגיד, חטיבת החדשות, לא צריך לסגור את כולו. כפי שהעולם נברא באמירה, גם הדיווח של סגל עלול להיות בבחינת "ויהי פחד".
ראש חטיבת החדשות בתאגיד, ברוך שי (צילום: מיכל צוקר-בכור)
מה קורה כאשר עיתונאים מפחדים ורוצים להתרפס בפני הממשלה? מלאכת הרקמה המחברת בין השלטון לעיתון היא עדינה וסמויה. צריך להבין כיצד היא פועלת כדי לעמוד על השפעות הדיווח של סגל וחדשות 12. בימים שבהם אנחנו מצויים בלב לבו של המשפט החשוב ביותר בתולדות המדינה, שעוסק בשיטות להשחתת התקשורת - אי אפשר עוד להעמיד פנים שאיננו יודעים בדיוק כיצד זה מתבצע.
הדיונים במשפט מלמדים אותנו: לא צריך לדבר גלויות. לא חייבים להנחית הוראות מפורשות ולא לצאת לקרבות ראווה. יעיל הרבה יותר לאותת, לסמן, להשרות אווירה מתאימה. שהעיתונאים יבינו לבד. כך גם כשמערכת חדשות מתגייסת עבור פוליטיקאי. יש בידה כלים מגוונים, סמויים מן הציבור, כדי להצליח במשימתה.
עם פרסום תחקיר-הענק של "העין השביעית" על "שיטת ידיעות אחרונות", קיבלנו פירוט מעמיק לתולדות הנוסחה המושחתת. שלושה דורות של מו"לים שכללו את השיטה, כיצד לרתום מערכת עיתונאית שלמה לאינטרסים הזרים של בעל הבית. ארנון (נוני) מוזס עצמו, המו"ל הנוכחי של "ידיעות אחרונות", נשמע מתפאר בפני נתניהו בשיחות השוחד לכאורה בין שניהם, ש"צריך לדעת איך לנהל עיתונאים".
בתכתובות שנתפסו במהלך החקירה המשטרתית נוזף מו"ל גדול במנכ"ל שלו: למה אתה לא יודע לעבוד כמו נוני. כולם מחפשים לעצמם עורכים בכירים שלא צריך לומר להם מה לעשות, הם יודעים לבד. מספיק דיווח כזה כמו של עמית סגל, כדי שהם יבינו בדיוק מה התפקיד שלהם.
האמנות האמיתית היא להסתיר את השחיתות הזו מהקוראים. לכן זהו משחק של מסגור והעמדות פנים: לא לצנזר כליל, אלא לשנות את המיקום והנפח של הידיעה החדשותית, כדי להגביר או להמעיט בחשיבותה; לייצר איזון מלאכותי בין ימין ושמאל, בנושאים שבהם דווקא אין מחלוקת כי השחיתות פוגעת בכולם; לייבא כתבים ופרשנים בשם האיזון הקדוש, כשלמעשה הם משרתים את הפוליטיקאים שדחפו אותם; "לרכך" את החדשות והכותרות האמיתיות, כך שישאירו ניחוח של שדה חבצלות במקום סירחון של שחיתות.
מבחן ציבורי
האם עיתונאי התאגיד הוכיחו את עצמם בשנים האחרונות, כך שיהיו "ראויים" לאיום הזה של נתניהו? כלל לא בטוח. לפני כשנה פורסם ב"העין השביעית" ניתוח עומק להיעדר הצורם של תחקירים נשכניים ופורצי דרך בתאגיד עתיר התקציבים. גם תוכנית התחקירים המבטיחה "זמן אמת" בעריכת בן-עובדיה, שצוטטה פה קודם, לא נגסה באופן שייזכר לדורות (בלשון המעטה) בקשרים המושחתים בין השלטון להון - ולעיתון.
"המוסכמה בתאגיד היא שהתוכנית לא ממלאת את ייעודה", כתב אז איתמר ב"ז. "חלק ניכר מפרקיה הם מעין שחזורים של פרשות עבר ומבצעים ביטחוניים, שאותם מתווכים לצופים דרך ריאיונות עם האנשים שהיו מעורבים בהם. 'מדי פעם מבליח איזה פרט חדש, אבל רוב הזמן הם מגישים חומר ממוחזר שמצולם מחדש ונארז באריזה ויזואלית יפה', אומר גורם בתאגיד שמכיר לעומק את תחום התחקירים".
מאז ניכרים ניסיונות לשנות, להוסיף תחקירים וכתבים חוקרים, זו התחלה, אבל אסור שזה יהיה הסוף. הבוקר הזה במערכת החדשות של כאן 11 הוא "זמן האמת" של כל אחד ואחת מעובדיה. זהו מבחן ציבורי לאומץ וליושרה שלהם. כבר עכשיו רובצים איומים ממשיים לכיפופים מסוכנים של הדמוקרטיה: האם כאן 11 ישמיע קול ברור לטובת האינטרס הציבורי, או ינסה לרכך את הסכנה כדי לרצות את השלטון?
העורכים והעיתונאיות בחדשות כאן 11 צריכים לדעת: לא רק הליכוד שם עליהם עין, גם אנחנו.