יוסי עוזרד היה כתב ועורך חדשות בגלי צה"ל והגיש וערך בתחנה תוכניות אקטואליה שונות בהן "נכון לעכשיו", "שעתיים משתיים" ויומני חדשות. בשנות השמונים אף כיהן כמנהל חטיבת החדשות של התחנה. מאוחר יותר היה למפיק ואיש תוכן ולאחד הגורמים הבולטים בתעשיית ההפקות הישראלית, בין השאר כאחד מבעלי חברת "יולי אוגוסט".

בוא ננסה לספק קצת פרספקטיבה היסטורית - כבר היו לנו משברים אינטנסיביים שכוסו על ידי התקשורת. מה דומה הפעם ומה שונה?

הדבר השונה הבולט ביותר הוא שמדובר באירוע גלובלי מתגלגל בלי תאריך תפוגה. על פי העקרון החדשותי: "חדש, חשוב, מעניין", זה ללא ספק האירוע התקשורתי המטורף ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. הוא רלוונטי לכל מדינות העולם. חדש - כל דקה המציאות משתנה ורלוונטית לכולנו. חשוב - נוגע אישית לכל אדם בהיבטים מורכבים של בריאות, כלכלה ומצב נפשי. מעניין - יותר מכל נושא אחר כרגע.

האם זה אומר בהכרח ששגרת החדשות והדיווח נעלמת? מה קורה לתמהיל?

באופן טבעי התמהיל נדחק הצידה כי מדובר בצונאמי חדשותי 24/7.

אבל אנשים ממשיכים למות, לגנוב, לקרוס כלכלית ולהתאהב גם בלי קשר לקורונה או למערכת הפוליטית. יש מצוקות שמתחדדות ואף אחד לא מדווח עליהן - בגלל הנוסחה שציינת שכולם עבדים שלה. ישראל גם חריגה בכך שבאופן בלתי הגיוני לחלוטין הצטלבו שני אירועי ענק - גלובלי בריאותי ופוליטי מקומי.

אנשים ממשיכים לגנוב? להתאהב? נדמה שהכל בהדממה זמנית. אין ספק שחדשות רבות נדחקות לקרן זווית ופינו מקום למנה העיקרית. כי מה אפשר למשל לדווח על ספורט מלבד רכילות והערכות עתידיות?

שידור ציבורי צריך להתנהג בתקופות כאלה באופן מסוים? לבדל את עצמו או לחקות את המסחרי?

השידור הציבורי אינו צריך להתחרות במסחרי, ולנווט את שידוריו בהכרה שתפקידו להביא מידע אמין, שקוף ונגיש ללא שום עכבות וללא מורא.

וזה מצליח כרגע לדעתך?

צריך לומר את האמת - N12 הן החדשות הנצפות ביותר, בשיעור העולה על חדשות 13 וחדשות כאן 11. טלוויזיונית, השפעת כאן 11 קטנה יחסית. הוא מאזן עצמו יפה מאד ברדיו.

בוא נדבר קצת על מה שקורה בשוק ההפקה לטלוויזיה - אתה זוכר תקופה כמו זו? אין ספק שבטווח המיידי מדובר במצוקה, אבל מה זה אומר על העתיד הרחוק יותר?

כרגע המצב בכי רע! יש צפייה גבוהה ומעט פרסומות. העתיד לא ברור כמו במגזרים רבים נוספים, ובשוק שלנו האשראי לא קיים. אני כמעט משוכנע שהפקות מגה, כמו "האח הגדול", "הישרדות", "הכוכב הבא" ו"מאסטר שף", אם ישרדו, יעברו לתקציבים קטנים הרבה יותר. הנעלם הגדול זו חבילת הסיוע הממשלתית. אף אחד לדעתי עוד לא מבין איך הסיוע ניתן, לאיזה מגזרים ואיך כל זה יגרום למשק לחזור לעבוד. יהיה שינוי, זה ברור, רק קשה להעריך היום לאן. אני חושב שאם כל העולם יהיה עני יותר בעוד כמה חודשים גם סדרי העדיפות ישתנו.

אילו שינויים משמעותיים באופן שבו צרכנו או חווינו מדיה אתה צופה בעקבות המצב הנוכחי? דברים שהיו ולא יהיו עוד.

בניגוד לכמה חוזי עתידות, לדעתי הפרינט לא ימות כל כך מהר. גם ספרים ימשיכו לקנות. הקולנוע יספוג מכה קשה ותהליך החזרה ייקח זמן. הסטרימינג יתפתח ויסחוף צופים נוספים. הרגלי הצפייה והאזנה בזמן הנוכחי אינם טבעיים, קשה לי להאמין שאותם הדפוסים יישארו. באופן כללי תהיה ירידה הדרגתית בצריכה תקשורתית.

לסיום: מה המחשבה שהכי מעסיקה אותך בימים האלה? 

הסכנה לדמוקרטיה! מעולם היא לא היתה חמורה כל כך. בעיתות משבר קל הרבה יותר לייצר סחרירים ומניפולציות ולהחדיר מסרים פופולריים. בשבועיים האחרונים, בחסות המגיפה, הוכנסו תקנות לשעת חירום. ממשלת מעבר לא נבחרת הצליחה בימים מועטים לבצע כרסום מדאיג ולקעקע עמודי יסוד של הדמוקרטיה. התקבלו החלטות משפטיות באישון לילה, הונהג מעקב דיגיטלי ללא פיקוח, הוסתרה אי-המוכנות של מערכת הבריאות, נסגרה פעילות הכנסת, ראינו אי ציות להחלטת בג"צ. וזה על קצה המזלג.

לדעתי המשבר הכלכלי יאפיל בעוד זמן על מצב הבריאות. מצד שני, ישראל תתקשה להתמודד עם אלפי מתים (בתקווה שלא נגיע לשם). אני עם משפחתי וקרובים רגשית זה לזה. משבר כלכלי חמור יוביל לקיטוב חברתי שללא ספק ישפיע על סדר היום התקשורתי והחברתי. הנחת היסוד שלי היא שיהיה יותר גרוע ובאופן מוזר ולא הגיוני, שם טמונה מעט תקווה. תיתכן גאולה מהביבים.

בונוס: ארבע המלצות מדיה לימי הבידוד

טלוויזיה - סדרת המופת "הסמויה". מבט נוקב על הרבדים השונים במציאות הכאוטית של בולטימור. פוליטיקה עירונית, תפקוד המשטרה, עולם הפשע בשכונות העניות ומצב החברה בשוליים. תסריט נהדר, משחק נפלא, סיפורים מטורפים וגלריה מדהימה של שחקנים מציעים חוויה יוצאת דופן. אזהרה - הפרק הראשון קשה לעיכול, אחר כך מתרגלים ומתמכרים.

ספר – "בינת השכוי" של אביגדור דגן. רופא כפרי מטפל בתושבי מקום קטן באירופה. סיפור נוגע ללב. כתוב נפלא, מרגש וחכם. נחמה לימים כאלה.

עיתונאי - נדב אייל בחדשות 13. ללא ספק החרוץ והמתמיד ביותר בסיקור העובדות סביב המגפה. מפגין מקצוענות ונסיון כן לבחון, להטיל ספק, לבדוק ולראות מדי יום בעין נקייה את המציאות אליה אנחנו הולכים. ככה עובד מקצוען בתחומו. אפשר לא להסכים עם חלק מהמסקנות אבל מוריד את הכובע על המאמץ ואיוורור כל מוסכמה מחדש.

כתבה - במוסף "הארץ", הראיון עם הפילוסוף/סופר אלן דה בוטון.