דניאל דולב הוא כתב המשפט של "וואלה", לשעבר כתב ועורך עמוד השער ב"הארץ" ותחקירן ב"עובדה", בעל תואר במשפטים.

השבוע הקודם היה שבוע לא שגרתי לכתבי משפט. קצת הזוי, קצת סוריאליסטי. אלו חוויות מהשבוע הזה אתה יכול לציין כמשמעותיות?

יש כמה דברים שעולים לראש, בעיקר סביב הדיונים שנגעו להתנהלות של יולי אדלשטיין. הדבר הראשון הוא עצם הדיון עצמו ואיך שהוא התקיים. כתב משפט בדרך כלל לא קופץ לזירה, כי זה פשוט לא תחום שדורש את זה. והנה, פתאום, יש דיון בבג"ץ בהתראה של שעה וצריך לשים נעליים מהר, לרוץ לאוטו ולנסוע.

הדבר השני הוא הדרך בה הדיון הזה התקיים - כשכל כתבי המשפט יושבים באולם ד' הקטן של בג"ץ וצופים בדיון על מסך - בעוד הדיון עצמו נערך באולם ג' הגדול. ככה גם נעשה בדיון הראשון בעתירות נגד אדלשטיין בשבוע שלפני כן, כדי לשמור שכמות האנשים באולם לא תעלה על הכמות המותרת ויהיה אפשרי לשמור על רווחים של 2 מטר בין האנשים.

והדבר השלישי הוא ההתנהלות של הכתבים מול דוברות בתי המשפט לפני הדיונים. ביקשנו, וגם הגשנו בקשה רשמית להרכב, לאפשר לצלם את הדיון ולשדר אותו כדי למנוע את ההתקהלות בבית המשפט עצמו. בעניין הזה, אני חושב שבשנת 2020 זה פשוט מוזר שאפשר לעשות לייב-טוויט מתוך דיון, אבל אסור לצלם ולשדר. אנומליה שיש לקוות שתחלוף מהר מהעולם.

הייתי שואל את מנדלבליט אם הוא רואה כאפשרות ריאלית עסקת טיעון לנתניהו. הייתי שואל את אסתר חיות מה היא חושבת על כל מה שקרה בבג"ץ בשבוע האחרון. והייתי שואל את זדורוב אם הוא עשה את זה

היום אתה כתב, פעם היית בתפקידי עריכה - בזמנים האלה איפה יותר מעניין להיות?

זו כמובן העדפה אינדיבידואלית, אבל אני לגמרי מעדיף להיות כתב. העובדה שבסוף מראה העיניים שלך הוא הדבר המשמעותי ביותר. כמה שתצליח לראות ולשמוע יותר, ולשכנע אנשים לדבר - וכמובן לכתוב את זה.

את השנים האחרונות אפשר היה להגדיר גם כ"מותה של העריכה" בגלל המיידיות, הרשתות החברתיות, המירוץ לפרסם והקלות לעשות את זה. התקופה הזאת יכולה לסובב את הספינה?

אם אני אעשה רגע סיבוב של 180 מעלות מהתשובה הקודמת - נכון שאני נהנה יותר להיות כתב, אבל אני חושב שדווקא בעידן הזה עורכים הם סופר משמעותיים. דווקא בגלל המיידיות, צריך עורך מאוד עירני וחד, שיידע לתפוס טעויות ולשפר טקסטים, ולשאול את הכתב את השאלות הנכונות. למשל, זה מאוד בלט בעיניי כשדיווחתי השנה מהעדות של יצחק אברג'יל בפרשה 512. כל הכתבים היו שם, והדיווח למערכת הוא לגמרי בלייב. אבל אני חושב שמה שעשה את הדיווח אצלנו ב"וואלה" למוצלח במיוחד היה עורך אחד בדסק שהתחבר לסיפור, הכיר כבר את הדמויות, ידע לתפוס טעויות שנבעו מהדיווח המהיר, ולדעתי זה עשה הבדל משמעותי.

אתה פוגש דג זהב תקשורתי שנותן לך שלוש שאלות לשלוש דמויות אקטואליות. מי הדמויות ומה השאלות?

שאלה קשה בשליפה. בדרך כלל כשיש לי שאלות אני לא מחכה לדג זהב, ופשוט שואל אותן. מצד שני, אני מניח שהפונקציה של דג הזהב היא שהוא יגרום לדמויות לענות.

הייתי שואל את מנדלבליט אם הוא רואה כאפשרות ריאלית עסקת טיעון לנתניהו, ואם כן אז מה הקווים האדומים שלו. הייתי שואל את אסתר חיות מה היא חושבת על כל מה שקרה בבג"ץ בשבוע האחרון, ואיך היא חושבת שזה ישפיע על העליון בעתיד. ויש לי עוד שאלה שהייתי שואל דווקא ראשונה בתור, אבל היא קשורה לכתבה שאני עוד עובד עליה: הייתי שואל את זדורוב אם הוא עשה את זה, בהנחה שדג הזהב גם גורם לאנשים לומר את האמת. נראה לי שזו תשובה שלא מעט אנשים רוצים לשמוע.

זה מצב לא רגיל בשביל עיתונאי ישראלי - מצב שבו המידע כבר שם, בשפע, והאתגר הוא לסדר ולהנגיש אותו. מניסיוני, ברירת המחדל בישראל היא שהאתגר הוא להגיע למידע, כי קודם כל הכל לא נגיש, והכל חסוי, והכל ביטחוני - רק כדי לא לתת מידע ותשובות

איזו דמות עיתונאית חסרה לדעתך היום בסיקור המשבר הזה ?

הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא שצריך עוד נדב איל או שניים, אולי גם עוד אמסטרדמסקי. אני חושב שהסיקור של המשבר הזה קצת שונה כי יש בו זווית מובנית שדורשת התמחות בדאטא-ג'ורנליזם. להבין מה המשמעות של טבלאות, של מספרים גדולים ושל שינויים קטנים בקצב הגידול (אחרי שהציבור כבר מבין מה זה גידול אספוננציאלי).

אבל גרפים יש בשפע - זה אומר שעיתונות מרובת פריטי מידע היא בהכרח טובה יותר או מדויקת יותר?

זה העניין, שדאטא ג'ורנליזם זה לא רק לקחת טבלה ולזרוק אותה על הקורא (או הצופה). זה לקחת הר של מידע  ולהסיק ממנו מסקנות ולדעת להנגיש אותן, ואני חושב שזה קצת חסר. עוד עיתונאים שבאמת יכולים לצלול לטבלאות ולנתונים ולתת מהם שורות תחתונות שצרכן התקשורת יכול להבין. זה מצב לא רגיל בשביל עיתונאי ישראלי - מצב שבו המידע כבר שם, בשפע, והאתגר הוא לסדר ולהנגיש אותו. מניסיוני, ברירת המחדל בישראל היא שהאתגר הוא להגיע למידע, כי קודם כל הכל לא נגיש, והכל חסוי, והכל ביטחוני - רק כדי לא לתת מידע ותשובות.

מה עוד יקרה לתקשורת בעקבות התקופה הנוכחית? מה המגמות העתידיות לדעתך?

לצערי המגמה הבולטת ביותר היא מה שעובר על התקשורת כמקום עבודה. כמו כל המשק, הרבה כלי תקשורת מוציאים אנשים לחל"תים ומנסים כרגע רק להשאיר את הראש מעל המים ולשרוד איכשהו. אני מניח שייקח לענף, כמו לכל המשק, זמן להתאושש מזה. החשש הוא כמובן שהחולשה הכלכלית עושה את העיתונאים פגיעים יותר גם בהיבטים שקשורים לעבודה עיתונאית. זה נכון גם ברמת העיתונאי הבודד וגם ברמת כלי התקשורת.

בונוס: ארבע המלצות מדיה לימי הבידוד

ישר מהשרוול, אם יש עיתונאי שלא ראה עדיין את "page one", זה הזמן. דוקו של שנה בתוך ה"ניו יורק טיימס" לפני עשור, כשהעיתון עדיין ניסה ללמוד איך להתמודד עם הדבר החדש הזה שנקרא רשתות חברתיות (ובעיקר טוויטר). מדהים.

בתחום הספרים יש לי התלבטות בין שתי ביוגרפיות, אז פשוט אתן את שתיהן: הראשונה היא "סטלין" של אדוורד רדזינסקי, שמתבססת על חומרים מארכיונים שנפתחו ברוסיה (הספר הוא מ-1996). השנייה "לד זפלין" של ריצ'י יורק. אני מניח שאפשר לומר ששתיהן חושפות בצורה מאוד מאוד מעמיקה את החיים של דמויות מאוד מעניינות.

ואחרון חביב, הטוויטר של מוטי דניאל. מספר 5 של מכבי בשנים שעיצבו את אהבת הספורט שלי. הוא נותן שם פעם בכמה ימים שרשורים מדהימים על מאחורי הקלעים של הכדורסל הישראלי.