לשלוש מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה המרכזיים היה בליל שבת (8.1) סקופ: בני הזוג נתניהו וילדיהם הובהלו שבוע לפני כן, במוצאי שבת, על-ידי מאבטחי השב"כ לחדר ביטחון בעקבות חשש מהתפרצות של מפגינים אל תוך מעון ראש הממשלה.
עמית סגל בערוץ 12, אילה חסון בערוץ 13 ועקיבא נוביק בערוץ 11 דיווחו על הידיעה המרעישה בלי ליידע את הצופים מה מקורה. נימת הדיווח היתה של ידיעה בלעדית, והמיצוב שהעניקו לה עורכי המהדורות בערוצים 12 ו-13 היה של כותרת ראשית. בדיעבד התברר כי שלושת הכתבים המכובדים תפקדו כאידיוטים שימושיים בידי מנגנון היחצנות של בנימין נתניהו: לאנשי ראש הממשלה היה עניין להפיץ את הסיפור במרב ההדהוד האפשרי, כדי לטעת בתודעת הציבור הישראלי את הרושם שמראות ההתפרצות האלימה לבנין הקפיטול בוושינגטון עלולים להתרחש גם ברחוב בלפור בירושלים.
זה אירוע תקשורתי שראוי להתעכב עליו: מנגנון היחצנות המשרת את נתניהו עיכב במשך שבוע את הדלפת (או מסירת) המידע על הסתרת בני משפחתו בחדר מאובטח בגלל ההפגנה שנערכה ליד אחד משערי המעון. העיתוי שנבחר להפצת המידע נועד לשרת אינטרס תדמיתי ופוליטי של ראש הממשלה – ליצור לו ולמשפחתו דימוי של אנשים שסכנה מרחפת מעל ראשיהם מצד המפגינים.
לשם כך הושתל בגרסה המודלפת פרט מידע מסולף: המפגינים שהגיעו לשער האחורי של המעון בשעה מוקדמת מהרגיל, פרצו מחסום משטרה וניסו לפרוץ לתוך הבית. שורה של עדויות שפורסמו ביממה האחרונה מזימות לכאורה את הגרסה הזו: הן קובעות שהמחסום היה פתוח, ושהמפגינים לא גילו כל סימן שבכוונתם לפרוץ למעון אלא לאזוק את עצמם לגדר המקיפה אותו.
שלושת העיתונאים נהגו כראוי. המקרה מצדיק דיווח. אלא שבדיעבד מתברר שהם נתנו יד להפצת גרסה מסולפת, ובכך לא רק הטעו את הציבור אלא גם פגעו במוניטין המקצועיים שלהם עצמם
על רקע התוצאה ההרסנית שהיתה לחופש שנתנו התקשורת המסורתית והרשתות החברתיות בארצות-הברית לדונלד טראמפ להפיץ את שקריו, כפי שהומחש לפני שלושה ימים בפלישה האלימה לבניין הקונגרס, מתבקש דיון על האופן שבו ממשיכה התקשורת הישראלית לסקר את נתניהו. הסיפור על הבונקר בבלפור מספק הזדמנות נאותה.
לפנינו אירוע שלכאורה, לכל הדעות, מצדיק פרסום. הוא מגיע ממקור מוסמך (סביבת ראש הממשלה), ויש בו עניין ציבורי. אלא מה? יש בו כשל: עובדה מרכזית הכלולה בגרסה המדובררת שגויה או מטעה: לא היה נסיון פריצה, ולא היתה הריסת מחסום בדרך לגדר המקיפה את המעון. לעומת זאת, תגובת מאבטחי השב"כ מעידה כי הם אכן חששו מפני אפשרות של התפרצות מפגינים למעון, ולכן הורו לבני משפחת נתניהו לעבור לחדר המאובטח.
המסקנה המתבקשת: שלושת העיתונאים נהגו כראוי. המקרה מצדיק דיווח. אלא שבדיעבד מתברר שהם נתנו יד להפצת גרסה מסולפת, ובכך לא רק הטעו את הציבור אלא גם פגעו במוניטין המקצועיים שלהם עצמם. המסגור הראוי לסיפור היה משהו בנוסח "חשש מוגזם מצד מאבטחי השב"כ הוביל את בני משפחת נתניהו למקלט".
תהיה זו צדקנות להטיף מוסר לשלושת העיתונאים (נוביק מצטייר כמי שהיה זהיר מעמיתיו), אבל אמירה אחת בכל זאת מתבקשת: נתניהו הוא שור מועד; לחובתו רשומות אינסוף אמירות כוזבות, מופרכות ומוליכות שולל. הניסיון המצטבר ורב השנים בסיקור התנהלותו הציבורית מלמד שאין לסמוך על מילתו, ושיש להקפיד לבדוק כל פריט מידע שהוא מוציא מפיו או שנמסר מטעמו.
אני סבור שבכל הנוגע לסיקורו, ולו רק בתקופת מערכת הבחירות, יש להנהיג כללי משחק חדשים:
1. לא לאפשר לו להופיע בשידורים חיים.
2. במקרים הרלבנטיים, לחשוף אותו (או את מקורביו) כמקורות להפצת מידע כוזב.
3. לחסום את גישתו החופשית לרשתות החברתיות אם יוסיף להפיץ באמצעותן בדותות והסתה.
ההמלצות הללו סותרות את הנהלים המקובלים בסיקור העיתונאי, וגם את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, אך ההתרחשויות הדרמטיות בוושינגטון מלמדות על הצורך הדוחק להסיק מהן מסקנות מיידיות.
הצלחתו של טראמפ לשטוף את מוחם של עשרות מיליוני אמריקאים ולשכנע אותם בגרסאותיו הזדוניות על מהלך הבחירות ועל תוצאותיהן מעידה שהאמצעים המרוסנים שבהם נקטה העיתונות האמריקאית במרוצת שנות כהונתו כדי להזים את דבריו ולהעמיד את הציבור על שקריו לא היו מספיקים.
ההתקפה על בניין הקונגרס הוכיחה שהיה על התקשורת האמריקאית לפעול באופן הרבה יותר תקיף כדי למנוע מהנשיא לתעתע בציבור ולשתול בתודעתו תמונת מציאות כוזבת. כדי למנוע מישראל התנסות הרסנית כזו, על התקשורת לחסום את יכולתו של נתניהו להציף את המרחב הציבורי בשקרים, ובעיקר בהסתה. לשם כך יש להשהות את שידור נאומיו הישירים עד שתיבדק אמיתות תכניהם, ויש לחרוג מהכלל בדבר שמירת חסיון המקורות במצבים שבהם הוא או סביבתו מוסרים מידע כוזב.
כל זה במה שנוגע להתנהלות התקשורת המסורתית. באשר לרשתות החברתיות, החלטתם של מנהלי פייסבוק וטוויטר לחסום את גישתו של טראמפ לפלטפורמות שלהם באה לאחר שהסוסים ברחו מהאורווה. אין פתרון קל למלכוד הזה (חופש הביטוי לכל מול ניצולו להפצת שקרים ביודעין), אך המעט שניתן לעשות בנוגע לנתניהו וסביבתו, לפחות בתקופת הבחירות, הוא להגביר את המודעות לסכנה לדמוקרטיה הישראלית הגלומה ביכולתו של ראש הממשלה להוליך שולל את הציבור באמצעות הרשתות.
נוסף לכך, יש לרכז מאמץ שנועד ללחוץ על מנהלי הרשתות (בארץ ובעולם) ללמוד לקחת מהתנהלותם הפסיבית מול טראמפ ולנקוט נגד נתניהו באמצעים תקיפים כאשר הוא עושה שימוש לרעה בפלטפורמות שלהם.
הדיווח על הסתרת משפחת נתניהו בבונקר בבלפור שב והוכיח כיצד שליטה בעיתונאים מאפשרת להפוך את היוצרות. להציג את מעון ראש הממשלה כקודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית, המאוים על-ידי מפגינים המוחים על התנהלותו הרעילה, ולטשטש באופן זה את הסכנה האמיתית האורבת למדינה: ההסתה והשקרים של ראש הממשלה הם שמניחים מצע שעליו צומח הלך רוח אלים, המסכן את יסודות המשטר.