מניפולציות משגשגות בפער שבין מה שהתקשורת מדווחת לבין מה שהציבור מבין. ספינים, מטבעם, צוברים תאוצה בפער שבין מה שעיתונאים מוציאים מהפה או המקלדת ובין מה שנאמר בכותרות. הספין פורח בשטח ההפקר שבין תוכן הדיווח לבין מה שבכלל לא נאמר, אבל כולם חושבים. ולכל ספין יש גלעין של אמת.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא אשף באיתור הגלעינים האלה, עיטופם בשכבה מניפולטיבית ומציאת כתבים וגופי חדשות שיסכימו להפיצם לקהל הרחב בלי לפגוע במעטפת הכוזבת. העיתונאים מכירים את התרגולת, ובכל זאת הם משתפים פעולה פעם אחר פעם. הסערה הציבורית שהתחוללה סביב הפריצה שלא היתה בבלפור ממחישה זאת.

כל פוליטיקאי יכול לחולל ספין, אבל בישראל 2021, רק נתניהו יכול לדאוג שהספין הזה יופץ בשלוש המהדורות המרכזיות של ליל שישי. במקרה שלנו, הידיעה פורסמה במקביל אצל עמית סגל ב"אולפן שישי" של חדשות 12, אצל אילה חסון בתוכנית "שישי" בהגשתה בחדשות 13, ואצל עקיבא נוביק ב"חדשות השבוע" של כאן 11. ליבת הדיווחים היתה זהה: נתניהו הובהל עם רעייתו שרה לחדר מאובטח במעון ראש הממשלה בזמן שברחובות הסמוכים התחוללה הפגנה בקריאה להתפטרותו.

זה לא נאמר במפורש באף אחת מהמהדורות, אבל הידיעה על הבהלת ראש הממשלה לחדר מאובטח הגיעה מסביבתו הקרובה של נתניהו. בשיחה עם "העין השביעית", דוברו הפוליטי אישר זאת

במוחות הצופים, התיאור הזה הִדהד את מראות ההסתערות ההמונית של תומכי טראמפ על בניין הקפיטול בוושינגטון יומיים קודם לכן, שאילצו את המחוקקים, את עוזריהם ואת פקידי הממשל להתפנות בבהילות למתחמים מאובטחים ולהסתגר בהם עד שישוב הסדר והסכנה תחלוף. ההתפרעויות גבו חמישה הרוגים: ארבעה מתפרעים ושוטר שנפצע ומאוחר יותר מת מפצעיו.

בדיווחים של חדשות 12 וחדשות 13 חיזקו את ההשוואה הזאת באמצעות קביעה שלפיה המפגינים בירושלים פרצו מחסום משטרתי. הקביעה הזאת לא היתה נכונה. פעילים שלוקחים חלק בהפגנות הצביעו על כך כבר בזמן השידור, וכעבור יממה החל לצאת מידע ברוח זו גם מכיוון המשטרה והשב"כ. גורמי השיטור והביטחון חיזקו את ההכחשות והעלו שאכן – המצב היה שונה לגמרי ממה שדווח. לנתניהו לא נשקפה סכנה ולו לרגע קט.

זה לא נאמר במפורש באף אחת מהמהדורות, אבל הידיעה על הבהלת נתניהו לחדר מאובטח הגיעה מסביבתו הקרובה של ראש הממשלה. יותר מגורם אחד שנחשף למגעים שמאחורי השידור אמר לאתר "העין השביעית" שהמקור היה נתניהו עצמו, בשיחת תדרוך שקיים עם הכתבים.

דוברו הפוליטי של נתניהו, נאור יחיא, שוחח עם "העין השביעית" והכחיש שהידיעה נמסרה בתדרוך של ראש הממשלה – אך לאחר מכן ביקש שההכחשה לא תצוטט, וסירב למסור מי הגורם שכן ביצע את התדרוך. כך או כך, אין מחלוקת על כך שהסיפור הגיע מלשכת נתניהו.

עוד דבר שחשוב להדגיש הוא שבדיווחים המקוריים כלל לא נמסר על פריצה למעון הרשמי. הדיבור על "פריצת מחסום" והזכרונות הטריים מגבעת הקפיטול הספיקו כדי לטפח את הספין ולהוליד סיקור היקפי ששִכפל את ההטעיה. שורה של דיווחי המשך שפורסמו במהלך סוף השבוע חזרו על הקביעה הלא מדויקת שייחסה למפגינים פריצת מחסום.

השיח שהתפתח ברשתות החברתיות תידלק את הרושם השגוי שלפיו המפגינים ממש ניסו לפרוץ למעון. היו כלי תקשורת שאימצו את הקביעה הלא נכונה הזאת – אתר ערוץ 20 למשל, שם פורסמה ידיעה שבה נמתחה ביקורת על "מפגיני השמאל שפרצו למעון ראש הממשלה". במקרה אחר, ינון מגל מסר למאזיני 103FM שהתקרית כללה "נסיון פריצה לבלפור", וחזר על כך יותר מפעם אחת במהלך השידור. כשעמיתו להגשה, היחצן אבי בניהו, העיר לו שהוא טועה, מגל הביע תמיהה: "אתה מפקפק בעובדות?".

מה באמת קרה שם

אלו הן העובדות: כפי שדווח במהדורות, התקרית אירעה ב-2 בינואר, יום שבת. כבכל סוף שבוע בחודשים שלפני כן, מפגינים התאספו בקרבת המעון הרשמי של ראש הממשלה בירושלים כדי לקרוא לנתניהו להתפטר בעקבות שורת פרשיות השחיתות שבגינן הוא עומד לדין. קבוצה אחת של מפגינים הגיעה למקום מוקדם מהרגיל – באור יום – כדי להקדים את כוחות המשטרה וליישם את מה שהמוחים מכנים "המצור על בלפור".

סרטוני וידיאו שצילמו הפעילים, שעליהם התבססו הדיווחים הטלוויזיוניים, תיעדו את האופן שבו זה נעשה: בכניסה לרחוב סמולנסקין, על הכביש, הוצבו כמה מחסומים ארעיים למניעת כניסת כלי רכב. המפגינים נכנסו ברגל. ייתכן שכמה מהמחסומים הופלו – אבל בכל מקרה לא היה צורך בכך. המחסומים חסמו רק חלק מהכביש, והמדרכות לא היו חסומות כלל. ניתן היה לצעוד בהן ללא הפרעה.

עשרות מפגינים, אולי מאה, התקדמו במהירות והגיעו עד לשער המסיבי והממוגן שמוצב לקראת סוף רחוב סמולנסקין. מאחוריו ישנו קטע רחוב נוסף, שבו נמצאת הכניסה הראשית של מעון ראש הממשלה. כשהגיעו לשם, המפגינים החלו לשיר, להרעיש ולקרוא קריאות נגד נתניהו. כוחות אבטחה שהוצבו במקום מבעוד מועד חצצו ביניהם ובין השער – שכאמור, אינו השער למעון ראש הממשלה, אלא לקטע רחוב שממנו מגיעים לשער, שבו מוצב מערך אבטחה נוסף. לאחר מכן פונו המפגינים.

בחדשות 12 ובחדשות 13 דיווחו באותו ערב שהמפגינים "פרצו" מחסום אחד או כמה מחסומים (תלוי בדיווח), ובכאן 11 דווח על ניסיון לפרוץ מחסומים. כולם התייחסו לאותה הסתערות ברחוב סמולנסקין, וכולם לא דייקו: המפגינים לא ניסו לפרוץ אף מחסום, ולא היו צריכים לפרוץ מחסום כלשהו כדי להגיע לשער ברחוב בלפור. בזמן אמת, האי-דיוק הזה לא הפריע לאיש ולא עורר תשומת לב – אבל בהמשך הוא סייע לתדלוק הספין של נתניהו.

לפי דיווחים עיתונאיים והודעות שהופצו מטעם המפגינים, כעשרה מוחים נעצרו – אך לאחר זמן לא רב שוחררו, רובם ללא תנאים מגבילים. אם מישהו מהם היה מסכן באמת את ראש הממשלה, ניתן להניח שלא היו מאפשרים לו להשתחרר מיד לאחר מעצרו.

כתב "הארץ" ניר חסון העיד ששהה במקום לכל אורך התקרית והשקיף עליה מן הצד כשלצדו איש שב"כ. "בשום שלב לא היה איום, ולו תיאורטי, לחדירה למתחם ראש הממשלה", צייץ חסון. "גם השב"כניק שלצדי לא היה נראה כמי שבאמת חושש מפריצה כלשהי. אני מבין שצריך לאבטח והכל, אבל מי שבאמת חושב שנשקפת סכנה בטחונית כלשהי לנתניהו מידי מפגיני בלפור לא מבין כלום. לא באנרגיות של ההפגנות, ולא במעגלי האבטחה שסביב נתניהו. [...] המקום אליו שאפו המפגינים להגיע הוא מקום ציבורי שכל אדם יכול להגיע אליו בחופשיות בכל זמן נתון. חוץ ממפגינים במוצאי שבת. לא איום בטחוני ולא בטיח".

בזמן אמת, אף אחד לא חשב שהמחאה של 2 בינואר שווה יותר מדיווח קצרצר במעבה מהדורות מוצ"ש – לא בלשכת ראש הממשלה ולא במערכות כלי התקשורת. אבל אחרי ארבעה ימים פרצו הפרעות בוושינגטון: המונים מתומכיו של הנשיא היוצא דונלד טראמפ, חלקם חמושים, הסתערו על הקפיטול, פרצו פנימה, השחיתו את המקום במשך שעות – עד שבסופו של דבר נהדפו על-ידי כוחות הביטחון האמריקאיים.

אחרי שהתברר מה התחולל בוושינגטון, התקשורת הישראלית החלה לדון בלהט באפשרות שתומכיו של ראש הממשלה ילכו אחרי תומכיו של טראמפ, בעל בריתו הפוליטי, וימנעו חילופי שלטון תקינים אם וכאשר ייאלץ נתניהו לפנות את כסאו. במקביל, סביבתו של נתניהו החלה לפמפם ברשתות החברתיות השוואה הפוכה – בין מחאת בלפור ל"אספסוף של טראמפ". השיא היה בתדריך של ראש הממשלה, או מי מטעמו, על פינויו לחדר המאובטח, שנועד להפריך את ההשוואה בינו לבין טראמפ ולמצב את נתניהו כקורבן ואת המפגינים כפורעי חוק מסוכנים.

הספין בוקע במהדורות שישי

הפלטפורמה שנבחרה להפצת הספין היתה מהדורות יום שישי. המידע, כאמור, היה כבר בן כמעט שבוע – ובכל זאת התייחסו אליו כאל ניוז שלא ניתן לוותר עליו, או לדחות את פרסומו. כדי לוודא שהאפקט יהיה מקסימלי, בלשכת נתניהו הורו על אמברגו: המידע הועבר לכתבים לפני השידור תוך התחייבות לחשוף אותו רק אחרי השעה 20:00, שעת פתיחת המהדורות.

הדיווח השטחי ביותר, זה ששירת את האינטרס של נתניהו באופן המובהק ביותר, היה דיווחו של עמית סגל בחדשות 12. צופים שלא עקבו אחרי כל הדיווח, או כאלה שאינם מכירים את מפת הרחובות של ירושלים, עשויים היו להבין שהמפגינים הגיעו ממש עד המעון הרשמי

הדיווח השטחי ביותר, זה ששירת את האינטרס של נתניהו באופן המובהק ביותר, היה דיווחו של עמית סגל בערוץ 12. בחברת החדשות העניקו לדיווח נופך דרמטי כשבחרו לשבצו ככותרת הראשונה של המהדורה, תחת הכותרת "דרמה בבית ראש הממשלה". סגל התגאה שמדובר ב"פרסום ראשון" אף שהידיעה הועברה במקביל למתחריו ולמרות שהסכים לאמברגו. סגל אכן הקדים את עמיתיו: הידיעה שלו פורסמה באתר N12 בשבע וחצי. כמעט במקביל, לפני פתיחת המהדורות, פורסמה הידיעה גם בחשבון הטוויטר של בועז גולן, איש ערוץ 20.

ליבת הדיווח של סגל ו"אולפן שישי" היתה הבהלת נתניהו לחדר המאובטח, אבל המסגור היה מתעתע: בכותרת שנפרשה על גבי המסך הופיעה הקביעה המטעה על כך שהמפגינים "פרצו מחסום", ולצופים נמסר שהם נעצרו "סמוך לביתו" של נתניהו. סגל עצמו אמר שהמעצרים בוצעו "במבואות בית ראש הממשלה" – ואחר-כך הוסיף ש"זה לא קרה בבלפור, אלא ברחוב סמולנסקין, מהצד השני". צופים שלא עקבו אחרי כל הדיווח, או כאלה שאינם מכירים את מפת הרחובות של ירושלים, עשויים היו להבין שהמפגינים הגיעו ממש עד המעון הרשמי.

רק בסוף המהדורה, כעבור יותר משעה ובמנותק מהאייטם, ציין המגיש דני קושמרו בקצרה ש"ארגוני המחאה נגד נתניהו מכחישים שהיה שם ניסיון אלים להשתלט על המעון". הקביעה הברורה הזאת, שעל נכונותה אין עוררין, הוצגה כתגובה של מושאי סיקור בעלי אינטרס – ולא כחלק מהדיווח.

במהדורה המסחרית המתחרה ניסו ללכת עם ולהרגיש בלי. גם בחדשות 13 ליבת הדיווח היתה עצם הפינוי של נתניהו, וגם כאן המסגור שירת את הספין: הכותרת על המסך דיווחה על "נסיון הפריצה לבלפור", והמגישה אילה חסון – בפתח המהדורה ובמה שהוגדר כ"פרסום ראשון" – דיברה על מפגינים ש"הסתערו על מעונו של ראש הממשלה בבלפור". בפועל, כאמור, המפגינים לא הסתערו על מעון ראש הממשלה, ולא היה "נסיון פריצה לבלפור".

רק אחר-כך, כשהוצג הסיפור המלא, הוצמדו לו סייגים. אלון בן-דוד, הפרשן הצבאי, אמר בפירוש שפרסום הסיפור נועד לייצר השוואה בין ההפגנות נגד נתניהו להתפרעויות בוושינגטון, והבהיר שבשום שלב לא נשקפה סכנה לראש הממשלה. ארי שביט, אחריו, ציין שלמיטב ידיעתו אפילו נתניהו חשב שלא היה צורך לפנותו לחדר המאובטח.

כמו בחדשות 12, גם בחדשות 13 הובאו תגובות המפגינים רק בהמשך המהדורה, בהערת אגב מפי אביעד גליקמן. לקראת סוף המשדר, בלי להסביר מדוע, הבהירה חסון ש"אנחנו לא ראינו את הפריצה במו עינינו" והוסיפה עוד הודעת הכחשה מטעם המפגינים.

ההתנהלות במערכת החדשות של תאגיד השידור הציבורי היתה שונה. עורכי כאן 11 אמנם בחרו לשדר את הידיעה למרות שבמערכת היו מודעים היטב לספין – אך בניגוד לשני הערוצים המסחריים, שם לא שיבצו את הידיעה בכותרות המהדורה, ודחקו אותה לדקה ה-40. הכתב, עקיבא נוביק, הדגיש ש"בשום שלב אף אחד לא ניסה להסתער על גדר בית ראש הממשלה", ולא דיווח על פריצה של מחסומים אלא על "מפגינים שהדפו גדרות ברזל ארעיות".

בכאן 11 ניסו לרמוז לצופים שהידיעה שזה עתה שידרו היא בעצם ספין. "ספק אם היינו יודעים על כך אלמלא התמונות מוושינגטון", העיר נוביק לאחר שסיים לתאר את התקרית. המגיש, ירון דקל, חיזק את דבריו: "התזמון שבו הידיעה הזאת יוצאת הוא כנראה מאוד-מאוד לא מקרי". מיד לאחר מכן הקריא דקל תגובה מטעם תנועת "קריים מיניסטר", שהאשימה את נתניהו בהסתה ובהפצת שקרים והדגישה ש"שום מחסום לא נפרץ".

הדובר של נתניהו: חוץ מאמברגו, לא היו תנאים

הדיווח של כאן 11 היה אחראי יותר מהדיווחים של צמד המהדורות המסחריות, אבל היה לפחות דבר אחד שלא נאמר במפורש באף אחת מהמהדורות: מאיפה הגיע הסיפור. עקיבא נוביק, ירון דקל ואלון בן-דוד אמנם רמזו לצופים שהפרסום משרת את נתניהו, ושהוא צץ על רקע מאורעות הקפיטול – אבל גם הם לא ציינו בפירוש שנתניהו הוא מי שעומד מאחורי המידע.

למרבה הפליאה, ייתכן שההסתרה לא נבעה מהתחייבות של העיתונאים לשמור על החיסיון העיתונאי של מקור הידיעה – אלא מיוזמתם המלאה, בלי שהוצבה להם דרישה לעשות זאת. מי שמעלה את התרחיש הזה הוא נאור יחיא, דוברו הפוליטי של נתניהו, שתיווך במגעים שמאחורי שידור הידיעות. לדברי יחיא, בשום שלב לא נאמר לעיתונאים שאסור להם לציין את זהות המקור.

בשיחה עם "העין השביעית", הכחיש יחיא שהמקור הוא נתניהו עצמו, אך סירב למסור את שמו של הגורם שביצע את התדרוך. עם זאת, יחיא אישר שהידיעה הגיעה מסביבת ראש הממשלה – ואמר שהכתבים לא נדרשו להסתיר זאת.

אמרתם לכתבים שאסור לייחס את הדברים לנתניהו?

יחיא: "ממש לא. דרך אגב, זה גם לא נתניהו עצמו אמר. אני לא מוכן לפרט על שיחות עם כתבים או להתייחס לתוכן התדרוך, אבל חוץ מאמברגו לא היו שום תנאים. נאמר לעיתונאים בפירוש לבדוק את זה מול גורמי הביטחון – וגורמי הביטחון לא הכחישו. היה פה ממש ניסיון לפריצה, והם אמרו את זה בעצמם. תבדוק בדיווחים מהשבוע קודם – של יוסי אלי וענבר טויזר, שבעצמם דיווחו על פריצת מחסום. לא אני דיווחתי על פריצת המחסום, הם עצמם דיווחו עליה".

הדיווחים האלה כבר אז היו לא מדויקים. רואים בסרטונים שמדובר במחסומים למכוניות, ושהמפגינים מגיעים ברגל ופשוט עוקפים אותם.

יחיא: "אם אתה רוצה, אני יכול לשלוח לך סרטונים ותמונות שמראים בדיוק את הריצה שלהם ואת הפריצה".

חרף ההצעה, שנענתה בחיוב, יחיא לא שלח סרטונים או תמונות שיוכיחו את טענתו. לאחר מכן נשאל שוב האם הוא או גורם אחר בסביבת נתניהו אסרו על הכתבים לייחס את המידע לראש הממשלה, והפעם שינה את תשובתו: "אני לא זוכר מה נאמר", אמר.

היום הכל מוקלט, לך להקלטות שלך – תבדוק.

יחיא: "מעולם לא הקלטתי שיחה".

מעולם לא הקלטת שיחה ואתה עובד כדובר, ועוד בלשכת נתניהו? תיזהר. אתה מכיר את התיקים. אם ניר חפץ לא היה מקליט שיחות, הוא היה בצרות הרבה יותר גדולות ממה שיש לו היום.

יחיא: "אני לא אכנס לשיחות עם עיתונאים".

חסון מסבירה, סגל ונוביק לא עונים

עיתונאים לא אוהבים לדבר על מקורותיהם ועל הסכמים שהם עושים איתם גם כאשר ההסכמים אינם סוד והמקורות לא מבקשים להישאר אנונימיים. כל עיתונאי יודע שידיעה שמוצגת כעובדה מוחלטת יוצרת רושם חזק יותר מידיעה שבה הדברים מיוחסים לאדם מסוים – באופן שמאפשר להתוודע לאינטרסים האפשריים שמאחוריה, ולקחת אותה בעירבון מוגבל. האם זה המקרה כאן, או שהדובר של נתניהו לא אמר אמת כשטען שהכתבים הורשו לציין מי מסר להם את הידיעה?

עקיבא נוביק ועמית סגל נשאלו על-ידי "העין השביעית" האם הורשו למסור לצופים שהידיעה הגיעה מלשכת נתניהו, אך שניהם העדיפו לא לענות. אילה חסון, בשיחה עם "העין השביעית", טוענת שזה בעצם לא משנה. לדבריה, ייתכן שהיה מקום לציין את מקור המידע – אבל מבחינתה, מרגע שהסיפור נבדק ואומת מול השב"כ, היה צריך לפרסם אותו.

אילה חסון: "אם לא היו אירועי וושינגטון באמצע – המפגינים בטוח היו ממשיכים להתגאות בהישג שלהם, כפי שהם התגאו בו בשבוע שעבר. וספק אם נתניהו היה רוצה שהמידע יתפרסם"

אם למקור לא אכפת שתגידו שזה הגיע ממנו, ואם למקור יש עבר של מניפולציות והפצת שקרים, כמו במקרה של נתניהו, צריך להיות יותר ביקורתיים כלפיו.

חסון: "מבחינתנו לא היה חשוב מי המקור, היה חשוב לבדוק אם המידע נכון או לא נכון. מה אם זה חרטא? אולי מישהו ממציא את זה כדי לגזור קופון מוושינגטון? באותו רגע לא היה חשוב אם פרצו או לא פרצו, או עברו או לא עברו. המידע שנמסר מסביבתו היה על כך שנתניהו שהה 40 דקות בחדר מאובטח. זה המידע היחיד שהתקבל משם. שלחנו את אלון בן-דוד לדבר עם השב"כ, והוא חזר עם תשובה – שהמידע נכון. אנחנו לא נוהגים לומר בדרך כלל מאיפה מגיע המידע".

אם הייתם אומרים שזה הגיע מביבי, אולי עדיין היתה הצדקה לפרסום – אבל הייתם חוסכים לעצמכם את הביקורת על המסגור.

חסון: "יכול להיות. מאיפה חשבו שהגיעה הידיעה, מהמפגינים?".

חלק מהמידע ששידרתם היה מדויק, וחלק לא. השב"כ אישר שנתניהו נלקח לחדר המאובטח, אבל הוא לא אישר שהיה נסיון פריצה למעון.

חסון: "הסתמכנו על הדיווח של יוסי אלי אצלי ב'מטה המרכזי' לפני שבוע. יוסי דיווח מרחוב בלפור ותיאר בלשונו, בשידור חי, אירוע חריג של פריצה והגעה בסמוך למעון ראש הממשלה. את המידע והתיעוד הוא קיבל, לדבריו, מהמפגינים עצמם. לא היתה שום טעות מז'ורית, יכול להיות שהיה צריך להדגיש איזה ניואנס אחר. אבל על זה לעשות אינתיפאדה? על ידיעה עיתונאית שקיבלה את העוצמה והגודל בדיוק בפרופורציה שלה? אני לא רואה פה שום בעיה של אתיקה.

"יכול להיות שזה מעצבן את המפגינים, שנתניהו הוציא להם את ההודעה הזאת עכשיו? בטוח. אבל אני לא חושבת שהם צריכים להוציא את הזעם עלי. הם מקבלים במה מטורפת אצלי, בכל שידור של 'המטה המרכזי', בכל שבת".

לדברי חסון, המפגינים נבהלו מהרטוריקה של עצמם. עמית סגל אוחז בעמדה זהה. זמן קצר אחרי כניסת המפגינים לרחוב סמולנסקין, קבוצת "קריים מיניסטר" הפיצה הודעה שחגגה את הצלחת ה"מצור על בלפור" והבהירה שהמוחים ימשיכו להגיע "הכי קרוב" לנתניהו ו"לסגור עליו" עד שיפנה את כסאו.

סגל הקריא חלקים מתוך ההודעה הזאת בראיון לאראל סג"ל ויריב אופנהיימר ב-103FM, ואמר: "מי שמשתמש בטרמינולוגיה של 'מצור על בלפור', שמנסה לפרוץ את הגדרות באוגוסט, לא יכול להתלונן אחרי שבוע כשפתאום המסגור הזה לא מתאים לו". סגל הוסיף: "מי שמתגאה בזה שהוא עבר מעגל אבטחה אחד והגיע לנקודה אסטרטגית זה לא אילה חסון, לא עקיבא נוביק ולא עמית סגל".

היו גם עיתונאים שקיבלו הצעה לדווח על התקרית ובחרו להימנע מכך. בלשכת ראש הממשלה ניסו לעניין בסיפור גם גופי חדשות אחרים, אבל שם בחרו לוותר על הידיעה

חסון מכירה בכך שהפרעות בגבעת הקפיטול העניקו הקשר חדש למחאה נגד נתניהו. "אם לא היו אירועי וושינגטון באמצע – המפגינים בטוח היו ממשיכים להתגאות בהישג שלהם, כפי שהם התגאו בו בשבוע שעבר. וספק אם נתניהו היה רוצה שהמידע יתפרסם", היא אומרת.

"ברמה העובדתית, בדקנו את הדברים ושידרנו. לגבי 'פרצו', 'שעטו' או 'עברו' את המחסום – לא הייתי שם, עיני לא ראו את זה, רואים מחסום על הרצפה. אני לא יודעת אם הוא נפל או נזרק, אבל זה בהחלט לא העיקר. וכשהמפגינים ביקשו להגיב, שידרנו את תגובתם. בזה הסתיים העניין".

עמית סגל, בראיון ל-103FM, סירב להשתכנע שמדובר בספין. העיתונאי המשפיע, שמשדר בגוף התקשורת החזק בישראל, מפרסם טור שבועי ב"ידיעות אחרונות" ומחזיק בחשבונות מדיה חברתית עם מאות אלפי עוקבים, הלין על "שלטון אימים" ברשתות החברתיות שנועד להרתיע עיתונאים ולמנוע מהם לדווח על תקריות מסוג זה. המטרה, אמר, היא "ליצור תג מחיר כזה שהכתב הבא – שהוא לא אני עם 20 שנות ניסיון, ולא אילה חסון – לא יעז לשדר ידיעה כזו".

היו גם עיתונאים שקיבלו הצעה לדווח על התקרית ובחרו להימנע מכך. ביום שישי ניסו בלשכת ראש הממשלה לעניין בסיפור גם גופי חדשות אחרים, אבל שם בחרו לוותר על הידיעה, ולא פרסמו אותה גם לאחר ששודרה במהדורות. הם עשו זאת לפני שידעו שהסיפור יעורר מחלוקות ויגרור הכחשות נמרצות ומטחי ביקורת.

במשטרה ובשב"כ ממזערים נזקים

נקודת המוצא של כל מי שדיווח על התקרית בבלפור – הכתבים, המגישים, העורכים – היא שהסיפור שהגיע מלשכת נתניהו היה ראוי לדיווח, ושהשב"כ לא היה פועל כפי שפעל בלי סיבה אמיתית. אבל בימים שלאחר מכן התברר שיכול מאוד להיות שהבהלת ראש הממשלה לחדר המאובטח נבעה מטעות בשיקול הדעת. התובנה הזאת לא הגיעה מחוגי המחאה והשמאל, אלא מהגורמים שאמונים על אבטחת המעון הרשמי.

למחרת הדיווחים הראשונים על התקרית דיווח משה נוסבאום, כתב המשטרה הבכיר של חדשות 12, ש"גורם בכיר במשטרה" מפקפק בשיקול הדעת של מאבטחי השב"כ. "הופתענו מההחלטה להעביר את ראש הממשלה למתחם מאובטח", אמר לנוסבאום הגורם האנונימי. "על פניו, לא היתה לכך הצדקה, שכן לא נשקפה שום סכנת פריצה למעון. המפגינים לא פרצו שום מחסום, אלא רק לא שמעו להוראות השוטרים להתרחק".

יואב לימור, קצת יותר מאוחר באותו ערב, דיווח שגם בשירות הביטחון הכללי לא חשבו שנשקפה סכנה לחיי ראש הממשלה. "ביחידה לאבטחת אישים מגדירים את הניסיון לייצר דרמה סביב האירוע כ'חרטא'", צייץ לימור. "המחסום שנעקף היה צדדי. בשב"כ לא נלחצו ולא שינו התנהלות. בשום שלב לא היה איום על המתחם בבלפור. בשום שלב לא היה איום על חיי ראש הממשלה ומשפחתו".

למחרת, במהדורה המרכזית של חדשות 12, הציג הכתב הצבאי ניר דבורי את גרסת מערך האבטחה בבלפור. לפי דיווחו, הסיבה לפינוי ראש הממשלה היתה שלמשך זמן קצר, בדקות הראשונות של ההפגנה ברחוב סמולנסקין, קצין משטרה חשש שהוא עומד לאבד שליטה על המתרחש ועִדכן בכך את כוח השב"כ שמאבטח את נתניהו.

"מאותו רגע יש פרוטוקול שנהוג לעשות ועושים אותו ללא שיקול דעת, ואז מאבטחי השב"כ נוקטים בכמה פעולות בתוך הבית כדי להבטיח את בטחונו של ראש הממשלה", הסביר דבורי, ומיהר להבהיר: "תוך דקות בודדות הם מבינים שאין כאן איום ואין כל נסיון פריצה לתוך המתחם, ולכן ההכרזה היא באמת על חזרה לשגרה, ובעצם האירוע הזה מסתיים". בשולי דבריו העיר: "במשטרה ובשב"כ, על בסיס העיתוי של הפרסום, היו רוצים מאוד-מאוד להתרחק מהדבר הזה כמו מאש".

אבל בהודעות הרשמיות, משטרת ישראל והשב"כ נמנעו מלפזר את הערפל שיצא מלשכת ראש הממשלה, ובכך תרמו להארכת משך החיים של הספין. כתבים שפנו אליהם קיבלו מסרים עמומים שלא הציגו ולו ברמז את הקולות שנוסבאום, לימור ודבורי הביאו מטעם גורמים עלומים. בשב"כ, ראוי להזכיר, היו יכולים לפרק את הספין עוד לפני צאתו לאוויר העולם, כשהתבקשו לאמת את הידיעות ששודרו במהדורות של יום שישי. אף על פי כן, עד היום לא יצאה הודעה רשמית שהציגה את גרסת השב"כ לתקרית.

אבל העיתונאים לא באמת היו זקוקים לשב"כ כדי לפרק את הספין. המסגור של כאן 11, שהיה המדויק ביותר, הדגים כיצד ניתן לקחת את גלעין האמת שנמסר מלשכת ראש הממשלה ולקלף ממנו את רוב שכבות המניפולציה.

בחדשות 12 יכולים היו ללכת בעקבות שתי המהדורות האחרות ולהצמיד לדיווח של סגל הסבר על האופן שבו הידיעה משרתת את נתניהו. בחדשות 12 ובחדשות 13 היו יכולים לעיין מחדש בדיווחים של עצמם על התקרית, להתבונן בכמה סרטונים ולשוחח עם כמה עדי ראייה – ולהדגיש בפני הצופים שמאבטחי ראש הממשלה אולי הוציאו לפועל תמרון חריג, אבל ככל הידוע המצב בשטח לא באמת הצריך זאת. ההחלטה לוותר על כך, ולתת רושם שבבלפור אכן אירע מצב חירום, התחברה עם המראות מוושינגטון והציתה את הספין.

ההוכחות לכך שבעצם לא היתה פריצה, ושאפילו במשטרה ובשב"כ לא סבורים שנשקפה סכנה לחיי נתניהו, ממחישות שלכל הפחות היתה כאן טעות בשיקול הדעת של העיתונאים. גרסת דוברו של נתניהו, נאור יחיא, מעלה אפשרות נוספת, מדאיגה יותר: הדובר הרי טען בשיחה עמו שבאף שלב לא נאמר לכתבים שאסור להם לציין מאין קיבלו את הסיפור. אם הדובר דובר אמת, המסקנה העגומה היא ששלושת הכתבים הפנימו שעדיף להם להציג את הסיפור כעובדה ולהסתיר מיוזמתם את מקורו – ובכך לשרת את ראש הממשלה ולסייע לו להמטיר על הציבור גשם של דיסאינפורמציה.