טראמפיזם

בועז ביסמוט הופתע. העיתונאי הישראלי המקורב ביותר לדונלד טראמפ, המומחה לענייני אמריקה, נושא הכלים הנאמן של בני הזוג אדלסון – הספונסרים של טראמפ, שהם גם הספונסרים של ביסמוט – לא יכול היה לצפות את ההסתערות של תומכי הנשיא על בניין הקפיטול, את ההרס, האימה והמבוכה. הבוקר, במאמר רחב יריעה שמקבל את הכותרת הראשית של "ישראל היום", ביסמוט מתנער מטראמפ ומבקש מקוראיו להאמין לו שהוא לא יכול היה לראות את זה מגיע.

"כן, זה מפתיע. הפשיטה האלימה והאנטי-דמוקרטית על הקפיטול הפתיעה לא רק את מערכי האבטחה, אלא גם אותי. הפתיעה אותי בעוצמתה, הפתיעה אותי במהירותה, הפתיעה אותי בעצם קיומה. והיא הפתיעה אותי לא מכיוון הרטוריקה של טראמפ, שאין דרך וגם אין שום צורך לייפות", טוען ביסמוט.

"היא הפתיעה אותי כמי שבילה עם תומכיו ופגש אותם באינספור הזדמנויות: בעצרות, בהפגנות, בתהלוכות ובאסיפות פוליטיות, וגם באמריקה הכפרית, בפרברים ובאזורי הספר, בעיירות הקטנות, בבתי-הקפה, במקומות העבודה, בתחנות הדלק. פגשתי אותם – לבנים, שחורים, היספנים, אסייתים, יהודים, גברים ונשים, צעירים וותיקים, עשירים וקשי יום – וראיתי אותם בזכות מה שהם: אזרחים שומרי חוק, פטריוטים, חדורי מוטיבציה לפעול כאזרחים מעורבים בחגיגה של השתתפות פוליטית. [...] תומכי טראמפ הם ברובם אזרחים בעלי תודעה ורציונל פוליטי, ולא אספסוף מוסת".

ביסמוט נכח גם בעצרת שקיימו טראמפ ומעגל המקורבים המצטמצם שלו בוושינגטון, מחוץ לבית הלבן, שם קרא טראמפ לתומכיו לעלות לקפיטול. זמן קצר לאחר מכן הקהל התפזר ועשה כדבריו. "דיווחתי מאינספור עצרות ומפגני תמיכה – ומעולם לא ראיתי אלימות ולא חשתי בניצוץ אלים", הוא טוען הבוקר. "אותן האנרגיות, אותה האווירה, הרגשתי בוושינגטון מול גבעת הקפיטול, ומשום כך לא שיערתי שבעוד רגע אקבל תזכורת לדיווחים על בית-נבחרים מאוים בעיראק או באפגניסטן שמהן דיווחתי, או ממאוריטניה שבה שירתּי כשגריר. לא חשבתי שזה יקרה בוושינגטון 2021. אלה לא האנשים שהכרתי בנסיעות הארוכות שלי לאורך אמריקה בשנים האחרונות".

לדברים האלה של ביסמוט יכולה להיות אחת משתי משמעויות עגומות. המשמעות המתבקשת היא שביסמוט פשוט משקר – הוא ידע לאורך כל הדרך מיהו טראמפ ולאילו כיוונים הוא מוליך את אנשיו, ופשוט לא רצה לומר זאת. ביסמוט היה חלק מהמכונה של טראמפ, חבר אדוק במעגל של תומכים שהכשיר את המיזנטרופ הנרקיסיסטי מהבית הלבן וקיבל ממנו תשורות בדמות קִרבה וכבוד.

כל עוד בעלי הבית שלו, שלדון ומרים אדלסון, עמדו מאחורי טראמפ – ביסמוט ציית לכסף ועמד מאחורי טראמפ. הוא עשה זאת תוך מופעים של חנופה וביטול עצמי, וגיוס בוטה של העיתון שבראשו הוא עומד למען שימור תדמיתו של נשיא ארצות-הברית כאיש שהוא אמנם טיפוס קצת אקסצנטרי, אבל בסך הכל אחלה גבר בואכה משיח בן דוד.

האפשרות האחרת היא שביסמוט הוא פשוט עיתונאי גרוע. תת-רמה. ממזר בר-מזל שקיבל את הגישה האינטימית ביותר לטראמפ וחבר יועציו, שכב איתם בשוחות, ריאיין אותם וקיים עמם שיחות אוף-רקורד, העביר שבועות בדרכים עם תומכי הנשיא לכל אורכה ורוחבה של אמריקה – ובכל זאת נכשל באופן קולוסאלי ולא הצליח להבין מיהו טראמפ ולחזות את ההשלכות.

יושבי האולפנים, צייצני שמאל ופרשנים חובבים שראו את הבלורית הזהובה והבית הלבן רק בטלוויזיה, ובעצם כל אזרח בעולם שמחזיק בזוג עיניים פקוחות וחוש ביקורת מינימלי – עקפו את מר אמריקה הישראלי בסיבוב.

המבוכה הזאת מלווה את ביסמוט מאז תום מערכת הבחירות לנשיאות, בנובמבר 2020. בזחיחות יודעת כל, ביסמוט השמיע שוב ושוב תחזיות על נצחונו המתקרב של טראמפ. "על-פי כמות האהבה שאני רואה וגם על-פי ההיגיון ומתימטיקה פשוטה, טראמפ אמור להמשיך להיות נשיא. צר לי", מסר ליונית לוי בליל הבחירות, במשדר המכרזי של חדשות 12. בסוף, כידוע, ההיגיון והמתימטיקה קבעו דווקא שהנשיא יובס.

המבוכה מתחדדת כשחוזרים למאמרים ולרפורטז'ות שפרסם גם אחרי הבחירות. "אמרו שהבוחרים שלו יעלו את אמריקה באש – ואני ראיתי במו עיני איך ממגנים חלונות ומבנים מפני החשש הזה; אני לא שמעתי על מכונית אחת שהוצתה", כתב ביסמוט ימים אחדים לאחר הבחירות. "אז מי היה אחראי לפאניקה מאלימות – ולמהומות עצמן – ששטפו את אמריקה בשנה האחרונה? תומכי טראמפ או הדמוקרטים? [...] לטראמפ היה הסגנון הבוטה שלו, אבל לעתים צריך לדעת להפריד בין הסגנון לבין המהות. והבוחרים שלו הבינו את זה".

בימים האחרונים ביקר ביסמוט בג'ורג'יה, שם התקיימו בחירות גורליות על שני מושבים בסנאט; זכייתם של שני המועמדים הדמוקרטיים העניקה למפלגתו של ג'ו ביידן שליטה בבית העליון של הקונגרס, וחיזקה את חופש הפעולה שיהיה לו כנשיא. ביסמוט שוחח עם תומכי טראמפ שדיברו על זיופים רחבי היקף בבחירות לנשיאות, והגיש לקוראים את טענותיהם כפי שהן, בלי להדגיש שמדובר בתיאוריית קונספירציה שנדחתה על-ידי כל הערכאות הרלבנטיות, ושתומכיה לא הצליחו לספק לה כל ראיה. "האם הדמוקרטים יצליחו לשמור על ג'ורג'יה דמוקרטית גם בבחירות לסנאט היום? קשה להאמין", כתב ביסמוט, ושוב נכשל בניבוי התוצאות.

ביום שלאחר הבחירות לנשיאות, כשעוד לא היו תוצאות סופיות, ביסמוט הפגין אופטימיות לגבי מורשת טראמפ: "גם אם הנשיא טראמפ לא ינצח בסוף הדרך, המורשת שהוא בנה בקדנציה הראשונה שלו מובטחת. הרפובליקנים ידאגו לשמר את הישגיו; אמריקה תרצה לשמור על הנכסים שהשיג עבורה. חלק מהנכסים האלה יקרים וחשובים גם למדינת ישראל. גל כחול לא שטף את אמריקה, וה'טראמפיזם' שהפרשנים אוהבים לסמן כאיזו תקלה היסטורית – לא נזרק מהתרבות הפוליטית של אמריקה".

הבוקר, ביסמוט כותב שהמהומות הן "אגרוף בפניהם" של תומכי טראמפ ומאשים את הנשיא היוצא ב"איתות" שהשתלב ב"מסר המסוכן והרע שהעביר לתומכיו מאז הוכרזו הבחירות". בהתאם, הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "כתם על המורשת". זוהי דרכו של ביסמוט לכסת"ח את עצמו, במקום להודות שההסתערות בעצם אינה כתם על המורשת. היא המורשת עצמה.

סימנים מקדימים

מאורעות הקפיטול היו אירוע קיצוני ומפתיע גם עבור עיתונאים ששמם אינו בועז ביסמוט. יותר מפרשן אחד מזכיר היום שהפעם האחרונה שהקפיטול עמד תחת מתקפה היתה ב-1814, כשצבא בריטניה פשט על וושינגטון. אבל יואב קרני, ב"גלובס", מציין שכדי לצפות את המתקפה הנוכחית לא היה צריך להרחיק עד למאה ה-19 – אלא פשוט להתבונן בתקדימים שאירעו בזמננו ממש, במהלך הקדנציה של טראמפ.

"בלאנסינג בירת מישיגן, עוד בחודש אפריל, תומכי הנשיא, חמושים בנשק חצי אוטומטי, פרצו אל בניין האסיפה המחוקקת של המדינה, איימו על חבריה וחסמו את הכניסה אל משרדה של מושלת מישיגן, גרצ'ן וויטמר", כותב קרני. "למרבה התדהמה, או המבוכה, השתלטות של בריונים חמושים על בית נבחרים של מדינה גדולה עוררה עניין מוגבל בארצות-הברית. היה קשה למצוא את עקבותיה על עמודיהם הראשונים של העיתונים, אפילו לא במישיגן עצמה.

"מאורעות אפריל במישיגן לימדו את הימין הקיצוני שאפשר לפלוש לבניין של אסיפה מחוקקת, להיאבק נגד שוטרים ואנשי ביטחון, לסכן מחוקקים, לאיים על מושלת, ולצאת משם כדי להשתתף בהפגנה הבאה לטובת הנשיא. חמישה חודשים אחר-כך, ה-FBI חשף קשר של אנשי ימין קיצוני לחטוף את מושלת מישיגן. לא ברור מה הם התכוונו לעשות בה. החשיפה לא עוררה את הנשיא או את תומכיו להרהור שני על מעשיהם ועל הרטוריקה שלהם.

"ההתקפה על בניין הקפיטול בוושינגטון ביום ד' לא היתה היחידה אפילו. התקפות דומות היו קרובות להתרחש בשורה של מדינות. בניו-מקסיקו, בדרום מערב ארצות-הברית, המשטרה פינתה את כל אנשי הסגל מבניין הממשלה המקומית לאחר שמאות מתומכי טראמפ הגיעו לשם בשיירת מכוניות ועל גבי סוסים.

"מפגינים מאוהדי טראמפ נאספו בערי הבירה של ג'ורג'יה, אוקלהומה, נבאדה, יוטה, קנזס, קולורדו, דרום-קרוליינה, הוואי. באולימפיה, עיר הבירה של מדינת וושינגטון (צפון מערב ארצות-הברית), עשרות מפגינים פרצו אל מתחם מעונו של המושל הדמוקרטי ג'יי אינזלי. הם דרשו לא רק לבטל את נצחונו של ביידן במדינה, אלא גם את נצחון המושל אינזלי עצמו".

עמוס הראל, ב"הארץ", מסכם: "תמונת ההמון פורץ פנימה, בקלות בלתי נסבלת, היא במידה רבה תוצאה מתבקשת של עידן טראמפ. [...] זו המשמעות של החזקת פירומן בבית הלבן, נרקיסיסט קיצוני וילדותי שגאוותו לעולם לא תאפשר לו להכיר בהפסדו בבחירות. טראמפ פלירטט עם רעיונות פאשיסטיים ועם תנועות גזעניות המאמינות בעליונות לבנה לאורך כל דרכו כפוליטיקאי".

בכל העיתונים, גם ב"ישראל היום", עוסקים היום באפשרות שהמחזות מהבירה האמריקאית יחזרו על עצמם כאן, בישראל. גדעון אלון, הכתב הפרלמנטרי של "ישראל היום", משוחח עם קצין הכנסת יוסף גריף. "כמובן שאין ודאות של 100 אחוז שאירוע כזה לעולם לא יקרה בכנסת, אבל אנחנו מתואמים עם המשטרה, ואם חלילה יהיה ניסיון כזה, נוכל להתמודד איתו", מבטיח גריף.

ב"ידיעות אחרונות", סימה קדמון מפרסמת מאמר שנושא את הכותרת המחייבת "בקרוב אצלנו". "שלא יהיה ספק", היא מנבאת, "אם נתניהו יפסיד בבחירות הוא ייאחז בקרנות המזבח. הוא כבר פיתח את האגדות על גניבת בחירות, שבנו מצייץ בהתלהבות. הוא כבר התחיל לזרוע את הזרעים על כך שהולכים לגנוב את הבחירות".

ב"הארץ" ניכרת הסכמה מקיר לקיר. רוגל אלפר, יוסי ורטר, מאמר המערכת ואפילו עמוס הראל מזהירים מפני תרחיש קפיטול בירושלים. "לפני כשנה וחצי פרסם עמיתי ג'וש בריינר ב'הארץ' מעין תרחיש עתידני סאטירי על היום שבו נדרשת משפחת נתניהו לעזוב את המעון בבלפור, על רקע הפסד בבחירות, אך מסרבת לעשות זאת. כשקראתי את המאמר חשבתי שבריינר נסחף קצת. בקריאה חוזרת, ייתכן שהתיאור שלו היה מתון מדי ביחס למה שעוד ממתין לנו", כותב הראל.

ב"מעריב" מדווחים שלא מדובר רק בהיסטריה של שמאלנים. סקר שנערך עבור העיתון מעלה כי "רוב הישראלים סבורים" ש"נסיון הפיכה כמו בוושינגטון עלול להתרחש גם בארץ". לפי דיווחו של אריק בנדר, ההנחה הרווחת – בקרב נשאלים ימנים ושמאלנים גם יחד – היא שיש יותר סיכויים שנסיון הפוטש יגיע מהצד הימני של המפה הפוליטית, כלומר מצד תומכי נתניהו.

אמנון לורד, ב"ישראל היום", צפה במהומות בוושינגטון והגיע למסקנה שהסכנה שוכנת במחוזות השמאל. "ההתרחשות המטורפת על גבעת הקפיטול צריכה לעורר מחשבות על אירועים שלא היו רחוקים מכך מעבר למחסומים של בית ראש הממשלה", כותב לורד.

עוד אחד שהופתע

חדשות כזב

קרולין גליק, שהפיצה חדשות כזב על גניבת הבחירות בארצות-הברית, כותבת הבוקר ב"ישראל היום" שהסיבה האמיתית לאלימות בוושינגטון היא המחאה האלימה של תנועות השמאל Black Lives Matter ואנטיפה – והתמיכה הציבורית שקיבלו מג'ו ביידן ומסגניתו המיועדת קמלה האריס. "המפגינים שהסתערו על גבעת הקפיטול ביום רביעי לא זכו לגיבוי משום רפובליקני, לרבות הנשיא טראמפ", גורסת גליק.

ייתכן שגליק לא האזינה לנאומו המלא של טראמפ, שבו חזר וקרא לתומכיו לצעוד על שדרות פנסילבניה ולעלות לקפיטול (בעורמה של פופוליסטים אמר טראמפ שזה צריך להיות בדרכי שלום, אך תוך הפגנת כוח). ייתכן גם שגליק לא צפתה במסרים שהפיץ טראמפ אחרי שהתחוור ההרס שגרמו תומכיו – ציוצים שבהם ביקש מהם לחזור הביתה, אבל גם "לזכור את היום הזה לנצח". אגב כך אמר להם הנשיא שהם "אנשים מיוחדים מאוד", ושהוא אוהב אותם, ושוב חזר על השקר בנוגע ל"גניבת הבחירות".

באמת יכול להיות שהדדליין דחק, וגליק לא שמה לב. אבל הגיוני יותר שהיא פשוט הפיצה ביודעין חדשות כזב. העורך ביסמוט, המתפכח הגדול, הדפיס אותן בעיתון.

המגפה

כל העיתונים מדווחים בהבלטה על החמרת ההגבלות הממשלתיות בעקבות העלייה בתחלואה בקורונה, ועל ההבטחה של נתניהו לחסן את כל הישראלים מעל גיל 16 עד סוף חודש מרץ, כלומר בתוך פחות משלושה חודשים. ב"מעריב" מתעקשים על אופטימיות, עם הכותרת "מבצע חוזרים לחיים" (לפי נתוני משרד הבריאות, מתחילת השבוע מתו למעלה מ-150 ישראלים ממחלת הקורונה וסיבוכיה).

ב"ידיעות אחרונות", העיתון של המדינה, מבשרים לקוראים ש"סוגרים את המדינה", אבל גם "מביאים את החיסונים". ב"ישראל היום", בנוהל, מבליטים את הציטוט האופטימי של נתניהו ("עד סוף מרץ – חיסונים לכולם") ואת הדרישה להישמע להוראות. "הציות לסגר – חלק מהחוסן שלנו", מזכיר השער, בכותרת למאמר מאת הנשיא, ראובן ריבלין. בתוככי החינמון מנסים לנרמל את הסגר באמצעות סיסמאות חביבות דוגמת "להתראות לגננת" ו"פעם שלישית זום".

המוטיב המשותף של שלושת הטבלואידים הוא ההתייחסות לסגר כאל דבר מה מובן מאליו, כמו היום הקצר בשנה או ט"ו בשבט – מאורע ידוע מראש, שמתחולל בלי קשר לפוליטיקה או אינטרסים אישיים. ב"הארץ" עשו מאמץ להציג את מכלול הגורמים שהביאו לצעד הקיצוני, שצפוי להחריף את הפגיעה בחירות האישית, בכלכלה ובשגרת החיים של הישראלים.

"עם החמרת הצעדים, האם ישראל היתה יכולה להימנע מהטלת סגר שלישי?", תוהה אחת הכותרות. הכתב, עידו אפרתי, משיב בחיוב. עמוס הראל מזכיר לקוראים שהסגר השלישי הוכרז בעצם כבר לפני שבועיים – אך מאז בקושי נאכף. "הממשלה לא הצליחה – למעשה, בקושי ניסתה – להנהיג טיפול דיפרנציאלי ביישובים האדומים בחודשיים לאחר תום הסגר השני, שבהם היתה התחלואה בציבור הכללי נמוכה למדי. הסיבה המרכזית לכך מוכרת לעייפה, חרף הכחשות נתניהו", כותב הראל.

"ראש הממשלה, הראשון להחמיא לעצמו על הצלחת הבאת החיסונים, מתעלם מהעובדה הברורה לכל מי שעיניו בראשו. הוא אינו מעז לאכוף את החוק על החרדים משום שבלעדיהם אין לו קיום פוליטי. יתרה מכך, סיכויי נתניהו לעצור את ההליכים המשפטיים נגדו, ולהימנע מאפשרות שיורשע ויישפט למאסר, תלויים לגמרי בתמיכת המפלגות החרדיות.

"זה המזבח שעליו הוקרבה בריאותם של עשרות אלפי אזרחים וסביבו נפגעת כעת פרנסתם של מיליונים. המגפה קשה דיה כשלעצמה, כפי שמתברר מעוצמת הפגיעה במדינות אחרות. אבל מצבה של ישראל יכול היה להיות כעת טוב יותר, אלמלא שיקוליו הזרים של נתניהו. השבחים המוצדקים שהוא מקבל על האצת מבצע החיסונים אינם יכולים להעלים זאת".

הבוקר נחל נתניהו ניצחון ביניים: הדיון שאמור היה להתקיים במשפטו בשבוע הבא, שבו ראש הממשלה חויב להתייצב, נדחה למועד בלתי ידוע. הנימוק שנתנו השופטים: הסגר.

תובנה

• "בחירות עושים כל חצי שנה ובסוף רונן צור מנצח" (יוסי קליין, אתר "הארץ", אתמול).

ממלכת מוזס

בחודש שעבר, במסגרת טענותיו של נתניהו לאכיפה בררנית (ובלשון העם: תפירת תיקים), הוגש מטעמו לבית-המשפט מקבץ של פרסומים על היועץ המשפטי לממשלה שראו אור ב"ידיעות אחרונות": טור גדול שפרסם אביחי מנדלבליט ב"מוסף לשבת", ושתי כתבות של נחום ברנע וטובה צימוקי שהתבססו כפי הנראה על תדרוכים של מנדלבליט או מקורביו.

לגישתו של נתניהו, מדובר באתנן פסול שניתן למנדלבליט מעיתון שהמו"ל שלו, ארנון (נוני) מוזס, עומד כעת לדין באשמת הצעת שוחד – הטיית הסיקור בתמורה לסיוע באפיקים אחרים. לפי נתניהו, הרקע לאתנן של מוזס הוא האפשרות שמנדלבליט לא יסתפק בהעמדתו לדין של המו"ל, ויחליט להגיש כתב אישום גם נגד קבוצת "ידיעות אחרונות". המשמעות: מוזס משמן את מנדלבליט כדי לחסוך לעצמו ולתאגיד שבראשו הוא עומד את כתב האישום הנוסף.

מאז נפוצו דיווחים שלפיהם מנדלבליט בכל זאת הכריע לטובת הגשת כתב אישום נגד "ידיעות אחרונות", והוא אף הודיע רשמית על זימון נציגי "ידיעות אחרונות" לשימוע בעניין. כתבת השער של "המוסף לשבת" מהיום ודאי תתדלק את מכונת הספקולציות בלשכת ראש הממשלה. ברנע וצימוקי נפגשו עם דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש, לראיון פרישה שמן הסתם הסב לה נחת: תמונה יפה בשער, ועוד אחת בכפולה הפותחת, כותרת מחמיאה ("הולכת נגד הרוח") והזדמנות להגיב באריכות לכל המלעיזים, כמעט ללא הפרעה מצד צמד המראיינים.

איפה נוני

במוסף הפוליטי של "ידיעות אחרונות" (עורך: אביב הברון) השיקו בשבוע שעבר מדור חדש, "בקיצור", שמורכב מטורים קצרים, קריקטורה של איתמר דאובה ופינה היסטורית שהיום נושאת את הכותרת "5 הקלטות שהביכו פוליטיקאים" (בנימין טוביאס). הצליחו להשתחל לרשימה: הקלטת הלוהטת של בנימין נתניהו ("הטוויסט: לא בטוח שהיתה קלטת"), שיחת הצרחות של שרה נתניהו, וגם ניקסון, טראמפ וגנץ. בחוץ: צמד ההקלטות שתיעדו את המשא-ומתן הסודי של נתניהו ונוני מוזס.

ראוי להדגיש את זה: בטור של "ידיעות אחרונות" על "קלטות שהביכו פוליטיקאים" נמצא מקום לקלטת של נתניהו שעצם קיומה מוטל בספק – ולא נמצא מקום לשתי הקלטות אמיתיות שהניבו לו ולמוזס את כתב האישום ב"תיק 2000". ואולי פשוט לא חושבים שם שזה מביך.

כלי משחית

"כבר ב-2009 עלה חשד לשחיתות בעסקת הצוללות. הרמטכ"ל אשכנזי בחר לקבור אותו", מוסרת ביובש הכותרת הראשית של "הארץ", שמפנה את הקוראים אל המוסף, לכתבה מאת גידי וייץ.

הכותרת בשער "מוסף הארץ" מסכמת את ליבת התחקיר: "מקור אנונימי מזהיר את מערכת הביטחון: משהו מוזר קורה סביב עסקת הצוללות, מפקד חיל הים דוחף חבר שלו לתפקיד המתווך. בדיקה חשאית נפתחת, וזוכה לשם 'צוללת צהובה'. בכירים במשרד הביטחון דנים בחומר ומעלים חשש שמתבשלת כאן עסקת שוחד. המידע מועבר לידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי ולמשטרה הצבאית. הממונה על הבדיקה כותב לרמטכ"ל: 'תשמור או תשמיד, לשיקולך'. נחשו מה ענה אשכנזי". בסוף הכתבה מובאת תגובתו המחשידה של אשכנזי: לא זוכר.

ב"גלובס" מקצים עמוד שלם לטור של זאב חספר הקורא לקרנות הפנסיה לא להשקיע בחברת הריגול האזרחית NSO אם וכאשר תונפק בבורסה. הטור של חספר נפתח בביקורת על האופן שבו סיקרו ב"גלובס" את ההנפקה האפשרית – בידיעה בלעדית שבה הוצנעו ורוככו הגילויים על כך שמוצרי ועובדי החברה מעורבים בהפרת זכויות אדם ברחבי הגלובוס.

חספר מצרף תקציר: "לפי מכון סיטיזן לאב באוניברסיטת טורונטו, סעודיה ואיחוד האמירויות פרצו לעשרות טלפונים סלולריים של עיתונאים של אל-ג'זירה. זאת, באמצעות תוכנת פגסוס [של NSO], תוך ניצול פרצה בשירות iMessage של אפל. כפי שאמר ל'פייננשל טיימס' אחד מחוקרי סיטיזן לאב: 'אם מוכרים לכמה מהמשטרים המדכאים בעולם כלי פריצה, ואומרים שהם גם בלתי נראים, נגד מי לדעתכם הם יופעלו?'.

"המכון טען בהזדמנות אחרת כי זיהה, בשיתוף עם ווטסאפ, יותר ממאה מקרים בעשרים מדינות של תקיפת טלפונים, בעיקר של עיתונאים ומתנגדי משטר. לפני כשלוש שנים וחצי התפרסם תחקיר נרחב ב'ניו-יורק טיימס' שחשף כי פגסוס של NSO שימשה את ממשלת מקסיקו למעקב ורדיפה אחרי עיתונאים, פעילי זכויות אדם ומשפחותיהם. נכון, זה לא כמו לבתר גופה של עיתונאי (אחרי שהסעודים הפכו אותו לגופה), אבל בינינו, לא כיף".

"רוב האנשים במערב שומעים על המתרחש באפריקה, מושכים בכתפיהם ואומרים לעצמם, 'האפריקאים האלה נלחמים זה בזה כל הזמן'. מה שהם לא מבינים הוא שהמלחמות הללו ממומנות מכספי המסים שלהם", אומרת הלן אפשטיין לאיילת שני ב"מוסף הארץ". אפשטיין, שחוקרת את התחום, מתייחסת בין היתר לרובים ישראליים שזורמים לאוגנדה – אל הכוחות המיוחדים שסרים למרותו של הרודן יוורי מוסווני (איתי מק הרחיב על כך בטור שפורסם השבוע כאן, באתר "העין השביעית").

בניגוד לתדמית של אפריקה כיבשת נחשלת עם מנהיגים נחשלים, אפשטיין משרטטת את דמותו של הדיקטטור מאוגנדה כשועל פוליטי שיודע לתעתע במעצמות כדי לרתום לצרכיו את כוחן ומשאביהן. "בשל החשש מעליית האסלאם הקיצוני בסודן, ארצות-הברית התחילה להעביר לו כלי נשק שהוא הזרים בשמחה למיליציות בדרום סודן", היא אומרת.

"אגב, באותה תקופה הוא גם העביר נשק לרואנדה ולקונגו – כלומר, הוא סיפק תחמושת ללא פחות משלוש מדינות שכנות בו זמנית. חיילים מאוגנדה גם לחמו במלחמת האזרחים ברואנדה ונטלו חלק גם בג'נוסייד. האינטרס שלו היה לשלוט במדינות הללו, לוודא שמי שאוחז שם בשלטון באותה העת יהיה תלוי בו ונאמן לו, וכמובן גישה לאוצרות הטבע שלהן.

"ההתערבות של מוסווני בקונפליקטים במדינות הללו גבתה את חייהם של מיליוני חיילים ואזרחים. אנשים פשוט לא יודעים איזה תפקיד מרכזי גילם מוסווני בכאוס ששרר באותן שנים באזור האגמים וקרן אפריקה. יודעים שהיו שם מלחמות ומיליונים מתו, אבל לא מכירים את הפרטים. האמת היא שכל אותה העת מוסווני היה בעין הסערה, כשהוא מחזיק בדימוי אחר לחלוטין. [...] הוא העמיד פנים שהוא המפשר, המרגיע, הג'נטלמן שמייצג את העמדה המערבית".

ענייני תקשורת

ז"ל. "מוסף כלכליסט" הוא הקורבן האחרון בגל הקיצוצים ב"ידיעות אחרונות". אתמול עודכנו הקוראים ש"השבוע 'מוסף כלכליסט' המלא מצורף כחלק בלתי נפרד מהעיתון היומי" – מהלך שמזכיר את תחילת תהליך ההתמוססות של מוסף "השוק" של הכלכלון ביולי 2018.

צוות מוסף סוף השבוע אמנם נאלץ להסתדר עם פחות עמודים (22 ברוטו), אבל נראה שבינתיים שומרים שם על רוח לחימה: הכתבה המובילה (שכבר לא ניתן לכנות "כתבת שער") היא תחקיר מומלץ לקריאה של תומר גנון ודיאנה בחור-ניר על לינור יוכלמן, החפרפרת של שאול אלוביץ' בבזק.

בידור ודיכוי. בכתבת השער של מוסף "שישבת" של "ישראל היום" צולל ערן סויסה אל החוזים שנחתמים עם משתתפי "האח הגדול", הטראש-ריאליטי של ערוץ 13. "המשתתפים נדרשים לחתום על חוזה דרקוני מול המפיקה, חברת אנדמול, שמסיר מהם כל בדל של פרטיות", נמסר בכותרת המשנה.

"על-פי החוזה, מותר לצלם אותם באמבטיה ובשירותים, לתעד אותם ב'סיטואציות אינטימיות', לאסוף מידע פולשני על חייהם, העדפותיהם, מצבם הכלכלי ובני משפחותיהם, ועוד ועוד. הם נדרשים גם לוותר על חיסיון רפואי במקרה קורונה ועל הזכות להתגונן במקרה של לשון הרע". בהפקת התוכנית מסרו תגובה קצרצרה ואבסורדית: "אנו מנועים ולא מעוניינים להתייחס להסכמים של מתמודדי התוכנית בשל הגנה על פרטיות ומחמת סודיות".

מרתון. ב"מוסף הארץ" מראיינת שני ליטמן את הצלם מיקי קרצמן. "אני לא מאמין גדול בכישרון", אומר קרצמן. "אני מאמין במשהו שיותר קשור לאופי. אני רץ מרתון. אם אני זוכה להכרה זה בזכות המרתון. זה לא איזשהו צילום שבגללו התפרסמתי או קיבלתי קרדיט, אלא בגלל שאני עושה הרבה זמן את אותו הדבר".